נאו קלאסיציזם

הנאו קלאסיציזם, או - הנאו קלאסיקה, הוא כינוי של סגנון האמנות הרשמי בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19 (1790 - 1840).

האמנות הצרפתית בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 הושפעה מאוד מהמהפכה הצרפתית ב-1789 ומהרעיונות שהובילו אליה. לאורך המאה ה-18 היה בצרפת משטר מלוכני וסגנון האומנות שזוהה איתו כונה הרוקוקו. אומנות הרוקוקו נחשבה כאמנות מתקתקה ומנוונת, ציוריה עסקו בתיאור נשות החצר, תענוגות החיים ובעילוי מעמד האצולה והמלוכה, זאת בעוד רוב רובו של העם הצרפתי מתקיים בקושי ורעב ללחם.

המציאות החברתית והפוליטית בצרפת הובילה למהפכה הצרפתית. המשטר השתנה והשלטון הפך רפובליקני. כפי שהשתנה השלטון, כך השתנתה גם האמנות. דור האנשים (והאמנים) שחי באותה תקופה דגל ברעיונות של חופש, שוויון ואחווה, והאמנים ביקשו לבטא ביצירותיהם רעיונות אלו ובעיקר לתת ביטוי לרעיונות של "פטריוטיזם" – אהבת המולדת ללא תנאי ונכונות להקרבה עצמית למען המדינה.

משטר הרפובליקה ושיתופו של העם בעיצוב אורח חייו קסמו לצרפתים שהפילו את המלוכה, ולכן – בתחומי חיים רבים, ובעיקר באומנות, היו בצרפת של המאה ה-19 חיקויים רבים לסגנון הקלאסי של העת העתיקה, מתקופת יוון ורומא. ההשפעה ניכרה בארכיטקטורה, בריהוט ובאומנות הפלסטית. באומנות הפלסטית עסקו נושאי הציורים בדימויים וסיפורים מימי הרפובליקה הרומית תוך הדגשת רעיון הפטריוטיזם והשלכותיו מהעבר (הקלאסי) אל ההווה (הנאו-קלאסי). הדרך שבה ניגשו האמנים לעשייה אומנותית הייתה על פי נורמות קבועות של האקדמיה לאומנויות. האמנים פעלו בעקבות מאורעות היסטוריים בני זמנם תוך שימוש באירועים וסמלים מהעבר.

אמנים בולטים בזרם הנאו קלאסיקה

ז'אק לואי דויד 

ז'אק לואי דויד נחשב לצייר החשוב ביותר של המהפכה הצרפתית. בדעותיו היה מקורב לרעיונות המהפכניים ואף תמך בגלוי באישים שהתנגדו למשטר המלוכני. דוד לא צייר רק אירועים היסטוריים אלא עסק בציוריו גם באירועים ודמויות ממשיות מתקופתו, המבטאים מבחינתו פטריוטיזם אקטואלי. מעבודותיו: מות מארה, הכתרת ז'וזפין על ידי נפוליון, נפוליון חוצה את האלפים, מאדאם רקמייה, שבועת ההורטים.

אוגוסט דומיניק אנגר 

אנגר היה ממשיכו של דוד בציור הנאו קלאסי. הוא העריץ את הפיסול היווני וסגנונו מזוהה עם הנאו קלאסיקה. יש אצלו חשיבות רבה יותר לקו מאשר לצבע: אין ערבובי צבע חופשיים. הנושא החדש שהעלה אנגר בציוריו הוא האוריינטליזם: בתקופתו העריצו אנשים את המזרח. בסדרת תמונות שיצר מככבת דמות דמיונית של אודליסק מהרמון הסולטן. מעבודותיו: האודליסק הגדולה, המתרחצת מואלפונסון, המרחץ התורכי.

הנאו-קלסיציזם במוזיקה

תחום המוזיקה, בניגוד לתחומים אחרים (בעיקר תחום האמנות הפלסטית) מגדיר את "התקופה הקלאסית" שלו כתקופה המשתרעת בערך בין השנים 1720 - 1800. המלחינים הבולטים בתקופה זו היו היידן, מוצרט ובטהובן. כאשר אומרים "נאו-קלאסיקה" או "נאו-קלאסיציזם" בקונטקסט של מוזיקה, הכוונה לסגנון השואב את הבסיס האסתטי שלו מתקופת הבארוק (1600 - 1750) ומהתקופה הקלאסית במוזיקה (1720 - 1800) ויוצק לתוך אותן תבניות מתקופות אלה תכנים חדשים. הנאו קלסיציזם היה זרם של כתיבה בקרב מלחינים במאה העשרים. בתקופות מסוימות בחייהם כתבו פרוקופייב, שוסטקוביץ', סטרווינסקי ואחרים בסגנון זה. הכתיבה הנאו קלאסית במוזיקה לרוב כללה שימוש בצורות מוסיקליות מן העבר (פוגה, קונצ'רטו גרוסו, מחולות שונים כגון פסקאליה, גאבוט - ועוד) ומילוין בתוכן "מודרני": הרמוניות נועזות, שבירת משקל, תזמור 'פיקנטי' וכולי.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%96%D7%9D

ראו גם

• אדריכלות נאו-קלאסיציסטית
•