|
באה לי תובנה ( לפני רגע הייתי בטוחה בה) שאני פחות פוחדת מכאב שזה עובר שאפשר לנשום את הכאב אולי מחרותים אבל הטוב יבוא דו קרב לא כל המלחמות מתחילות בגלל אשה יפה. לעיתים אולי לעיתים רחוקות, הן מתחילות בגלל כביסה. נכנסתי לבית שעתיים אחרי שיצאתי מהעבודה. יום גשום, נצנוצים של גשם אבל כאן בישראל כמו כל שנה כאילו לא ידענו גשם מעולם, פקק אחד גדול ואין דרך מוצא. בראש הדהד הבאג שלא הצלחתי לפתור בעבודה ומחכה לי למחר. בכניסה ניצבמולי מסדרון מלא כביסה מפוזרת. שדה מוקשים. ערמות של בגדים מלוכלכים. כאילו ניסו לעמוד בקבוצות אבל לא מצאו את מקומם הנכון. מהזוית הזו נראים כמו ערימת אשפה מפוזרת בבית. החום מתחיל להתפשט לי בגוף. חנקתי את הצעקה. החום המשיך לעלות, אנרגיה שלילית ששואפת לצאת ולא יודעת איך. הבטתי בחזיה שיושבת שם במסדרון וצפיתי בה במבט מרוכז. כעבור שתי דקות החזיה קיבלה צבע של גחלים בקצוות, המשכתי להביט בה עוד מבט והיא אט אט התלקחה ועלתה באש. לרגע קט עלה חיוך מרושע בפני והמשכתי לבגד הבא. התחלתי להיות מיומנת והחולצה הבאה התלקחה מהר יותר ממה שחשבתי והשאירה ערמת עפר קטנה. עברתי בגד בגד, נתונת לכל אחד מהם טיפול אישי. עד שהגעתי לסודר הכחול, זה הסודר שחיים קנה לי ביום שהרוויח חמש מאות שח. הוא חזר הביתה גאה ומאושר והלכנו לטייל בקניון. התאהבתי בסוודר במבט ראשון קנינו אותו למרות שעלה מחיר יום עבודה. נזכרתי איך בלילה לפני שנרדמתי ידעתי ששוב הוא לא יעבוד חצי שנה. הפה שלי מתעוות קצת שנזכר שצדקתי. הרמתי את הסוודר מהרצפה קיפלתי בעדינות והכנסתי למזוודה. ברחוב נשמתי אוויר לרווחה. אני מציע לך לא להתחתן עם נשים מזן השתקניות. נכון הן לא יריבו איתך על כל דבר ולא יתווכחו, אבל בשלב מסויים כנראה תקבל מבט מאוכזב, מיואש ששורף לך את כל האיברים בגוף. לא תבין לעולם מה קורה בראשן. אם תתאהב באחת כזו אל תתחתן איתה עד שתלמד אותה לדבר. שלא תספר סיפורים על חברות עבודה ושאר ירקות - זה כולן יודעות, שתבטא מה היא רוצה ממך - לפחות עשרה פרטים כך תדע אם אתם מתואמים. אני ואיה חיינו שנים ואני בילתי שמונים אחוז מהזמן לפענח את הפרצופים. לכביסה היו לה פרצופים מיוחדים. כנראה היא רצתה רק חיים מושלמים. ביום ההוא איה כתבה לי בוואטאפ שהיא מאחרת. כאב לי עליה שהיא תתקע בפקקים אז לקחתי את הכלבה לטייל- למרות שזה התור שלה לטייל בערב. הייתי מבואס באותו יום בגלל הגשם. בימים אלו אי אפשר לתלות כביסה, מייבש מבחינתי מחוץ לתחום כי הוא מקלקל את הכביסה והשקעתי לפחות שעתיים במיון הכביסה. ביום ההוא טיילתי טיול ארוך עם הכלבה וחזרתי אחרי שעה. היה שקט. הכביסה עדיין נחה במסדרון. הארון שלה היה ריק. לקחתי אויר ונשמתי לברכה. יום ראשון ללא קרב. ======== אהיינו יחד שלושים ושלוש שנים שלושה ילדים ושלוש חיות מחמד. כן אני זאת שזוכרת. את הפגישה הראשונה ואת הצעת הנישואים שנינו מתארים אחרת. כנראה האהבה לא היתה מאוזנת.
שנינו באנו מבתים רעועים ככל שעברו השנים שנינו הפכנו לאנשים מתוסכלים.
אמרת שאני אף פעם לא אהיה מרוצה.
כל הזמן רוצה עוד ועוד לא יודעת להעריך, רוצה להיות מלכה.
עם זה היה קשה לי להתווכח, אכן בלב חפצתי בכס המלכות. רציתי לבקש ושכולם יעשו כל מה שליבי חפץ
ואם אפשר אפילו שלא אצטרך להשתמש במילים פשוט יבינו אותי.
ביום ההוא כעסת מאוד.
מרוב כעס ניפצת את הפטיפון של ילדותי, עשית עבודה יסודית, שברת לשברים קטנים קטנים.
לא ראיתי רק שמעתי מהחדר השני בזמן שהאויר לא זז.
בפטיפון הזה שמעתי את פו הדובעף עם בלון וצועק לקריסטופר רובין "קריסטופר רובין"
שינסה לעזור לו כי הדבורים פוצצו לו את הבלון.
בפטיפון הזה שמעתי את הסיפור של שלגיה. בתחתית הפטיפון היו שני חלונות קטנטנים עם אור לבן ודימיינתי ששם
יש אולם נשפים וראיתי את עצמי רוקדת עם אהובי.
שברת את הפטיפון לאלפי חתיכות. זה היה אישי נגדי.
אחרי שנים ניסיתי להזכיר לך, אמרת שאתה יודע שזה קרה אבל אתה לא זוכר.
ככה זה עם אנשים חמים- כועסים ושוכחים כועסים ושוכחים ואנחנו האנשים שהדם זורם בהם לאט
לא מצליחים לשכוח גם אם מנסים בכל הכח.
אני כותבת כי רוצה שתזכור, תצרוב בזכרון שתחשוב על זה בימים ובלילות.
בדמיון אני אפילו נסחפת
אתה עומד כך מולי ואומר מצטער
ובאמת באמת מתכוון.
============== אופי זה גורל וגורל זה אופי.
אחד הויכוחים התמידים שהיו לנו בנישואים אם אדם יכול להשתנות.
את תמיד חשבת שכן.. גם עכשיו את חושבת ככה?
שהכרנו סיפרתי לך הכל. אמרתי לך שבכתה יא הפסקתי ללמוד. שברתי ליונתן את היד כי לקח לנו את הכדור במגרש.
סיפרתי לך שרבתי עם ילדים כי חשבתי שרוצים לגנוב לי את הכלב . באותו יום חזרתי מדמם הביתה.
לאמא שלי היה חשוב לדעת אם גם הם הלכו הביתה מלאים דם.
הבנת את המשמעות של הסיפורים האלו?
כנראה שלא. את כל החיים קראת למדת תואר באוניברסיטה הלכת לקורסים .פסיכולוג, אבל לא הבנת כלום, לא הצלחת להבין.
סיפרתי לך הכל, לא הסתרתי כלום.
איך הלכתי לישון רעב שהייתי קטן.
איך שאבא ואמא שלי רבו הייתי רועד במיטה.
שאמא שלחה אותי ואת חנה לקנות גלידה ובדרך חזרה ראינו את אבא רץ , כל הפנים שלו מלאות דם צועק " תראו מה אמא שלכם עשתה לי.."
סיפרתי שאמא שלי מלאה את המיטה של אבא דג מלוח שיעזוב כבר את הבית. (זה דוקא עזר.)
סיפרתי איך בבר מצווה שלי שחזרנו מהבית כנסת דחפתי את אבא שלי ולא נתתי לו להיכנס הביתה.
הכל ידעת ולא הבנת?
באותה תקופה לא עבדתי שיפצתי את הבית בערך שנה ,לקראת הבר מצווה של מתן
יצאה ממך צעקה ממעמקים כזו "די"
ראיתי את יעל בוכה כמו שבכיתי אז שהייתי קטן.
ואז זה קרה.
אופי זה גורל וגורל זה אופי.
לא יכולתי להתנהג אחרת , גם את לא.
את חושבת שעכשיו את מבינה?
=====================
כביסססססה כביססססססה סוג של סיוט מהלך על חוטים לא נגמר לעולמים טוב שהאטבים נוגסים בכם בלי היסוסים נוקמים בכם בלי רחמים נמלה גונבת דקה ואפילו שתיים מתעטפת בשמש ומחכה שיבוא היום ומישהו אותי מאוד יאהב יפרוש לי שטיח אדום ישים לי כתר זהוב אני אשב בכסא ויחייך אוכל ארוחת מלכים בזמן שהוא אותי מעריץ אני לא רוצה להפריז אבל בצד ימין יעמוד מנפנף עם נוצה שיהיה לי גם קריר ונעים. בסוף הארוחה נטייל בגנים המלכותיים ניסע במטוס למקומות רחוקים בסוף היום אני אתרום ביד רחבה לכל עני שצריך נדבה. זהו הזמן נגמר צריך לחזור לעבודה מחר נגנוב עוד דקה. | ||||
מה היתה הסיבה לטעויות שחזרו ונשנו?
חוסר הבנה. בהתחלה הכל נראה ורוד, עם המון תקוה.
מהלך לא מובן, מילה שלא במקומה
מעשה לא מוסבר וחוסר האמון מתחיל לעלות.
המלה מאבדת את כוחה והתקוה מאבדת את נפחה
וחושך ממלא את החלל, היאוש כאילו גדל מהר מדי.
כאילו נטוע בכל מקום מכתחילה משנה את צבעו
משקוף לאפור. הוא תמיד נמצא שם.
באתי לכאןלהילחם בו ביאוש.
למגר להשמיד שיאבד לעד.
לדרוך לרמוס שלא ישאר ממנו גרגיר
ולהתנהל בעולם
אשה עם אמונה בלי פחד בכלל.
.JPG)
