תגובות למושב המיוחד של האו"ם לציון שישים שנה לשחרור אושוויץ
בעצרת האו"ם בנו-יורק כונס בעשרים וארבעה בינואר 2005 מושב מיוחד לציון 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ומחנות אחרים. מרבית המדינות החברות באו"ם תמכו בקיום הישיבה, כולל כמה מדינות ערביות ומוסלמיות ובהן ערב הסעודית, תימן, עומאן, ירדן ומצרים. משקיף אש"ף באו"ם, נאצר אל-קדוה, מסר כי הוא רואה בחיוב את קיום המושב המיוחד.
יחד עם זאת, רק ירדן, תורכיה ואפגניסטאן נכחו במושב עצמו. כמו כן, הארגונים המוסלמים בבריטניה ובצרפת סירבו להשתתף בטקסים השונים שנערכו לציון האירוע בטענה כי צריך להתייחס גם לקורבנות מעשי טבח קיבוציים אחרים ברחבי העולם, כולל אלו שהתרחשו בבוסניה, ברואנדה ובשטחים הפלסטינים.
בתקשורת הערבית והפרסית הפחיתו מחומרת רצח העם היהודי. רוב ההתייחסויות לנושא הכירו בכך שהיהודים סבלו במלחמת העולם, אך הדגישו כי היהודים היו רק חלק מעשרות מיליוני הקורבנות של הנאצים וכי סבלם אינו יכול להיות צידוק לסבל שהם גורמים לעם הפלסטיני. נטען כי ישראל מנצלת את השואה כדי לסחוט את העולם וכדי להסוות את פשעיה נגד הפלסטינים המשלמים את מחיר השואה בדמם ובאדמתם. להלן דוגמאות להתייחסויות הבולטות לנושא:
הכחשת שואה והאשמת היהודים ברצח המשיח
המושב המיוחד של האו"ם עורר מחדש תגובות של הכחשת שואה בעולם הערבי. ד"ר ג'אסם אל-פהיד הכותב ביומון הכוויתי "אל-ראי אל-עאם", למשל, טען כי השואה נופחה מעל ומעבר לממדיה והביע תמיהה על כך שהעולם המערבי מטיל ספק בקיומם של האל, גן העדן והגיהנום, אך אוסר להטיל ספק בשואה: "כידוע הצליחו כלי התקשורת היהודיים לגייס את האירוע הזה [השואה] לשירות מטרותיהם האסטרטגיות, כשהם מפליגים בהגזמות ובסתירות מחפירות שהשתלטו על הצגתם המנופחת את האירוע. על פי גרסתם, מספר קורבנות השואה מגיע לששה מיליון. טענה זו גרמה למומחה הסטטיסטיקה היהודי האמריקאי ליסטויבסקי לומר כי 'מספר היהודים שנעלמו מגרמניה במהלך שלטונו של היטלר נע בין שלוש מאות וחמישים אלף לחמש מאות אלף וכי ההגזמה במספר זה והפיכתו לשישה מליון היא עניין מביך'. שותף לדעתו הסופר היהודי אמריקאי נורמן פינקלשטיין, שבספרו 'תעשיית השואה' ציין כי הוא משוכנע שמטרתם העיקרית של היהודים בניפוח המתמשך של השואה היא לקבל רווחים ותועלת חומרית רבים יותר, אפילו אם הדבר נעשה על ידי סילוף ההיסטוריה וזיוף מסמכים.
איש, כמובן, אינו מכחיש את מעשי הזוועה האיומים שביצעו הנאצים כלפי האנושות ואשר בגללם נפלו מיליוני חפים מפשע, אך מובן מאליו שלא כולם היו יהודים. יתכן כי היהודים לא היו אפילו עשירית מהם. לפיכך, הצגת היהודים כעם הנרדף היחיד בעולם היא השקפה חד צדדית המתעלמת ממעשי טבח שפגעו בעמים אחרים ואשר מספר קורבנותיהם עולה על מספר קורבנות השואה השקרית.
מה שתמוה בעולם המערבי המוזר הזה שהוא מתיר להטיל ספק בקיומו של האל ובכל הדברים הוודאיים החשובים ביותר, כמו גן העדן והגיהנום, בטענה של חופש המחשבה, אך הוא אוסר להטיל ספק בטבח השואה ורואה בכך מעשה אנטישמי שהוא פשע על פי חוק..."
בביטאון משרד החוץ האיראני המקורב למנהיג איראן עלי ח'אמנאי "טהראן טיימס" כתב בעל הטור חוסין אמירי תחת הכותרת "שקרים של תעשיית השואה":
“…Every year on January 27 the media give wide coverage to the so-called Holocaust and Tel Aviv rebukes the world for the historic suffering that they claim they experienced in the past. Today the Holocaust has very complicated connotations. The exaggeration of this phenomenon can be interpreted as the Europeans' attempt to salve their guilty consciences by handing over the lands of the Palestinian nation to a people to whom the Europeans believe they have done an injustice.
After the end of the war in 1945, the Allies along with Zionist leaders began formulating strange conceptions about the killing of Jews at Nazi camps which a modern man can hardly accept. By conjuring up images of gas chambers, they are attempting to convey the idea that the Jews have undergone indescribable torture and that the world's conscience should be awakened to this issue so that the Jews are not subjected to injustice again…
It was not long before a group of revisionist historians in the West began to question the claim that six million Jews were butchered by the Nazis and even asked whether the slaughter of six million Jews during World War Two was possible or not. The revisionist historians have proven in two decades of study that if Hitler had carried out a systematic program to eradicate the Jews, it would have taken more time than the six years that the war lasted. They have also proven that such an act of ethnic cleansing through the use of the poison gas Zyklon-B, as the Zionists claim, was not possible at the time…
Undoubtedly, the Nazi concentration camps were not holiday resorts and imposed various difficulties on the prisoners, just like any other detention camps in other wars… The Jews suffered as a result of Hitler's expansionism, just like other innocent victims but should not be granted special privileges over the others.
The declaration that six million Jews were killed in World War II is an exaggeration of the truth. Furthermore, the suffering and pains of a nation cannot justify their crimes against other nations. The issue of the Holocaust is only being highlighted to cover up Israel's crimes in Palestine.”[4]
מאמר יוצא דופן בנימתו האנטישמית נכתב דווקא באתר האינטרנט הליבראלי "אילאף" על ידי בעל הטור שרבל בועיני, שהעלה את סוגיית התנצלות הוותיקן על אוזלת ידה של הכנסייה להציל יהודים. לדבריו, "מקורות סמכות יהודיים קיצוניים רבים, כמו אלו העומדים כאבן נגף בפני השלום, מונעים מממשלת ישראל לסגת מהתנחלויות שהיא יודעת שאינן שלה, אוטמים את אוזניהם לקריאות מיליוני היהודים החולמים על ביטחון וחיים משותפים ומאיימים על חייו של כל מנהיג יהודי מתון החושב ולו לרגע לשחרר את היונים מבשרות השלום בשמי המזרח האומלל... מקורות סמכות אלה עדיין דורשים מהוותיקן התנצלות רשמית על חטאי הנוצרים הקתולים בנוגע למעשי ההשמדה שהיהודים סבלו מידי אדולף היטלר וחסידיו הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. כאילו שהאפיפיור פיוס השנים-עשר הוא שהורה להשמיד ששה מליון יהודים חפים מפשע וכאילו שהיטלר, אשר הרס את אירופה, זקוק היה ש'האפיפיור' ידרבן אותו לרצוח... אילולא גבורתם של הגנרל דה-גול וחבריו, לא היתה צרפת הקתולית ניצלת מציפורני הנאצים. מדוע לא עלה בידי האפיפיור פיוס השנים-עשר להציל ממוות את הקתולים הצרפתים? האם מי שקצרה ידו מלהציל את חסידיו יכול היה להציל את היהודים? לדעתי התשובה ברורה לכל.
אם התנצלות האפיפיור ברומא מניחה את דעתם של היהודים ומקלה מאימת השואה, הרי שגם התנצלותם על צליבת המשיח, על רדיפת חסידיו ועל זריעת כיתות שונות בגוף הכנסייה האחת עשויה להקל על סבלם המצטבר של הנוצרים לאורך הדורות. הוותיקן לא רצח שום יהודי, אך היהודים הקדומים קיללו, צלבו ורצחו את מי שהאפיפיורים בוותיקן כורעים ברך בפניהם, כלומר את המשיח וחסידיו הראשונים. למרות זאת הוותיקן פרסם מסמך בן עשרה עמודים שבו הביע את צערו על החטאים שביצעו נוצרים קתולים שלא הגישו עזרה ליהודים בזמן השמדתם בידי הנאצים במלחמת העולם השניה... המסמך קובע כי האפיפיור הציל מאות אלפי יהודים וכי הכנסייה הקתולית נרדפה על ידי הנאצים בדיוק כמו היהודים. למרות זאת רוצים לייחס את 'השואה' לוותיקן... הוותיקן מתח ביקורת על התנהגותם של אפיפיורים רבים מבלי לפחד מאיש מלבד האל... לדעתי מי שהעז להתנצל על מלחמות שנשאו את שם הצלב לשווא, לא יתמהמה רגע להתנצל בפני היהודים, שנפגעו מהשנאה הקטלנית של היטלר כאלפי נוצרים ואנשים אחרים, לו היה בידו מידע ולו חלקי על כך.
ישראל כובשת את חוות שבעא הלבנונית, את הרי הגולן הסוריים ואת פלסטין האהובה – האם היהודים התנצלו על כך? ישראל ביצעה מאות מעשי טבח נגד העם הפלסטיני והעם הלבנוני... האם היהודים הגישו התנצלות פשוטה על כך? ליהודים יש זכות לחשוב כפי שהם רוצים ולדרוש התנצלויות כרצונם, אבל לנו יש זכות לומר שמה שעשה להם היטלר הוא פשע שלא ייסלח ומה שעשו ועדיין עושות ממשלותיהם נגד עמינו הערבים הוא פשע נתעב שגם כן לא ייסלח. הבה נדלג מעל להיסטוריה כדי לחבק את העתיד."
התנגדות להכחשת שואה
לצד הכחשת השואה וגילויי האנטישמיות נשמעו בתקשורת הערבית גם תגובות נחרצות נגד מגמה זו מטעמים מוסריים ותועלתניים גם יחד. סיף אל-אסלאם אל-קד'אפי, בנו של מנהיג לוב מעמר אל-קד'אפי, אמר: "את ההשמדה ההמונית לא ביצעו הציונים, האמריקנים או הניו-יורק טיימס... כמובן שאנו לא אחראים [להשמדה]. הגרמנים עשו זאת ולא הערבים. זו היתה טרגדיה אמיתית בהיסטוריה המודרנית ואם חלק מהערבים מכחישים זאת - אין הכחשתם נכונה."
גם העורך לשעבר של היומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-חיאת", ג'יהאד אל-ח'אזן, גינה בטורו היומי את הכחשת השואה. לדבריו, "השואה התרחשה ואני מגנה כל מי שמכחיש זאת, כפי שנורמן פינקלשטיין גינה את מי שהפך אותה לתעשייה. אני מגנה גם את כל מי שמנצל כיום את זיכרון השואה כדי להסיט את תשומת הלב מפשעיה של ממשלת שרון."
אל-ח'אזן הביע צער על היעדרות הערבים והמוסלמים מן הטקסים לציון שחרור מחנות ההשמדה, אך קשר היעדרות זו לפשעי ישראל. לדבריו, "התרחשה שואה שהעולם המודרני לא ידע כמותה ובמהלכה נרצחו שישה מיליון יהודים. הכחשתה היא טעות שתחזור אל המכחיש ותביא לגינויו. קיוויתי שכל מדינות ערב, או לפחות חלקן, ייקחו חלק בטקס לציון יום השנה לשחרור אושוויץ שהתקיים באו"ם ושהמוסלמים בבריטניה ישלחו משלחת לאושוויץ כדי להביע הזדהות עם הקורבנות וזכרם. אני מבין כי הערבים והמוסלמים לא הלכו משום שהנושא אינו נוגע להם, אך עדיף היה שהם ילכו כדי שיוכלו להזכיר שם ליהודים ולשאר העולם מה הפלסטינים סובלים מדי יום מידי ממשלה קיצונית עם נטיות נאציות... הסיבה להיעדרות הערבים והמוסלמים מהטקס אינה סוד. הסיבה היא הפשעים הישראליים. בפלסטין שילמנו את המחיר על פשעיהם של חלק מהאירופאים ועל הימנעות האחרים [מלסייע]. יחד עם זאת, לו יצחק רבין היה עדיין חי ולו היה תהליך שלום אקטיבי, לא היינו עדים לחרם זה. כל מי שמנצל את השואה כדי לכסות על פשעי ממשלת ישראל, יש לו חלק בשפיכת דמם של נשים וילדים... כל מי שעושה זאת אחראי גם לדמם של ההרוגים היהודים בעימות המתמשך עם ממשלת שרון, משום שהוא מעודד ממשלה זו וגורם לה להאמין שביכולתה לכפות על הפלסטינים פתרון בכוח."
הפובליציסט הלבנוני אליאס ח'ורי הביע התנגדות מטעמים מוסריים להכחשת השואה. בנוסף לכך הוא שלל את האפשרות כי קיים קשר בין המפעל הציוני לבין השואה, וטען כי המפעל הציוני הוא מפעל קולוניאליסטי ותו לא. לדבריו, "טרגדיה היא שהאדם לא למד דבר מההיסטוריה או מהזיכרון. החל מרואנדה וכלה בבוסניה החיה הגזענית ממשיכה לטרוף את העולם ולאיים עליו כל רגע. מהן הקריאות הנוכחיות למלחמות בין תרבויות ודתות ומהו שיגעון הכוח האמריקאי אם לא סימנים כי הגיהנום שפתחו הנאצים מאיים לבלוע מחדש את העולם?
ביכולתי להתעכב ארוכות על הניצול הציוני את השואה הנאצית על מנת למצוא צידוקים מוסריים לפשע המתמשך בפלסטין מאז הנכבה בשנת 1948, אך זה אינו הנושא היום. העניין שברצוני להתעכב עליו הוא ההיעדרות הערבית המוחלטת כמעט מציון יום השנה הזה. היעדרות זו מקבלת במשתמע את הגרסה הציונית ומוותרת על אחריות מוסרית שאסור לאיש לוותר עליה אפילו אם הוא חי טרגדיה גדולה שנכפתה עם הקמת המדינה העברית. עמדה נאיבית זו התגלתה במהלך מה שכונה בעולם הערבי סוגיית [מכחיש השואה הצרפתי שהתאסלם] רוג'ה גארודי. אינטלקטואלים ושליטים ערבים רבים אימצו את עמדת גארודי בנוגע למספר הקורבנות היהודים במהלך השואה כאילו שהקטנת המספר או הכחשת השואה יועילו במשהו לבעיה הפלסטינית...
ברצוני להתעכב על שני עניינים. ראשית, יש לסרב סירוב מוסרי להכחשת השואה. בדרך כלל מאמצים את המשחק חוגים תרבותיים ופוליטיים ניאו-נאצים באירופה. מכחישי השואה האירופאים הם קבוצה של אנשים גזענים הרוצים לשוב אל שפת הלאומנות הגזענית ואין להוציא מכלל אפשרות שהערבים והמוסלמים באירופה יהיו קורבנותיהם החדשים. שנית, יש להדגיש שהמפעל הציוני הוא מפעל קולוניאליסטי. הרעיון הציוני, כפי שתיאודור הרצל ביססו בסוף המאה התשע עשרה, היה חלק ממחשבה אימפריאליסטית מסורתית שחיפשה בעל ברית חזק ומצאה אותו בבריטניה עם פרסום הצהרת בלפור בשנת 1917. מההתחלה וגם לאחר הקמת מדינת ישראל התנהגו מנהיגי המפעל הלאומי היהודי על בסיס זה. לפיכך, אין קשר בין המפעל הציוני לבין השואה. ההצבעה באו"ם לטובת החלטת החלוקה היתה בשל מניעים פוליטיים ואימפריאליסטים ולא בשל מניעים הומניטריים.
נכון שישראל לא חדלה לנצל את השואה כדי להופיע כקורבן; נכון גם שבן גוריון רצה שמשפט אייכמן יהפוך לצידוק מוסרי מאוחר למדינה; נכון שהקבלן הבינלאומי של השואה, מר אלי ויזל, לא חדל להפיץ את הרעל הגזעני שלו נגד הפלסטינים ונכון שקלוד לנצמן בעל הסרט 'שואה' הפיק במשך הזמן סרט המפאר את הצבא הישראלי, אך אסור שכל זה יסתיר את האמת הקולוניאלית של המפעל הציוני. קבלה משתמעת של ההנחה הציונית הכוזבת כי ישראל הוקמה בתגובה לשואה לא רק שהיא מסתירה את האופי הקולוניאלי של המדינה, אלא גם מעניקה לה לגיטימיות לפחות מבחינה הומנית. הקוראים להכחשת שואה בעולם הערבי אולי אינם מודעים לכך..."
מדינות המערב פיצו את היהודים על חשבון הערבים
עמדתו של אליאס ח'ורי שונה מעמדתם של מרבית מעצבי דעת הקהל הערבים הרואים בישראל פיצוי שהמערב נתן ליהודים על חשבון הערבים. בעל הטור מחמד אל-סמאכ כתב ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל" תחת הכותרת "אושוויץ השניה": "מדינות המערב (ארה"ב, אירופה ואפילו בריה"מ לשעבר) פיצו את היהודים [על השואה] על חשבון הערבים בכלל והפלסטינים בפרט. הפיצוי היה ישראל והתחרות בין וושינגטון למוסקבה על ההכרה בה, על חימושה, על מימונה ועל הזרמת גלי המהגרים אליה. כך נפטרו [מדינות המערב] מיהודים רבים בלתי רצויים שנשארו בתוכן ובו בזמן הרגיעו את מצפונן ביחס לאחריות לאי הצלת אבותיהם של היהודים מציפורני הנאציזם... מצער שמי שלא מילאו את חובתם לצאת נגד פשעי הנאצים כלפי היהודים לא ממלאים כיום את חובתם לצאת נגד פשעי ישראל כלפי הפלסטינים, עד שהגדה המערבית ועזה עומדות להפוך לאושוויץ שניה.
אין לטפל בפשע על ידי פשע דומה לו. מה שפגע ביהודי אירופה היה, על פי כל קנה מידה, פשע נגד האנושות, אך גם מה שקורה לפלסטינים כיום – מדיר יאסין ועד ג'נין כולל צברא ושתילא, הוא פשע נגד האנושות על פי כל קנה מידה. הנאצים פעלו 'לטהר' את גרמניה מהיהודים לאחר שביטלו את זכויותיהם כאזרחים ואף כבני אדם הזכאים לחיות. כיום גם הישראלים פועלים 'לטהר' את ישראל מהפלסטינים לאחר שכבשו את אדמתם וביטלו את זכויותיהם כאזרחים וכבני אדם הזכאים לחיות... האם ישראל שואלת את עצמה מה היה גורל הנאציזם בעקבות הפשעים שביצע? ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין פשע ללא עונש גם אם הוא בא כעבור זמן."
ישראל מתייחסת לפלסטינים כיחס הנאצים ליהודים
הטענה כי היהודים נרדפי הנאצים הפכו לרודפי הערבים חזרה על עצמה במאמרים רבים. במאמר מערכת ביומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה" נכתב: "כאשר אנו מביעים סולידריות עם אלו שהכוחות הנאצים הכניסו למחנות המעצר, עינו בעינויים שונים ואחר כך חיסלו אותם בשריפה, אין מנוס מכך שנזכור את שמונת אלפי העצירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים, אשר על פי הדיווחים חלקם נרצח והנותרים עונו. כמו כן, עלינו לזכור את אלפי העצורים העיראקים בבתי הכלא של הכיבוש... האמריקאי, הבריטי, הדני ושאר בתי הכלא שאינם כפופים לשום חוק זולת חוק הכוח המקפח. עלינו לזכור גם את העצורים בעלי האזרחויות השונות במחנה המעצר גואנטנמו... האם אלו החוגגים את שחרור 'אושוויץ' ואת סיום 'השואה' זוכרים שהנאציזם במשמעות הקנאות המאוסה והדבקות באשליות השליטה על אחרים לא הסתיים?"
ד"ר טארק סיף כתב ביומון איחוד האמירויות הערביות "אל-אתחאד" תחת הכותרת "מי ישלם את מחיר השואה הערבית?": "כאשר מזכירים את המונח 'שואה' כולם נזכרים מיד בהשמדה ההמונית של היהודים בידי הנאצים, למרות מעשי הטבח הרבים מהם סבלו עמים וגזעים רבים לאורך ההיסטוריה המודרנית... איש אינו מזכיר, כמובן, את ההשמדה ממנה סבלו ועדיין סובלים בכל רגע הפלסטינים מידי היהודים הציונים, או את השואה עמה מתמודדים העיראקים כל יום מידי הכובש האמריקאי ומידי הטרור...
הארגונים הבינלאומיים הציוניים והיהודים הפכו את זיכרון 'השואה' לכתבי מחילה לעמים המערביים והם צריכים לשלם את מחירם דור אחר דור ולכפר על החטאים הבלתי נסלחים של אבותיהם. באמצעות נטיעת תסביך האשם בלב האירופאים בשל המשרפות, תאי הגז ושתיקת המעצמות, הפכה 'השואה' למעין דת המפיצה את האמונה כי בגן העדן יזכו אלה שיכפרו על חטאי השואה, יחזרו בתשובה מחטאים אלה ויבקשו מחילה..."
עבד אל-והאב בדרח'אן, בעל טור ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-חיאת", כתב: "הדבר החשוב ביותר בציון יום השנה לשואה הוא הוקעת פשע שהעולם גינה ללא סייג. הדבר הגרוע ביותר בציון יום השנה לשחרור אושוויץ הוא שמשתמשים בו להצדקת פשעים שעדיין מתבצעים לנגד עינינו. הטקס שבו חזינו באו"ם היה שכחה מתוכננת של הטרגדיה הפלסטינית, למרות שהכל מסכימים כיום כי השלום במזרח התיכון... יתחיל בפלסטין. מן הראוי שקופי אנאן ועוזריו יחשבו על הזדמנויות דומות לציון בעיות ואסונות אחרים בעולם... במיוחד לאחר שארה"ב וישראל הלכו כברת דרך ארוכה בסימון המוסלמים של ימינו כמטרה כפי שהיהודים היוו מטרה בימי הנאציזם של היטלר."
מ. ח'אלד כתב ביומון האיראני הרפורמיסטי "איראן דיילי" תחת הכותרת: "ישראל הנאצית":
“…The truth of the matter is that a collective Nazi-like mindset is permeating much of the Israeli society these days in ways that can be compared to the anti-Jewish atmosphere that prevailed in Germany in the late 1930s. Today, Zionists can murder non-Jews with impunity, seize, steal or destroy non-Jewish property with impunity, humiliate, degrade and beat non-Jews with impunity, very much like the Nazis did to Jews more than 60 years ago… Does this mean that Israel is walking on the same path of Germany under the national-Socialist leadership of Adolf Hitler?
Well, the holocaust, as Zionist Foreign Minister Silvan Shalom rightly said recently, didn't start with gas chambers and detention camps. It started with words, with Mein Kampf, with hateful propaganda, with the dehumanization and demonization of Jews and non-Jews. Unfortunately, Israel, by words and actions, is fostering a similar culture, by demonstrating to the Israeli public that non-Jews, especially Arabs, can be murdered with impunity and that their lives are worth less than Jewish lives.Today, hundreds of thousands of Jewish students in Talmudic schools throughout Israel are being indoctrinated in hate for non-Jews. Zionist Jews have been aggressors and tormentors for decades. And the world must prevent them for going further.”[13]
ישראל משתמשת בשואה כדי לסחוט את העולם
הטענה כי ישראל מנצלת את השואה חזרה גם היא פעמים רבות. עורך השבועון המצרי "אל-אהראם אל-מסאאי", מורסי עטא אללה, כתב תחת הכותרת "סחטנות ישראלית ברורה": "בזמן שבו מבצעת ישראל את הפשעים הגזעניים הנתעבים ביותר נגד העם הפלסטיני כולל מעשי רצח, מעצרים, הריסת בתים, חישוף קרקעות וחיסול מנהיגי המאבק, היא ממשיכה לסחוט את העולם על ידי ניצול השואה הנאצית...
שר החוץ הישראלי, סילבן שלום, הזהיר מפני מה שהוא כינה סכנת חזרתה של האנטישמיות, אך אנו מדגישים כי יותר משהזהרה זו משקפת בעיה אמיתית היא מהווה שיטה ישראלית לסחיטת העולם ולקבלת סיוע פיננסי ותמיכה מוסרית לכיסוי פשעיה הגזעניים של ישראל באדמות הכבושות...
באמצעות תעמולתה מוליכת השולל הצליחה ישראל שנה שעברה להשיג מממשל הנשיא בוש חוק למעקב אחר מה שהיא רואה כגילויי אנטישמיות מסביב לעולם. מטרתו של חוק זה להגביל את החירויות בעולם ולסייע לישראל להמשיך במדיניותה העוינת ולחרוג מהחלטות הלגיטימיות הבינלאומית. מצער שהאו"ם אימץ את השיח הישראלי מבלי להבחין בסבל של העם הפלסטיני תחת הכיבוש הישראלי אשר אינו פחות מזוויע ממה שהיהודים היו נתונים לו בידי החיילים הנאצים..."
גם במאמר מערכת של היומון הקטרי "אל-ראיה" נכתב: "האמת שאסור להתעלם ממנה היא שהתנועה הציונית בעולם וישראל ניצלו את פשעי הנאצים, שגבו קורבנות רבים מקרב יהודים ולא יהודים, כדי להטיל טרור על דעת הקהל העולמית במיוחד במדינות המערב, לסחוט מדינות אלה מאז הקמת ישראל בשנת 1948 וללחוץ עליהן כדי להשיג רווח פוליטי ופיצויים כספיים...
ישראל פירשה את ציון יום השנה לשחרור אושוויץ על ידי האו"ם... כניצחון שלה וכאישור טענותיה. למעשה ההתעניינות יוצאת הדופן ביום השנה הזה משקפת את מאזן הכוחות הפוליטי הבינלאומי הנוכחי שלארה"ב יש הגמוניה עליו... מצער שישראל זוכה בניצחונות מוסריים בשל הצביעות הבינלאומית, בשעה שכוחותיה ממשיכים לבצע מעשי טבח והשמדה קיבוצית נגד העם הפלסטיני הדומים במידה רבה לפשעי הנאצים, מבלי שמדיניות שיטתית זו מקבלת את הגינוי לו היא ראויה מן הקהילייה הבינלאומית. אדרבה, ישראל היא המדינה המזלזלת ביותר בהחלטות האו"ם ולמרות זאת היא מפונקת ואינה כפופה לקנה המידה החל על שאר מדינות העולם."
היהודים לוקחים מונופול על הסבל האנושי
מנכ"ל משרד התרבות הפלסטיני, המשורר אחמד דחבור, העלה בטורו ביומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה" את הטענה הרווחת כי היהודים לוקחים לעצמם מונופול על הסבל. לדבריו, "האו"ם היטיב לעשות... כאשר ציין את יום השנה המצער הזה, בדיוק כשם שהציונות לא היטיבה לעשות... בנצלה הזדמנות הומאנית זו כדי לתאר את הערבים והמוסלמים כשותפים או שותפים למחצה לפשעי הנאצים. יתר על כן, בשל שקידתה לקחת מונופול על הסבל היא אסרה על הערבים והמוסלמים להראות שהם בני אדם כשאר בני האדם ושכואב להם כשנופלים קורבנות בקרבם או בקרב כל קבוצה אחרת של אנשים... עמדת השיח הציוני היא: אנו היינו קורבנות היטלר ואסור לקורבנותינו לקלקל לנו את ההנאה מציון יום השנה הזה. דמגוגיה גזענית זו פוסחת על העובדה שהסבל האנושי אחד הוא וכי נכון שנפלו מיליוני קורבנות וחללים יהודים בידי הנאצים, אך נכון גם שהנאצים גרמו למיליוני קורבנות וחללים מקרב הרוסים, הצרפתים, הצוענים, הפולנים, האנגלים, הצ'כים, הרומנים ורבים אחרים... כמו כן, המחיר שגבתה הסוכנות הציונית על חשבון הקורבנות היהודים ועל חשבון הפלסטינים החיים היה מחיר תמוה ביותר: הם לקחו מולדת שלמה של עם שלם והשליכו אותו החוצה, כאילו שהפלסטינים רצו את אושוויץ או בוכנוולד..."
מחמד סייד אחמד כתב ביומון המצרי הממסדי "אל-אהראם": "עלינו להבחין בודאות בין שני דברים ולהפריד ביניהם לגמרי. ראשית, זכותם של היהודים כמו כל קבוצה אחרת של המין האנושי לא להיות נתונים לרדיפות רק משום שהם יהודים, כלומר על יסוד גזעני. כיום נשמעים קולות להגנה על זכות החיות להתייחסות אנושית. כיצד עולה הדבר בקנה אחד עם התייחסות רעה לקבוצות השייכות למין האנושי? שנית, אין ליהודים זכות להשתמש ברדיפותיהם ככלי וכצידוק לאסור זכויות על כל אדם אחר זולתם, במיוחד אם זכויות אלה קשורות ללב הקיום והמהות של האחר ובמיוחד העם הפלסטיני... הכחשת זכויות יהודים שראוי להכיר בהן מתפרשת כהזמנה להכחיש את זכויותינו באדמותינו ובמקומותינו הקדושים. ההתכחשות לזכות מעמיקה את האיבה ההדדית...
אי אפשר להכחיש כי אושוויץ הפכה לסמל לבעיה היהודית יותר מאשר לפשעי הנאצים באופן כללי, למרות שהאסירים היהודים היו חלק חשוב, אך רק חלק, ממי שעונו עד נשמתם האחרונה באושוויץ ובמחנות השמדה נאציים נוספים... מנקודת ראותם של הציונים המלחמה נגד הנאציזם והפשיזם לא הסתיימה בשנת 1945 אלא נמשכה אחר כך. יסוד מדינת ישראל בשנת 1948 הוא כביכול הצעד הבא בהפניית הזרקורים לעבר טרגדיית היהודים מבלי לתת את הדעת בצורה דומה לטרגדיות של אחרים...
טקס שחרור אושוויץ הוא ניצחון ליכולת הציונית לגייס את העולם כולו יותר משהוא ניצחון למין האנושי על הנאצים... זאת בשעה שמן הראוי שתהיה הבחנה ברורה בין היהודים כיהודים שנרדפו באופן מתועב לבין הציונים כציונים המבססים את שגשוג חברתם על רדיפת הפלסטינים ופגיעה בלב זהותם. אין זה ראוי שניפול בפח שמלחמתנו בציונות תתואר כמלחמה ביהודים כיהודים, דבר שיביא בסופו של דבר לבידודנו מהקהילייה הבינלאומית כולה..."
הלקח ממלחה"ע ה-2: להתריע מפני ההפליה נגד ערבים ומוסלמים
השרה הסורית לענייני מהגרים, ד"ר בות'ינה שעבאן, כתבה ביומון הסורי "תשרין": "הלקח הראשון שהופק מאושוויץ ואשר הודגש על ידי רוב הדוברים [במושב האו"ם] כולל על ידי מנהיגי מדינות הוא 'שאסור שהדבר יחזור שוב לעולם' ושאין לאפשר לשטני ההפליה להרים את ראשם פעם נוספת. אין ספק כי זו החלטה חשובה ביותר, במיוחד בזמן שבו הפחד מפני הפליה הפך לדאגה אמיתית בקרב קבוצות רבות של אנשים שחיו עד לא מזמן כחלק בלתי נפרד מן החברות שלהם כגורמים פעילים וחשובים בחברות אלה...
הלקח החשוב ביותר ממלחמת העולם השניה ומרצח מיליוני בני אדם בעלי אזרחויות ודתות רבות צריך לדחוף את האנושות כיום להתריע מפני גילויי ההפליה נגד הערבים והמוסלמים שהחלו להפוך לדרך התנהגות מקובלת במערב. החרות והדמוקרטיה שהנשיא בוש הבטיח להביא לעולם צריכות להתחיל ממתן כבוד אנושי שווה לכל בני האדם, מנקיטת עמדה מוסרית נגד רצח ללא קשר לצבע, דת או גזע ומכך שאין לזלזל בסבל של חלק מבני האדם ולהתרכז רק בסבל של חלק אחר..."
אושוויץ לא היה הפשע האחרון נגד האנושות
בעל טור ביומון המצרי "אל-אהראם", סלאמה אחמד סלאמה, השווה בין אושוויץ לבין פשעים אחרים נגד האנושות. לדבריו, "אני זוכר שלפני מספר שנים כאשר נכחתי בועידה בפולין ארגנתי ביקור במחנה המבעית [אושוויץ]. במהלך הביקור ראיתי את תאי הגז ומפעלי המוות ההמוניים אליהם הובלו כולם - ולא רק יהודים – על פי שיטה וסדר שהגוף מצטמרר מאכזריותם. אינני זוכר שאי פעם בחיי נתקפתי בדכדוך ותדהמה כמו שקרה לי כאשר ראיתי את מסדרונות המחנה, את תנוריו ואת גדרותיו המלאות בתמונות הקורבנות, למעט בביקור דומה אחר במוזיאון הירושימה ובאנדרטה שהוקמה לקורבנות פצצת האטום שהטילו מטוסים אמריקאים על העם היפני בשואה הגרעינית הגדולה ביותר שידעה ההיסטוריה. אז הבנתי שאין דרגות באכזריותו של האדם שכן זוועת ההשמדה מקרוב בתנורי גז שווה לזוועת הכליה מרחוק בשרפה באמצעות פצצת אטום...
למרות ריבוי האמנות וההסכמים הבינלאומיים הקובעים כי מעשי [ההשמדה ההמונית] הם פשע, אושוויץ לא היה הפשע האחרון נגד האנושות. לאחר אושוויץ היו מעשי טבח וקברים המוניים בויאטנם על ידי אמריקה, בבלקן על ידי הסרבים, ברואנדה על ידי שבט הטוטסי, בעיראק על ידי סדאם, בפלסטין על ידי ישראל ובאבו ע'ריב וגואנטאנמו על ידי אמריקה. שאר [הפשעים] עוד יגיעו..."
המאמר מובא באדיבות ובאישור אתר ממר"י
בקישור:
בקישור:
| 
