בולי "אמנות ישראלית"
"הסופר"
יצירתו של בוריס שץ (1932-1862)
בוריס (ברוך) שץ נולד בוורונו שברוסיה למשפחה עניה ודתית. בגיל ט"ו נשלח ללמוד
ב"ישיבה" בווילנה, ושם התגלתה נטייתו האומנותית. האברך הצעיר מקדיש את יומו ללימודיו התורניים ולילותיו ללימודי האמנות. נטייתו של שץ הנה לאמנות הפיסול, כשדמותו של האמן היהודי אנטוקולסקי לנגד עיניו. כשביקר אנטוקולסקי בווילנה (1887) הציג בפניו שץ מיצירותיו, אולם המשאלה להיות תלמידו נדחתה.
לאחר שהייה של שנתיים בוורשה הגיע בוריס שץ לפריז (1889) ומשאת נפשו לעבוד במחיצתו של אנטוקולסקי התגשמה. בהש
בולי "אמנות ישראלית"
"הסופר"
יצירתו של בוריס שץ (1932-1862)
בוריס (ברוך) שץ נולד בוורונו שברוסיה למשפחה עניה ודתית. בגיל ט"ו נשלח ללמוד
ב"ישיבה" בווילנה, ושם התגלתה נטייתו האומנותית. האברך הצעיר מקדיש את יומו ללימודיו התורניים ולילותיו ללימודי האמנות. נטייתו של שץ הנה לאמנות הפיסול, כשדמותו של האמן היהודי אנטוקולסקי לנגד עיניו. כשביקר אנטוקולסקי בווילנה (1887) הציג בפניו שץ מיצירותיו, אולם המשאלה להיות תלמידו נדחתה.
לאחר שהייה של שנתיים בוורשה הגיע בוריס שץ לפריז (1889) ומשאת נפשו לעבוד במחיצתו של אנטוקולסקי התגשמה. בהשפעת מורו וסביבתו מתמסר שץ ליצירה בנושאים היסטוריים כשבולטת בהם יצירת המופת "מתתיהו החשמונאי". בשנת 1895 עבר שץ לסופיה שבבולגריה, וניהל שם את האקדמיה לאומנויות תיאוריות . פרדינאנד מלך בולגריה מינה את בוריס שץ כפסל החצר, מפעליו האומנותיים באותה עת הפכוהו לאמן ידוע ומוכר ברחבי אירופה. בעקבות פגישתו שם הרצל (1903) התקרב שץ לתנועה הציונית. באותה עת והקדיש את מרבית יצירותיו, בטכניקת התבליט, לנושאים יהודים.
לסדרת תבליטים זו משתייכת גם היצירה "הסופר" אשר נושאה – דמות סופר סת"ם יהודי. בשנת 1905 שימש שץ כציר בקונגרס הציוני בבזל, ושם קיבל את התמיכה לביצוע "תכנית בצלאל". לאחר שנה עלה בוריס שץ ארצה בלוית ידידו הגרפיקאי ליליין, והקים את בית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים.
בהקמת "בצלאל" באותה תקופה, היה משום הרפתקה דמיונית ומהפכה, אשר עד מהרה הפכה למציאות. מפעלו האומנותי של בוריס שץ הפך במהרה למוקד משיכה לאומנים יהודים צעירים מכל רחבי העולם, שנהרו לרכוש השכלה אומנותית בירושלים. תהפוכות רבות עברו על "בצלאל" מאז היותו מרכז ללימודי מלאכת מחשבת ועד הפיכתו למוסד החשוב ביותר בארץ ללימודי האמנות הפלסטית, אולם ברור כי מפעלו הנועז ויצירתו של בוריס שץ הניחה את המסד לאמנות הישראלית בתקופתנו.
"שרה"
יצירתו של אבן פן (1963-1883)
אבל פן נולד למשפחה יהודית מסורתית. אביו שימש במשרת רב וראש הישיבה בעירו שבלטביה. כבר בגיל רך גילה התעניינות באמנות הציור ונשלח לבית הספר לאמנות באודסה. בהיותו בן שמונה עשרה יצא לפריז ולמד שם באקדמיה לאמנות בהדרכת הציירים בוגירו, וילאם וטודוז. יצירותיו מאותה תקופה הנן בסגנון האסכולה של פריז.
בשנת 1913 עלה לארץ והחל להורות, אם כי לתקופה קצרה, בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. לאחר שהייה של שנה קיים אבן פן את תערוכתו הראשונה בארץ שהוקדשה כולה לנושא של נופי ירושלים. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר פן לפריז. בהוודע דבר הפוגרומים שברוסיה, השפיע הדבר מאוד על יצירותיו של פן, ורבות מיצירותיו הקדיש למאורע טרגי זה. בתחילת שנות העשרים של המאה החל אבל פן לצייר נושאים בהשראת התנ"ך, ועד יום מותו מרבית יצירותיו הנן בנושאים תנ"כיים .
אבל פן העניק ביטוי מזרחי מיוחד ליצירותיו התנ"כיות והדבר בולט במיוחד ביצירתו "שרה" שהשראתה מן הפסוק שבבראשית "ויאמר אל שרי אישתו, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את". בשנת 1920 חזר הצייר ארצה על מנת להשתקע, והחל להורות שנית בבית הספר "בצלאל" . הדפוס הראשון לליטוגרפיה בירושלים, נוסד ע"י אבל פן, ובו הודפסו יצירותיו הרבות, אלבומים על נושא התנ"ך ועוד. יצירותיו נמצאות במוזיאונים רבים וידועים ברחבי העולם.
"צפת"
יצירתו של מנחם שמי (1951-1897)
מנחם שמי (שמידט) נולד בבוריסק שברוסיה. כשרונו האומנותי שהתגלה כבר בילדותו הביאוהו להרחיק מביתו, לאודסה, על מנת ללמוד ציור. רצון עז להכיר וללמוד את אמנות המזרח במקום צמיחתה, ושמעו של בית הספר "בצלאל" בירושלים, דחפו את הצייר הצעיר, והוא רק בן ט"ז, לעלות ארצה (1913).
המאורעות ההיסטוריים שנתרחשו בארץ גרמו להפסקת לימודיו של שמי ולהצטרפותו לגדודים העבריים. לאחר שחרורו השתקע שמי בטבריה והחל להורות ציור. את מרבית יצירותיו באותה תקופה הקדיש לנופה של עיר הכינרת. שמי הרבה להרצות ולכתוב בנושאי האמנות הפלסטית: הוראת הציור חביבה הייתה עליו, ולכן הקדיש לכך הרבה מזמנו. תקופה נוספת ביצירתו החלה עם העתקה מקום מגוריו לחיפה. בולט בה הרצון לצייר את נופי הכרמל כמאפיינים של הנוף הארץ ישראלי. ביקוריו בפריז ב- 1928 וב- 1938 השאירו רישומיהם ביצירותיו, וניכרת בהן הערצתו הרבה לסזאן ולפיקאסו. ב- 1942 התגייס שמי לצבא הבריטי ושירת שלש שנים בצפון אפריקה ובאיטליה. השפעתה של תקופת השואה ניכרת בגוונים הכהים לעומת הכחול הזוהר שביצירותיו באותה עת.
בשנות חייו האחרונות התיישב בעיר המקובלים צפת והרבה לצייר את נופיה. "תקופתו האחרונה (צפת 1950-1946) מצוינת בתנופה פלאית, בחרות, בבהירות ובצבעוניות הדורה שיש בהן כדי להקסים. בתי צפת המופלאים והחלומיים, פסגת יכולתו של שמי הם. כל תמונה שירה היא, המנון-אהבה לנוף הישראלי, לאווירה המזרחית רבת היופי וההבעה" (ד"ר א. קולב ז"ל).
ירושלים
יצירתו של יעקב שטיינהרט (1968-1887)
יעקב שטיינהרט נולד בעיר צרקוב שבפרוסיה המזרחית. בהיותו בן תשע, נשלח ללמוד בברלין וכאן התגלה כשרונו באמנות הציור, דבר שזיכה אותו במלגת לימודים. בשנת 1906 החל שטיינהרט ללמוד במוזיאון למלאכת האמנות שבברלין. לאחר שנה הצטרף הצייר הצעיר לסטודיו של האמן לוביס קורינת, שהיה פחות שמרני ומתקדם בסגנונו, בהשוואה למוסדות האקדמאים. אגב ביקור קצר שערך שטיינהרט בפריז, הכיר את מאטיס, שבמחיצתו עבד ולמד והושפע ממנו רבות. יחד עם לודוויג וריכארד יאנטור, ייסד את קבוצת ה"פתטיים", אחת מקבוצות הפרץ של האקספרסיוניזם הגרמני (1912) .
בהיותו חייל (1914), נשלח שטיינהרט לליטא, וכאן פגש לראשונה בקהילה היהודית בעלת התודעה הדתית העמוקה. פגישה זאת שינתה את השקפת עולמו מיסודה, ועוררה אצל שטיינהרט כמיהה עזה לכל הקשור במסורת היהודית. עולם יהודי זה אליו נקלע בליטא הירבה שטיינהרט לתאר ביצירותיו. לאחר ביקור קצר בארץ ישראל בשנת 1925, עלה שטיינהרט ארצה והשתקע בירושלים (1933). שטיינהרט שימש כמורה וכמנהל בבית הספר "בצלאל" וחינך דורות של אומנים בתחום התמחותו – הגרפיקה האומנותית.
היצירה "ירושלים העתיקה" הנה חתוך עץ (טכניקה בה מצא שטיינהרט את שפתו האומנותית האישית ביותר) שנוצר לשירו של ש. שלום "ירושלים עטופה בשנת". הבולט בחיתוכי העץ של שטיינהרט, הנו הביטוי החזק לתפישתו הרגשית של הנושא, ולאו דווקא לתיאור אובייקטיבי של הנוף. שטיינהרט הרבה להציג יצירותיו ברחבי העולם, וכמייצג את ישראל בביאנלה סאן-פאולו (1955), זכו יצירותיו בפרס הראשון בתחום הגרפיקה האומנותית.
"תחיה"
יצירתו של אהרן כהנא (1967-1905)
אהרן כהנא נולד בעיר שטוטגרט שבגרמניה. בגיל צעיר התגלה כשרונו בתחום הציור, ובהיותו בן 16 החל את לימודיו באקדמיה לאמנות שבעיר הולדתו. באותה תקופה ניכרת ההשראה ביצירותיו של סזאן. עם תום לימודיו, עבר כהנא לעיר ברלין, ואף זכה במלגת לימודים לשנת לימודים בפריז (1927).
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הביאה לעלייתו של כהנא ארצה (1934). את דרכו האומנותית בארץ, החל כהנא כצייר נופים ריאליסטיים, אולם עד מהרה חלה תמורה רצינית בסגנון יצירתו. היה זה בתחילת שנות הארבעים עת יצא לפריז וספג את השפעת אמניה דאז. יותר ויותר הופכות יצירותיו לסמכות גיאומטריות הגובלות במופשט, ובעלות צבעוניות נקיה ומעניינת. ברבות מיצירותיו ניכרת ההשראה הרבה שספג כהנא מן התנ"ך, והממצאים הארכיאולוגיים בארצנו. לתקופה זו בציורו שייכת היצירה "תחיה" (1955).
כהנא התמסר גם ליצירה מגוונת בתחום הקרמיקה, בו יצר יצירות מקוריות בשיתוף פעולה עם רעייתו. היה ממייסדי קבוצת "אפקים חדשים" ובשנים 1938 ו- 1953 זכה בפרס דיזנגוף לאמנות הציור. יצירותיו של כהנא נמצאות בחשובים שבמוזיאוני אירופה ואמריקה.
ד.ג.
פעת מורו וסביבתו מתמסר שץ ליצירה בנושאים היסטוריים כשבולטת בהם יצירת המופת "מתתיהו החשמונאי". בשנת 1895 עבר שץ לסופיה שבבולגריה, וניהל שם את האקדמיה לאומנויות תיאוריות . פרדינאנד מלך בולגריה מינה את בוריס שץ כפסל החצר, מפעליו האומנותיים באותה עת הפכוהו לאמן ידוע ומוכר ברחבי אירופה. בעקבות פגישתו שם הרצל (1903) התקרב שץ לתנועה הציונית. באותה עת והקדיש את מרבית יצירותיו, בטכניקת התבליט, לנושאים יהודים.
בולי "אמנות ישראלית"
"הסופר"
יצירתו של בוריס שץ (1932-1862)
בוריס (ברוך) שץ נולד בוורונו שברוסיה למשפחה עניה ודתית. בגיל ט"ו נשלח ללמוד
ב"ישיבה" בווילנה, ושם התגלתה נטייתו האומנותית. האברך הצעיר מקדיש את יומו ללימודיו התורניים ולילותיו ללימודי האמנות. נטייתו של שץ הנה לאמנות הפיסול, כשדמותו של האמן היהודי אנטוקולסקי לנגד עיניו. כשביקר אנטוקולסקי בווילנה (1887) הציג בפניו שץ מיצירותיו, אולם המשאלה להיות תלמידו נדחתה.
לאחר שהייה של שנתיים בוורשה הגיע בוריס שץ לפריז (1889) ומשאת נפשו לעבוד במחיצתו של אנטוקולסקי התגשמה. בהשפעת מורו וסביבתו מתמסר שץ ליצירה בנושאים היסטוריים כשבולטת בהם יצירת המופת "מתתיהו החשמונאי". בשנת 1895 עבר שץ לסופיה שבבולגריה, וניהל שם את האקדמיה לאומנויות תיאוריות . פרדינאנד מלך בולגריה מינה את בוריס שץ כפסל החצר, מפעליו האומנותיים באותה עת הפכוהו לאמן ידוע ומוכר ברחבי אירופה. בעקבות פגישתו שם הרצל (1903) התקרב שץ לתנועה הציונית. באותה עת והקדיש את מרבית יצירותיו, בטכניקת התבליט, לנושאים יהודים.
לסדרת תבליטים זו משתייכת גם היצירה "הסופר" אשר נושאה – דמות סופר סת"ם יהודי. בשנת 1905 שימש שץ כציר בקונגרס הציוני בבזל, ושם קיבל את התמיכה לביצוע "תכנית בצלאל". לאחר שנה עלה בוריס שץ ארצה בלוית ידידו הגרפיקאי ליליין, והקים את בית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים.
בהקמת "בצלאל" באותה תקופה, היה משום הרפתקה דמיונית ומהפכה, אשר עד מהרה הפכה למציאות. מפעלו האומנותי של בוריס שץ הפך במהרה למוקד משיכה לאומנים יהודים צעירים מכל רחבי העולם, שנהרו לרכוש השכלה אומנותית בירושלים. תהפוכות רבות עברו על "בצלאל" מאז היותו מרכז ללימודי מלאכת מחשבת ועד הפיכתו למוסד החשוב ביותר בארץ ללימודי האמנות הפלסטית, אולם ברור כי מפעלו הנועז ויצירתו של בוריס שץ הניחה את המסד לאמנות הישראלית בתקופתנו.
"שרה"
יצירתו של אבן פן (1963-1883)
אבל פן נולד למשפחה יהודית מסורתית. אביו שימש במשרת רב וראש הישיבה בעירו שבלטביה. כבר בגיל רך גילה התעניינות באמנות הציור ונשלח לבית הספר לאמנות באודסה. בהיותו בן שמונה עשרה יצא לפריז ולמד שם באקדמיה לאמנות בהדרכת הציירים בוגירו, וילאם וטודוז. יצירותיו מאותה תקופה הנן בסגנון האסכולה של פריז.
בשנת 1913 עלה לארץ והחל להורות, אם כי לתקופה קצרה, בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. לאחר שהייה של שנה קיים אבן פן את תערוכתו הראשונה בארץ שהוקדשה כולה לנושא של נופי ירושלים. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר פן לפריז. בהוודע דבר הפוגרומים שברוסיה, השפיע הדבר מאוד על יצירותיו של פן, ורבות מיצירותיו הקדיש למאורע טרגי זה. בתחילת שנות העשרים של המאה החל אבל פן לצייר נושאים בהשראת התנ"ך, ועד יום מותו מרבית יצירותיו הנן בנושאים תנ"כיים .
אבל פן העניק ביטוי מזרחי מיוחד ליצירותיו התנ"כיות והדבר בולט במיוחד ביצירתו "שרה" שהשראתה מן הפסוק שבבראשית "ויאמר אל שרי אישתו, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את". בשנת 1920 חזר הצייר ארצה על מנת להשתקע, והחל להורות שנית בבית הספר "בצלאל" . הדפוס הראשון לליטוגרפיה בירושלים, נוסד ע"י אבל פן, ובו הודפסו יצירותיו הרבות, אלבומים על נושא התנ"ך ועוד. יצירותיו נמצאות במוזיאונים רבים וידועים ברחבי העולם.
"צפת"
יצירתו של מנחם שמי (1951-1897)
מנחם שמי (שמידט) נולד בבוריסק שברוסיה. כשרונו האומנותי שהתגלה כבר בילדותו הביאוהו להרחיק מביתו, לאודסה, על מנת ללמוד ציור. רצון עז להכיר וללמוד את אמנות המזרח במקום צמיחתה, ושמעו של בית הספר "בצלאל" בירושלים, דחפו את הצייר הצעיר, והוא רק בן ט"ז, לעלות ארצה (1913).
המאורעות ההיסטוריים שנתרחשו בארץ גרמו להפסקת לימודיו של שמי ולהצטרפותו לגדודים העבריים. לאחר שחרורו השתקע שמי בטבריה והחל להורות ציור. את מרבית יצירותיו באותה תקופה הקדיש לנופה של עיר הכינרת. שמי הרבה להרצות ולכתוב בנושאי האמנות הפלסטית: הוראת הציור חביבה הייתה עליו, ולכן הקדיש לכך הרבה מזמנו. תקופה נוספת ביצירתו החלה עם העתקה מקום מגוריו לחיפה. בולט בה הרצון לצייר את נופי הכרמל כמאפיינים של הנוף הארץ ישראלי. ביקוריו בפריז ב- 1928 וב- 1938 השאירו רישומיהם ביצירותיו, וניכרת בהן הערצתו הרבה לסזאן ולפיקאסו. ב- 1942 התגייס שמי לצבא הבריטי ושירת שלש שנים בצפון אפריקה ובאיטליה. השפעתה של תקופת השואה ניכרת בגוונים הכהים לעומת הכחול הזוהר שביצירותיו באותה עת.
בשנות חייו האחרונות התיישב בעיר המקובלים צפת והרבה לצייר את נופיה. "תקופתו האחרונה (צפת 1950-1946) מצוינת בתנופה פלאית, בחרות, בבהירות ובצבעוניות הדורה שיש בהן כדי להקסים. בתי צפת המופלאים והחלומיים, פסגת יכולתו של שמי הם. כל תמונה שירה היא, המנון-אהבה לנוף הישראלי, לאווירה המזרחית רבת היופי וההבעה" (ד"ר א. קולב ז"ל).
ירושלים
יצירתו של יעקב שטיינהרט (1968-1887)
יעקב שטיינהרט נולד בעיר צרקוב שבפרוסיה המזרחית. בהיותו בן תשע, נשלח ללמוד בברלין וכאן התגלה כשרונו באמנות הציור, דבר שזיכה אותו במלגת לימודים. בשנת 1906 החל שטיינהרט ללמוד במוזיאון למלאכת האמנות שבברלין. לאחר שנה הצטרף הצייר הצעיר לסטודיו של האמן לוביס קורינת, שהיה פחות שמרני ומתקדם בסגנונו, בהשוואה למוסדות האקדמאים. אגב ביקור קצר שערך שטיינהרט בפריז, הכיר את מאטיס, שבמחיצתו עבד ולמד והושפע ממנו רבות. יחד עם לודוויג וריכארד יאנטור, ייסד את קבוצת ה"פתטיים", אחת מקבוצות הפרץ של האקספרסיוניזם הגרמני (1912) .
בהיותו חייל (1914), נשלח שטיינהרט לליטא, וכאן פגש לראשונה בקהילה היהודית בעלת התודעה הדתית העמוקה. פגישה זאת שינתה את השקפת עולמו מיסודה, ועוררה אצל שטיינהרט כמיהה עזה לכל הקשור במסורת היהודית. עולם יהודי זה אליו נקלע בליטא הירבה שטיינהרט לתאר ביצירותיו. לאחר ביקור קצר בארץ ישראל בשנת 1925, עלה שטיינהרט ארצה והשתקע בירושלים (1933). שטיינהרט שימש כמורה וכמנהל בבית הספר "בצלאל" וחינך דורות של אומנים בתחום התמחותו – הגרפיקה האומנותית.
היצירה "ירושלים העתיקה" הנה חתוך עץ (טכניקה בה מצא שטיינהרט את שפתו האומנותית האישית ביותר) שנוצר לשירו של ש. שלום "ירושלים עטופה בשנת". הבולט בחיתוכי העץ של שטיינהרט, הנו הביטוי החזק לתפישתו הרגשית של הנושא, ולאו דווקא לתיאור אובייקטיבי של הנוף. שטיינהרט הרבה להציג יצירותיו ברחבי העולם, וכמייצג את ישראל בביאנלה סאן-פאולו (1955), זכו יצירותיו בפרס הראשון בתחום הגרפיקה האומנותית.
"תחיה"
יצירתו של אהרן כהנא (1967-1905)
אהרן כהנא נולד בעיר שטוטגרט שבגרמניה. בגיל צעיר התגלה כשרונו בתחום הציור, ובהיותו בן 16 החל את לימודיו באקדמיה לאמנות שבעיר הולדתו. באותה תקופה ניכרת ההשראה ביצירותיו של סזאן. עם תום לימודיו, עבר כהנא לעיר ברלין, ואף זכה במלגת לימודים לשנת לימודים בפריז (1927).
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הביאה לעלייתו של כהנא ארצה (1934). את דרכו האומנותית בארץ, החל כהנא כצייר נופים ריאליסטיים, אולם עד מהרה חלה תמורה רצינית בסגנון יצירתו. היה זה בתחילת שנות הארבעים עת יצא לפריז וספג את השפעת אמניה דאז. יותר ויותר הופכות יצירותיו לסמכות גיאומטריות הגובלות במופשט, ובעלות צבעוניות נקיה ומעניינת. ברבות מיצירותיו ניכרת ההשראה הרבה שספג כהנא מן התנ"ך, והממצאים הארכיאולוגיים בארצנו. לתקופה זו בציורו שייכת היצירה "תחיה" (1955).
כהנא התמסר גם ליצירה מגוונת בתחום הקרמיקה, בו יצר יצירות מקוריות בשיתוף פעולה עם רעייתו. היה ממייסדי קבוצת "אפקים חדשים" ובשנים 1938 ו- 1953 זכה בפרס דיזנגוף לאמנות הציור. יצירותיו של כהנא נמצאות בחשובים שבמוזיאוני אירופה ואמריקה.
ד.ג.
פעת מורו וסביבתו מתמסר שץ ליצירה בנושאים היסטוריים כשבולטת בהם יצירת המופת "מתתיהו החשמונאי". בשנת 1895 עבר שץ לסופיה שבבולגריה, וניהל שם את האקדמיה לאומנויות תיאוריות . פרדינאנד מלך בולגריה מינה את בוריס שץ כפסל החצר, מפעליו האומנותיים באותה עת הפכוהו לאמן ידוע ומוכר ברחבי אירופה. בעקבות פגישתו שם הרצל (1903) התקרב שץ לתנועה הציונית. באותה עת והקדיש את מרבית יצירותיו, בטכניקת התבליט, לנושאים יהודים.
לסדרת תבליטים זו משתייכת גם היצירה "הסופר" אשר נושאה – דמות סופר סת"ם יהודי. בשנת 1905 שימש שץ כציר בקונגרס הציוני בבזל, ושם קיבל את התמיכה לביצוע "תכנית בצלאל". לאחר שנה עלה בוריס שץ ארצה בלוית ידידו הגרפיקאי ליליין, והקים את בית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים.
בהקמת "בצלאל" באותה תקופה, היה משום הרפתקה דמיונית ומהפכה, אשר עד מהרה הפכה למציאות. מפעלו האומנותי של בוריס שץ הפך במהרה למוקד משיכה לאומנים יהודים צעירים מכל רחבי העולם, שנהרו לרכוש השכלה אומנותית בירושלים. תהפוכות רבות עברו על "בצלאל" מאז היותו מרכז ללימודי מלאכת מחשבת ועד הפיכתו למוסד החשוב ביותר בארץ ללימודי האמנות הפלסטית, אולם ברור כי מפעלו הנועז ויצירתו של בוריס שץ הניחה את המסד לאמנות הישראלית בתקופתנו.
"שרה"
יצירתו של אבן פן (1963-1883)
אבל פן נולד למשפחה יהודית מסורתית. אביו שימש במשרת רב וראש הישיבה בעירו שבלטביה. כבר בגיל רך גילה התעניינות באמנות הציור ונשלח לבית הספר לאמנות באודסה. בהיותו בן שמונה עשרה יצא לפריז ולמד שם באקדמיה לאמנות בהדרכת הציירים בוגירו, וילאם וטודוז. יצירותיו מאותה תקופה הנן בסגנון האסכולה של פריז.
בשנת 1913 עלה לארץ והחל להורות, אם כי לתקופה קצרה, בבית הספר "בצלאל" שבירושלים. לאחר שהייה של שנה קיים אבן פן את תערוכתו הראשונה בארץ שהוקדשה כולה לנושא של נופי ירושלים. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר פן לפריז. בהוודע דבר הפוגרומים שברוסיה, השפיע הדבר מאוד על יצירותיו של פן, ורבות מיצירותיו הקדיש למאורע טרגי זה. בתחילת שנות העשרים של המאה החל אבל פן לצייר נושאים בהשראת התנ"ך, ועד יום מותו מרבית יצירותיו הנן בנושאים תנ"כיים .
אבל פן העניק ביטוי מזרחי מיוחד ליצירותיו התנ"כיות והדבר בולט במיוחד ביצירתו "שרה" שהשראתה מן הפסוק שבבראשית "ויאמר אל שרי אישתו, הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את". בשנת 1920 חזר הצייר ארצה על מנת להשתקע, והחל להורות שנית בבית הספר "בצלאל" . הדפוס הראשון לליטוגרפיה בירושלים, נוסד ע"י אבל פן, ובו הודפסו יצירותיו הרבות, אלבומים על נושא התנ"ך ועוד. יצירותיו נמצאות במוזיאונים רבים וידועים ברחבי העולם.
"צפת"
יצירתו של מנחם שמי (1951-1897)
מנחם שמי (שמידט) נולד בבוריסק שברוסיה. כשרונו האומנותי שהתגלה כבר בילדותו הביאוהו להרחיק מביתו, לאודסה, על מנת ללמוד ציור. רצון עז להכיר וללמוד את אמנות המזרח במקום צמיחתה, ושמעו של בית הספר "בצלאל" בירושלים, דחפו את הצייר הצעיר, והוא רק בן ט"ז, לעלות ארצה (1913).
המאורעות ההיסטוריים שנתרחשו בארץ גרמו להפסקת לימודיו של שמי ולהצטרפותו לגדודים העבריים. לאחר שחרורו השתקע שמי בטבריה והחל להורות ציור. את מרבית יצירותיו באותה תקופה הקדיש לנופה של עיר הכינרת. שמי הרבה להרצות ולכתוב בנושאי האמנות הפלסטית: הוראת הציור חביבה הייתה עליו, ולכן הקדיש לכך הרבה מזמנו. תקופה נוספת ביצירתו החלה עם העתקה מקום מגוריו לחיפה. בולט בה הרצון לצייר את נופי הכרמל כמאפיינים של הנוף הארץ ישראלי. ביקוריו בפריז ב- 1928 וב- 1938 השאירו רישומיהם ביצירותיו, וניכרת בהן הערצתו הרבה לסזאן ולפיקאסו. ב- 1942 התגייס שמי לצבא הבריטי ושירת שלש שנים בצפון אפריקה ובאיטליה. השפעתה של תקופת השואה ניכרת בגוונים הכהים לעומת הכחול הזוהר שביצירותיו באותה עת.
בשנות חייו האחרונות התיישב בעיר המקובלים צפת והרבה לצייר את נופיה. "תקופתו האחרונה (צפת 1950-1946) מצוינת בתנופה פלאית, בחרות, בבהירות ובצבעוניות הדורה שיש בהן כדי להקסים. בתי צפת המופלאים והחלומיים, פסגת יכולתו של שמי הם. כל תמונה שירה היא, המנון-אהבה לנוף הישראלי, לאווירה המזרחית רבת היופי וההבעה" (ד"ר א. קולב ז"ל).
ירושלים
יצירתו של יעקב שטיינהרט (1968-1887)
יעקב שטיינהרט נולד בעיר צרקוב שבפרוסיה המזרחית. בהיותו בן תשע, נשלח ללמוד בברלין וכאן התגלה כשרונו באמנות הציור, דבר שזיכה אותו במלגת לימודים. בשנת 1906 החל שטיינהרט ללמוד במוזיאון למלאכת האמנות שבברלין. לאחר שנה הצטרף הצייר הצעיר לסטודיו של האמן לוביס קורינת, שהיה פחות שמרני ומתקדם בסגנונו, בהשוואה למוסדות האקדמאים. אגב ביקור קצר שערך שטיינהרט בפריז, הכיר את מאטיס, שבמחיצתו עבד ולמד והושפע ממנו רבות. יחד עם לודוויג וריכארד יאנטור, ייסד את קבוצת ה"פתטיים", אחת מקבוצות הפרץ של האקספרסיוניזם הגרמני (1912) .
בהיותו חייל (1914), נשלח שטיינהרט לליטא, וכאן פגש לראשונה בקהילה היהודית בעלת התודעה הדתית העמוקה. פגישה זאת שינתה את השקפת עולמו מיסודה, ועוררה אצל שטיינהרט כמיהה עזה לכל הקשור במסורת היהודית. עולם יהודי זה אליו נקלע בליטא הירבה שטיינהרט לתאר ביצירותיו. לאחר ביקור קצר בארץ ישראל בשנת 1925, עלה שטיינהרט ארצה והשתקע בירושלים (1933). שטיינהרט שימש כמורה וכמנהל בבית הספר "בצלאל" וחינך דורות של אומנים בתחום התמחותו – הגרפיקה האומנותית.
היצירה "ירושלים העתיקה" הנה חתוך עץ (טכניקה בה מצא שטיינהרט את שפתו האומנותית האישית ביותר) שנוצר לשירו של ש. שלום "ירושלים עטופה בשנת". הבולט בחיתוכי העץ של שטיינהרט, הנו הביטוי החזק לתפישתו הרגשית של הנושא, ולאו דווקא לתיאור אובייקטיבי של הנוף. שטיינהרט הרבה להציג יצירותיו ברחבי העולם, וכמייצג את ישראל בביאנלה סאן-פאולו (1955), זכו יצירותיו בפרס הראשון בתחום הגרפיקה האומנותית.
"תחיה"
יצירתו של אהרן כהנא (1967-1905)
אהרן כהנא נולד בעיר שטוטגרט שבגרמניה. בגיל צעיר התגלה כשרונו בתחום הציור, ובהיותו בן 16 החל את לימודיו באקדמיה לאמנות שבעיר הולדתו. באותה תקופה ניכרת ההשראה ביצירותיו של סזאן. עם תום לימודיו, עבר כהנא לעיר ברלין, ואף זכה במלגת לימודים לשנת לימודים בפריז (1927).
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הביאה לעלייתו של כהנא ארצה (1934). את דרכו האומנותית בארץ, החל כהנא כצייר נופים ריאליסטיים, אולם עד מהרה חלה תמורה רצינית בסגנון יצירתו. היה זה בתחילת שנות הארבעים עת יצא לפריז וספג את השפעת אמניה דאז. יותר ויותר הופכות יצירותיו לסמכות גיאומטריות הגובלות במופשט, ובעלות צבעוניות נקיה ומעניינת. ברבות מיצירותיו ניכרת ההשראה הרבה שספג כהנא מן התנ"ך, והממצאים הארכיאולוגיים בארצנו. לתקופה זו בציורו שייכת היצירה "תחיה" (1955).
כהנא התמסר גם ליצירה מגוונת בתחום הקרמיקה, בו יצר יצירות מקוריות בשיתוף פעולה עם רעייתו. היה ממייסדי קבוצת "אפקים חדשים" ובשנים 1938 ו- 1953 זכה בפרס דיזנגוף לאמנות הציור. יצירותיו של כהנא נמצאות בחשובים שבמוזיאוני אירופה ואמריקה.
http://www.israelphilately.org.il/files/articles/246_HE.htm
ד.ג.