, פרק 11: פצעים בזוגיות ואהבה

''רוי-קון, מה הן עושות?'' נימפ הצביעה על חבורה של בנות שהתלחששו וצחקקו בצד. ''הממ.. אני לא יודע,
מדברות על משהו.'' רוי משך בכתפיו. הוא ישב שעון על עץ וקרא ספר, ולא ממש התייחס לשאלות של נימפ.
''רוי-קון.'' נשמע קול מרוחק. ואז עוד פעם. ופעם נוספת. ואז יד הונחה על כתפו וטלטלה אותו. ''רוי-קון!''
הוא הסיט את מבטו מהספר בבהלה, וקלט את אחת הילדות מהשיעורים, שתמיד נעצה בו מבטים מאחור.
''יורי-סאן..'' הוא מלמל בהפתעה. ''אני צריכה עזרה.'' היא אמרה בלהיטות. ''במה?'' רוי הבחין שהוא
מתעצבן במהירות, והשתדל לדבר בקול מאופק. ''תקשיב... אני צריכה עזרה ביומן הקריאה שלי, ו-וחשבתי שאולי
תסכים לעוזר לי...'' סומק החל להתפשט בפניה. ''בסדר. מתי?'' לפתע הוא שם לב שנימפ כבר לא יושבת
על ידו, ורצה לזרז את יורי כדי שיוכל ללכת לחפש אותה. נימפ עלולה לגרום לצרות, או לשאול שאלות מטופשות..
''עכשיו!'' יורי חייכה. ''ב-בסדר...'' הוא ויורי התרוממו על רגליהם. 'כמה נזק נימפ יכולה לגרום בשעה? אני לא
צריך לדאוג...' אבל הוא כן דאג. נימפ שוטטה באחד המסדרונות הארוכים, שמשום מה היה ריק מתלמידים.
לפתע היא הבחינה בדלת שהייתה פתוחה למחצה, וקולות שיחה בקעו ממנה. היא התקרבה, בהיסוס, לעבר הדלת,
והציצה דרך החריץ. זו הייתה כיתה, השולחנות והכיסאות היו מסודרים, ועל הלוח בצבע לבן מודרני נכתב
בטוש שחור: מואה ואלואיס-קון קיאאאאא! ♥ נער בלונדיני, בעל עיניים ירוקות, נשען על הלוח הירוק בכיתה, ודיבר.
''אני- אני לא מבין.'' הוא מלמל. ''מה אתה לא מבין?'' זה היה קול נערה, הוא נשמע פגוע ועצבני. נימפ
הייתה מבולבלת, ולא הצליחה לראות את הנערה שדיברה. ''שאלתי אם- אם תאהב אותי. לנצח'' עכשיו הנערה
דיברה בשקט, בקול ביישני ומתוק. נימפ עדיין לא הבינה על מה הם מדברים, אבל לא הייתה לה שום כוונה
להפסיק ולהקשיב. ''אני לא יכול לאהוב אותך לנצח.'' גם הנער דיבר בשקט. עכשיו הנערה התקרבה אליו ונימפ
ראתה שהיא נמוכה מהנער, והיה לה שיער חום-אפרפר ועל ראשה קשת כחולה. היא הסמיקה. ''אלואיס-קון,
אתה לא אוהב אותי?'' דמעות מזויפות עלו בעיניה. ''ב-ברור שאני אוהב אותך, מואהצ'אן, איך לא?..'' הנער,
אלואיס, הסיט ממואה את מבטו, וטחב את ידיו בכיסיו. ''א-אז למה אתה לא יכול להבטיח- לאהוב אותי לנצח?''
נימפ לא הבינה דבר. היא ידעה מהי המשמעות של לאהוב, ולנצח, אבל היא לא הבינה מה מואה רוצה מאלואיס.
''אני לא יכול- אולי.. אולי...'' קולו דעך. ''אולי מה?'' הצער בקולה נשמע כל כך אמיתי, אבל מואה סתם זיפה.
אם היא לא הייתה מתאפקת, היא כנראה הייתה מתעצבנת. "אולי אתה.."

''...מאוהב במישהי אחרת?'' אלואיס לא הביט בה. הוא מלמל משהו. ''לא,אני לא מאוהב במישהי אחרת.''
הוא רכן לעברה ונישק אותה,קצרות,רפרוף שפתיו על שפתיה,ואז הוא פנה אל הדלת,וסופסוף הבחין בנימפ.
הוא הביט בה בתדהמה. ''כמה- מה-'' מואה נדחפה,פתחה את הדלת בתנופה ונימפ נחבטה בקיר בעוצמה.
''אל תצוטטי לאנשים.'' היא סננה בזעם, והלכה משם בכעס. אלואיס חיכה עד שהיא פנתה במסדרון
הצדדי, ואז הוא ניגש אל נימפ. דם זרם במורד זורעה, במקום שבו ידית הדלת שרטה אותה.
''את בסדר?'' שאל בדאגה, והושיט לה יד לעזרה. העיניים של נימפ האדימו, והיו נפוחות מבכי,
ולפתע ציפורניה התארכו לטפרים ארוכים וחדים, והיא התרוממה על רגליה במהירות מדהימה,
והחלה לתקוף ולשרוט את אלואיס. אלואיס נפל על הרצפה, ונימפ שרטה וקרעה את חולצתו בטפריה.
הוא השתדל להתחמק, אבל אחד הטפרים ננעץ עמוק בזרועו, והוא נאנק בכאב. כשנימפ
שמעה אותו נאנק, הטפרים התכווצו, עד שחזרו להיות ציפורניים רגילות, מטונפות מדמו של אלואיס.
הקרעים בחולצתו חשפו שריטות עמוקות ומדממות,והבד היה ספוג בדם. עיניה של נימפ חזרו
למצבן הרגיל, כחולות, והיא הביטה בחרדה באלואיס. ''סליחה..'' היא מלמלה וברחה משם במהירות.
ראשה החל לכאוב, אבל היא ניסתה לחפש את רוי. ''רוי-קון..'' היא מלמלה, ורצה.

''אז,על איזה ספר את עושה את הסיכום?'' רוי הביט ביורי שפתחה מגירה בארון שלה.
''א-אה.. חשבתי ש.. שאתה תעזור לי לבחור את הספר..'' היא הסמיקה. ''בסדר.'' מלמל רוי.
''יש ספרים מסוימים שעליהם את רוצה לעשות את היומן?'' הוא דפדף במהירות ביומן
שיורי אפילו לא התחילה לכתוב בו, ואז קלט שהיא לא עונה. הוא הפנה אליה את מבטו
וראה שהיא נועצת בו מבטים, מסמיקה ומצחקקת.''א-אה.. יורי-סאן?'' היא התקרבה אליו,
והוא נרתע לאחור. ''רוי-קון?'' היא הביטה בו במבט תוהה, והתקרבה אליו עוד כמה צעדים. ''מה?''
עכשיו הוא עמד צמוד לדלת, והזיע.''מה קרה?'' יורי התקרבה עוד קצת. ''אני- אני צריך
ללכת לשירותים.'' הוא פתח את הדלת בתנופה וטרק אותה אחריו, והלך משם בצעדים מהירים.
לפתע התנגש במשהו ונפל על הרצפה. כשפקח את עיניו הוא ראה שזה לא היה משהו, אלא מישהו...
''נימפ!'' הוא קרא, והביט בה בבהלה. היא נראתה לחוצה ומפוחדת, וידיה היו מגואלות בדם. ''מה ק-'' הוא לא
סיים את המשפט, ונימפ התנפלה עליו בחיבוק ובכתה. ''דיי.. דיי..'' הוא מלמל. ''בואי,את צריכה לשטוף את הידיים..''
ידיה הכתימו את חולצתו בטיפות דם, והוא התרומם על רגליו. נימפ נעמדה אחריו, ניגבה את הדמעות בגב
ידה והלכה עם רוי לשירותים, כדי לשטוף את הידיים.

''אלואיס..'' היא מלמלה ורכנה מעליו, בוחנת את השריטות שלו. ''מי עשה לך את זה?..'' היא נגעה בלחיו בעדינות.
אלואיס מצמץ ופקח את עיניו. ''אני אלך לקרוא לאייס סנסיי.'' היא אמרה, קמה על רגליה והלכה למשרדו של אייס.
הוא מלמל את שמה. למה היא מטפלת בי ככה? אנחנו בקושי מכירים.. ואיפה מואה-צ'אן? חשב לעצמו.
כשהיא ואייס חזרו, אלואיס היה שעון על דלת הכיתה,דם נוטף מפצעיו. ''אתה יודע איך לטפל בו?''
היא שאלה חרישית. ''כמובן,אל תדאגי.'' אייס חייך ברוגע לעברה,ורכן לעבר אלואיס. ''אלואיס?''
הוא שאל. אלואיס מצמץ כמה פעמים לפני שהצליח לראות בבירור את אייס. ''אה, יופי, אתה חיי.''
אייס סנסיי חייך בסיפוק, והוציא בקבוק ובו חומר שקוף. הוא הוציא גם צמר גפן, טבל את הצמר
גפן בחומר והחל למרוח אותו על פצעיו של אלואיס. הוא נאנק בכאב,החומר שרף, אך הפצעים
הפסיקו לדמם. אייס-סנסיי לא טרח לשאול מה קרה לו, וכשגמר לחטא את השריטות הוא התרומם ופנה
בחזרה אליה. ''הממ.. את חושבת שתוכלי לקחת אותו לחדר שלו?'' היא הנהנה קצרות ועזרה לאלואיס לקום.
הוא נשען עליה ברפיון והביט בה. ''קדימה.'' היא האיצה בו וגררה אותו לחדר שלו. הוא התיישב על
המיטה ופלט התנשפות חדה. ''אלואיס-קון?'' היא התיישבה לידו, והביטה בקרעים שבחולצתו.
''אני אביא לך חולצה חדשה.'' היא נגשה ארון ופתחה אותו. היא לקחה חולצה קצרה לבנה, ונתנה אותו
לאלואיס. ''תתלבש.'' היא אמרה. הוא הביט בה וחייך במבוכה. ''תוכלי לצאת?'' שאל. היא הנהנה ויצאה מהחדר.
היא נכנסה אחרי כמה דקות ובחנה אותו. 'הוא.. חמוד בבגדים האלה..' חשבה לעצמה.''טוב, כדאי שאני
אלך. מישהי רוצה להיכנס, לראות מה שלומך.'' את המשפט אמרה בנימה ממורמרת, אבל היא נעמדה
ויצאה מהחדר. כמה רגעים אחרי שיצאה,מואה נכנסה לחדר. ''אלואיס-קוווון!'' היא צווחה וחבקה אותו.
הוא פלט אנקה. ''ג-גומנה, אלואיס-קון..'' היא התרחקה ממנו והביטה בזרועותיו. ''מי עשה לך את זה?! גוגו-צ'אן
ואני נטפל בו כך ש-'' התחילה, אבל אלואיס קטע אותה.''זה היה סתם חתול, מואהצ'אן.'' הוא חייך קלושות.
''חתול? ליוקו ואח שלה יש חתולים!'' היא נראתה נרגזת. ''ל-למי?'' אלואיס הביט בה בבלבול. ''יוקו, ואח שלה,
האלה מהאימונים שהיו להם חתולים.. נו,'' היא נעצה בו מבט בוחן, ''החתול ששרט אותך ככה היה שחור או לבן?''
''אה, הוא היה מנומר. סתם חתול רחוב, מואהצ'אן.. ^^'' היא עדיין הביטה בו בחשדנות. ''בסדר.. אה- תקשיב
בנוגע למה שבקשתי ממך בכיתה- ש-שתאהב אותי לנצח..'' היא הרכינה את ראשה והסמיקה. ''כן?'' הוא
חייך בעידוד. ''טוב,אז.. חשבתי על זה ו-'' אבל היא לא סיימה את המשפט,וגל של בנות עם כרטיסי
''החלמה מהירה'' נכנס לחדר,בצרחות של ''אלואיס-קווווון!! מסכן שלייי!''. מואה נדחפה לאחור,עד שלגמרי יצאה מהחדר,
שהיה מלא בבנות. ''אלואיס-קון.. תרגיש טוב!'' אמרה אחת והגישה לו כרטיס. הוא לקח אותו בחיוך נבוך.
מואה רטנה בשקט ורקעה ברגלה. היא הלכה משם בכעס. 'אני חייבת להשיג אותו. לחלוטין.
אלואיס-קון.. בסופו של דבר תהיה שלי בלבד, ואף אחת לא תמצא חן בעינך מלבדי.'