זה סיפור על נערה ונער שעוברים את זוועות אושוויץ, שורדים לבדם ומאבדים את משפחותיהם, עולים ארצה בספינת מעפילים, מתאהבים האחד בשנייה ובונים את חייהם החדשים בקיבוץ. כשסמואל, גיבור העלילה, חוזר פצוע מהקרבות, יולדת זוגתו, רבקה, את בתם ערב הכרזת המדינה. "פנו אלי להשתתף בהפקה הזו והסיפור ריגש אותי מאד. אני בן לאב ניצול שואה, ומחזמר על סיפור אהבה בין שני ילדים ששרדו את המחנות ועלו לארץ נוגע לי בנקודות הכי רגישות".
מה עושה לכם המחזה הזה וכיצד עוד אפשר לשמור על זכרון השואה וגם על השפה אידית שלא תשכח השפה והמסורת הדורות הבאים?
|