פרק 12: חדי קרן והמון פיצה!



אריו הסתובבה בחדר החשוך במרמור. "אני פשוט לא מבינה את זה.." התלוננה בפני החלל הריק.
"למה? למה הוא עזב אותי?" שאלה בדרמטיות ניכרת, וזרקור הופיע מעליה. "זאת אומרת.. בגלל שאני לא
נבחרת, הוא חושב שאין לי כוחות! כלומר, אולי, שהכוחות שלי חסרי ערך, או.. אני פשוט חייבת להוכיח לו."

פיצות מרחפות ריחפו בחלל הגבשושי והצהוב. הן היו רכות, עם גבינה מותחת וטעימה במיוחד, פפרוני
ותוספות. כל חבריה היו שם. כל אחד יושב על פיצה אחרת. אבל היא ישבה על מגש שלם, בעוד הם ישבו על
חתיכות בודדות. "הקשיבו!!" קראה. "נתינים, בני אנוש!" כולם הנהנו. "אני כל יכולה! הרבה יותר טובה
מהנבחרים המטופשים האלה.." כולם שתקו, והנהנו. "ועכשיו.. קבלו.. את כוחי!!" היא נעמדה, והושיטה את
שתי ידיה לפנים. יצא מהן אור ירוק שסינוור את כולם והרג אותם. "רגע.. לא רציתי ש..אתם.." היא התקרבה.
הם נפלו מחתיכות הפיצה, אל התהום הצהוב והאינסופי. "חכו!!" אמרה. גם נארו היה ביניהם. עכשיו אין לה
אף אחד. היא התעוררה בבהלה. "אסור לזה לקרות!" קראה. היא רצה לחדרו של נארו. "נארו, נארו!!" נארו
התעורר מיד. "מה?.." שאל בישנוניות. "תקשיב! לעולם לעולם אל תעזוב אותי! בסדר?" נארו הביט בה
בתמיהה. "למה את מתכוונת?" שאל בשקט. "אל תפסיק להיות עוזר שלי! אף פעם!" נארו חייך חיוך נבוך
ועקום, "מ-מצטער, אריו-צ'אן, אני פשוט מעדיף.. לבלות עם ילדים בגילי. חברים שלי. הבנת?" אריו
הלכה משם בדיכאון. "אבל.. רגע, חכי!" היא כבר הלכה משם. הוא חזר לישון, אך שנתו הייתה טרופה.

אריו עמדה בקפיטריה, מול משולש הפיצה שלה. היא ישבה לבד בשולחן, כך רצתה. היא בהתה במשולש.
'הממ.. על השולחן הזה עמדתי מתי שאני ונארו הכרנו' היא נאנחה ואכלה את המשולש. לא היה לו טעם גבינתי
כמו בדרך כלל. הטעם שלו הרגיש משעמם. וזה כבר היה חשוד. "נארו! יש לנו משימ.. או, לא חשוב. אני יכולה
לעשות כל דבר שעשיתי איתך, בדיוק אותו דבר - לגמריי בעצמי!!" היא נאנחה ונשענה על השולחן.

נארו אכל יאגירי ובשר מוקפץ. היה להם טעם מדהים! אבל למיקי, שישבה לידו, היה משולש פיצה
שהיה גדול וגבינתי, מעלה אדים, והוא נראה לו כל כך טעים. זה הזכיר לי את הזמנים הקודמים, הזמנים
עם אריו, שהיו מצחיקים ונחמדים במיוחד. הוא רצה לחטוף את המשולש הטהור מהיד השמנונית של מיקי
ופשוט לנגוס בו ולהרגיש את הגבינה המותכת והבצל המטוגן.. אבל הוא לא יכל. "אריו, אני.."
ואז הוא שתק. 'כל דבר שעשיתי איתה, אני יכול לעשות גם בעצמי!' חשב בנחישות.

ערב. מחסן הקפיטריה נראה מפחיד במיוחד. לא שהיא שנאה את פוז'ה, הטבחית הצרפתייה
והחמימה, אבל את כל שאר הצוות לא בדיוק חיבבה, במילים עדינות. כמו הפעם ההיא שבמקום
פיצה, אחד העובדים הגיש לה עיסה ירוקה שזזה מעצמה. עם כל הכעס על העובדים פועם בתוכה,
היא נכנסה. זה באמת היה מפחיד. היא היססה. והכי מוזר, שלא ידעה איפה הם שומרים את הפיצות.
אז היא נכנסה למחסנים הענקיים שלהם. ומצאה מחסן שלם מלא בפיצות קפואות! היא לא יכלה
לעמוד בפיתוי, והכניסה שתיים.. שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, לתוך המיקרוגל. היא אכלה אותן,
והן היו טעימות מאי פעם. אז מה גרם לפיצה שאכלה בקפיטריה לקבל טעם כמו של קקי? 
אריו הלכה בצעדים שקולים. זה היה הדבר הרציני ביותר שאי פעם עשתה. מבחינתה, לפחות.
"מי רוצה לשחק?" שאל קול ילדותי. "מי רוצה לשחק? מי רוצה לשחק? מי רוצה לשחק?"
שאל הקול שוב ושוב. אריו ניסתה להתעלם. "מי רוצה לשחק?! קדימה, תענו לי!!" צווחה אסונה לבסוף.
"תהיי בשקט!!" צווחה עליה אריו. "חד קרן." ענתה אסונה במבט מטופש. "אני רוצה
חד קרן ורוד ומנצנץ! מלא נצנצים קסומים בטעם דובדבנים ושוקולד!!" היא ניצנצה, ואריו הביטה
בה בבלבול. "חד קרן? ברצינות!" אסונה הנהנה במרץ. "אז באתי לכאן בשביל לחפש אחד!"
אמרה בקול מהיר. "כי, כי, כי, כי, כי, כי, כלומר.. אמממ, בגלל ש.. אה, בגלל שאמרו
לי שהכינו את הרוסטביף מחד קרן, אז הם בטח שומרים אחד קפוא באחד המחסנים!" אסונה פתחה
את אחד מחסני הקירור, ואכן ראתה שם חד קרן ורוד ומסכן, מלא נצנצים. אריו כמעט ניצנצה
גם היא, למראה הדבר הקסום הזה. על הישבן שלו הייתה חתיכת סלוטייפ, וגם על פיו. "למה
יש לו חתיכת סלוטייפ על ה.." היא הביטה באסונה, שהסמיקה, ניצנצה, ודממה מהאף - למראה
חד קרן שלם ומנצנץ. "הם פשוט לא רוצים שהוא יפליץ קשת בענן בריח פירות וככה יעוף ויברח!"
הסבירה בקול מתרגש. היא ליטפה את הקיוטי מארק של חד הקרן. "כה..חמוד.." מלמלה ודיממה
מהאף על החד קרן. חד הקרן בכה, והדמעות הקסומות שלו גרמו לאסונה להגביר את רמת
הנצנצים שבדם שלה. לבסוף, הוא הפליץ, והסלוטייפ עף. צבעים קסומים של קשת בענן ריחפו
לאורך כל החדר. לפתע, צבעו הלבן והמנצנץ של חד הקרן התחלף בצבע ירוק כהה, הוא נראה
אכול וחולה, והקרן שלו גדלה והפכה להיות יותר עקומה. "זאת מפלצת!?" שאגה אריו. "אני מכירה
כאלה! אל תדאגי. הכוחות הקסומים והמנצנצים שלי יטפלו בזההה!! X3" היא השתנתה לדובון קטן
עם פפיון אדום ומשקפיים קטנים. "קיאאאאא-צ'אן! כוח השתקמות! מתקפת חברות!!" אורות קסומים
יצאו מידי הדובון שלה. הם עטפו את חד הקרן הרשע והפכו אותו להיות טוב בחזרה. "צא לחופשי!"
היא נופפה לו לשלום. "את מוזרה.. באת עד לפה, בשעה כזו, סיכנת את עצמך, רק בשביל איזה
חיה קסומה?" אריו התחילה לצחוק בקול. היא אכלה כמה פיצות, אבל פתאום, ראתה את נארו.
"נארו?" שאלה בקול נרגש. "כן, אריו-צ'אן. זה אני. באתי להציל אותך מגוש הקיטש ההוא!" הוא
חייך, והתקרב לשם. אסונה השתנתה בחזרה וברחה. "וגם, הפיצות נראו כל כך מגרות!! ובאתי
לפה בשביל לאכול אחת.. יאמייי.." הוא הזיל ריר בקול חולמני. אבל אריו הצביעה על מחסן הפיצות
הקפואות הריק, ואז על בטנה. "כרגע אני מעכלת אותן, האמת. ואני לא חושבת שיהיה כל כך קל
להוציא אותן משם.." היא חייכה חיוך מתגרה. "אז, אתה חוזר להיות העוזר שלי?"
"ברור. תמיד!" הם לחצו ידיים ברשמיות.

"יש לנו הצעה שלא תוכלו לסרב לה.."