פרק 15: אגדת פולי הקפה, חלק א'!



רוקו התעוררה. היא קמה, והרימה את כוס הקפה המלאה שעל השידה שלה. היא שתתה
אותה במהירות, וחיוך נמרץ עלה על פניה. "יום חדששש!" אמרה כמעט בשאגה, והרימה את
השמיכה מעליה. מכשיר מוזר נמצא ליד רגלה. היא הרימה אותו, ואז הביטה בו היטב.
"מה לעזא.." (טם, טם, טם).

רוקו התעוררה בשנית, רק הפעם, על דשא רך. טיפות הטל הטריות עדיין היו עליו. אז היא
שכבה בנעימות. היא שהתה בחלל שנראה אין סופי. השמיים היו בהירים וחלקים, ואת הירח
הסגול היה ניתן לראות ממש כאילו הוא לידך. היו הרים יפים ורמים, אבל בעיקר, שלוות
עולמים. היא נשמה את האוויר הצח, ונרגעה לה. לפתע שמה לב למשהו משונה במיוחד. היו
לה כפפות לבנות, חליפה ארוכה ומחודדת בקצוותיה, משקפיים מרובעים, ווסט בצבעים
כחול ואדום מתחת לחליפתה. בנוסף, היו לה מכנסיים שחורים ומחויתים, ונעליים מצוחצחות.
"כמה..מוזר.." מלמלה רוקו וכיווצה את עיניה. אחר כך היא נאנחה בהנאה. ממטר של מטאורים
בצורת פולי קפה ענקיים נחת על האדמה. ואחד מהם נחת לידה. הוא נצנץ בצורה מפחידה.
"פולי קפה! אז זה בטח חלום!!" קראה רוקו בהתרגשות. היא קמה, והתקרבה אל פול הקפה
הענק. "אבל.. הוא אמור לצאת מתוך חתול מתפוצץ.." היא הביטה בו בבלבול. "נו, טוב, שיהיה!"
"אז את בטח מאהו שוגו!!" נשמעה זעקה מתלהבת. "כי יש לך בגדים מיוחדים כאלה!!!!"
רוקו הביטה לצדדים בבלבול. "מאהו..מה?" ואז נשמעה צווחה קטנה, והדהודים של דברי הקול
הקודמים. "ולמה הכתב שלך ורוד?" ואז נשמעו צחקוקים. "אני לא רוצה לגרום לך לקנא,
אבל בואו נאמר שיש לי קשרים.." רוקו הייתה המומה. "אבל.. אמ.. מה זה מאהו משמו?"
"את תדעי בקרוב!!" וצחקוקים מנצנצים, קיטשיים, חמודים ומגושמים נשמעו בחלל המוזר.
ולאחר מכן, הם נפסקו. פול קפה ענק שנחת ליד רוקו, נפתח בדרמטיות, וזרקור אור יצא
ממנו. ואז, יצא ממנו אלואיס. "היי.." אמר אלואיס והביט ברוקו בשרמנטיות מדהימה ולגמריי
חתיכית. רוקו נאנחה. "ועכשיו גם אתה?" אלואיס חייך בחזרה. "רוקו-צ'אן~ אני ממש
רוצה אותך." רוקו השתנקה. "אתה?! א-אותי?!" ואז גיחכה, "עזוב, השטויות האלה לא
עובדות עליי. לך לאימי או פאנגירל אקראית אחרת." ואלואיס התקרב אליה. "אני לא סומך
יותר על פאנגירלז אקראיות. חשבתי שלמדת את זה." הוא ליטף את שערה, ופניה
האדימו. "א..אתה צודק." ואז התקרב אליה עוד, כך שיכלה לשמוע ולהרגיש את נשימותיו
החמות והחתיכיות-במיוחד. "א-אלואיס, יש לך חברה, נכון?" שאלה רוקו במבוכה. היא
לא הייתה רגילה להתעסק בדברים בסגנון הזה. "אבל אני בונה עלייך! לא הבנת?" ואז,
אלואיס השתנה. "לא אתה לא! זה סתם חלום מטופש." ואז היא הורידה את הכפפות שלה
וסטרה לו בהן. ואז, הוא דהה ונעלם. "מה זה לעזאזל המקום הזה.." סיננה בעצבנות,
והחזירה את הכפפות לידייה. פול קפה אחר נחת לידה ונפתח. "ברוכה הבאה לעולם
הצבעים הצבעוניים ומשחקי המחשב הסימולטיים והמטופשים!" קראה אימי בקול
סמכותי מבדרך כלל. "אז בגלל זה הצבעים של כולם.." אימי הנהנה. "או, ואימי צ'אן!"
רוקו חיבקה אותה. "את יודעת, מקודם, אלואיס בא לכאן, והוא.." היא הסמיקה, "אה,
הוא אמר שהוא נמשך אלייך? כן, זו קבלת הפנים הנפוצה לכל הבנות שמגיעות לכאן."
רוקו הייתה קצת מבואסת. "אז רגע, גם לך הוא אמר את זה?.." ואימי שתקה לרגע.
"כן~!!!!!!1 זה היה הרגע הכי טוב בחיים שלי!!!!!! את לא מאמינה, אני כזה, רכנתי
לעברו, והוא ליטף את השיער שלי, ואז גם..!!!!!!!" רוקו נאנחה, "הבנתי, הבנתי, פאנגירל
מתלהבת שכמותך. בכל מקרה, מה עושים עכשיו?" אימי הסתובבה קצת במקום,
"ובכן, אנחנו לא עושים פה הרבה.. אבל לכל אחד יש צבע מייצג, שהוא צריך לסמוך
עליו." רוקו מצמצה לשנייה, "מה זאת אומרת?" שאלה בבלבול. "למשל, אם אתה
קונה בית, והצבע שלך הוא ורוד, כל דבר בבית חייב להיות ורוד. וככה כולם יודעים
שהוא שלך." ואז רוקו  הביטה לצדדים. "יש כאן בתים?" אימי הנהנה במרץ, ושלפה
בית חום ממשחק מונופול. "בדיוק כמו בבתים במציאות. רואה?" ואז רוקו הביטה שוב
לצדדים. "או, ועוד משהו.. למה לי אין צבע?" אימי שתקה לשנייה. "אין לך צבע? את
בטוחה? הרי, לכולם פה יש צבעים." ורוקו הנידה לשלילה. "אין לי צבע. רואה?" ואז
אימי הסתכלה על הדברים שרוקו אמרה. "או, את צודקת! הן שחורות לגמריי ובכלל לא
מודגשות.. זה כל כך מוזר!" היא החזיקה בכתפיה של רוקו. "את ממש נדירה, או משהו
כזה, או שאת כמו חייזר, או שאת.. אתת.. אולי את.. אולי את ביש במסווה שבא לכאן
מהעולם הרגיל בשביל לגנוב את לבי?!" היא התנשפה במהירות. "כן כן כן כן כן כן?!!"
רוקו הנידה בראשה לשלילה. "ממש לא. אין איזה מישהו שיוכל לחקור את העובדה שאין
לי.. אממ.. צבע?" ואימי הנהנה. היא שלפה מפול הקפה הענקי ספל קפה רותח, ושפכה
אותו על רוקו ועל עצמה. הן התחילו לראות מעגלים צבעוניים ופסיכידלים. "זה הפורטל!"
אמרה אימי וצחקקה. "זה עושה לי סחרחורת.." מלמלה רוקו והחזיקה את ראשה. "או,
כן, זה תמיד ככה בפעם הראשונה!" הם הגיעו לכניסה של ממלכה מפוארת, ועל כיסא
מלכות ישבה מלכה מכובדת ואדומה במיוחד. "הו, שלום לך!" אמרה המלכה בסמכותיות.
"מה את עושה בממלכה שלנו?" אימי חייכה, ופתחה את פיה בכדי להתחיל לדבר,
אבל רוקו קטעה אותה. "ובכן, אימי אמרה שכשאין למישהו צבע, זה דבר מאוד מוזר.."
המלכה השתנקה בקולניות. "אין לך צבע?!!!!!!!" ואז הביטה בדבריה האחרונים. "שחור,
לא מודגש.. את הנבחרת!!!" רוקו השיבה לה מבט מבולבל. "ה-מה? הנבחרת? את
יכולה להסביר את זה בבקשה?.." המלכה קמה מכיסא המלכות שלה - וכעת רוקו
שמה לב שהיא נמוכה במיוחד, וטפחה על לחיה של רוקו בהתרגשות. "הנבחרת. זה
אומר שאת נועדת להביס את יצור הצבעים הגדול והמפחיד."  רוקו הנהנה. משום מה,
היה נדמה לה שהיא מכירה את היצור. בראשה הוא נשמע מוכר. "ובכן, צאו לדרך!! או,
וגם, מת'יו יעזור לכם." ומשרת חתיך במיוחד צץ מאחוריה. "ובכן, כן, אני אעזור לכן,
גבירות." ואימי נצנצה וקפצה בהתרגשות, ואז טפסה בכתפייה של רוקו. "היא הביאה
לנו ביש!!!!!" רוקו הנהנה, ולא נראה שהיא מתלהבת כל כך מהעובדה. יחד, רוקו,
אימי, והביש, הלכו בדרכים העקלקלות. "המכשול הראשון קרוב." אמר הביש בדרמטיות.
אימי נצמדה אל היד שלו ונצנצה. "ביש ביש ביש ביש ביש ביש ביש.." מלמלה וריירה.
מפלצת ענקית ניצבה מולם. היה לה פה גדול, עם שיניים חדות ולשון ענקית, והיא הייתה
עשויה מריר מוצק. אימי התחבאה מאחורי הביש, "תגן עליי~ 3>" אמרה בקול חולמני.
"אני צריך להגן על הנבחרת, גברתי." אמר בקול סמכותי שכזה. "לא, לא, זה בסדר, תגן
עליה, אני לא צריכה עזרה מבישים אקראיים שכמוך.." ואז המפלצת התקרבה, ואכלה
את הראש שלו. "אמ.. האפי אנד?" היא התקרבה אל רוקו והטיפה עליה ריר. היא פערה
פה גדול, ומלמלה.. "אין לך סיכוי מולי.." בקול מפחיד. היא פערה את פיה, והתקרבה אליה.
הזכרון האחרון של רוקו היה..

השמך יבוא..
(אולי)