פרק 15: אגדת פולי הקפה, חלק ב'!


מאירועי הפרק הקודם~
 "ברוכה הבאה לעולם הצבעים הצבעוניים ומשחקי המחשב
הסימולטיים והמטופשים!"  "אז את בטח מאהו שוגו!!"
"אבל אני בונה עלייך! לא הבנת?" "ביש ביש ביש ביש ביש ביש ביש.." 
ואז המפלצת התקרבה, ואכלה את הראש שלו. "אמ.. האפי אנד?"
"שחור, לא מודגש.. את הנבחרת!!!" והדבר האחרון שרוקו זכרה היה...

את הגוף של מת'יו קם ומגן עליה, ומתנהג כמו כל גוף רגיל. זה היה הזוי כל כך.
היא הביטה בגוף חסר הראש. "מה לעזאזל.." מלמלה. "ואו. זה כוח הבישים הקסום?"
והראש שלו קם והתחאה בחזרה לגוף. התחבר בעזרת הריר של המפלצת,
ומת'יו חייך חיוך קטן, וערף את ראשה עם חרב גדולה וארוכה. "סיימתי. הכול
בשביל הנבחרת," אמר. אימי רטנה בינה לבין עצמה, והם המשיכו ללכת. "ווף,
שלומות לכם." אמרה שדה מוזרה במיוחד עם קרניים צהובות ולהבות כחולות
מסביבה. "מה נשמע?" שאלה רוקו בחיוך. "ובכן. אני אחוד לכם חידה. אם
תצליחו לפתור אותה, תוכלו לעבור. אבל אם לא, תהיו עבדים שלי לנצח נצחים"
ושלושתם הנהנו. "בסדר. הנה החידה. מה הייתם עושים, אם~.. שדה ענקית
הייתה זורקת עליכם מכונית?!!!!" והיא זרקה עליהם מכונית, זרקה את עצמה
עליה, וצרחה: "אלימותתתתת!!!!!" מת'יו תקע חרב שעברה דרך המכונית ודרך
גופה של השדה, והשדה התפוגגה. "היינו הורגים אותה." אמר בפשטות. "ואו,
אתה ממש טוב בזה, האהא?~ ♥ האמת שרציתי לענות 'מריירים על הביש הקרוב'
אבל אני לא הייתי בטוחה, כלומר, ידעתי שתענה תשובה ח-חכמה יותר!~ ♥"
מת'יו רק נאנח. הם השמיכו ללכת. "בחרו בדרך הנכונה." אמר שדון עליז וחייך.
"בואו נתפצל. הנבחרת, גברתי, את תלכי לדרך האמצע. אני אלך לדרך ימין,
והפאנגירל המתלהבת ששם תלך לדרך שמאל." וכל אחד הלך לדרך אחרת.

-הדרך של אימי-

"גהה, גה, מה עליי לעשות?!" היא הלכה מפוחדת בין סבכים וצמחים גדולים.
בדרך שלה, הכול היה קודר, סגול-כהה, ירוק צבאי, והצמחים היו מנוקדים, גדולים
ומשונים מאוד, ועטפו את סביבתה. היא קרעה את חלקם בעזרת כדורי אור. ואז,
מעליה, ראתה טייגר שחור. הוא השתנה לחצי-אנושי, וחייך. "הלחמי מולי!" אמר
בחיוך שטני. "אין בעיות," ענתה. היא הידקה את שתי ידייה אחת לשנייה, פתחה אותן,
ושיגרה לעברו כדור של אור בעודה קופצת בכדי להתרחק. הוא התחמק במהירות.
ואז, הוא רץ לעברה. היא יצרה אקדח ארוך מאור, מחאה כף, ואז התחילה לירות
בפניו. הוא התחמק, אבל ירייה אחת הצליחה לפגוע בעין שלו. "יש~!" קראה אימי.
הוא רץ לעברה במהירות. ואז זינק עליה עם טפרים שלופים. אימי ניסתה להתחמק,
אבל הוא חרט שלוש שריטות ארוכות לאורך הזרוע שלה. היא נאנקה בכאב, אבל
מיהרה לירות בו כל עוד היה קרוב אליה. הוא נפל לרצפה, והיא רצה לעברו,
וירתה שלוש יריות צמוד לפניו. היא התנשפה, והמשיכה ללכת. מעניין מה תראה בהמשך.

-הדרך של מת'יו-

בדרך של מת'יו היו צורות הנדסיות מדכאות בצבעים אפרוריים. מאחורי אחד הריבועים
שריחף לו, צץ ארנב קטן. "דסו!" אמר הארנב בחמידות. מת'יו ערף את ראשו של
הארנב, "הטראש הזה לא עובד עליי." ואז, מת'יו נעצר. הוא הסתובב לאחור. מגופו
של הארנב יצאו זרועות רובוטיות ארוכות, דמו התקשה ועלה כלפי מעלה, הסתובב סביב
השלד הרובוטי ונכרך סביבו בצורות יפות. לבסוף, יצא רובוט ארנב ענקי ומסריח.
מת'יו התחיל לברוח. הוא רץ מהר ככל שיכל, ולבסוף הגיע לעולם מוזר הרבה יותר. בכל
מקום היו פולי קפה צפים בנוזל חום מוזר. ואז הוא פשוט קפא, בעודו אמור לעזור לנבחרת..

-הדרך של רוקו-

"תעזבי את החברים שלך. כל הכוחות יוענקו לך כל עוד תעזבי את הלוזרים האלה.."
לחשש קול באוזניה. היא הלכה בדרך פולי הקפה שמת'יו היה בה מקודם. "אני..
בסדר. אני רוצה את הכוחות. אם זו הדרך היחידה להביס את יצור הצבעים, א-אני מוכנה.."
מלמלה. "את מוכנה לעזוב את החברים שלך?" לחשש הקול. "כן!" ענתה.
ואז לאט לאט, נוצרו אורות מסביבה. בום. "זה עבד?.." שאלה בשקט. "תגידי לי את.."
היא הנהנה. "ובכן, בגלל שאת הנבחרת, קיבלת שני צבעים. זהו כבוד גדולל.."
"אני מבינה. כבוד גדול. תודה!" היא רצה והמשיכה בדרכה. אבל הקול עצר אותה.
"אגדת פולי הקפה, אגדת פולי הקפה.. מלמל." רוקו התבלבלה.
"הקשיבי. אומרים שאם תמצאי משהו שלא קיים ביקום הזה, בעולם הזה, תוכלי לנצח."
 לבסוף, הגיעה לשם. יצור הצבעים המפחיד והגדול עמד מולה. כמו ערבובים של צבעים, צורות, חיות
משונות, הסיוטים הכי גרועים שאי פעם יכולים להיות מלאי צבעים מפחידים, דוגמאות.
"שלום לך" אמרו שישה פיות שונים. פה אדום, פה צהוב, פה ירוק, פה כחול, פה
סגול ופה ורוד. כמובן שהיו גם עוד. ואז היא ראתה פה חום, פה ורוד, ופה אפור צומחים.
"למה, רוקו-צ'אן?" שאל הפה החום. "הנבחרת.." מלמל הפה האפור. "מ-מה זה?"
"יש רק דרך אחת להביס אותי" אמר. הוא שלח חרב אפורה וגדולה וכדורי אור
וביצע חתכים קטנים בגופה של רוקו. "מספיק!" אמרה. היא התנשפה בלחץ.
מה עליי לעשות? חשבה לעצמה. ואז, היא נזכרה. "אני רוצה לקנות בית!!" צעקה.
"אין דבר כזה בית בשני צבעים! הוא חייב להיות בצבע אחיד, נכון?!" ובית מונופל
קטן נזרק לעברה. הוא היה אדום. ואחריו נזרק אחד כחול. "ביקשתי בית אחד!!!!"
ואורות רבים בקעו סביבה. "אין דבר כזה בית בשני צבעיםםם!!!!" בום. הכול נעלם.

"אני.. חזרתי?" היא מצמצה. נראה שקמה במיטתה. "הו, אולי זה היה חלום."
היא נעמדה על הרגליים, "יום חדשש!!" אמרה בשאגה. "נדמה לי.." שני בתי
המונופול, האדום והכחול, נפלו על הרצפה. נראה שלא שמה לב לכך.