אימי וג'יידן הגיעו ליעד שלהם. הם הופתעו לגלות, שהם על פסגת הר סלעי וענק, שבקצהו מערה. מסביבם היו רק שמיים
ועננים. זה היה מצב מוזר ביותר, ג'יידן הרגיש שהוא מאבד שיווי משקל בכל צעד. הם סיכמו בשתיקה לא לדבר זה עם זו.
ג'יידן רץ לעבר פנים המערה במהירות. אימי רצה קצת אחריו. לפתע, פטיש מתכתי ענק התקרב במהירות עצומה אל ג'יידן.
אימי קפצה לעברו, והעיפה אותו הצידה. "תזהר!! אתה יכולת למות מזה!!" אמרה בצעקה. "מה קרה שפתאום את דואגת
לי, הא?!" שאל בצעקה דומה. "מ-מה זאת אומרת, 'פתאום'?! תמיד דאגתי לך!!" הוא שתק. "לא נכון. תמיד התנהגת אליי
כמו אל חנון מוזר. עכשיו על תדברי איתי, יצור" מהאפלה, יצא מפלץ סגול, שרירן, בעל עין אחת אדומה ונפוחה, ושיער דליל.
הייתה לו מעין חולצה קרועה ומוזרה, שנראתה כמו שק ענק, ופטיש מתכת ענקי, גדול יותר מג'יידן עצמו. הקיקלופ השמיע
שאגה. "אעהאגאהאעה!!" הוא הניף את אגרופו הפנוי, ובעט באימי ברגלו המגודלת. אימי נדחקה לצד המערה, ונחבטה
באבנים הענקיות שבנו אותה. "חלשלושה!" קרא ג'יידן, והשליך לעבר עינו של הקיקלופ שני כוכבי נינג'ה. הקיקלופ חסם את
כוכבי הנינג'ה בעזרת ידיו המגודלות. הדם שלו נדמה כגשם. אימי עדיין הייתה בצד המערה. היא העבירה את אצבעותיה
בעדינות על השפשוף בכתף שלה, ואז נשכה את שפתייה בכאב. "ג'-ג'דיין.. החרא הזה ממש כואב!!" אמרה בזעקה.
"פשוט תמודדי עם זה, אל תבכי!" קרא לעברה. "לעזאזל.. אני לא מצליח לעשות את התרגילים המיוחדים שלי עם הקרקע
הסלעית המחורבנת.." סינן לעצמו. ואז, אסונה הגיעה לשם. היא השתנתה לדובון קטן, ורצה לעבר אימי. "האאאאא יאא!"
קראה, ואת הכפה הדובונית שלה, הדקה לשפשוף בידה של אימי, וזה התרפה מיד. אימי רצה לעזרתו של ג'יידן, הכינה
סכין מאור והביאה לו, וג'יידן חתך בעזרתו את האדמה למעגל וצורה של אות יפנית מסויימת. שלושה סכינים נורו לעבר
בטנו של הקיקלופ, ומיצי הקיבה שלו נשפכו והתחילו למלא את חלל המערה. מיצי הקיבה התחילו לגרום לעור שלהם
להתרכך. אימי מיהרה ויצרה כנפיים קטנות ליד נעליה, אחזה בידו של ג'יידן בעוד אסונה הדובונית על כתפה, ועפה לתקרת
המערה. זה היה גבוה במיוחד. "אני חושב שאני יודע מה אני יכול לעשות!" קרא ג'יידן. "נו, קדימה, מה?!" שאלה אימי.
"תשחררי את היד!" קרא. "א-אתה בטוח? כלומר, אתה תיפול לשם, ואז.." הוא צעק לעברה, "תשחררי את היד!!" והיא
מיהרה לשחרר אותה. כשג'יידן נפל, הוא נצמד לאחד הקירות, סימן משולש ואות יפנית, ומשם יצאו כוכבי נינג'ה רבים
מלאים ברעל שנורו לעבר גופו של הקיקלופ. ג'יידן נחתך מכמה מהם מגפיו, אך מצא סלע גדול ובולט ועמד עליו. הוא
התנשף. הקיקלופ דימם ודימם, והדם שלו הצטרף למיצי הקיבה, ואז הוא שאג על ג'יידן והתיך אותו אל הצד האחר במערה.
ג'יידן טיפס ככל שיכל, למזלו, התערובת המגעילה של הקיקלופ עלתה מעל פיו והוא נפל ומת. ג'יידן חייך והביט בו,
אבל אז הביט באימי ובאסונה, והתערובת המגעילה והמסוכנת המשיכה לעלות לכיוונם. אימי טיפסה לתקרת המערה,
או לפחות ניסתה, ואז יצרה אלה מאור, מחאה כף ומיהרה לדפוק בתקרת המערה חזק ככל שיכלה. אסונה, שהתנשפה
ולחשה לאימי מילות עידוד, פתאום הרפתה את אחיזתה. "אסונה!!" צעקה אימי והביטה בה. אסונה השתנתה לצורתה
האנושית, ודמעות ירדו מעיניה. "א-אימי! תעזרי ל-" אבל זה היה מאוחר מדי, כי היא נפלה לתערובת המבחילה, שקעה,
וגופה נרקב ונשמתה העדינה נרמסה. "מהר, אימי, תטפסי למעלה וצאי מפה!" הוא קפץ מקיר לקיר ביכולות הנינג'ה שלו,
החזיק בידה של אימי ויצאה מהמערה. הם התרחקו ממנה עד כמה שאפשר, ופתאום ראו את מיצי הקיבה, הדם, חתיכות
מגופה של אסונה ושלדה, יוצאים מהמערה כמו הר געש חולני ומבעבע. אימי שכבה על האדמה היבשה והבטוחה שמצאו,
והתנשפה בקולניות. "זה- היה- לגמריי- מטורף!!" אמרה בצעקה. "למה ציפית? מפלצת ג'לי קטנה ועלובה שאת יכולה
להרוג רק על ידי דריכה? את צריכה להפסיק להשתטות וללמוד דברים מועילים, אחרת תגמרי כמו אסונה. הבנת?" היא
הנהנה הנהון חלש, "אבל אני כן הייתי מועילה. איך היית מסתדר שם בלעדיי, הא?!" הוא רק הסתובב, "הייתי מסתדר
הרבה יותר טוב בלעדייך. את סתם גרועה, ואת צריכה להקשיב לכל מילה ממה שאני אומר, כמו שאייס סנסיי אמר לך."
"תחזור להירו שלך, גם כן אתה. חשבתי שיש סיבה שהוא שם אותנו ביחד, אולי ביקשת או משהו-" וג'יידן התחיל לצחוק,
"אני?! לבקש להיות איתך?! את רצינית?! את חזקה בערך כמו בטטה! את גרועה! מעצבנת! מציקה! טיפשה! הדבר
האחרון שהייתי רוצה זה להיות איתך במשימה כזאת!!" כתשובה, אימי שתקה בכעס, ורק בהתה בשמיים. "הא, כן.."