מפתחי האוורור הגיח עשן מסריח ומלמולים סהרוריים נזרקו לכל עבר.
כל התלמידים שתקו ובחלקם עברה צמרמורת עזה.  הפאפין של המורה
התחיל להשמיע קולות מוזרים, כאילו הוא ממתין בחוסר-סבלנות
למשהו. "שקט" אמר לו המורה. "ס..סנסאי.." מלמל אחד התלמידים.

"תקרא לי אייס-סנאסי," אמר בטון שחצני. "אז..אז אייס-סנסאי..מה..-"
הוא נקטע, מכיוון שהיה המום ממה שקרה מבעד לחלון. השמש שקעה
במהירות עצומה והירח הבליח בשמים. "רוקו-צ'אן..אני בטוחה
שהירח מחייך.." אמרה אימי בפחד ורעידות.  אבל רוקו ישנה לה בשלווה,
כאילו שום דבר מזה לא קרה. היא כנראה חלמה על קופאין.
העשן התפשט בכל החדר והרבה תלמידים התעלפו. רק כמה תלמידים
נשארו עומדים. אימי, רוקו,  הירו (שקראה את הטקסט על המהפכה
הצרפתית), ותלמיד שלא הכירו. "אם כך," אמר אייס
והביט בתלמידים שלא התעלפו ונראו לחוצים מתמיד, "אתם הנבחרים
של כיתת ההיסטוריה. מזל טוב. אימי-סאן, רוקו-סאן, הירו-סאן,
ג'יידן-סאן." ג'יידן נראה לחוץ במיוחד, 'אני לא מאמין,
אני הבן היחיד!' הוא חשב לעצמו.