בס"ד
ספר חפץ חיים
רכילות :תועלת
323 יום
כ"ו אב
טוהר הכוונה
*תנאי חמישי : כוונת המספר חייבת להיות אך ורק לתועלת,
התורה מצווה עלינו "לא תלך רכיל בעמיך"
{ויקרא י"ט ט"ז} ובכך מלמדת אותנו שהתענגות על הפצת רכילות עומדת בניגוד מוחלט לגישה הבוגרת ולהתנהגות המכובדת הנדרשות מאיתנו , וכך , מי שנהנה מהפצת רכילות עובר על מצווה ז אפילו כשדבריו מביאים לידי תוצאה מועילה ,
סיפור דברי גנאי לשם תועלת , שאחרת היו נחשבים לרכילות , מותר רק אם כוונתו של המספר היא אך ורק לשם השגת אותה תועלת ,הסיפוק מ"להיות בענינים " או מסיכול תכניותיו של מישהו בלתי אהוד עלינו, אסור בהחלט,
מכל מקום ,כוונה בלתי ראויה אינה פוטרת אותנו מהחובה לספר דברים לשם תועלת , התורה מצווה עלינו שלא לעמוד מנגד אלא לפתח את הגישה הנכונה לדברים ולהחלץ לעזרת זולתנו מתוך דאגה אמיתית וכנה ,
"ויוקבע הדבר בטבעו שירגיש לבסוף כל דיבור ודיבור שיצא מפיו"
פירוש הלכה כ"ו אב מחזור א'
חזוק כוח ההרגש על ידי למוד חוזר
ועצה נכונה הוא לשמירה הלשון , אפילו אם כבר הרגל בו ,חס ושלום ,וגבר עליו יצרו בעניין זה ,עד שאינו מרגיש בעצמו להלשון הרע שמוציא בפיו - אף-על -פי - כן , אל יתיאש מזה , וידע לנכון כי על -ידי חזרת הדין כמה פעמי יתהפך העניין , ויקבע הדבר בטבעו שירגיש לבסוף כל דיבור ודיבור שיצא מפיו : ואפילו אם לא יהיה רק אבק לשון הרע ,ירגיש בו בלשונו בעת ההיא , כי הקדוש -ברוך -הוא נטע באדם כוח ההרגש והטביע בו שירגיש יותר בעת שיפגע הדבר בלשונו {והוא כעין מה שאמרו חכמינו ז"ל בחלין {יז ,ב }: מר בדק לה בלשנא }, והכוח הזה מועיל מאוד ללמוד התורה , שבעת שהוא מוציא את הדבר מלבו ללשונו , אז נבחן הדבר אם הוא הגון ,כמו שאמרו חכמינו ז"ל {עירובין נד ,א }: "כי חיים הם למציאיהם } בפה ,וכן כהאי גונא בכל עניני הדיבור : רק מחמת רב ההרגל לדבר דברים יתרים ושלא לתן לב להם ,נחלש מאוד זה הכוח אצלו , אכן כאשר יעשה בדברינו הנ"ל , ובודאי ישים לב להדברים שידבר מעת ההיא והלאה יתחל כוח ההרגש הזה להתחזק אצלו מעט מעט ,עד שיעמוד על מכונו כראוי,
השיעור היומי
|
)
.gif)
