איך מגיעים: מצומת בן שמן לנסוע מזרחה לכיוון היער הכניסה השנייה משמאל
קישור למפה
רקע היסטורי
בשנת 1904, לאחר מו"מ עם השי'ח אל חדג'י בעל קרקעות ממזרח ללוד, רכש הבנק הציוני "אנגלו פלסטיין קומפני" (אפ"ק) 2330 דונם מאדמות חדיתא-בית עריף, ורשם אותם בספריו כ"נחלת בית עריף". לימים נקראה הנחלה "בן שמן", כדברי ישעיהו – "כרם היה לידידי בקרן בן שמן" (ה, 1).
בסיורו באזור, הבחין המהנדס נחום וילבוש כי לוד מוקפת במטעי עצי זית ומרובים שם בתי הבד. ואכן, בראשית שנת 1905, קנה וילבוש בשם חברת "עתיד", 100 דונם מאפ"ק, והקים את "חדיד", בית החרושת המודרני הראשון בא"י לייצור סבון משמן. עבדו בו בימי פריחתו כ- 50-80 פועלים יהודים.
בסוף אותה שנה, בדצמבר 1905, בנה ישראל בלקינד מאנשי ביל"ו, מזרחית ל"חדיד", כפר ילדים בשם "קרית ספר", עבור כ- 50 יתומי פרעות קישינוב. בראש הגבעה הקימו בלקינד ותלמידיו מבנה חצר רבוע ובו חדרי מגורים, לימוד, ומקום משכן לבעלי חיים ("החצר הפנימית"). הלימודים התקיימו בשפה העברית והתלמידים הוכשרו לעבודת האדמה. רכישת הקרקע והקמת ה"חצר" רוקנו את קופתו של בלקינד – היה עליו לנסוע לאירופה מספר פעמים ע"מ לגייס כספים עבור בית ספרו.
במארס 1907 רכשה ה"קרן הקיימת לישראל" (קק"ל) את נחלת בית עריף מידי בנק אפ"ק. בחפירת תעלות סימון גבולות הנחלה, העסיקה קק"ל פועלים ערביים. הדבר עורר את חמת החלוצים היהודים ביפו, ונקבע שלהבא יועסקו רק יהודים על אדמות קק"ל…
ארבע שנים לאחר מות הרצל, בשנת 1908, ניטעה ממערב ל"חצר", משתלת עצי זית, עבור "יער הרצל". למרות ההסכם הקודם, ניטעה המשתלה בת 60 הדונמים אף היא ע"י פועלים ערביים. כעבור יומיים הגיעו החלוצים למשתלה, עקרו את השתילים ונטעו אותם מחדש כצעד הפגנתי: "על ידי זה הסרנו את הכתם של עבודה ערבית ממקום כל כך קדוש בעינינו…"
בינתיים נקלע בלקינד לקשיים כספיים במימון "קרית ספר", ובשנת 1909 נאלץ למכור לקק"ל את 50 הדונמים שרכש בשעתו, כולל מבנה ה"חצר הפנימית"… קק"ל חפצה לשמור על נחלתה בבית עריף. הוחלט על כן, כי המורה לחקלאות לשעבר של "קרית ספר", האגרונום יצחק וולקנסקי (וולקני), יקים שם "חווה להכשרת פועלים לנטיעות".
באותו זמן שאף הפרופסור בוריס שץ, מייסד "בצלאל" בירושלים, להקים מושבת צורפים תימנים שיתפרנסו מאומנותם וממשקי עזר חקלאיים. חלומו התגשם בשנת 1911, כאשר ממזרח ל"חצר הפנימית" הוקמו 5 בתים דו משפחתיים ולידם סדנא מרווחת. עשרת המשפחות התימניות שהגיעו מירושלים ל"מושבת בצלאל בבן שמן", לא קיבלו את משקי העזר המובטחים וסבלו בנוסף מקשיי דיור, אספקת מים לקויה ובעיות חברתיות… כעבור שנתיים, בשנת 1913, התפרקה המושבה ובבתים שהתפנו שוכנו פועלי החווה הוותיקים.
באותם ימים, ימי מלחמת העולם הראשונה, נסגר בית החרושת לסבון. גם החווה שינתה פניה והפכה ל"חוות נסיונות חקלאיים והכשרת חלוצים", במטרה להחיש את הקמתם של משקים חקלאיים יהודיים המבוססים על "משק מעורב" של מטעים, ירקות, פלחה ובעלי חיים. ואכן, בין מקימי "מושבי העובדים" הראשונים בנהלל וכפר יחזקאל, נימנו חלוצים רבים שהכשירו עצמם בחוות בן שמן.
בראשית 1922, כאשר הוחלט על הקמת "תחנת נסיונות חקלאיים" ברחובות (לימים "מכון וולקני"), הוחל בפינוי החווה. פועלי החווה הוותיקים הקימו אז את "מושב העובדים בן שמן", בשטח "מושבת בצלאל" לשעבר. אל חברי המושב הצטרף גם מרדכי פרימן, מעובדי ביהח"ר "חדיד", שרכש שטח אדמה עוד בשנת 1905 והקים את משקו וביתו מצפון ל"חצר הפנימית". בנו אהרון ובתו עתידה, הילדה הראשונה בבן שמן, ממשיכים להתגורר בנחלת משפחתם.
פינוי חוות הנסיונות הושלם בשנת 1926, וכך יכלה עדה מימון להשתמש בבן שמן ואדמותיה לצורכי "משק פועלות". עשרות הבנות שהשתכנו ב"חצר הפנימית", הפעילו משתלת ירקות והכשירו עצמן לעבודות חקלאיות שונות. בתום אותה שנה עברו בנות "משק פועלות" למוסד החדש שנבנה עבורן ב"עיינות".
במוצאי שבת גשומה בינואר 1927, הופיעו בחצר בן שמן ד"ר להמן וחניכיו מ"בית הילדים" בקובנו, ליטא. בהגיעם לבן שמן, הצטרפו אליהם ילדים ארצישראלים רבים, ויחד הקימו את "כפר הנוער בן שמן".
החינוך בבן שמן הדגיש את העבודה העצמית של החניכים בחקלאות, בעלי חיים ושירותים. הווי מיוחד נוצר ב"כפר" גם הודות לפעילות תנועות הנוער השונות, טיולים ארוכים ברחבי הארץ, טקסים רבי רושם בחגי ישראל, מקהלה ותזמורת קבועות, "קבלת שבת" חגיגית, שחרית מוסיקלית בבוקר שבת, ו"סעודה שלישית" במוצאי שבת.
ד"ר להמן פיתח יחסים מיוחדים עם ערביי הסביבה ואף בנה עבורם "סביל" – מתקן שתייה, על קיר ה"חצר הפנימית" הסמוך לדרך לוד-בית נבאללה.
במלחמת העצמאות הוטל על בן שמן מצור. הילדים הצעירים פונו למחנה צבאי בריטי לשעבר, על חוף כפר וויתקין, והקימו שם את "בן שמן ב'" (לימים, "נעורים"). החניכים הבוגרים נשארו ב"כפר" וסייעו לאנשי ה"הגנה" בשמירה עליו. ב- 14.7.48, ב"מבצע דני" הוסר המצור. בשנת 1951 שוקם בן שמן-לוד, ונקלטו בו עולים מארצות צפון אפריקה ואירופה יחד עם ילדי הארץ.
בראשית שנות ה- 60 נקלע ה"כפר" למשבר קיומי: אריה סימון, שהתמנה למנהלו בשנת 1964, שיקם אותו, התאימו לרוח הזמן, והוביל ליצירת מסלול למודים לבגרות.
המוזיאון
היום, מתחנכים בבן שמן כ- 950 תלמידים, מתוכם כ- 500 חניכי הפנימייה, בכיתות א'-י"ב. בין החניכים "נוער עולה לפני הורים" – "נעל"ה" מברה"מ לשעבר, עולים מאתיופיה וילידי הארץ. גם היום אחראים החניכים על הטיפול בבעלי החיים, הגידולים החקלאיים והשירותים, לצד לימודיהם לבחינות הבגרות. מסלולי הלימוד התחדשו, בתים חדשים נבנו, אך המסורת הבנשמנית נמשכת.