מתוך Wikipedia
עשרה בטבת (המכונה: הצום עשירי, היות וחל בחודש העשירי מחודש ניסן, כלומר: בחודש טבת), נקבע בתקופת המקרא, לאחר גלות בבל, כיום תענית המציין את תחילת המצור הבבלי על ירושלים, שהוא המצור שהביא לחורבן ממלכת יהודה, ירושלים ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, כמתואר בספר מלכים ב': "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מ"ב כה,א). המצור החל בעשרה בטבת בשנת 588 לפנה"ס, ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש בתשעה באב בשנת 586 לפנה"ס.
צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב. גם כאשר חל עשרה בטבת בערב שבת מתענים באותו יום, וצום זה דוחה גם אחד משבעת ימי המשתה של החתן (אם חל באותו יום), על-פי הכתוב: "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז,ה-ו). בתפילת שחרית של עשרה בטבת אומרים סליחות ו"אבינו מלכנו", וקוראים בתורה (בפרשת כי תשא) "ויחל משה".
בנוסף ליום זה, נקבעו עוד שני ימי תענית הקשורים בחורבן ירושלים: שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. על תעניות אלה אומר הנביא זכריה: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכ' ח,יט).
יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע. ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%98%D7%91%D7%AA