|
|
|
|
סיפורו של בוריס שץ, מקים בצלאל, הוא למעשה סיפור תולדות האמנות הישראלית. בתחילת המאה שעברה החליט שץ לעלות לירושלים ולפתוח בה בית ספר לאמנות. רגע לפני שעזב את אירופה, הוא התייעץ עם בנימין זאב הרצל. יגאל צלמונה, אוצר התערוכה הרטרוספקטיבית של בוריס שץ שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ישראל, מספר על המפגש של שני אנשי החזון הגדולים האלה.:
"הרצל שאל אותו איך יקרא לבי"ס, והוא ענה אני אקרא לו בצלאל על שם האמן העברי הראשון, ונעשה משכן במדבר בירושלים. והרצל הרים את עיניו היפות ואמר בוא נבנה מקדש במדבר. והמקדש הזה הוא בצלאל."
וכך, בקונגרס הציוני השביעי בשנת 1905 התקבלה ההחלטה להקמת בית ספר לאמנות בארץ ישראל על ידי בוריס שץ. והיום, מאה שנים לאחר מכן חוקר האמנות, הפרופסור גדעון עפרת מבכה על כך שאבי האמנות הישראלית נשכח בעבר – ולא זוכה לכבוד המגיע לו:
" הוא הקים את הספריה הראשונה, את הגן הבוטני, את גן החיות התנכ"י..שהתחיל מבצלאל. האיש פשוט התחיל תרבות בכל מה שנגע בו. אבל זכה ללעג ןלבוז הולכים וגוברים עד שקיצרו את חייו. הוא הקים את בית הנכאות הלאומי שמוזיאון ישראל הוא בנו החוקי. וכשהוא עבר לגבעת רם לא מעט עבודות בצלאל הושלכו לחצר. הדברים ידועים וחלקם עדיין מפארים סלונים ירושלמים.... אבל קשה להגיד שבוריס שץ זכה לכבוד גדול מדי, הוא בקושי מוצג הוא לא כבוד גדול בתולדות המוזיאון , בעיקר מוזיאון תל אביב."
פרופסור עפרת אף שאל את עצמו – מה היה קורה לו בוריס שץ היה מבקר "באקדמיה לאמנות בצלאל" של היום:
" הוא היה מקבל התקף לב מהשכחה שלו. בצלאל היא היום בצלאל המודרניסטית הגלובליסטית, בצלאל ש.. אין לה שום עניין בזהות לאומית והיא יותר פוסט ציונית מאשר ציונית. בוריס שץ היה אומר קחו אותי חזרה לקבר. אגב בבצלאל מישהו זוכר אותו? יש פסל של שץ בכניסה לבצלאל יש עבודה של שץ בבצלאל? מה פתאום! מצד שני, אולי הוא היה גאה מאוד לראות מוסד ענק עם אלפי תלמידים שזוכה להערכה גדולה מאוד, מוסד שהוליד לאמנות הישראלית את מיטב כוחותיה. זה נחת לשץ אבל שץ היה מאוד חצוי בתוך עצמו והוא היה יוצא פגוע מהביקור הזה. לא מלמדים את זה זה לא בתודעה.
אולי על מייסד בצלאל אין קורס חובה באקדמיה שייסד, אך שי לניר, סטודנט לעיצוב תעשיייתי שנה ראשונה בבצלאל מדגיש שלא מתעלמים מחגיגות מאה השנים למוסד האמנותי:
"אנחנו עוסקים בזה כל הזמן יש בולים ועניינים! כן, בול מאה שנה לבצלאל, היו כל מיני סדנאות ודיברו איתנו על זה בגדול."
ואכן מדובר בחגיגות רציניות – מלבד הבול שעוצב, יושק בקיץ פרוייקט מעניין, "אוטובוס האמנות" שיתמלא בסטודנטים מבצלאל שבמהלך הקיץ יסתובב ביישובי הפריפריה ויקרבו את בני הנוער שם לאמנות פלסטית. השיפוצים בבניין בצלאל העתיק כבר בעיצומם, ובאפריל תונח אבן הפינה למבנה החדש של האקדמיה בצלאל – שתעזוב את האוניברסיטה בהר הצופים ותחזור למרכז ירושלים. בבניין בצלאל העתיק קרו מקרים רבים בהם התלמידים שכפלו עותק מהמפתחות לבית הספר והיו פורצים בלילות כדי לסיים יצירות שלהם. לעומת זאת המורים לפעמים הבריזו מהשיעורים של עצמם. צייר הנופים דדי בן שאול שלימד בבצלאל במשך כשלושים שנה נזכר במקרה משעשע מן העבר:
"בחלק גדול מהשיעורים הלכנו לקפה ממול, קפה טעמון והינו שותים בירה, ואולי לא נעים לספר שהינו כל כך שתוים שלא הינו יכולים ללכת חזרה לכיתה, ולקחנו מונית מטעמון לבצלאל –משהו כמו חמישים מטר. כדי להרויח כסף הוא עשה לנו סיבוב בחצי עיר. אנחנו שמנו לב לא הינו כ"כ שתויים. "
במשך השנים נפתחו בתי ספר מתחרים לבצלאל, מכללות לעיצוב, ומוסדות ללימוד אמנות אחרים.. למרות שאדם עם תואר ראשון בפיסול לעולם לא ירשים את הסביבה כמו פסל מקצועי ומיומן. כדי להתמודד עם התחרות הפך בצלאל בשנת 1975למוסד להשכלה גבוהה המעניק תואר אקדמאי. דדי בן שאול, זוכר את הההחלטה כרגע של משבר.
"אמן צריך ללמוד כל החיים. אני זוכר שמאוד הצטערנו כשבצלאל הפכה לאקדמיה וחתמנו נגד התארים וההררכיה כי אנחנו חשבנו שזה יפריע. אולי זה מפריע – אבל זה חלק מהחיים היום, מהציפיות שיש מאנשים שעוסקים בזה, לפחות בתחום ההוראה. זה גם עניין של שכר.. הרי בצלאל הוא מוסד יוקרתי מאוד כשאתה אומר אני בוגר בצלאל אתה מתקבל בזרועות פתוחות כך שהתואר מיותר, אך הוא מוסיף לערך הכלכלי והמדורג של מי שיוצא מבצלאל. מספיק שמישהו אומר שלמדתי בבצלאל והוא מסודר בהתייחסות של הסביבה אליו.
בחודש יולי ייערך כנס בוגרים של תלמידי ומורי בצלאל לדורותיהם – ארנון צוקרמן מנהל בצלאל הנוכחי מתאר לעצמו שיגיעו כ2000 מהיוצרים החשובים בישראל:
"כמעט אין דמות מובילה באמנות הישראלית שהוא לא בוגר בצלאל. אנשים או לימדו פה או למדו פה ובכל אופן קשורים למוסד הזה ובצלאל הוא מותג לא מפני שמתגו אותו אלא כי הוא הפך להיות סמל לאמנות ועיצוב במשך השנים."
|