בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

  
 
היי, אתם~! ברוכים הבאים לNinganOniNiji!
תודה וגלישה נעימה באתר!

כמה גולשים באתר?:  גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא הגולשים עומד על: 7 
 

אני בצ'אט: זואי ♣ הנהלה
אין לקלל, אין לפגוע, אין להציף, אין להספים.
דרך ליצירת קשר: חפשו אותי בסקייפ - Flutterchan

והנה לכם, כותרות של הסיקורים מבית NON~ 
כי חייבים להעלות את המודעות לסיקורים!

  































 
 
 

NinganOniNiji
♥ - - - - - - - ♥ 
בהנהלת זואי - ראשי

 

לינקוקון
♥ - - - - - - - ♥




 

הסיפור: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥
-
הרשמה
- דמויות
- סקרים
- הפרק שלכם
- דמויות משנה
- עלילה


אובות ופרקים: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥ 
- פרק 1: קינושיטה, נעים להכיר
♥ - - - - - - - ♥ 
- אובה:  פתיחת הסיפור
(לקרוא לפני פרק 1)
- אובה: קינושיטה יוקו
(לקרוא בין פרקים 5 ו-6)
- אובה: אולימפיאדה דסו~!
(לקרוא אחרי פרק 13)


מומלצים בחום
♥ - - - - - - - ♥


>> אחוזת הזאב הלבן <<


>>   אנימלס פאנפיק   <<


>> Tenshi Roboto
 <<


>> Hana Ashite Kisu <<


עזרים
♥ - - - - - - - ♥

כפתורים: באקה טו טסט
אנימציות: באקה טו טסט
כפתורים: מיראי ניקי
כפתורים: האגנאי





 
 
 
 
 
 


(פרק 2\חלק א'\"הקשר שבין המורה לבין מיסטר פאפין..?")
פרק 2: הקשר שבין המורה לבין מיסטר פאפין..?


דמויות המשתתפות בפרק:




השלג התפוגג, התלמידים שבים ללימודים. "רוקו-צ'אן! אני לא רוצה ללמוד!"
אמרה אימי בקול יבבני ונאחזה בזרועה של רוקו. "המ..." מלמלה רוקו וכיווצה
את עיניה. "רוקו-צ'אן, למה את לא היפראקטיבית?!" היא ניערה את רוקו הלוך ושוב.
"המ..בשלב שבו גילו שיש כתמים חומים בדם שלי..אני צריכה גמילה.. מקופאין.."
מלמלה רוקו ומשכה באפה. "נו, אל תדאגי, זה כמו גמילה משוקו!"
"לא..לא ממש.." מלמלה רוקו. הם הגיעו לכיתה ללימוד היסטוריה.
חשוב לציין שהכיתות בפנימיית   היו גדולות מהרגיל. לכל תלמיד היה שולחן
כסוף ומטופח, עם מגירות לספרים, מחברות, ולקלמר. 
 
הייתה גם מגירה נוספת, שהיה אפשר להכניס בה בערך מה שרוצים -
היא הייתה בגודל של ספר והתאימה גם לזה. אפשר היה להכניס לשם דברים "סודיים",
כמו יומן נניח, מכיוון שלכל מגירה שכזאת היה מנעול טכנולוגי מיוחד. כמו קבלה
של כרטיסי אשראי, כל תלמיד קיבל כרטיס כסוף ועליו מספרים ואותיות,
שעם הוא מעביר אותו ב"מנעול" המגירה שלו היא נפתחת. שולחן המורה
היה מתקפל, היות ולכל כיתה היו שימושים רבים. המרחב בין הלוח לשורה
הראשונה של שולחנות התלמידים הוא גדול במיוחד והחלונות גדולים גם הם.

לכיתה נכנס מורה מכובד ביותר, עם שיער בצבע חום בהיר במיוחד שנראה
כמעט ולבן. הייתה לו חליפה בצבע חום, צווארון ועניבה בצבע חום-בהיר
עם פסים. העיניים שלו היו סגולות והוא החזיק תיק עבודה רשמי.
הוא הניח את התיק על השולחן, כשלפתע השולחן התקפל לרצפה.
כמה ילדים צחקקו ביניהם, "אמרתי לך שזה יהיה טריק מעולה".
"תרגיל מוכר" אמר המורה בחיוך מתוחכם. לפתע נכנס לכיתה
תלמיד עם שיער ג'ינג'י בוער, משקפיים, שהזיע ללא הפסקה.
"א-אדוני..ה-תיק שלך!" הוא גמגם. "נפל ל..נפל לכיתה שלנו"
"אני יודע, אריגטו. עכשיו לך מכאן" הוא אמר והעיף מבט בתיק שלו.
הילד סגר את הדלת וברח משם, ומאחורי המורה התעופף לו פאפין
(תוכי ים, במילים אחרות) "שנתחיל בשיעור היסטוריה?" הוא שאל
בסוג של פשטות. כמה מהתלמידים פלטו אנחה.
 
"הממ, פתחו את הספרים שלכם בעמוד 42." הוא הביט ברשימת
שמות התלמידים שבשיעור שלו במבט בוחן. "הירו-סאן, קראי בבקשה
את קטע המידע הזה" הוא אמר בישירות. "...מכאן ואילך חזר השלטון לידי אספת
הנבחרים, שכלכלה את ענייניה במתינות. סמכויות הוועדות המהפכניות
צומצמו במידה ניכרת ועצירים רבים שוחררו. אולם המשטר הוסיף להיות מהפכני -
אם כי פעל תחת הבטחה שבקרוב תיכנס  החוקה לתוקף. הגם שהוחלט כי המדינה  לא
תסבסד שום פולחן דתי, הובטח לפתוח מחדש את הכנסיות.  במהומות שפרצו ב-1793
תבע העם את הפעלת החוקה ואספקת מצרכים סדירה, אך עתה עמדו לרשות המהפכה
כוחות שיטור יעילים, ואלה הצליחו לדכא ניסיונות לשינוי המצב
שעשו מלוכנים וקיצונים רפובליקנים כאחד.." היא קראה, ממלמלת.

ולאחר הצגת התמונות מאותה התקופה והסבר מתומצת
מצד המורה, נשמעה שתיקה מטרידה. הוא הביט בשעון שלו
והחוויר מעט. "אה..טוב, אני רואה שזה הזמן.." הוא מלמל.
"הזמן למה?" שאל ילד אחד בנימה של תהיה. "מה? לא, כלום."
 
מפתחי האוורור הגיח עשן מסריח ומלמולים סהרוריים נזרקו לכל עבר.
כל התלמידים שתקו ובחלקם עברה צמרמורת עזה.  הפאפין של המורה
התחיל להשמיע קולות מוזרים, כאילו הוא ממתין בחוסר-סבלנות
למשהו. "שקט" אמר לו המורה. "ס..סנסאי.." מלמל אחד התלמידים.
"תקרא לי אייס-סנאסי," אמר בטון שחצני. "אז..אז אייס-סנסאי..מה..-"
הוא נקטע, מכיוון שהיה המום ממה שקרה מבעד לחלון. השמש שקעה
במהירות עצומה והירח הבליח בשמים. "רוקו-צ'אן..אני בטוחה
שהירח מחייך.." אמרה אימי בפחד ורעידות.  אבל רוקו ישנה לה בשלווה,
כאילו שום דבר מזה לא קרה. היא כנראה חלמה על קופאין.
העשן התפשט בכל החדר והרבה תלמידים התעלפו. רק כמה תלמידים
נשארו עומדים. אימי, רוקו,  הירו (שקראה את הטקסט על המהפכה
הצרפתית), ותלמיד שלא הכירו. "אם כך," אמר אייס
והביט בתלמידים שלא התעלפו ונראו לחוצים מתמיד, "אתם הנבחרים
של כיתת ההיסטוריה. מזל טוב. אימי-סאן, רוקו-סאן, הירו-סאן,
ג'יידן-סאן." ג'יידן נראה לחוץ במיוחד, 'אני לא מאמין,
אני הבן היחיד!' הוא חשב לעצמו.
 
"הומ," אמר אייס-סנסאי במבט תוהה. "אנחנו צריכים ללמוד
לנצל את האנרגיה של כל אחד מכם, לפי התכונות שלכם.
לא מדובר באנגריה בלבד, יש קריטריונים נוספים, כמובן..
כל רצון הוא..דבר אחר. אנרגיות הן נשקים. חלומות ומשאלות
הם חיות, ועוד. אם למישהו יש אנרגיה חזקה, כלומר אמיץ
וכולי, האפשרות שלו להשתמש בחלומות ובמשאלות יותר
מצומצמת, ולהפך. אני חושב שאתם יכולים לבחור.."
הוא מלמל בחוסר-ביטחון מסויים. אימי נראתה הכי נלהבת
מהעניין. "סוגוי! אז אנחנו נוכל להלחם בכל הדברים
המאיימים ו..ו..ללבוש דברים חמודים הכוללים לחימה
אנטסיבית?!" היא שאלה בהתלהבות. "כן, פחות או יותר."
"ועכשיו לניתוח הרגש, האנרגיה, והמשאלות.."

"אימי טאקוצאי.
היכולת שלך היא זימון נשק. ללא ספק,
מדובר בנשק מהיר מאוד. רימונים. אקדחים קטנים.
בנוסף את יכולה להשתנות.. ארנב שמוט-אוזניים.
המאפיינים הבסיסיים שלו יעברו אלייך כאשר אחד
החלומות שלך יראה כאילו הוא מתגשם וכאשר את
מוכנה לקרב."

"רוקו יוקונה." כאשר הוא קרא בשמה היא קפצה
ממקומה. "את יכולה להשתנות לחצי טיגריס, הנשק
עדיין לא מזוהה."

"הירו פורוטאני.. דוב פנדה. את לא אלימה במיוחד,
נשק לא יהיה הכרחי בשבילך."

"ג'יידן רואקס. אתה מקבל כוכבי נינג'ה ומסך עשן
להעלמות.  אתה יכול להשתנות לשועל.
יש לך אחוזי אסטרטגיה גבוהים ופונטיצאל
גדול, תנצל את זה." ג'יידן חייך לעצמו.
  
  

Ningen Oni Niji - בהנהלת זואי
© כל הזכויות שמורות אלא אם כן צויין אחרת - 2011-2012 ©