פרק 6: מיקי ופרשת הצפרדע!

"מפתיע אותי שלא שמעת את ה'פלאש' של המצלמה, כי זה היה מאוחר." אמר ג'יידן בזמן משחק פוקר שהתנהל איתה, עם רוקו, אימי,
אלואיס ולונה. "איזה 'פלאש'?" שאלה יוקו, בשלווה יחסית. "את יודעת, כשצילמו אותך עם החתול ההוא. דיברנו על זה כל המשחק!" ג'יידן בלע את צחוקו, "והתפעלנו מזה שלא התפרצת עלינו בזעם!" שפתה של יוקו רטטה. "צילמו אותי? מי עשה את זה?" היא עדיין ניסתה לשמור על שלווה יחסית. "את מכירה את מיקי? היא לומדת בכיתה של נארו. בכל מקרה, מעריצה אקראית של אלואיס בשם מואה שילמה לה בשביל לצלם אותך. אמרו משהו על זה שהיא רצתה לעקוב אחרייך," הוא צחק. "אבל את בכלל לא מכירה אותה, נכון?" הזעם זרם בעורקיה. כן, הן ממש לא מכירות. ברור לה שזאת הייתה אחת מהמחזרות הנלהבות ביותר של אלואיס, מה שיכול להעיד על כך שהיא מפלצת מסוכנת. 'אולי איזה קופידון ענקי או משהו' חשבה יוקו לעצמה. היא הניחה את הקלפים שלה על השולחן. כולם היו A (אס).

מיקי הסתובבה עם המצלמה שלה, והביטה בתמונות האחרונות. ילדה בגיל כיתה ד', עם שתי צמות ארוכות ולחיים סמוקות,
מנשקת ילד שנראה גדול ממנה בשנה, על הלחי. ילד שמנמן מדביק מסטיק למדרכה. שני ילדים גדולים ממנה מעטרים קללות בעזרת
גרפיטי, על אחד מקירות הפנימייה. יוקו עם הידוי, החתול שלה, כשהוא מחובק בידיה. מיקי התרשמה מאוד מהשלל שלה, במיוחד
לאור העובדה שסיפרו לה על ההיסטוריה של כל אחד ואחת מהילדים שבתמונות, ואת הרכילויות שלה היא מפיצה במהירות. לבסוף
נעצרה. היא נכנסה לקפיטריה של החטיבה. היא נכנסה לחדר קטן ונטוש, שנמצא בצד הקפיטריה. נכנסו אליו דרך הרצפה. לאחר
שפתחה את הדלת המאובקת היא נכנסה לתוכו, וחיכתה. כעבור כמה דקות גם מואה נכנסה לשם. "מה עם הכסף שלי?" שאלה מיקי.
"כן, כן, אני צריכה להחזיר לך - עם ריבית, נכון? חכי רגע, זה בשולחן שלי, אני אלך להביא את זה!" אמרה מואה ויצאה משם. מיקי
חיכתה לה בשקט, אך כשמואה חזרה, החדר היה ריק מאדם. "טוב, נו~ אני מניחה שאני לא צריכה להביא לה את הכסף הזה!"
היא דחפה אותו לכיסה, מבט ערמומי על פניה. אך לפתע עלתה בראשה מחשבה: איך הצליחה מיקי להתחמק כל כך מהר? ויותר
חשוב - למה היא עשתה את זה?..

"אני אלך לדבר עם המיקי הזאת," אמרה יוקו והתרוממה ממושבה. היא הלכה לקפיטרית היסודי, ושם ראתה כי מיקי יושבת יחד
עם נארו בשולחן. נארו סיפר כמה בדיחות, היא צחקה, ניסתה לומר לו משהו אבל עצרה מעצמה. "אז, את מיקי?" שאלה יוקו בישירות.
"כן, זאת אני!" אמרה מיקי בחיוך. "אני מבינה שאת צילמת והפצת את התמונות שלי. נכון?" שאלה. "כן!" ענתה מיקי. החיוך לא ירד
מפניה. "למה עשית את זה?" שאלה יוקו בכעס מאופק.  "שילמו לי על זה," ענתה מיקי. "מואה, נכון?" שאלה יוקו בקול מחוספס.
"כן~ אבל, למען האמת..היא עדיין לא הביאה לי את הכסף. אני צריכה ללכת!" מיקי נדחסה מתחת לשולחן, ושיוקו רצתה להביט
בה, היא נעלמה. 

מיקי הלכה לשולחנה של מואה. "אז, מה עם הכסף שלי?" שאלה. "א..אמ.." מלמלה מואה. "את הלכת, וחשבתי שאת..לא..
ללכת להביא אותו?.." מואה פחדה מאוד. "כדאי לך. והפעם אני אראה שאת באמת הולכת להביא אותו." גל קור עבר במואה.
היא הלכה לשולחן שבו שיחקו אלואיס, לונה, ג'יידן, רוקו, אימי, וגם יוקו - רק שהיא לא הייתה שם באותו רגע. "אמ..
אלואיס-קון~♥" אמרה מואה ועמדה על ברכיה. היא אחזה בקצה השולחן. "תקשיב..הכסף שהבאת לי..הם דורשים עוד!"
"עוד? באמת? טוב, אל תדאגי. הנה. ניצחתי בסיבוב הקודם, וזה מה שהרווחתי" הוא נתן לה את הכסף. "אני מקווה
שזה יספיק בשבילם. אחרת, יש להם עסק איתי. תאמרי להם את זה, טוב?" הוא שאל בנחמדות. "כן, ברור!" אמרה מואה
ורצה למיקי. "מי אלו 'הם'?" שאלה מיקי בעצבנות. "אני רואה שזה לא הכסף שלך, אבל מה זה משנה~" היא לקחה את
השלל ותחבה אותו לכיסה. "מדהים לעשות איתך עסקים!!" מיקי פנתה להכנס מתחת לשולחן. "יש לי כמה שאלות לשאול
אותך," אמרה מואה ומשכה בשרוולה בעדינות. "קודם כל. איך נעלמת מקודם?" מיקי התעלמה ממנה, נכנסה מתחת לשולחן
ונעלמה כהרף עין. מואה חזרה לשולחן של אלואיס, לונה, רוקו, אימי וג'יידן, וישבה היכן שיוקו ישבה, "שלום!" אמרה
בחביבות מזוייפת. אימי נאנחה בקול. "טוב, אז תגידו~ אתם מכירים את המיקי הזאת?" שאלה מואה. "מיקי?! הצלמת הידועה?!"
שאלה רוקו בהתלהבות. עד עכשיו היא ישנה והזילה ריר על השולחן. מואה הנהנה. "מאיפה את מכירה אותה??!" שאלה רוקו.
"סתם, יש לי קשרים." ענתה מואה בקלילות. "אני מעריצה דגולה שלה! היא מצלמת דברים כל כך רכילותיים, ומזוויות מדהימות,
ממש מקרוב; ואף אחד לא תופס אותה! אף אחד אף פעם לא תפס אותה!" הסבירה רוקו בהתלהבות. "את יודעת מה יש לה,
שהיא נעלמת לפעמים?" שאלה מואה. "כן, שמעתי על זה. זה באמת מאד מסקרן. לדעתי אנחנו צריכים לחקור על זה קצת.."

ולאחר המילים הללו, רוקו נרדמה. "כן, הייתי רוצה לחקור על זה. רק שאני צריכה מישהו שיעזור לי," אמרה במתיקות מזוייפת.
ג'יידן קפץ על הכיסא והרים את ידו. "אני רוצה לעזור לך!" אמר מיד. עוד המון בנים משולחנות אחרים עשו כמוהו. 
"מה זה, אף אחד לא רוצה לעזור לי~? אלואיס-קון, בבקשה ממך~~" אמרה באותה מתיקות וילדותיות. אלואיס נאנח.
"טוב, נו.." אמר ונאנח בשנית. "יפה," אמרה מואה וקמה ממקומה. "אלואיס-קון, אתה בא?~♥" 

"בוא, נעקוב אחריה." הם נכנסו לחדרה והתחבאו בארון. מיקי נכנסה לחדר. היא התמתחה והתיישבה על הכיסא.
"סוף סוף קצת נחת.."  אמרה ושתתה מבקבוק שבתוכו היה מיץ ירוק וצלול. היא תלתה את המצלמה שלה, שבדרך
כלל תלויה בחוט על צווארה, על אחת מידיות הארון. הם הפעילו אותה על מצב 'וידאו'. אלואיס ומואה לא האמינו
למראה עיניהם. מיקי השתנתה לצפרדע, וקרקרה בקול. "אז ככה היא הצליחה להשתלב ולצלם!!" קראה מואה.
היא יצאה מהארון (HAHAHA) והרימה את מיקי הקרפדה. היא הייתה מוזרה ומכוערת, כמו שקרפדה אמורה להיות.
רובה הייתה ירוקה, אבל היו עליה שני פסים חומים. כאשר מצמצה בעיניה, נשמע "פלאש". ככה היא מצלמת.
והתמונות האלו מגיעות למצלמה שלה. מיקי השתנתה בחזרה. "התמונות שאתם מצלמים דרך המצלמה לא שוות כלום,"
הסבירה בערמומיות. "לא תוכלו להוכיח לאף אחד את האמת עליי. רק התמונות שאני מצלמת בעיני הצפרדע הן אלו
שנקלטות לשם.." אלואיס שבר בידיו את המצלמה. "מה אתה עושה?!!!!!!!" היא צרחה, והשתעלה. מואה צלצלה
לשירות הרפואה בפנימייה, ומיד באו לפנות אותה. "אמ..לא ידעתי שזה יגרום לנזק כזה," הסביר אלואיס במבוכה. מואה
צחקקה ונשקה על לחיו.