בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

  
 
היי, אתם~! ברוכים הבאים לNinganOniNiji!
תודה וגלישה נעימה באתר!

כמה גולשים באתר?:  גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא הגולשים עומד על: 7 
 

אני בצ'אט: זואי ♣ הנהלה
אין לקלל, אין לפגוע, אין להציף, אין להספים.
דרך ליצירת קשר: חפשו אותי בסקייפ - Flutterchan

והנה לכם, כותרות של הסיקורים מבית NON~ 
כי חייבים להעלות את המודעות לסיקורים!

  































 
 
 

NinganOniNiji
♥ - - - - - - - ♥ 
בהנהלת זואי - ראשי

 

לינקוקון
♥ - - - - - - - ♥




 

הסיפור: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥
-
הרשמה
- דמויות
- סקרים
- הפרק שלכם
- דמויות משנה
- עלילה


אובות ופרקים: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥ 
- פרק 1: קינושיטה, נעים להכיר
♥ - - - - - - - ♥ 
- אובה:  פתיחת הסיפור
(לקרוא לפני פרק 1)
- אובה: קינושיטה יוקו
(לקרוא בין פרקים 5 ו-6)
- אובה: אולימפיאדה דסו~!
(לקרוא אחרי פרק 13)


מומלצים בחום
♥ - - - - - - - ♥


>> אחוזת הזאב הלבן <<


>>   אנימלס פאנפיק   <<


>> Tenshi Roboto
 <<


>> Hana Ashite Kisu <<


עזרים
♥ - - - - - - - ♥

כפתורים: באקה טו טסט
אנימציות: באקה טו טסט
כפתורים: מיראי ניקי
כפתורים: האגנאי





 
 
 
 
 
 


OvA: קינושיטה יוקו


דמויות המשתתפות בפרק:







חתול שחור וקטן התקרב אל קליפת בננה. הוא היה נטוש ונראה מעט חולה. יוקו הרימה אותו ואחזה בו בתנוחה
אימהית, לאחר שווידאה שאף אחד לא רואה. היא ליטפה את פרוותו הקטיפתית והחמה והרגישה את נשימותיו. לאחר
מכן הגישה לו כדור בשר קטן. הוא רחרח אותו ואז אכל בזללנות ברורה. "חתול מטופש," מלמלה ברוגז. היא המשיכה
ללטף את פרוותו השחורה, וגילתה שיש בה שתי נקודות לבנות לצד גבותיו, ועיניו היו ירוקות ובוהקות. לרגע היא הרגישה
אור מסנוור, שהזכיר במידה מדאיגה "פלאש" של מצלמה. היא קפצה ממקומה, ועמדה על רגליה, שהחתול עדיין
בידיה. אבל היא לא ראתה אף אחד, ולכן חזרה לשבת ולהשען על העמוד. היא נאנחה. קצה זנבו של החתול היה גם
הוא לבן, ולכן לא היה צריך לחשוש ממזל רע. אבל לפתע ראתה שהיה לו קולר אדום ובקצהו פעמון זהוב, שהגיעו משום
מקום. "זה מאוד מוזר.." אמרה ובחנה את הקולר. "מאוד מאוד מוזר.." השמש שקעה לה. יוקו הביטה בצבעיה המהפנטים
של השקיעה, ונרדמה כשהחתול בידיה. הוא גרגר ונרדם לצידה, וחולק איתה את חום גופו המלטף.

***

כשהתעוררה, למזלה, עדיין לא היה שם אף אחד. החתול גרגר בזרועותיה. היא הניחה אותו על הרצפה, והלכה
בחזרה למעונות. "יוקו!" אמר אחיה, הידיושיי. "איפה היית? את לא יודעת איזה לחץ היה כאן.." הוא החזיק בכתיפייה.
"תבטיחי לי שלא תעשי את זה שוב," אמר בסמכותיות. "עזוב אותי כבר! אתה לא אחראי עלי, מטומ.." היא רטנה
בזעם ופנתה לחדרה. כשנכנסה ולאחר שסגרה את הדלת, ראתה שהחתול עקב אחריה. "מיאו~!" ילל.
"אתה עקבת אחריי?! חתול מטופש!! מה אתה עושה?!" הוא פנה אל הארון ופתח אותו בכפותיו. שם נגלתה
חתולה לבנה עם קצה זנב שחור ושתי נקודות שחורות לצד גבותיה. היו לה עיניים ירוקות והפרווה שלה הייתה
נקייה ביותר. "הבאת לפה עוד חתול?" שאלה, אבל בקולה נשמע פחות זעם. "מיאו!" יללה החתולה ונשפה
ברוגז. "סליחה, חתולה," אמרה יוקו ורטנה. הידיושיי פתח את הדלת, ונראה כי הוא נפגע מדבריה של אחותו.
"יוקו!" אמר, ואז הבחין בחתולים. בגלל שהיה אדם די רגיש, הרים את החתולה הלבנה שגרגרה והתענגה
בחיקו. הוא ליטף אותה, וכן גם הרגיש את חומה הנעים. פלאש כשל מצלמה הגיע, וקולר הבליח על צווארה.
הוא היה כחול עם פעמון כסוף. "גם לך זה קרה?!" היא הביטה בהידיושיי בתדהמה. "גם.. החתול הזה.."
"אני חושב שצריך לשאול את אייס-סנסיי מה זה. זה מסוג ההתמחות שלו, כל הדברים המוזרים האלה" אמר
הידיושיי והביט בחתולה הלבנה ובחתול השחור. יוקו הנהנה, למרות שלא ממש אהבה את אייס-סנסיי. הם הגיעו
אל משרדו. "שלום בנות," אמר וחייך. הידיושיי מיהר לומר: "אבל אני בן!!". אייס התעלם ממנו. "אז, מה אתם רוצות
לומר לי, חמודות?" יוקו הביטה בחתול. "החתול הזה עוקב אחריי. ופתאום הופיע לו קולר. ואותו דבר גם אצל
הידיושיי. זה נורא מוזר." אייס הביט בחתולים. חיוכו התרחב. "זה נהדר! ולא חשבתי שהדבר הזה יקרה כל כך
מהר!" יוקו והידיושיי הביטו בו בבלבול. "מה?" שאל הידיושיי. "זה במקום להיות לוחמים," יוקו התרגזה.
"החיות הללו הן שלכן מעכשיו. רק תחביאו אותן משאר המורים ומהתלמידים. הן בעצם עוזרות לכן לתקוף. במקום
שהלוחמים יתקפו, הם תוקפים. אבל אתם חולקים חלק מהלב שלהם. אם להם יכאב מאוד, גם לכם. לכן עליכם
לאמן את החיות שלכם היטב לקרבות. אולי בעזרת עכברים או משהו.." הידיושיי היה עדיין מבולבל. "אז אנחנו חייבים
לשמור עליהן?" ואייס-סנסיי הנהן. "שיהיה לכן יום טוב, בנות!" הידיושיי התייאש מלשכנע את אייס-סנסיי שהוא לא בת.
"חייבים למהר לשים אותם בחדרים," אמר הידיושיי. יוקו הנהנה, והתאפקה שלא להציב בפני הידיושיי הערה צינית.
היא שמה את החתול השחור בחדרה, יחד עם כמה כריות ושלושה כדורי בשר.

***

"אפשר לשאול כמה אנשים, מה..חברים, אם הם ראו משהו דומה. אולי את הלוחמים. ואולי יכול להיות שגם הם גילו
חיה שכזאת," הסביר הידיושיי. "בסדר. אתה תשאר כאן, אני אלך לשאול כמה אנשים." יוקו ניגשה אל הימג'י, אותה ראתה
במסדרון. "תגידי," התחילה יוקו לומר. "את ראית משהו הזוי ולא הגיוני שקשור לחיות מיוחדות כלשהן?" הימג'י חשבה קצת,
ואז אמרה: "אם אני לא טועה, ראיתי..לפני די הרבה זמן, את נארו-סאן, אח של נרו-צ'אן. אני רציתי ללמד אותו משהו במדעים,
כי הוא מאוד גרוע בזה; ואז הוא השתנה לעכבר מוזר, צהוב עם פסים בצבע ניאון תכלת על הצד שלו. "ולפני זה הוא אמר
שהוא יאכל גבינה כל החיים. ויתחתן עם דג דניס. אני חושבת שהקטע של הגבינה קשור לזה שהוא השתנה לעכבר, שאוהב
גבינה." יוקו חייכה באכזריות, "ואו, איך עלית על זה. עכבר שאוהב גבינה? זה כל כך מוזר," אמרה בציניות והסתלקה משם.

היא הלכה לקפיטריה, בכדי לשאול את אלואיס. סומק עלה בלחייה. "אלואיס.." היא אמרה בשקט, אבל ראתה שהוא מדבר
עם ילדה בשם מואה, שהייתה צייצנית מאוד. "ואו, השיער שלך נראה כל כך טוב!! רוצה לבוא איתי מחר לאנשהו?~" היא שאלה,
עמדה על ברכיה והחזיקה בשולי השולחן. "בבקשה, אלואיס-קון♥..אתה לא מבין עד כמה אתה חשוב לי, וכמה זמן צפיתי בך.
אתה חלק כל כך משמעותי בחיים שלי שאני לא יכולה להסביר את זה," היא צחקקה בביישנות. "אממ..מדובר בבית תה יפני?.."
"יכול להיות~" אלואיס חייך חיוך נבוך. "אני..אני אחשוב על זה. את..מאוד..אמ, את מאוד חמודה." מואה הסמיקה. "אתה חושב?"
"ואף פעם לא הציעו לי דבר נחמד שכזה," הוא חייך אליה, והיא נופנפה לכיוונו בפלרטטנות והלכה. החיוך הנבוך חזר לפניו.
יוקו הסמיקה עוד יותר, הסתובבה משם ברוגז והלכה. "אלואיס, הכפוי טובה המ*****.." מלמלה ורטנה בקול.

בידה הייתה חתיכת נייר. היא קראה את מה שהיה כתוב עליה שוב ושוב.

אלואיס, אהובי הנצחי!!! אני יודעת שגם אם לא תודה בזה,
אתה פשוט נורא אוהב אותי!!!!! ♥ ♥ ♥ אני רוצה לקחת אותך לבית
תה, ואני מבטיחה לך שההורים שלי יפנו חדר בשביל שנינו בלבד!!!!!

ממני נאני צ'אן X3


יוקו הביטה בפתק בתיעוב. היא יצאה לחצר ונשענה על אותו העמוד שבו פגשה את החתול ההוא. היא אחזה בפתק
עד כדי קריעה, ודמעות זלגו בקצב מהיר מלחייה. היא ניגבה אותן שוב ושוב במרפקה, אך המשיכה להתייפח. "האידיוט הזה..
הוא בכלל לא.. בכלל לא.. שם לב שאני שם..הוא כל כך.." היא הפסיקה לעצור את דמועתיה שהמשיכו לזלוג במהירות. "נותן לכל
אחת לעשות מה שהיא רוצה.. והוא לא.." היא לא הצליחה לדבר בגלל ההתייפחות הנמשכת. מפלצת ענקית, בעלת שלושה ראשים,
וכל אחת בצבע אחר: ירוק, אדום, וצהוב, שבכל אחד שלוש עיניים, והגוף היה מכוסה פרוותה דביקה. מראשיו יצאו שלושה לשונות,
שהתקדמו בצורה מאיימת לכיוונה של יוקו. היא הצליחה לחסום חלק בעזרת ידיה, אבל אחת מהן נדבקה לעורה ומשכה אותה כלפיי
מעלה. היא החזיקה אותה באוויר, ושני הפיות האחרים מלמלו. "מוכל! מוכל! מוכל! מוכל מוכל!" הם נקשו בשיניהם והלשון התקצרה
לאט לאט, כך שיוקו התקרבה יותר ויותר לפיות המצחינים. לפתע, הלשון נחתכה. אחד הראשים שאג מכאב. האחרים נראו כועסים.
יוקו ראתה את החתול שלה, עם כמה טיפות של דם על פרוותו השחורה. הטפרים שלו היו הרבה יותר ארוכים מבדרך כלל. הוא תקע
את ציפורניו הארוכות בבטנה של המפלצת, והיא גנחה ונאנקה בכאב עד שנחתה על הרצפה ומתה. יוקו הביטה בחתול, עיניה
מתמלאות דמעות מחדש. מיד היא חיבקה אותו וליטפה אותו. "אני אקרא לך הידוי," אמרה וחיבקה אותו בחוזקה. עוד פלאש הגיע,
ועל הפעמון שבקולרו היה כתוב בקטן 'הידוי'. "אתה פשוט מדהים. בוא, לפני שמישהו יראה אותך." היא הרימה אותו אל חדרה,
והטפרים שלו חזרו לגודלם המקורי. היא ניגבה את הדמעות האחרונות שהיו על פניה. "בלעדייך הייתי מתה עכשיו. אתה.. פשוט
מדהים, הידוי-צ'אן." היא חייכה, אבל חיוך אמיתי, ולא אחד מהחיוכים האכזריים שלה.

Ningen Oni Niji - בהנהלת זואי
© כל הזכויות שמורות אלא אם כן צויין אחרת - 2011-2012 ©