בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

  
 
היי, אתם~! ברוכים הבאים לNinganOniNiji!
תודה וגלישה נעימה באתר!

כמה גולשים באתר?:  גולשים באתר - שיווק באינטנרט
שיא הגולשים עומד על: 7 
 

אני בצ'אט: זואי ♣ הנהלה
אין לקלל, אין לפגוע, אין להציף, אין להספים.
דרך ליצירת קשר: חפשו אותי בסקייפ - Flutterchan

והנה לכם, כותרות של הסיקורים מבית NON~ 
כי חייבים להעלות את המודעות לסיקורים!

  































 
 
 

NinganOniNiji
♥ - - - - - - - ♥ 
בהנהלת זואי - ראשי

 

לינקוקון
♥ - - - - - - - ♥




 

הסיפור: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥
-
הרשמה
- דמויות
- סקרים
- הפרק שלכם
- דמויות משנה
- עלילה


אובות ופרקים: עונה 1
♥ - - - - - - - ♥ 
- פרק 1: קינושיטה, נעים להכיר
♥ - - - - - - - ♥ 
- אובה:  פתיחת הסיפור
(לקרוא לפני פרק 1)
- אובה: קינושיטה יוקו
(לקרוא בין פרקים 5 ו-6)
- אובה: אולימפיאדה דסו~!
(לקרוא אחרי פרק 13)


מומלצים בחום
♥ - - - - - - - ♥


>> אחוזת הזאב הלבן <<


>>   אנימלס פאנפיק   <<


>> Tenshi Roboto
 <<


>> Hana Ashite Kisu <<


עזרים
♥ - - - - - - - ♥

כפתורים: באקה טו טסט
אנימציות: באקה טו טסט
כפתורים: מיראי ניקי
כפתורים: האגנאי





 
 
 
 
 
 

(פרק זה הוא חלק מפרוייקט "הפרק שלכם!", ונכתב על ידי מור).
פרק 5: יום נופש וחליזקרון


דמויות המשתתפות בפרק:








''אני ה-רוסה.'' התלוננה אימי באוזניי רוקו ולונה,ששיחקו ביניהן ב''מי זורקת את הכדור יותר רחוק''. אימי נאנחה בעצבנות
וחזרה בהדגשה, ''אני ה-רוסה!''. לונה התנערה מעט ופנתה להביט באימי בחיוך,''למה את הרוסה? איך אפשר להיות הרוסה
ביום יפה כזה?''  היא ציירה באצבעה  צורת מעגל באוויר. השמש זרחה במלוא זוהרה,מחממת ומאירה את השמיים ואת
הארץ. רוח קלילה ונעימה נשבה, וקררה בדיוק  במידה הרצויה. העצים היו ירוקים,והפרחים פרחו והעלו ניחוחות נהדרים.
תלמידים ישבו בצילם של עצים,חלקם קראו,חלקם הכינו שיעורים בקבוצות, וכמה בנות ישבו על קיר הגדה של המזרקה,
צחקקו וריכלו.''באמת,איך אפשר להיות הרוסה עכשיו?'' שאלה רוקו בעליצות וקפצה קפיצות קטנות וקלילות, כנראה 
תוצאת הקפאין. אימי נאנחה,כאילו לונה ורוקו הן שתי טיפשות שלא מבינות עניין.''טוב,אז אני הרוסה מפני שאתמול
ניסיתי להשחיל פתק לאיזה אחד  חתיך שאני לא יודעת את שמו,'' היא עצרה רגע כדי לצחקק ואז המשיכה,
''אבל אחד החברים החנונים שלו לחדר תפס אותי והוא רצה לדעת מה אני עושה שם ועל מה הפתק. אז במקום לענות
ברחתי משם,אבל כנראה הפתק נפל לי מהיד כי כשהגעתי לחדר הוא לא היה אצלי. אני לפחות מקווה שביוזמתו
החננה החליט שכדאי שלא לגעת בפתק,כי אם לא אז אני אאלץ להתחיל ולהסביר למי היה מיועד הפתק, ולהמציא
שקרים על זה שהפתק לא ממני-''  אמרה אימי,אך רוקו קטעה אותה בגסות ואמרה,''נו,באמת,לא נורא,תשמחי לפחות
שזה לא הבחור הזה! עכשיו,לונה,בואי.'' רוקו ולונה החלו לצעוד משם, אבל פתאום הגיחו הימג'י וג'יידן,כשהם מתנשפים
כאילו זה עתה חזרו מריצת מרתון.''חוף הים!'' הצליח לפלוט ג'יידן, וחיוך פשט על פניו,''מחר...יום...חופש...'' הוא
עצר כדי להסדיר את נשימתו,והימג'י המשיכה במקומו,כשקולה יותר יציב.''מחר-יום-חופש..'' היא התנשפה מעט,
''ואפשר-לצאת- מבית הספר.. ותכננו-לנסוע-לים.'' סיימה הימג'י,ונשמה נשימה עמוקה שכנראה יצבה את נשימתה.
''חוף הים?! קוללללל!~'' צהלו לונה ורוקו,ואימי חייכה בשביעות רצון. ''זה באמת יכול לשחרר. טוב,אולי נזמין עוד
אנשים? זה יכול להיות נחמד,ואולי נזמין גם את הבחור ההוא..'' היא נתקפה בגל צחקוקים. ''אוקיי,
אז נזמין את..אה.. אלואיס... נגיד,ואולי גם את יוקו... אבל רק לא את אר-'' אמר ג'יידן אבל הוא לא
הספיק לסיים את המשפט כשאריו, בליווי נארו צצה מבין אחד העצים והבהילה את חבורת הבנות המרכלות
שעמדה ליד באמירתה,''בשם כוח הפיצה!!'' והתקדמה אליהם בריצה. ''אז,הבנתי שאתם מתכננים לנסוע מחר
לחוף הים? יופי,כי בדיוק חזרתי מהקפיטריה,ושמעתי את הטבחית הצרפתייה צוהלת על זה שמחר יום חופש!''
נארו הנהנן לאישור,וג'יידן נאנח. ''אנחנו יכולים להצטרף? הרי תצטרכו את כוח הפיצה לשרותכם!''
שאלה אריו בעליזות,וג'יידן התחיל להגיד ''לא-'' אבל הימג'י סימנה לו בידה שיוותר. הוא פלט נחרת כעס,אבל
רק הנהן לאישור. אריו הריעה,וביחד עם נארו פנתה ללכת. ''טוב,מי יזמין את אלואיס ויוקו?'' שאלה רוקו,ואימי
התנדבה מיד.''להזמין שני אנשים פופולאריים? עליי.'' וגם היא פנתה ללכת. ''טוב,ניפגש מחר כאן בשמונה בדיוק.''
אמר ג'יידן,והימג'י,לונה ורוקו הנהנו והלכו.

הימג'י,רוקו,לונה,ג'יידן ואימי כבר עמדו ליד השער בשמונה בבוקר,ממתינים לאלואיס,יוקו,אריו ונארו.''נו,הם מאחרים! כמה זמן?"
''התלוננה אימי,וג'יידן הביט בה במבט מרוגז,''עברו בסך הכול 5 דקות... בואו נמתין עוד קצת,ונראה.'' הם חיכו,ולפתע יצאו אריו ונארו ורצו אליהם.
אריו לבשה בגד ים בדוגמת פיצה, ונארו לבש בגד ים כתום כהה. מאחוריו עמדה נערה בעלת שיער בלונדיני ארוך ועיניים צהובות,רגוזות.
היא נראתה
עצבנית למדי,ולבשה בגד ים מנוקד צהוב. היא סקרה את ג'יידן,הימג'י, רוקו,לונה ואימי במבט אדיש וקריר,אך לא אמרה מילה. ''מי זאת?'' לחשה אימי,
והימג'י אמרה בקול לחוץ וחלוש,''זאת נרו אקיטה,אחותו של נארו...''
השלושה הצטרפו אליהם ונעמדו לצד ג'יידן, שהתרחק מהם כמה צעדים. אחר כך
הופיעה
יוקו,שהביטה בחבורה במבט מלגלג. לבסוף הגיע אלואיס,שהביט בחשש לאחור כדי לבדוק ששום עדר בנות לא עוקב אחריו.  הוא הצטרף אליהם
במהרה,ואז אמר,''טוב,אה.. כולנו פה, אז שנזוז?'' הוא המשיך להעיף מבטים לעבר הכניסה לבניין המעונות,למרות שכל התלמידים  כנראה כבר הלכו
מוקדם יותר. ''כן,טוב,בואו,חוף הים לא רחוק.'' אמר ג'יידן שנראה כעוס למדי,והם יצאו מבית הספר והלכו מערבה, לכיוון הים.

הם הגיעו לים. השמש זרחה במלוא חומה,הים הכחול נראה מזמין ואנשים רבים פטפטו,אכלו,שתו,שחו או השתזפו. ''סוגויי!'' קראה רוקו בהתלהבות,
והחלה לרוץ לעבר הים. האחרים רצו בעקבותיה,ועד מהרה כולם השתעשעו בתוך המים: ג'יידן צלל אל תוך המים כדי לצפות בדגים השונים ששחו,
וכל 2 דקות עלה למעלה כדי לשאוף אוויר. נרו שכבה על מזרון מתנפח צהוב שצף על המים והשתזפה,אריו ונארו שחו בהנאה והשפריצו מים אחד על השני,והימג'י,אימי,לונה ורוקו שחקו כדורעף,וצבעים יפים וזוהרים השתקפו מהכדור שעף באוויר. אלואיס נאלץ לסבול גל הדף של מעריצות שחייכו והציעו לו
ארטיקים בטעמים שונים וקרם הגנה בשלל ריחות,ויוקו ישבה בצל שמשייה כשהיא חובשת כובע קש ועל פניה משקפי שמש,ואכלה חתיכת אבטיח. נראה
שכולם נהנים מאוד,עד שנשמע שאגה אדירה ולא אנושית. אנשים וילדים החלו לצרוח ולברוח,ונשמע קול נקישות פרסות שהתקרב לעבר המים. אלואיס
צעד כמה צעדים לתוך המים,ויוקו נעמדה וניסתה לאתר את מקור הבהלה. אימי פלטה יבבה למראה המפלץ שנגלה לעיניהם: היה לו ראש ורוד ושמן
כמו של חזיר ועליו שתי קרניים. היו לו קשקשים כסופים-ורודים על כל גופו,רגליי סוס שחורות וזנב נחש ירוק.

המראה היה מחריד כל כך שרוקו נפלה לתוך המים,אבל התרוממה מיד,כשפיה פעור בתדהמה. ''מה-לכל-הרוחות-'' התחילה לשאול לונה
בתערובת של בהלה ותדהמה, אך לא הספיקה לסיים את המשפט כשהחזיר-מוטציה החל לדהור לעברה במהירות מדהימה יחסית ליצור שמן.
היא צרחה,אך לפני שהספיק המפלץ להגיע אליה נורו כחמישה כוכבי נינג'ה ושרטו שריטות עמוקות את החזיר. טיפות דם זרזפו מהפצעים,אך
כמעט מיד הם הגלידו,נרפאו ונעלמו קליל. המוטציה שאגה,אך נראה שזה עצבן אותה ולא יותר. ג'יידן הביט בכעס בחזיר,וכוכבי הנינג'ה חזרו אליו.
''הוא חיזלקרון,חזיר מוטציה! הם בלתי פגעים בגלל הקשקשים שעל גופם,והנזק שהן יכולים לגרום מניבי-הארס שלך יכול להיות קטלני!'' צעק ג'יידן לעברם,ואלואיס,שנראה מבוהל מאוד,החזיר לו צעקה:''אילו ניבים?!'' ובדיוק באותו רגע פער החיזלקרון את פיו לרווחה,וניבים ארוכים וחדים בצבע צהוב
חולני נחשפו. ''כל מי שהיכולות שלו עדיין לא נחשפו,להתרחק למקום מבטחים! אלו שהיכולות שלהם כן נחשפו,
לתקוף!'' שאג ג'יידן,ולונה,הימג'י,אריו,
נארו,נרו,אלואיס ויוקו נסוגו במהירות במעלה החוף. ''טוב,אז נשארנו רק שלושתינו,ומפלץ מכוער אחד.'' אמרה רוקו,והבהלה שלה התחלפה בנחישות.
אור מסנוור אפף אותה,והיא השתנתה לחצי טיגריס. אימי שלפה שני אקדחים קטנים וג'יידן שינה גם הוא צורה לשועל. אימי החלה לירות בחיזלקרון,
האקדחים השמיעו רעשי ירי,אבל עדיין נראה שהחיזלקרון כלל לא נפגע. הוא התקדם בדהירה לעבר אימי, שהייתה חשופה לפגיעה.
רוקו החצי-טיגריס קפצה על גבו של החזילקרון והחלה לשסף אותו בציפורניה החדות,אבל החזילקרון התרומם על רגליו האחוריות והפיל את רוקו אל תוך המים.
לכמה רגעים ששר שקט,אבל אז רוקו הופיע,אך בצורתה האנושית בלבד. ג'יידן חזר גם הוא לצורה אנושית והביט סביבו בייאוש,
אבל לפתע ניצוץ האיר את עיניו והוא קרא לעבר אימי:''הפה שלו! תכווני לפה שלו!'' אימי לא ממש הבינה למה,אבל הנהנה והחלה לירות לעבר פיו של
החיזלקרון,ששאג בכל פעם שכדור נכנס לתוך פיו. אימי ירתה במרץ,ונראה שהחיזלקרון סופסוף נפגע. האקדחים הקטנים שבידיה נעלמו,ובמקום
הופיע פגיון עשוי ארד. היא חייכה ואז החלה לרוץ לעבר החיזלקרון,שעוד שאג בכאב,ותקעה את הפגיון בלועו. החיזלקרון זהר והתפרק,
עד שנשאר ממנו רק אפר ששקע במים. ''כל הכבוד אימי!~'' קראה רוקו בשמחה ורצה אליה. באיטיות שאר החברים שנסוגו כדי לא להיפגע מהחיזלקרון התקדמו.
''מה דעתכם שנחזור לבית הספר? אני חושבת שהספיק לי הביקור הזה בחוף הים לכל החיים.'' אמרה לונה,והאחרים הנהנו בהסכמה.
הם החלו לצעוד במעלה גבעת החול לעבר המדרכה,בחזרה לבית הספר.

Ningen Oni Niji - בהנהלת זואי
© כל הזכויות שמורות אלא אם כן צויין אחרת - 2011-2012 ©