, פרק 8: ילדה רובוטית חמודה במיוחד!

פרק 8: ילדה רובוטית חמודה במיוחד!

דמויות המשתתפות בפרק:

רוי הסתובב במסדרונות הפנימייה. לאחר מכן יצא לחצר. הוא הביט בארוגות המטופחות שניצנצו אחרי הטל.
השעה הייתה מוקדמת, אף אחד עוד עוד לא חשב אפילו להסתובב מחוץ לחדרו. מלבד רוי, שתפס את עצמו כמיוחד,
כשונה. אבל בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אומנם לא ראה את השאר כנחותים במלוא מובן המילה, אבל תהה
מתי יצור קצת יותר אינטלגנטי ינחות בפנימייה. מישהו שיוכל לנהל איתו דיונים עמוקים ומסובכים. כמה זה יהיה
כיף, חשב לעצמו. הם יוכלו להתכווח על אסטרופיזיקה ועל סיבת הקיום. ולפתע, הוא ראה את זה. ילדה חמודה מאוד,
שנראתה בערך בגילו, עם שיער תכלת ניאון ומבט ילדותי ותמים, פשוט נחתה בחצר הפנימייה, כמה מטרים מולו.
היא מצמצה שלוש פעמים בעיניה. הוא התכופף והביט בה. לא שהייתה נמוכה ממנו, פשוט ישבה. "שלום. מי את?"
הוא שאל בפשטות, בשביל שתבין את דבריו. "נימפ~!" אמרה בשמחה וחייכה חיוך חמוד. "ומי..מי.. מי אתה?.."
רוי חייך את החיוך הידידותי ביותר שיכל לגייס. "קישטני רוי," הוא הושיט את ידו ללחיצה, אבל קלט שהיא לא מבינה
את הרמז, ולכן הרים את היד שלה והדגים לה כיצד לוחצים יד. היא הסמיקה ונעמדה על רגליה. "איפה אני?"
היא שאלה והביטה סביבה בתימהון. "למען האמת, זאת פנימייה. איפה היית לפני כן, אם מותר לי לשאול?".
החיוך עדיין לא נמחק מפניו. זו הייתה תופעה כל כך חריגה, שכל כך קסמה לו. הוא רצה לדעת עליה הכול. כל מה
שאפשר. "הממ.." היא הסמיקה בשנית. "אני חושבת שאני לא יכולה להגיד לך. מצטערת." ענתה בשקט.
"אז את טיפוס ביישן כזה?" הוא שאל בנימה חברית. זה לא אופייני לו. אבל הוא באמת רצה לדעת עליה כמה
שאפשר, ולכן חשוב שיהיה נחמד אליה ככל הניתן. היא לא ענתה. "איפה אני יכולה להתגורר? אתה יודע?"
"אני חושב שהפנימייה הזאת היא מקום מצויין להתגורר בו..יהיה לך נחמד כאן. אני בטוח." היא חייכה אליו חיוך קטן
וביישני, והוא חשב לעצמו כמה בר-מזל הוא שזכה לראות תופעה משונה שכזו. משונה, ומדהימה.

"וכרגע אנחנו הולכים לעבר המזכירות," הסביר בדריכות והחזיק בידה תוך כדי ההליכה. הם הגיעו ללובי, ולמזכירות.
זה היה דלפק ארוך ומקומר, מעץ מייפל עם צבע בולט. המקום היה מסודר מאוד. "שלום!" אמרה מזכירה חביבה עם
שיער חום-אדמדם שהגיע עד לתחילת עורפה. "את מעוניינת להרשם?" שאלה את נימפ בנימה חביבה. נימפ הסתתרה
מאחורי רוי בביישנות. "מצטער, היא קצת ביישנית. ובכן, חדר רגיל, בבקשה." הוא החליק את הכסף על הדלפק
והיא הביאה לו מסמכים שעליו לחתום עליהם. זה הרגיש מוזר עבורו, כי לא מזמן היו צריכים לחתום עליהם למענו.
הוא הגיש את המסמכים החתומים. "ואם אפשר, בבקשה. חדר 342 פנוי, נכון? היא יכולה לקבל אותו?" המזכירה חייכה
במתיקות. "כמובן. הנה המפתח." היא הושיטה לו מפתח דמוי כרטיס אשראי, כרטיס מגנטי שניתן להחליק בקולטן
שבדלת. "תודה" אמר רוי וחייך. המזכירה חייכה חיוך מתוק בחזרה. הוא עלה יחד עם נימפ למעלה, לחדר מספר 324,
שהיה מולו. בכוונה רצה חדר שבו תהיה לה גישה אליו, כי הרגיש כלפיה קשר מיוחד, כאילו היא תינוקת בת יומה והוא
האב המאמץ שלה. לא, אולי זה קצת מוגזם. תלבושת בית הספר הונחה על מיטתה. "תלבשי את אלו, ואני אחכה בחוץ."
הוא סגר את הדלת ונשען עליה. היא הייתה מוזרה, אבל עם זאת חמודה כל כך..

אימי, ג'יידן, רוקו והירו עמדו בחדר גדול במיוחד. היו שם כל מיני מתקנים שנועדו לאימונים של נבחרים.
נבחרים, היו אותם אלה שזכו לכוחות האלה. אימי, ג'יידן, רוקו, הירו, קמורו, הידיושיי ויוקו. אייס סנסיי מצפה
שבהמשך יהיו עוד נבחרים רבים, וזה רק עניין של זמן עד שיחשפו. הוא צפה בכולם מתאמנים, עם חליפה בצבע
חום בהיר ופסים חומים כהים ודקים נמתחו עליה באלכסון. כמו מיתרים. הוא נראה די מרוצה. אך היה צריך להתאמן
עם אימי על השיטה, יצירת המתקפה בעזרת החום, ובמחיאת הכף היא מתפרצת. זאת שיטה קלה יחסית, אך אימי
הייתה מאוד פזיזה, ורצתה ללמוד דברים כמה שיותר מהר. ג'יידן היה טוב במיוחד. היו לו כוכבי נינג'ה פשוטים, בקבוקון
של רעל משתק, סגול ומבעבע - אותו לקח מהיום ההוא בבית התה המסורתי, והוא למד כמה טכניקות מתקדמות.
אחת מהן הייתה שיטה, שבעזרת ציור של אותיות מסויימות ביפנית על האדמה, עם האצבע, הוא יכול להשתמש במתקפות.
על הטכניקה הזו היה עליו להתאמן. הוא צייר お ומסביבו מעגל, ולאחר מכן בעט עם רגלו באדמה. המעגל והאות זהרו,
ומהאדמה יצא נחשול מוזר ומאיים של אבנים חדות. באות そ ומשולש מסביבה, זימן שתי חרבות נינג'ה ארוכות. ובאות
の עם ריבוע, עשן שחור עלה והסתיר אותו. האות し ועיגול יצרה מגן עגול מאור. אימי תמיד הביטה ביכולותיו של ג'יידן בקנאה.
זה הזכיר לה את אתמול, עם הידיושיי והמפלצת הפצפונת, שאותה בקושי הצליחה להביס לבד. אימי עשתה באצבעותיה צורה
של לב, מחאה כף, ומטה ארוך הופיע. "ומה אני אמורה לעשות עם זה?" שאלה ברוגז. היא זרקה את המטה על רצפת
החדר. "הו, בבקשה, תתעודדי!" אמרה הירו בנחמדות. על הידיים שלה היו כפפות שדמו לכפות ידיהם של דוב פנדה,
והטפרים הקטנים שעל הכפפות התארכו. בהם היא החזיקה כדור קטן, זרקה אותו לאוויר ואז חבטה בו. סביבו נוצרה
הילה קטנה של אור והוא נע במהירות. כשפגע במטרה, המטרה קצת התעמקה, אך היא פגעה בדיוק באמצע. "יש!"
אמר בשמחה. "כל הכבוד, הירו-צ'אן," אמר ג'יידן, ואז חייך. "אבל אני טוב בהרבה!!" אייס סנסיי היה מרוצה. "אתם יכולים
להלחם אחד בשני," הציע. "שניכם טובים מספיק. אימי, רוקו, אתן צריכות לעבור על זה עוד קצת. בסדר?" ג'יידן והירו
ניגשו לזירת הקרב. תחילה התמתחו והתכוננו. הירו הצמיחה ניבים קטנים, והאריכה במעט את הטפרים שבכפפות. לא
כמו באימונים עם הכדור, אלא רק במידה שנראתה לה הכרחית ובכל זאת נוחה. ג'יידן הכין את כוכבי הנינג'ה ואת בקבוקון
הרעל בתלבושתו. "שהקרב.. יתחיל!" הכריז אייס סנסיי. התגובות של שניהם היו זריזות. ג'יידן הרים את צווארון תלבושתו
מעל פיו ואפו, צייר の ומסביבו ריבוע. בינתיים הירו התקרבה לעברו באיום. הוא בעט ברגלו על הזירה ועשן שחור הבליח.
הירו השתעלה. היא לא מצאה את ג'יידן באפלה, וגם הוא לא יכל להבחין בה אילולא קולות השיעול. הוא זרק כוכב נינג'ה
והיא עצרה אותו עם טפריה וזרקה אותו בחזרה. אחד הטפרים נפגם, אך לא במידה משמעותית. הירו הפסיקה להשתעל,
וג'יידן קיבל מתקפת פתע ששרטה את הזרוע שלו, שריטה קטנה. הוא התקדם להיכן ששיער שהיא. היא זימנה כדור קטן
והתחילה להקפיץ אותו בידיה, בזמן שהתקרב. היא זרקה אותו באותה השיטה של אימוניה, והכדור נע במהירות האור ופגע
במצחו. ג'יידן התמוטט לרצפה, אך התאושש. בגלל העשן, עדיין אי היה אפשר לראות כלום. הוא טבל כוכב נינג'ה בטיפת
רעל משתק, וזרק להיכן ששיער שהיא. על החיים ועל המוות. היא קיבלה שריטה קטנה בצווארה ושותקה במיידית. אייס סנסיי
פיזר את העשן במהירות. "אממ.. גומנה," אמר ג'יידן והתקרב לעבר הירו המשותקת. קיאא.. הבגדים שלה חמודים..
חשב ופניו האדימו. הוא מרח משחה על השריטה ושם עליה רצועת סלוטייפ מעור עמיד. היא חזרה לנשום
בסדירות, ופקחה את עיניה למחצה. "ת..תודה," היא אמרה בשקט, עדיין קצת מטושטשת. במהלך הקרב, אימי חדלה
להתאמן, והביטה בהם. וגם עכשיו בהתה בשניהם במבט כועס. אייס סנסיי טפח על כתפו של ג'יידן. "אני מבין למה אתה
מצליח. חוץ מהרעל שלך. להירו-קוהאי, במקרה הזה, אין מספיק טכניקות. יש לה את הכדור, הטפרים והניבים. וזה לא
מספיק. אני חושב שכדאי שתשתמשי בשיטה של אימי, בנוסף." הירו הנהנה. "הקרב היה כייפי. השיטה של העשן כמהלך
הראשון מאוד חכמה, ג'יידן-קון." היא חייכה. ואימי המשיכה לבהות בהם בעצבנות. "כן, חשבתי על זה שמבחינה אסטרטגית
זה היה מהלך טוב..כשהשתעלת ככה הרגשתי קצת לא טוב עם זה." ואימי האדימה מכעס. "ובכן, אני מקווה שמפלצות
ענקיות ואוכלות אדם משתעלות לא יגרמו לך רגשות אשם!" אמרה וצחקה. רק עכשיו שמו לב שרוקו ישנה כל הזמן הזה,
במקום להתאמן. "רוקוצ'אן!!" צרחה עליה אימי בכעס. מובן שהוציאה עליה את הכעס מדברים אחרים. רוקו התעוררה. "כןןן, מה?"
שאלה בטשטוש. "אנחנו מתאמנים! תזכירי לי איזה טכניקות את למדת?" שאלה אימי בענייניות. "אה..טכניקות?" רוקו הביטה
בה במבט מבולבל. "אני אלמד אותך" אמר אייס סנסיי ולקח אותה לצד. רוקו השתנתה לצורת הנבחרת שלה, חצי טיגריס
לבן. היא הצליפה בזנבה הארוך והיפה, וקיבלה חרב מעוטרת וגדולה. היה עליה סימן מעוטר אבני חן של להבה כחולה. היא חתכה את
בובת האימונים לשניים. "הו, יופי!" קראה בשמחה. "כן, יופי." אמר אייס סנסיי וטפח על גבה.

נימפ פתחה את הדלת בביישנות. רוי הביט בבגדי בית הספר עליה, שהחמיאו לה מאוד. הוא חייך, והיא החזירה חיוך
קטן. "דרך אגב, אני רוצה להראות לך משהו." אמר והוביל אותה לחדרו, שנמצא ממול. "זה החדר שלי. אם יהיה משהו שתרצי
לשאול, זה המקום. רק תדפקי לפני שאת נכנסת." הוא פתח את הדלת ונכנס לחדרו. הסביבה הייתה מוכרת לו מאוד,
אבל נימפ הביטה בחדר בהתלהבות ניכרת. הוא היה מסודר להפליא, על אחד המדפים עמדו כלי שחמט יפים ומעוצבים,
וביניהם כלי גו פשוטים אך עתיקים. הוא לקח את אחד כלי הגו בזהירות והציג לה אותו. "הוא מאוד עתיק," הסביר והחזיר
אותו למדף. היה לו ארון בגדים לבן עם דלת הזזה, שסודר בקפידה. המצעים על המיטה היו מקופלים ומגוהצים. הכול נראה
אסתטי ופשוט. היה לו בחדר ארון ספרים, שהיה מלא בספרים וחוברות בעובי וסוגים שונים. במגירות נמצאו לוחות הדמקה,
השחמט, השש-בש והגו. הלוחות תאמו את כלי המשחק השונים. היו לו פשוטים; בהם שיחק רוב הזמן. היו מעוצבים; שהשתמש
בהם למשחקים רציינים יותר. והיו פריטי האספנות; כלים מעוצבים ובני יומין, ששמר עליהם מכל משמר. נימפ ליטפה את מצעי
המיטה בזהירות, באצבעותיה הדקיקות. "מה שרציתי להראות לך הוא זה." אמר והציג לפניה כלי שחמט מרהיב ביופיו.
"הוא מימי הביניים. פריט אספנות, ומעוצב בצורה מדהימה. תחשבי כמה זמן לקח לעבוד ע.." דבריו נקטעו שהבחין
שנימפ מנסה ללעוס את מצעי המיטה. הוא נאנח וחייך. "לא משנה. לפחות עכשיו את מכירה את החדר שלי. לכאן צריך
לפנות, בסדר?" נימפ הנהנה בשקט וחזרה לחדרה.

"לעזאזל!!" קראה אימי. היא הייתה היחידה שנשארה כעת בחדר האימונים הסודי. אל החדר הזה מגיעים מהמשרד
של אייס סנסיי, כאשר הופכים את השולחן, אבל כרגע אפילו הוא לא היה שם. קוליה הדהדו בשל התקרה הגבוהה והקודרת.
אייס סנסיי ביקש ממנה להתאמן על תרגילים חדשים, אבל אחד התרגילים שעליה ללמוד הוא קשה במיוחד. היא
הצמידה את ידיה זו לזו, קפצה ומחאה כף. אבן החן שעל אוזנה לא הבריקה, ולכן נחתה לרצפה. "זה- כל כך- מעצבן!"
אמרה בזמן שירתה את בובת אימונים תמימה וחוררה אותה. "אני בחיים לא אהיה טובה כמו.." היא נאנחה. את המלמול
הזה עדיף שתשאיר רק בראש. היא ניסתה שוב. הצמידה את ידיה זו לזו, קפצה ומחאה כף. שתי צורות העשויות אור,
דמויות זוג כנפיים קטנות, הופיעו לצדי נעליה. היא חייכה ועפה בכל רכבי חדר האימונים, שהיה גדול ורחב. תוך כדי השתמשה
בכדורי האור הקטנים, שהפכו לחזקים הרבה יותר תוך כדי המעוף. "הצלחתי!" אמרה בקול. לאחר מכן מחאה כף פעם
נוספת, השתנתה בחזרה, והלכה בכדי לישון. רק כך תוכל לישון עם תחושה טובה. למרות שיש עוד בעיה לא פתורה.

רוי חזר ממבחן פיזיקה מוצלח, שבו קיבל - כמה מפתיע - 100. אבל הוא היה רגיל לשלמות הזו. כשנכנס לחדרו, היה
המום לגמריי. "נימפ!!" צעק בכעס. כל החדר היה הפוך ומבולגן. בידה של נימפ היו שני שברים של כלי שחמט עתיק. היא
הביטה בו במבט תמים ותוהה. "כ..כן?" שאלה בחשש. "את..את.. צאי מכאן!!!" צעק. נימפ יצאה מהחדר בפחד, ורוי החזיק
את ראשו. מה יש לה, לעזאזל.. הוא התכופף לכלי השחמט שהחזיקה בידיה, שכעת היה מונח על הרצפה. שבור ומסכן.
דמעות הציפו את עיניו. כלי השחמט הזה היה מאוד יקר לליבו, בגלל שאת סט השחמט ההוא קיבל מסבתו זכרונה לברכה.
הוא צעק קללות והתעצבן. הרבה זמן שלא היה עצבני כל כך. נימפ התקפלה בפינת חדרה. עיניה היו אדומות, ופעורות. על
שפתיה נמרח חיוך חולני. תלבושתה הייתה משופשפת וקרועה בחלקים אחדים. היא רצה במסדרון. עיניה חזרו להיות תכולות,
הן דמעו בלי הפסקה ופניה האדימו. אחר כך שוב, עיניה היו אדומות. על ידה נכתב: Error באדום, וכל גופה צרב וכאב.
היא יצאה לחצר, באיזור שבו נחתה, ואחזה בדשא הסינטטי. היא בכתה ללא הפסקה ומרטה ממנו. ילד קטן, ממתחם היסודי,
עבר לידה. "מה קרה?" הוא שאל והתקרב אליה. היא צרחה בצרידות. הילד נבהל, כיסה את אוזניו והחל לבכות ברעש.
בכל גופה של נימפ עברו גלים חשמליים חזקים. היא אחזה בילד וטלטלה אותו. אצבעותיה נהיו לסכינים קטנים, והיא שיספה
את גרונו של הילד. אצבעותיה שבו לנורמה, והיא החזיקה בלחייה. ראשה התחיל לכאוב. היא ליקקה את הדם שעל אצבעותיה,
והיה לו טעם מתוק כל כך. היא התקרבה לגופתו של הילד המסכן וקרעה את עורו ושתתה את דמו. אימי בדיוק יצאה מחדר
האימונים, והביטה בנימפ. היא מיד נדרכה, והשתנתה. "מה עשית לילד הזה?!" שאלה בזעם. נימפ חייכה בחולניות והשמיעה
קול חנוק. אימי יצרה בידיה צורות של אקדחים קטנים, הצמידה אותם זה לזה, ואז הרחיקה אותם משמעותית. פס של אור
נוצר בין שתי ידיה, ואקדח גדול הבליח. היא ירתה בה. עיניה של נימפ חזרו להיות כחולות. "תעצרי!" צעק רוי והתנשף.
היריה פגעה בכתפו. "רוי-קון!" אמרה נימפ וניגשה אליו. "הבחורה הזאת רצחה ילד ושתתה את הדם שלו. אתה רציני?"
רוי הביט בגופתו של הילד. "נימפ, את-" נימפ הביטה בו במבט תמים וחמוד מכדי שיאשים אותה במשהו כזה. "אימי-צ'אן,
במקרה הזה נראה לי יותר הגיוני ש*את* עשית את זה." אימי הביטה בו, מבועתת. "אתה רציני?!" היא רצתה לירות בראש
המתחכם הזה שלו, אבל מנעה מעצמה. "אני לא אעשה את זה לילד!! מאיפה הבאת אותה בכלל, שאתה כל כך סומך עליה?!"
"אה.. מהשמיים."