|
בס"ד
ספר חפץ חיים
לשון הרע :תועלת -סיוע לקרבן
77 יום
י"ז כסלו
גלגול האשמה
מצב אחר שבו אפשר להתיר סיפור גנאי על אחרים הוא כאשר אדם נופל קרבן להאשמת -שוא וברצונו לחשוף את זהות האשם האמיתי כדי לטהר את עצמו , אם מותר הדבר או אם לאו , - זאת ניתן לקבוע על פי טבעו של המעשה שלא -כהוגן , אם זוהי עבירה שעל פי ההלכה מחויב מי שראה את הדבר להודיע לקרבן המעשה או לאחרים את זהות החוטא , עליו לעשות כן ,
אם אין כל מטרה מועילה זהות האשם פרט לטיהור העצמי ,אסור יהיה על הנאשם לגלות את שם האשם האמיתי ,עליו להרכיז על חפותו ולהימנע מהפללת מישהו אחר ,
במצב שבו יש רק שני חשודים אפשריים ,דהיינו שהכחשה מצידו של האחד מהם משמעותה האשמה השני ,מותר להכחיש את ההאשמות בתנאי שהמעשה עליו מדובר אכן היה מעשה שלא כהוגן ,
".....שאפילו יוקני שדים נענשים עבור זה החטא ...."
ספר שמירת הלשון
פירוש הלכה י"ז כסלו מחזור א'
היצר הרע מסמא את עין בעל המחלוקת
ולפלא גדול על בעל המחלוקת : הלוא אם אחר יפגע מעט בבנו , אפילו שלא במתכון -מפיו לפידים יחלכו עליו : וכל -שכן אם יזיק לו בכוונה ונפל על -ידי -זה למשכב , אף שנתרפא ,יפרסמהו לאיש אכזרי בעיני הכול עבור זה ,ולא ישקט ולא ינוח עד שיגמל לו כמעשהו ובלבו ינקט עליו ,עבור זה שנאה נצח : וכשהוא בעצמו מביא כל הצרות על בניו עבור זה , ואפשר שימותו גם -כן , חס ושלום ,וכמו שכתבנו למעלה בפרק טו בשם המדרש , שאפילו יונקי שדים נענשין עבור זה החטא {וכהאי גונא איתא בתנא -דבי -אליהו פרק כא}, לא יחוס עליהם כלל : ואדרבה ,דרך מידתו , שמרמז לאנשי -ביתו שיחזיקו עמו במחלקתו , כעין שמצינו בדחן ואבידם שיצאו נצבים פתח אבליהם הם ונשיהם ובניהם וטפם ,והרי זה כמו שאמר הכתוב {ירמיה ז יח}: "הבנים מלקטים עצים והאבות מבערי את האש ", אין זה כי אם שהיצר הרע מסמא את עינו ומשים לפניו כל הבורות והפחתים לעמוק שווה ,
השיעור היומי
|
|
)
.gif)
