, פרק 9: גוגוצ'אן דופק הופעה!

זה היה יום רגיל למדי. להפך, נראה שהיום רק הפך לרגיל יותר ויותר. אבל כן, זה היה יום יפה במיוחד, וכולם רצו לנצל
אותו. לונה קפצה בחבל ברחבי החצר, רוי ישב בחוץ עם הלפטופ שלו ושיחק שחמט אונליין, אריו ונארו הקימו דוכן פיצות בחוץ,
שגילה הצלחה מסחררת והם הרוויחו ממנו המון. כשקמורו נכנסה משערי הפנימייה, השגרה הרגילה נשברה.
לונה הייתה הראשונה להבחין בה. "קמורו-צ'אן?! מה את עושה פה?" הבעת פניה של קמורו הייתה ממורמרת
ועצבנית במיוחד. "ובכן, אייס לי לכאן בשביל להתאמן. כאילו שאני צריכה את זה! הוא גם רצה שאני אעזור
לאחרים לגלות את המשמם שלהם.. משימה משעממת במיוחד." לונה החלה ללכת לצידה. "אני יכולה לבוא
איתך?" קמורו הנהנה באדישות. "תראי לי איפה המשרד של משמו" אמרה ולעסה מסטיק מנטה חריף במיוחד.
"אא..אוקיי" ענתה לונה ולקחה את קמורו למשרד של אייס סנסיי. "שלום בנות!" קרא אייס בנימה שמחה במיוחד.
"קמורוצ'אן, את באת להתאמן, לא כן?" קמורו הנהנה. "אל תקרא לי ככה, זקן אדיוט." סיננה. אייס התעלם מדבריה,
והביט בלונה בשאלה. "אני באתי לצפות. אם זה בסדר." אייס סנסיי חייך. "ברור שזה בסדר! קדימה." הוא הפך
את שולחנו והם נכנסו. אימי, ג'יידן, רוקו והירו התאמנו נון-סטופ. הירו למדה לזמן מקלות במבוק ארוכים
וצרים, ואיתם למדה טכניקות שונות וחדשות. אימי למדה לזמן פגיון קטן, והדבר היחיד שהצליחה לעשות איתו היה;
לזרוק אותו. רוקו למדה טכניקות חדשות עם החרב הגדולה שלה. קמורו לא הראתה שום התלהבות
כאשר נכנסה לחדר הענק. אבל לונה נפעמה. "ו-וא-ו! זה פשוט מדהים! כל כך גדול ו..ו.." אייס סנסיי
קטע את דבריה, "את יכולה לשבת שם." אמר והצביע על ספסל ארוך. לונה הנהנה, וישבה על הספסל.
היא הביטה בג'יידן מתאמן, כיצד שנתן אגרופים באוויר, מול שק האגרוף, שק האגרוף נחבט פעמים רבות מאגרופים
בהירים של אור. קמורו השתנתה, וג'יידן מיהר לנגב את אפו שהחל לדמם. הוא המשיך להתאמן, אבל בפחות רצינות.
היא זימנה שני אקדחים קטנים. היא החזיקה אותם בזווית, ירתה בהם באותו הזמן, ושני הכדורים פגעו באמצע
המטרה שבטן בובת האימונים. לאחר מכן זרקה את הרובים לאוויר, ואלו נעלמו והפכו ולסכין קטנה.
את הסכין זרקה על ראש בובת האימונים ופגעה באמצע, באיזור האף. לאחר מכן זרקה את הסכין,
שהשתנה לחבל שחור וארוך, קשרה סביב צווארה של הבובה וחנקה אותה. אייס מחא כפיים באיטיות.
"ובכן, זה טוב.. אבל עדיין לא מספיק טוב. אומנם יש לך את כל המשחק הזה של שינוי הצורה של הנשקים.
אבל.. בכל זאת, לחתולים יש יתרונות שאת יכולה להשתמש בהם, קמורו צ'אן. תנסי." שפתה
של קמורו רטטה, אבל היא זימנה כדור צמר, אחזה בקצה החוט והשליכה את הכדור
במהירות על הבובה. הכדור חזר אליה, היא סובבה אותו מעט באוויר, והוא החל לזהור.
אחר כך זרקה אותו שוב, והוא נזרק במהירות עצומה והרס את הבובה לחלוטין. קמורו
לא חייכה אפילו. "סוגוי!" קראה אימי. "כן, קמורוצ'אן, כל הכבוד." אמרה הירו והביטה
בקמורו לרגע. רוקו התקרבה אליה. "אפשר להלחם נגדך?!" שאלה בהתלהבות.
"את כל כך כל כך סגידה ו..ו.." קמורו הסיטה קצוות שיער מפניה.
"כן, שיהיה." ענתה באדישות, ואימי ורוקו התלהבו.

רוקו וקמורו עמדו בשני קצוות הזירה. קמורו לא התרגשה מהמעמד, אבל רוקו התרגשה מאוד
וקפצה במקומה. תחילה, קמורו זימנה שני אקדחים. היא החלה לירות ברוקו, שחסמה את
הכדורים בקושי בעזרת חרבה. לונה צפתה בעניין. רוקו רצה אליה עם חרבה. קמורו רק
פיהקה. שנייה לפני שהחרב פגעה בפניה של קמורו, הגיעו אל החדר עוד שני אנשים.
אלו היו יוקו והידיושיי. הם הסירו אבק מבגדיהם. רוקו וקמורו הסתובבו לעברם, והפסיקו את הקרב.
בידיהם של הידיושיי ויוקו היו שני חתולים, אשר מוכרים כהדוי וגאנקי, שהם בעליהם.
"קראת גם לנו להתאמן, נכון, אייסנסיי?" שאל הידיושיי. "כן, גם לכן. בואו לכאן." לונה, רוקו, קמורו,
הירו, ג'יידן ואימי הביטו בחתולים בעניין. "למה החתולים האלו קשורים?" שאל ג'יידן. "הידיושיי
ויוקו הם הבעלים שלהם. גאנקי והידוי, החתולים, מסוגלים להלחם בדיוק כמוכם."
יוקו עמדה בגאווה, מלווה ברברבנות ואדישות. "כן, הם כן." אמרה
. "הידוי יכול לנצח את כולכם ביחד," אמרה ברברבנות. הידוי רק
אמר: "מיאו מיאו!" באותה נימה רברבנית. "אה, כן?" שאלה קמורו בכעס.
"עופי מהזירה, תולעת." אמרה לרוקו ודחפה אותה מהזירה
שבה נלחמים. "קדימה. בואו נראה מה הדיג'ימון הקטן שלך שווה."
אמרה וקראה ליוקו להלחם מולה. הידוי נעמד על הזירה מול קמורו.
בינתיים, הידיושיי ניסה לאמן את גאנקי, והיא רק ליקקה את פרוותה ויללה מפעם לפעם.

"חתול שחור, מה?" שאלה קמורו ומביטה בהידוי במבט מזלזל "מאוד מקורי".
"תהיי בשקט את," סיננה יוקו מבין שינייה. "שהקרב.. יתחיל!" אמר אייסנסיי.
הידוי קפץ ברכות ממקום למקום. נראה שהיה מהיר יותר מקמורו, שהביטה
בו באותו זלזול. "גור חתולים קטן ומסכן" אמרה. היא זימנה את שני האקדחים שלה,
וניסתה לראות בהידוי, שהתחמק בקלילות. כעס התחיל להופיע בעיניה של קמורו.
היא זימנה את כדור הצמר, וסובבה אותו באוויר כמו לאסו. לאחר מכן זרקה אותו
לכיוון הידוי, שזרק אותו בחזרה. טפריו של הידוי התארכו. הוא רץ לכיוונה של קמורו
וביצע חתכים עמוקים ברגלה. היא הביטה ברגלה, ואז בהידוי. "חתול מתועב" סיננה.
היה לה קשה ללכת, הידוי המשיך לחתוך אותה ברגליה, עד שלבסוף היא לא יכלה לזוז
ונפלה לרצפה. "איזו טכניקה עלובה!" אמרה ליוקו ולהידוי. יוקו התקרבה ועמדה מעל
מעל קמורו. "עלובה? הטכניקה הזאת הפילה אותך." היא חייכה חיוך שחצני וקראה להידוי
לשבת בין ידיה. היא נתנה לו חטיף חתולים טעים, בצורה של דגיגון, והוא גרגר בחיכה.
"כל הכבוד." אמר אייסנסיי ומחא כפיים באיטיות. "ובכן, אני חושב שהיום כוח חדש עומד
להתגלות. אומנם אני לא בטוח אם מדובר בבעלים או בלוחמים, אבל מצטרף אלינו נבחר,
או נבחרת." אימי ורוקו הגיבו בהתרגשות. "איזה כיףף! מעניין מי זה יהיה!!" אמרו וצרחו
בין לבין. שניים נחתו - אחת עם חיה ואחד בלי. בהתחלה לא זיהו מי אלו היו, אך
כשאלואיס קם על רגליו, אימי ורוקו נרצחו הרבה יותר חזק. יוקו הסמיקה. אך כשמואה
קמה ברשלנות והחזיקה בידו בחוזקה, והוא הביט בה וחייך חיוך קטן, הצרחות של
אימי ורוקו דעכו וגבותיה של יוקו התכווצו. "קדימה, תשתנה" אמר אייסנסיי. אלואיס
השתנה. על ראשו הופיעו שתי אוזניים קטנות של שפן, זנב שפנפן קטן, מכנסיים חומות
נפוחות, חולצת כפתורים לבנה וקצרה - פתוחה, נעליים מצוחצחות, חגורה מיושנת.
הוא חייך. מואה נאנחה, "הווואה, הלוואי שגם אני הייתי מצליחה להשתנות ככה! מואה
מואה קיון~!" אלואיס חייך במבוכה, "תראי להם את החיה שלך" אמר. קופיף קטן
וחמוד קפץ מידיה של מואה. הוא עשה ביחד איתה צורה של לב באצבעותיו, וכשמואה
אמרה: "מואה מואה קיון!" וקרצה, גם הוא קרץ. "קוף אחריי בן אדם, מה?" אמרה
אימי לחברתה וצחקקה. "אני וגוגוצ'אן ננצח אתכם! אויה!" אמרה, וגוגוצ'אן קפץ
לעברה ועמד על ראשה. אלואיס הכניס את ידיו לכיסיו ועמד בתנוחה שפופה. "אני בטוח
שתנצחי," אמר ונשק ללחייה. יוקו הסיטה את מבטה משניהם. היא מילמלה משהו.
לונה הביטה במתרחש בהתפעלות. "איזה טכניקות אתם כבר יודעים?" היא שאלה את
אלואיס ואת מואה. "ט...ט..כניקת? מה זה אמור להביע?" אלואיס חייך, "טכניקות
הן סוג של מתקפות. תסתכלי." אמר והדגים את הטכניקה שלו: הוא זימן חרב ארוכה
של סייף בעזרת רקיעה ברגלו. לאחר מכן, חתך בתנועה חדה ומהירה ראש של בובת
אימונים. "סוגוי נה, אלואיס-קון!!" אמרה מואה בהתלהבות. "כמה מרשים אתה!" קרקרה
סביבו. "בדיוק נזכרתי שלמדתי את גוגו-צ'אן הרבה הרבה טניקות!" גוגו-צ'אן הידק את הפפיון
הורוד שהונח על צווארו. הוא התחיל לרקוד ריקוד משונה, ומואה עודדה אותו. "אתה מדהים!
והו!" אמרה. אייסנסיי נאנח. "ובכן, יש לנו הרבה עבודה.." אמר בייאוש. הוא נתן לכל אחד
מהם להתאמן. "אתם יכולים להתפזר, אבל תחזרו לכאן בערב. בסדר?" חיוך רחב עלה
על פניה של מואה. "ב-ס-ד-ר!!" אמרה בהתלהבות.

אימי נשענה על הקיר. 'הם לא רואים אותי..' חשבה לעצמה. היא לא ראתה מה קורה
בצד השני, אבל בהחלט שמעה. זה היה קולה של הירו. "אוה, ג'יידן-קון, כבר הרבה זמן שאני
רוצה לומר לך משהו חשוב.." אמרה בשקט. "באמת? מה?" שאל ג'יידן בחביבות. עיניה של
אימי נפערו. הייתה לה תחושה שהיא יודעת מה היא עומדת לשאול. "ג'יידן-קון, אתה מוכן ל.."
קולה נעשה חנוק ופניה האדימו. "ל-מה?" שאל ג'יידן. "ל..ל.." אימי התפרצה. "לא!" אמרה.
היא קמה ועמדה מול ג'יידן והירו. היא דחפה את הירו בידה. "היי, טאקוצ'יסאן, מה את עו.."
היא חיבקה את ג'יידן בחוזקה ושתקה. דמעות עלו מעיניה. "אני לא רוצה שזה יקרה.." אמרה
בשקט. "את ידעת מה אני עמדתי לשאול אותו?." שאלה הירו. "את רצית להתוודות בפניו!"
"אני בסך הכול רציתי שיצטרף למועדון אוהבי הכלבלבים.." אימי הסמיקה. "א-אה.. כנראה
שלא הבנתי נכון.." אימי חייכה במבוכה ועזבה את המקום. 'עשיתי מעצמי צחוק..' חשבה בעצב
שכבר הגיעה לחדרה. ג'יידן חייך אל הירו. "ילדה מוזרה. מפתיע אותי שהיא האמינה לך,
את לא שקרנית כזאת טובה" אמר ופרע את שערה. היא חייכה, וג'יידן רכן לעברה ונישק אותה
ברכות. היא עצמה את עיניה והרגישה חמימות נפלאה.. "אל תגידי כלום," אמר ג'יידן לבסוף
והלך.

"אבל לא יהיה לי איפה לגור!!" הזדעקה קמורו. "לא אכפת לי. תגורי איפה שאת רוצה, אבל
בטח שלא כאן." היא ירתה בראשו של האדם ההוא. "עכשיו בטוח יהיה לי איפה לגור. נכון?"

"כבשה 1.. כבשה 2.. כבשה 3.. כבשה 4.. כבשה שחורה?! לאאאא.." מלמלה רוקו
תוך כדי שנתה השלווה לכאורה.

ג'יידן, אימי, רוקו, הירו, קמורו, הידיושיי, אלואיס ויוקו עמדו מול במה גדולה. אורות בוהקים וצבעוניים
ומכונת עשן היו רתומים אליה. אימי נאנחה. "בשביל זה קראת לנו?... אין לי כוח לשטויות האלה.."
"מוזר, בדרך כלל יש לך כוח לשטויות. קרה משהו מיוחד?" שאלה הירו בתמימות מזוייפת. "אני אשבור
את הפנים שלך.." סיננה אימי מבין שניה. "שה, שה, תהיו בשקט!" אמר אייס סנסיי ומחא כף.
גוגוצ'אן ומואה עלו לבמה בבגדים מצחיקים, משונים, ובעיקר ורודים מאוד. גוגוצ'אן רקד ריקוד משונה
והפריח נשיקות לאוויר, בעוד שמואה שרה במיקרופון ורוד עם נצנצים סגולים. "רוצים הדרן?!" שאלה
מואה בהתלהבות, בסוף השיר. הקהל שתק. "נו באמת, אל תהיו כאלה!.." אבל אף אחד לא רצה הדרן.
בטח שלא אחריי היום.