בס"ד
                                                   

ספר חפץ חיים

לשון הרע : דיבור מזיק

יום 27

כ"ז תשרי

חזרה בתשובה

אם אדם דיבר על פלוני דבר העלול להזיקו , בכך עבר גם על עבירה שבין אדם למקום וגם על עבירה שבין אדם למקום וגם על עבירה שבין אדם לחברו ,חרטה , וידוי וקבלה לעתיד יכולים להועיל בתשובה רק על עוונות שבין אדם למקום ,על עוונות שבין אדם לחברו אין כפרה כל עוד לא ביקש החוטא מחילה מחברו,

דברים אלו מתיחסים רק למצב שבו כבר נגרם נזק על ידי אותו דיבור , אם נאמרו דברים העלולים להזיק , אולם טרם נגרם נזק של ממש , מוטלת ע המדבר האחריות לעות ככל יכולתו למניעת הנזק ,

דרך מעשית למניעת הנזק תהיה בכך שהמדבר יגש אל כל מי ששמע את הדברים העלולים להזיק ויסביר לו שהדברים לא היו מדויקים ,


"תורת אלוקים חי'ים .... היא בעצמותה קדושה ונוראה עד מאוד ... ורק צריך האדם ליזהר ...שלא יחשיך אורה עי"ז שיטמא את הדיבור שלו "
בס"ד


ספר שמירת הלשון

פירוש הלכה כ"ז תשרי

ערכת קדשתה של תורה אלוקים חיים


וראה אחי ,דבר פלא בעניין הכלפיהם של תינוקות של בית רבן -אף דאין להם שום קדשת מחשבה ודבקות לה' בעת דבורם ,עם כלזה העולם קים עלהבל פיהם זה ,ולמה זה דומה ? לעני אחד שמצא אבן טובה ויקרה ,אשר סגולתה רבה מאוד לכמה ענינים , ואינה נמצאת רק בכתרי המלכים , ונודע דבר זה למלך והעשירו בעושר גדול ,והנה העני ההוא שמצאה , אף שהוא אינו יכול להשיג בחכמתו את גודל הסגולה של האבן ,עם כל זה גודל טובתה של האבן בעצמותה וגודל אורה הסיבה לו את כל הטוב ההוא ,שנעשה שר וחשוב בעיני המלך , כן הדבר ממש בעניני תורת אלוקים חיים ,שאין צריך האדם שרוצה להתקדש על -ידה הכנה רבה שתתקדש על -ידו , כי היא בעצמותה קדושה ונוראה עד מאוד ,וכשהאדם מדבר בה הוא מתדבק בקדשתה ,כמו שכתוב {ירמיה לא , יט }: " כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד וגו' " והוא קאי על העת שלומד התורה {כמו שכתב ב' נפש -החיים ' {שער ד' פי"ח } , ורק צריך האדם לזהור שלא יעשה בהפכו ,דהינו שלא יחשיך אורה על -ידי -זה שיטמא את הדיבור שלו ,זוהו שאמר לו רב פפא לאביי : דידי ודידך מאי ? פרוש ,התורה שלנו מצד עצמה היא יותר קדושה מתורת התינוקות ,כי היא במחשבה קדושה , והשיבו : אינו דומה הבל פיו וכו' , פרוש , כי הפגם הוא יותר מהמעלה והטעם הוא בנזכר לעיל ,


                             השיעור היומי