הסביבה: מקורבן של המלחמה לסיכוי לשלום / מאת : ליעד אורתר "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור: רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה" (דברים פרק כ', פס' 20-19)
מלחמות קיימות בעולמנו מאז ומעולם. למעשה, מלחמות קיימות בטבע מאז ימי ראשיתו. כל צד מנסה לשרוד והחזק מקבל את הזכות להעביר את המטען הגנטי שלו אל הדור הבא ועל ידי כך להנציח את סגולותיו. מדי פעם יש מי שמערער על מעמדו של החזק ואז פורץ עימות אם על ידי מלחמות של פריטים זכרים על טריטוריה עשירה במזון, אם על ידי מאבק בין גוזלים על תשומת לב האם המזינה או אם על ידי התקפות חיצוניות על ידי חיידקים המאתגרים באופן קבוע את המערכת החיסונית של גופנו וכך למעשה מחזקים אותה באופן מתמיד.
היצור המכונה בן האדם ( או הומו-סאפיינס) עבר תהליך של מיליוני שנים בהם הוא הלך והזדקף, מוחו הלך וגדל והוא נעשה ליצור הדומיננטי המהלך על פני כדור הארץ. גם האדם עסק בלחימה, כמו כל ייצור חי אחר, על שטחי מחייה, מאבק עם שבטים אחרים שפלשו לשטחו ועוד. אך משהו מאותו תהליך אבולוציוני קיבל המרצה חסרת פרופורציה במהלך 10,000 השנים האחרונות וליתר דיוק במהלכה של המאה ה - 20. שבטי האדם החלו לשנות את אורחות חייהם משבטים של ציידים ומלקטים לשבטים אשר עובדים את האדמה וגרים ביישובים של קבע. טרנספורמציה זו, המכונה גם המהפכה האגררית, יצרה לראשונה עודף קלוריות. היחס בין כמות האנרגיה שעל האדם להוציא להשגת קלוריה אחת הלך והצטמצם וכעת שדה של תירס או שיבולת שועל סיפק את כל צרכי הכפר. נקודה זו הייתה נקודת אל חזור בה החלה הטרנספורמציה של האדם הקדמון מחיה ככל החיות לייצור בעל כישורי הסתגלות ייחודים ובעל יכולת לאנוס את הסביבה לטובה האישית שלו. חושך הופך לאור, לילה הופך ליום, קר הופך לחם וקשה הופך לקל. שינוי דפוסי החיים של בני האדם ושינוי היחס שלהם לסביבה הוביל גם לשינוי מהות המלחמה. אם בעבר הרחוק מלחמה בין בני האדם הייתה מלחמה בין אנשים בודדים מזוינים בחנית אזי שכעת הפגיעה בסביבה הפכה לחלק בלתי נפרד מיעדי המלחמה ונפגעיה.
האזכור ההיסטורי הראשון, המעלה לקדמת הבמה את הקשר שבין סביבה למלחמה, נמצא בספר דברים ( ראה ציטוט לעיל) טקסט מקראי זה הוא בעל חשיבות רבה ולמעשה רוח הדברים העולים ממנו היא כי אין לפגוע בצומח אפילו למען מטרה צבאית חשובה. אירוע היסטורי נוסף הוא מנהג הרומים במלחמה הפונית השלישית ( 146 לפני הספירה) שם ההגייסות הרומים המליחו את הקרקע שמסביב קרטגו על מנת למנוע מהם ליישב מחדש את העיר ולהוות איום מחודש הרומא. במלחמת האזרחים האמריקאית הגנרל שרמן הרס רצועה של אזור מעובד בדרום על מנת לשבור את רוחם של חייל הקונפדרציה אך כל אלו מחווירים לעומת מה שהתרחש במהלך המאה העשרים שהייתה המאה האינטנסיבית ביותר שחווה כדור הארץ מאז החל האדם לכת זקוף על קרומו החיצוני. מתחילת המאה ה-20 ועד סופה אוכלוסיית העולם גדלה פי ארבע, הכלכלה התרחבה פי 14, צריכת האנרגיה גדלה פי 16 וכך גם פליטת הפחמן הדו-חמצני שגדלה פי 13. אלו הם רק דוגמא ממספר רב של מדדים סביבתיים המוכיחים כי פעילות האדם השפיעה השפעה רחבת היקף על כל הנעשה על פני כדור הארץ.
שתי התפתחויות עיקריות הובילו במאה ה-20 לעלייה בהתעניינות העולמית בהשפעות הסביבתיות של מלחמות ההתעצמות של התפישה הסביבתית והתפתחות הטכנולוגיה הצבאית. עליית קרנה של התפיסה הסביבתית נבעה עקב ההישנות והחשיפה הציבורית של קטסטרופות סביבתיות. הפיתוח התעשייתי הוביל לניצול הולך וגובר של הביוספרה, לעלייה משמעותית בזיהום האוויר, מינים החלו להעלם, היערות הלכו והצטמצמו ועוד ועוד. התפתחות הטכנולוגיה בהם השתמשו הצבאות היה המרכיב השני שגרם לעלייה בתשומת הלב העולמית בנושא הסביבתי בהקשר המלחמתי שלו. הנשקים החדשים ובהם הנשקים הכימיים, הביולוגיים ומאוחר יותר הנשק הגרעיני הציבו סוג חדש של איום בפני הסביבה ובני האדם, איום אשר לא נודע כמותו. בשיאה של המלחמה הקרה עסקו מדענים רבים בסוגיית 'החורף הגרעיני' שהיא אותה תקופה קשה אשר תיווצר על פני כדור הארץ בעקבות התפוצצויות גרעיניות רחבות היקף בשני הצדדים.
מלחמת ויאטנם (1975-1964) היוותה קפיצת מדרגה בכל האמור להרס מכוון של הסביבה כאמצעי לוחמה וזאת על ידי פגיעה מסיבית במערכות אקולוגיות שלמות. צבא ארצות הברית עסק במלחמה בכריתה מסיבית של יערות על מנת לחשוף את כל הצמחייה הנמוכה שהיוותה מסתור לכוחות הגרילה הויאטנמים, הוא ריסס שטחים עצומים בקוטל העשבים הרעיל Agent Orang . פעילות משמעותית נוספת שהתרחשה ויאטנם הייתה זריעת העננים על ידי הכוחות האמריקאים אשר ביקשו בעזרת זאת להקשות על תנועת כוחות קרקע ויאטנמים ולספק מסתור טבעי למטוסיהם בעת הפצצות נמוכות טוס. מלחמת המפרץ הראשונה (1991-1990) היוותה נקודת ציון חשובה בכל האמור לבחינת הקשר שבין מלחמות לאיכות הסביבה. מאות הבארות הבוערים ואלפי הליטרים של נפט שנשפכו במכוון למימי המפרץ הפרסי גרמו לנזק סביבתי עצום. נזק אשר את השלכותיו הבריאותיות ניתן לזהות עד היום.
מלחמות אלו מהוות נקודת מפנה בכל הקשור לעיסוק שבהשפעות הסביבתיות של מלחמה. תוצאותיהן הסביבתיות היו ועודן הרסניות והבעלות השפעה ארוכת טווח עקב הצטברות של חומרים מזהמים בקרקע ובמקורות המים. מלחמת ויאטנם יצרה את האמנה הבינ"ל ENMOD המגבילה שימוש בטכנולוגיות לשינוי סביבתי כאמצעי מלחמה ומלחמת המפרץ העלתה לראשונה לבמת הפוליטיקה הבינ"ל את ההרס הסביבתי כגורם שחייבים להתחשב בו, להעריך אותו באופן מקצועי ואף לתמחר אותו על מנת שה UNCC ( United Nations Compensation Committee ) תהיה מסוגלת לדרוש את הכסף הנדרש ממי שגם לו, במקרה זה ממשלת עיראק.
המאה העשרים ואחת, שבראשיתה אנו נמצאים היום, מסמלת גישה שונה לחלוטין ואלי אף מהפכנית לכל הקשור לבחינת ההקשר שבין מלחמה לסביבה. הדוגמא הטובה ביותר היא כל שהתרחש לפני מלחמת המפרץ השנייה (2003) בכל האמור לתשומת הלב שניתנה להשפעות הסביבתיות של הצעדים בשדה הקרב והעדיפות העליונה שנתן הצבא האמריקאי לכיבוי מייד והגנה של מתקני הנפט ומתקני תשתית נוספים. הקהילה הבינ"ל הבינה כי כדי המלחמה האמיתית איננה בשדה הקרב אלא בשדה השיקום של חברות קרועות מלחמה ( War-Torn Societies ) וכדי לעמוד במשימה זו בהצלחה חייבים הגורמים הבינ"ל לדאוג בראש ובראשונה לשיקום הסביבה. אחד הארגונים החשובים ביותר שפועל בתחום הוא זרוע של סוכנות הסביבה של האו"ם הנקראת Post Conflict Assessment Unit .
ה PCAU פרסם במרץ השנה דו"ח מסכם של המצב הסביבתי בשטחי יש"ע. הדו"ח מציג תמונה קשה מאוד של הרס משאבי טבע, זיהום מקורות מים, פליטת עשן מזהם עקב שריפה יום יומית של אשפה ועוד כהנה וכהנה. הישראלים והפלסטינים העסוקים שנים כה רבות בהרג בלתי פוסק האחד של השני על מנת לזכות בשליטה על פיסת ארץ יגלו יום אחד כי אותה פיסת קרקע עליה מתו יקיריהם איננה ראויה עוד לחיים והמים שבה מזוהמים לחלוטין. אולי, אם ישנו העמים את ראיית עולמם שקרקע איננה קבר בפוטנציה אלא מקור לחיים ועץ איננו אויב שניתן לעוקרו מבלי משים יגלו שני הצדדים שהחיים יקרים ושחייבים לשים לכל זה סוף. http://www.greenaction.org.il/lib/victim.html
|