שאלות
פרק יב
|
|
|
מהו משל משל הוא סיפור על חיות בעלות תכונות המיוחדות לבני אדם, שממנו אפשר ללמוד משהו על חיי בני אדם, תכונותיהם, התנהגותם והיחסים שביניהם . הכוונה האמיתית של המשל איננה למעשים שהיו בין החיות כי אם למעשים בין בני האדם. המשל הוא דרך יעילה להבהיר לשומע מסר, ממנו ניתן להפיק לקח. ישנם סוגים שונים של משלים, יש שמוסר ההשכל מנוסח ברובו או בחלקו במפורש בסוף המשל או בראשיתו . ויש שאיננו מופיע ואנחנו מפיקים אותו ומנסחים אותו בעצמנו. ברוב המשלים ישנה האנשה - מסופר על בעלי חיים שונים או עצמים ומיוחסות להם תכונות המיוחדות לבני אדם . לכל משל יש נמשל, הנמשל מייצג את הרעיון הכללי של המשל. המשל, הנמשל ומוסר ההשכל עשויים להתקבל ולהיזכר בקלות רבה יותר מסתם אמירה או הטפת מוסר ישירה. אפשר למשול משל על כל נושא שבעולם . |
1. נתן הנביא מופיע בפני דוד ומספר לו משל.
א. מהי מטרת המשל?
ב. ציינו שתי נקודות דמיון בין משל כבשת הרש לבין חטא דוד עם בת שבע
ג. ציינו שתי נקודות שוני
2. בפס' 6-5 פוסק דוד את עונשו של העשיר.
א. מהו העונש בפס' 5?
ב. מהו העונש בפס' 6?
ג. קראו שמות כא 37. במה דומה העונש בשמות (בחוק) לעונש שקוצב דוד על העשיר? במה הוא שונה ממנו?
3. בפס' 9-7 נתן הנביא מציג את דוד ככפוי טובה כלפי ה'. כיצד הוא עושה זאת?
4. מהם שלושת עונשי דוד 14-9?
א. אילו מן העונשים בנויים ע"פ עקרון גמול אישי "מידה כנגד מידה". הוכיחו.
ב. אילו מן העונשים בנויים ע"פ עיקרון גמול בין דורי "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"? הסבירו
ג. איזו הקלה מקבל דוד בעונש? הסבירו מדוע הוא מקבלה?
5. פס' 25-15 מות הילד.
א. תארו את התנהגות דוד בזמן שהילד חולה
ב. תארו את התנהגותו לאחר מות הילד.
ג. כיצד הוא מסביר את פשר התנהגותו "המוזרה" לעבדיו?
6. פס' 31-26 כיבוש רבת עמון.
הביאו מן הפסוקים ציטוט המלמד על נאמנותו של יואב לדוד.
פרק י'ב - משל 'כבשת הרש'
סכום פרק יבכבשת הרש
כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה אמה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תנא משום ר''מ אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר {שמואל ב יב-ג} ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת משום דבחיקו תשכב הוות ליה (לבת) אלא (לבית)
מגילה יג ע" א
חטאו של דוד מתואר במקרא במפורט. ייחודו בכך שאין הוא נאחז בחטא, אלא מודה ומתחרט.
הסבר פרק יב תורת אמת
שמואל ב פרק-יב
{א} וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:
מצודת דוד שני אנשים. על כי רצה שדוד בעצמו יפסוק הדין על עצמו, לזה אמר לו כאלו קובל לפניו על העול הנעשה בעיר, ושהוא יעשה משפט, וכשיפסוק הדין, אז יאמר לו אתה האיש. ואף כי הרבה בדברים שאין ענין להם עם דבר דוד, אולם כוונתו היתה להעלים ביותר, לבל ירגיש דוד וישמור פיו מלפסוק הדין : (מצודת דוד)
מצודת ציון ראש. עני ודל, כמו (משלי י ד) : ראש עשה כף רמיה : (מצודת ציון)
מלבי"ם וישלח ה' את נתן להוכיחו כי דוד היה בזה צדיק בעיני עצמו אחר שעלה בידו הכל בדרך היתר ואין עונש עליו בדיני בשר ודם כנ''ל, והסביר לו חטאו במשל באופן שהוא עצמו חרץ משפטו. שני אנשים היו בעיר אחתשבזה יגדל העושק יותר, בהיותו עמו בעיר מכיר בענין, ולא די שלא עזרו, לקח את אשר לו:(מלבי"ם)
{ב} לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד:
מלבי"ם וספר כי העשיר היה לו צאן ובקר, הרבה מאד בהפלגה יתרה שזה המשל לדוד שהיו לו נשים כל אשר שאלו עיניו:(מלבי"ם)
{ג} וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת:
מצודת דוד ויחיה. היה מפרנסה במזון, והיתה חביבה עליו עד שגדלה עמו בחדרו, והוא מדרך מליצה והפלגה. (ה) ויחר אפו. כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת : (מצודת דוד)
מצודת ציון אין כל. לא כלום : ויחיה. ענין הספקת הצורך, כמו (בראשית מה ה) : למחיה שלחני : (מצודת ציון)
מלבי"ם ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה שזה המשל לאוריה שלא היה לו רק בת שבע שלקחה בקטנותה כמ''ש חכמינו זכרונם לברכה, ועל זה אמר קטנה, אשר קנה על ידי קדושין. ויחיה ותגדל עמו עד שהיתה ראויה לאיש, ועם בניו יחדו כי היו לו בנים מאשה אחרת, מפתו תאכל וכו' וזה המגדיל החטא, כפי גודל העוני וכפי גודל האהבה שהיה לו אל הדבר:(מלבי"ם)
{ד} וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו:
רש"י ויבא הלך. דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו, ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי, ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית: (רש"י)
מצודת ציון הלך. ההולך בדרך : לאורח. הוא ההלך שאמר, והוא האיש הבא אליו אשר יאמר, וליופי המליצה אמר במלות שונות : (מצודת ציון)
רלב"ג ויבא הלך לאיש העשיר. הוא הלך הוא אורח נקרא הלך מצד לכתו בדרכים ומפני זה ג''כ נקרא אורח ורבותינו ז''ל דקדקו מזה בענין יצר הרע כי מתחלה נראה כדל הולך לבקש די מחסורו כי ההלך והדל אחים ואחר כן ישוב והוא איש סוחר הולך בדרכים ואחר זה ישוב למדרגת אדון ולזה קראו בסוף הענין איש אמר ויעש לאיש הבא אליו : (רלב"ג)
מלבי"ם ויבא הלך הגדיל החטא משני פנים א. מצד שלא לקח מצאנו שהיה לו די והותר, ב. מצד מעוט הצורך של העשיר אל המעשה הזאת, כי הוא לא היה כילי רק מצד שבא אליו הלך בלתי חשוב בעיניו שיקח בעבורו מצאנו, רק על ידי שמצא כבשת הרש, חשבו כארח, ואחר כך עשאו כולו לפניו כאילו בא אליו איש נכבד, מה שלא רצה לעשות מבקרו, וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה היצה''ר תחלה דומה כהלך ואחר כך כארח ואחר כך כבעה''ב, שתחלה ראה דוד אותה, ואחר כך חמדה ונעשה היצה''ר אורח, ואחר כך לקחה לאשה ונעשה בעל הבית:(מלבי"ם)
{ה} וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:
רש"י כי בן מות. הגוזל את העני, כאלו נוטל את נפשו, שנאמר (משלי א יט): את נפש בעליו יקח: (רש"י)
מלבי"ם ויחר אף דוד באיש מאד, הנה יש הבדל בין משפט המלך ובין משפט השופטים, שהשופטים לא ישפטו רק כפי התורה אשר תשקיף על הפעולה, ומשפט הגונב שה וטבחו חרוץ שישלם ארבע צאן תחת השה, אבל המלך ישפוט לפי השעה ולפי הפועל, שבנדון זה יחרוץ המשפט לפי האכזריות ורוע הלב שהראה העשיר במעשהו, ולכן הציע במשפט זה לפני דוד שידין אותו במשפט המלכות לצורך שעה ובהשקף על האיש הפועל, ודוד חרה אפו באיש הפועל הזאת, וגמר אומר כי בן מות האיש העושה זאת שמצד האיש הפועל חייב מיתה:(מלבי"ם)
{ו} וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:
רש"י ישלם ארבעתים. כך אירע לו, שלקה בארבעה בנים, הילד ואמנון תמר ואבשלום: (רש"י)
מצודת דוד ארבעתים. כמו שכתוב (שמות כא לז) : וארבע צאן תחת השה : עקב וגו'. לזה ישלם כדין התורה : ועל אשר לא חמל. רצה לומר : ולזה הוא בן מות, על אשר לא חמל על רוב עניו, ולכן חייב מיתה בחק משפט המלך :(מצודת דוד)
מצודת ציון עקב. בעבור, כמו (דברים ז יב) : עקב תשמעון : (מצודת ציון)
מלבי"ם ואת וחוץ מזה חייב בתשלומי ארבעה כפי משפט התורה הקבוע על הגניבה והטביחה, ופי' דבריו שישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה בעד המעשה, והוא בן מות על אשר לא חמל: (מלבי"ם)
{ז} וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל:
מצודת דוד אתה האיש. אשר עשה כזאת : (מצודת דוד)
רלב"ג ויאמר נתן אל דוד אתה האיש. אמרו רבותינו ז''ל כי כמו ששפט דוד כן היה כמו שאמר תחת הכבשה ישלם ארבעתים כי הוא המית אוריה ומתו תחתיו ארבעה מבניו והם בן בת שבע אמנון ואבשלום ואדניה, והנראה בעיני כי על מה שאמר ישלם ארבעתים הוא שפטו הש''י שישכב איש עם הרבה מנשיו לעיני השמש והוא היה אבשלום שבא אל עשר פילגשי אביו אלא כי במה שאמר חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת לא שפטו הש''י כפיו ולזה אמר לו נתן גם ה' העביר חטאתך לא תמות ובעבור שנעזר בחרב שונאיו להרוג אוריה היה דינו שתמשול חרב שונאיו על ביתו ימים רבים מצורף אל זה מה שעשה כנגד השם י''ת להשתדל בהריגתו כדי שיקח את אשתו לו לאשה ולפי שמאתו היתה ההתחלה בזאת העבירה גם הש''י רצה שתצמח רעה מביתו לשלם לו גמול עליה וכן היה כי מביתו צמחה רעת אמנון ואבשלום ושכב אבשלום את נשיו לעיני השמש : (רלב"ג)
מלבי"ם אתה האיש רצה לומר הגם שעל הפעולה לבדה אין עליו לא עונש רוצח ולא עונש נואף א''א כנ''ל, רק ענין גניבה, מה שלקח כבשת חברו בגניבה, שידמה ענשו שישלם ארבעתים, אמנם בהשקף על האיש הפועל, אשר לפיהו חרצת עליו משפט מות, אתה האיש. ובאר זה משני פנים, אם מצד מעלתו שנמשח למלך, ושדבקה בו ההשגחה הפרטיית, להצילו מכף אויביו, ויכלול בזה גם כן שמצד זה יותר היה לו להשמר אף מחטא קל, בזכרו טובות הבורא עליו, ואם מצד עשרו שהוא דומה בזה כאיש העשיר. ועל זה אמר:(מלבי"ם)
{ח} וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:
רש"י ואסיפה. והייתי מוסיף לך: ואת נשי אדוניך. מיכל בת שאול: (רש"י)
מצודת דוד נשי אדוניך. מיכל בת שאול. ובמדרש יש (ירושלמי יבמות ב ד, סנהדרין ב ג) שגם נשא רצפה בת איה, פילגש שאול : ואם מעט. ואם עדיין הממשלה והגדולה ההיא מעט בעיניך, שאל ממני ואוסיף לך כהנה וכהנה, רצה לומר : פעמים כמו שיש לך : (מצודת דוד)
מצודת ציון כהנה. כמו שיש לך : (מצודת ציון)
מלבי"ם ואתנה לך וכו' את נשי אדניך שהם ברשותך וגם את בית ישראל שתקח נשים מאשר תבחר, ואם מעט ואוסיפה וכמ''ש חכמינו זכרונם לברכה שהיה יכול להוסיף נשים עד י''ח, ואם כן:(מלבי"ם)
{ט} מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע (בעינו) בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן:
מצודת דוד מדוע בזית. רצה לומר : הלא גמלתיך הטובה, ומדוע בזית את דבר ה' : הכית. רצה לומר : צוית לסבב לו המיתה : בחרב בני עמון. וכפולה חטאתך מאלו הרגתו בחרבך : (מצודת דוד)
מלבי"ם מדוע בזית וכו', ובאר שהגם שיצטדק בדיני ב''ו, לא יצטדק בעיני ה', מצד מה ששני העונות שעשה שהם הריגת אוריה ולקיחת בת שבע, היה כ''א סבה לחברו ומפרש שאת אוריה הכית בחרב על ידי מה שאת אשתו לקחת לך לאשה, רצה לומר שהגם שאוריה נתחייב מיתה, בכ''ז אחר שזה נסבב על ידי לקיחת אשתו, שעל ידי מיתתו יכולת לקחת אותה לקוחין גמורין (כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה לקוחין יש לך בה, כי זה ההבדל בין כשיאמר נשא אשה ובין כשיאמר שם לקיחה כמ''ש בפי' רות) ואם כן על ידי כן נחשב כאילו הכית אותו בחרב דרך רצח, וכן נחשב כאילו את אשתו לקחת על ידי מה שאתו הרגת בחרב בני עמון שהגם שהרגת אותו בחרב בני עמון במלחמה ואין אתה נענש כמו שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, בכ''ז כיון שזה היה סבה ללקיחת אשתו נחשב כאילו לקחת את אשתו דרך גזלה:(מלבי"ם)
{י} וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: (ס)
מצודת דוד לא תסור חרב וגו'. ורבים מזרעך ימותו בחרב : בזתני. להתחלל שם שמים על ידך : (מצודת דוד)
מלבי"ם ועתה גזר עליו שני מיני עונשין שחרץ על האיש העשיר, א. עונש מות שנגד זה אמר לא תסור חרב מביתךשיחול עונש זה בבניו, ובאר שזה עקב כי ביזתני וכו' מצד שהיה עם המעשה בזוי דבר ה', שלפי ערכו לא היה לו לעשות זאת:(מלבי"ם)
{יא} כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת:
מצודת דוד מביתך. אחד מאנשי ביתך יעשה לך הרעה : לעיניך. על כי ידע מזה ולא היה לאל ידו למחות בדבר, הרי היא כאלו נעשתה לעיניו : לרעיך. כי אבשלום היה אז מלך כמוהו, ולרעהו יחשב : לעיני השמש. רצה לומר : בגלוי ובפרסום רב : (מצודת דוד)
מצודת ציון מקים. מעמיד : (מצודת ציון)
מלבי"ם (יא-יב) ב. כה ונגד עונש הפעולה, ישלם כמדתו במה שיקים עליו רעה מביתו ויקח את נשיו, שהם עשר פילגשיו, אמנם נגד שהוא עשה בסתר יפרע ממנו בגלוי:(מלבי"ם)
{יב} כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: (ס)
מצודת דוד בסתר. וחשבת שלא תגלה רעתך : ואני אעשה וגו'. אשלם הגמול בפרסום רב, ובזה ידעו הכל מעשיך, כי מהגמול ישכילו לדעת העון : (מצודת דוד)
{יג} וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה (ס) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:
מצודת דוד חטאתי לה'. כאומר הנה על הריגת אוריה, עונשי אמורה שלא תסור חרב מביתי, אבל עון בת שבע, הלא לה' חטאתי בזה, והוא רחום יכפר עון : גם ה'. רצה לומר : לא תחשוב שגמול העונש האמור, שזה הוא לעון הריגת אוריה, לא כן הוא, כי גמול הראוי הוא להיות נפש תחת נפש, אבל רק על מקצת העון שלם ישלם, וגם העביר מחטאתך וכפר מקצתה להיות לך נפשך לשלל ולא תמות : (מצודת דוד)
מצודת ציון העביר. הסיר ומחל : (מצודת ציון)
מלבי"ם ויאמר נתן אל דוד, זה היה ההבדל בין דוד ובין שאול, ששאול נתן אמתלאות על חטאו ולכן נגזר עליו עונש כמ''ש ואון ותרפים הפצר, ודוד הודה תיכף, ולא השיב שעשה הכל בהיתר, והודיעו הנביא שהשם קבל תשובתו:(מלבי"ם)
{יד} אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:
רש"י כי נאץ נאצת את אויבי. כנוי הוא זה, דרך כבוד למעלה. ויונתן תרגם: ארי מיפתח פתחתא פומא דסנאי עמא דה': (רש"י)
מצודת דוד אפס וגו'. רצה לומר : אבל בדבר הזה דבת שבע, חללת את השם, וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך, ולזה תקבל עליו גמול משלם, וכן הבן הילוד ימות, כי ראוי הוא לגמול המעשה :(מצודת דוד)
מצודת ציון אפס. הוא כענין רק, כמו (במדבר כג יג) : אפס קצהו : נאץ נאצת. ענין כעס ובזיון, כמו (נחמיה ט יח) : ויעשו נאצות גדולות : (מצודת ציון)
מלבי"ם אפס כי נאץ נאצת הוא פועל יוצא מצד שסבב שעל ידי זה ינאצו אויבי ה' ויכעיסוהו ויש חילול ה' בדבר,לכן גם הבן ימות, ומהרי''א פי' שיען שהיה תמיד מנאץ את אויבי ה' ומבזה אותם על דברים כאלה, ועתה עשה כמעשיהם, כענין הנה יסרת רבים וכו' לכן יוסיף לו עוד עונש, וע''ד הדרש יבואר על פי מ''ש חכמינו זכרונם לברכה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה, רצה לומר לא היה להחמיר עליו ולגלות הדבר באופן שידמה שחטא בא''א ובהריגת אוריה, מה שאינו כן באמת, והיה ראוי לכסות עליו, רק שרצה ה' להורות תשובה, וזה שכתוב כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר נגד כל ישראל, ועל זה אמר דוד חטאתי ובקש שלא יחמיר עליו, והשיב שגם ה' מצד מדת הרחמים העביר חטאתו, והוא כפי' מהרע''פ מל' ויעבירו קול במחנה רצה לומר שפרסם חטאתו, כי על ידי זה נאץ נאצת את אויבי ה' הבלתי רוצים לשוב בתשובה, כי בזה יראו שהשי''ת מקבל שבים:(מלבי"ם)
{טו} וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ:
רש"י ויאנש. לשון חולי: (רש"י)
מצודת ציון ויגוף. היא מכת החולי : ויאנש. ענין כבדות החולי, כמו (מיכה א ט) : אנושה מכותיה : (מצודת ציון)
רלב"ג ויאנש. ר''ל שבא לו חולי אנוש וביום השביעי מת : (רלב"ג)
מלבי"ם אשר ילדה מצד שילדה אשת אוריה, שהיתה נראה בעיני ה' כאילו היתה אשתו כנ''ל:(מלבי"ם)
{טז} וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה:
רש"י ובא ולן ושכב ארצה. ובא הבית, ולן בלילה שוכב לארץ: (רש"י)
מצודת דוד ובא ולן. בא מבית האלהים מאשר התפלל בה, ולן כל הלילה מושכב בארץ : (מצודת דוד)
מלבי"ם ויבקש. הגם שנגזרה גזירה מועלת תפלה. והתפלל בעד הנער, ומה שהיתה הגזרה למרק עונו, חשב למרקו על ידי עינוי וצום, שצם כל היום אצל הארון, ובא לביתו ולן בתענית ושכב ארצה לענות נפשו:(מלבי"ם)
{יז} וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם:
רש"י ולא ברה. לשון אכילה, כמו (לקמן יג ו): ואברה מידה: (רש"י)
מצודת ציון ברה. היא אכילה מועטת, כמו (לעיל ג לה) : להברות את דוד : (מצודת ציון)
{יח} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה:
מצודת דוד ביום השביעי. לימי החולי, או לימי לידתו : כי מת. אשר מת : ולא שמע. בעבור גודל התוגה : ועשה רעה. רוצה לומר : יחבל בעצמו : (מצודת דוד)
מלבי"ם ביום השביעי למהרי''א היה שביעי ללידה ולכן לא נהג אבילות:(מלבי"ם)
{יט} וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:
מצודת ציון מתלחשים. מדברים בלחש ובחשאי : ויבן. מלשון הבנה : (מצודת ציון)
{כ} וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף (שמלתו) שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא בֵית יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל:
מצודת דוד ויחלף שמלותיו. כי שכב ארצה, והיו מעופרים בעפר הארץ : וישתחו. לברך על הרעה כמשפט התורה :וישאל. שאל בעבור האוכל, וישימו וגו' : (מצודת דוד)
מצודת ציון ויסך. משח בשמן : ויחלף. ענין תמורה : (מצודת ציון)
{כא} וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם:
מצודת דוד בעבור הילד חי. רוצה לומר : בעבור הילד כשהיה עדיין חי, צמת וגו' : (מצודת דוד)
מלבי"ם בעבור הילד חי צמת ותבך כי חשבו שהיה הצום מחמת צער על חולי הילד, לא דרך תפלה שהיה די בתפלה לבד לא לענות נפשו, ואם כן שאלו מדוע פסק מלהצטער במותו, ובע''י (ובע''כ) פירושו הלא נראה שלא צמת בעבור שהילד חולה רק בעבור שהילד חי כי חפצת במותו כי כאשר מת קמת וכו':(מלבי"ם)
{כב} וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ (יחנני) וְחַנַּנִי יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד:
מצודת דוד מי יודע. אם כבר נגזרה עליו המיתה, ואולי עדיין לא, וחנני ה' וחי הילד : (מצודת דוד)
מלבי"ם כי אמרתי השיב שמה שצם ובכה היה דרך תפלה ואין להתפלל על הנמנעות רק על האפשריות, וזה שכתוב ועתה מת וכו':(מלבי"ם)
{כג} וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:
מצודת דוד אליו. רצה לומר : אל הקבר, בעת אמות : (מצודת דוד)
מצודת ציון האוכל. מלשון יכולת : (מצודת ציון)
{כד} וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן (ויקרא) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ:
מצודת דוד וינחם. על מיתת הילד : שלמה וה' אהבו. רוצה לומר : קראה אותו בשתי השמות, שם שלמה, להורות כי שלום יהיה בימיו, וה' אהבו, כמשמעו : (מצודת דוד)
מלבי"ם ויקרא את שמו שלמה מבואר בד''ה שכבר אמר ה' לדוד שבן המולך אחריו יהיה שמו שלמה כי שלום יהיה בימיו, ובאשר רצה להמליך בן זה קרא שמו שלמה והסכים ה' לזה, וה' אהבו, כמ''ש אני אהיה לו לאב כנ''ל:(מלבי"ם)
{כה} וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה: (פ)
רש"י בעבור ה'. אשר אהבו: (רש"י)
מצודת דוד וישלח. אבל ה' שלח ביד נתן, ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה', ורוצה לומר : מה שקראה היא שמו בעבור אהבת ה' 'וה' אהבו', קרא הוא שמו בעבור אהבת ה', 'ידידיה' : (מצודת דוד)
מצודת ציון ידידיה. רוצה לומר אהוב לה', כי ידיד הוא ענין אהבה : (מצודת ציון)
רלב"ג ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. ראוי שיתבאר לך מזה שדוד לא חטא למפרע בענין אשת איש אחר שמת בעלה כי ההולך למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ואחר שמת במלחמה נתבאר הענין למפרע שלא היתה אשת אוריה כשבא עליה דוד שאם לא היה הענין כן איך לא צוהו הש''י ע''י נביאו שיעזבה והאשה המזנה אסורה לבעל ואסורה לבועל כמו שנתבאר בענין הסוטה ואיך אהב הש''י את הילד ורצה שתהיה ממנו הממלכה אבל על כל פנים ראוי שנאמין כי לא חטא דוד בבעילת בת שבע אחר שכבר נהרג בדבר המלחמה והנה לולי מהר דוד הנה היתה לו בת שבע לאשה אחר שאנחנו רואים שכבר רצה הש''י שתהיה ממנה הממלכה אשר נשבע השם שתהיה לדוד ולזה אמרו רז''ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה : (רלב"ג)
מלבי"ם וישלח ביד נתן להודיע לו זה ועל אהבת ה' קרא שמו גם ידידיה:(מלבי"ם)
{כו} וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה:
רש"י את עיר המלוכה. שני חיזוקי חומה היו בה, חיצונה ופנימית, עיר החיצונה, עיר מלוכה, והפנימית, למבצר ולחוזק: (רש"י)
מצודת דוד עיר המלוכה. מקום היכל מלך הסמוך לרבה, ואליה תחשב : (מצודת דוד)
מלבי"ם עיר המלוכה היכל המלך היה במבצר מיוחד חוץ מן העיר כמ''ש מהרי''א ושם היה מוצא המים שממנו הסתפקו כל בני העיר ולכן נקראת גם כן עיר המים, וידע יואב שתנתן העיר בידו בהכרח כי יצמאו למים:(מלבי"ם)
{כז} וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם:
מצודת דוד עיר המים. היא עיר המלוכה, והיתה מספקת מים לבני רבה : (מצודת דוד)
{כח} וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר וְלָכְדָהּ פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ:
מצודת דוד על העיר. היא רבה : פן אלכוד אני. כי היה קרוב הדבר, הואיל ולכד את המים, ורצה לומר : כשאלכוד אני, פן יקרא שמי עלי, ודוגמתו (דברים ח יב) : פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו', ומשפטו : כשתאכל ושבעת, פן יהיה רם לבבך : ונקרא שמי עליה. לאמר יואב כבשה, וטוב בעיני ששמך יקרא עליה, להיות לכבוד ולתפארת :(מצודת דוד)
מצודת ציון וחנה. מלשון חניה : (מצודת ציון)
מלבי"ם וחנה על העיר כי כשיחנה ויצור עליה ילכדנה מחסרון המים בעיר:(מלבי"ם)
{כט} וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ:
מלבי"ם אבל דוד אסף כל העם וילחם וילכדה על ידי מלחמה להיות לו לשם:(מלבי"ם)
{ל} וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד:
רש"י את עטרת מלכם. תועבת בני עמון 'מלכם' שמו, לשון מולך: ותהי על ראש דוד. אתי הגתי בטלה (עבודה זרה מד א): (רש"י)
מצודת דוד ואבן יקרה. ובה אבן יקרה : ותהי על ראש דוד. למעלה מראשו היתה תלויה כשהוא יושב על הכסא, כי איך סבל על ראשו משא של ככר : (מצודת דוד)
{לא} וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם (במלכן) בַּמַּלְבֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם:(פ)
רש"י מגרה וחריצים ומגזרות. כמין פצירה פים שקורין לימ"א, מיני יסורים הם: מגרה. סכין פגום פגימות הרבה תכופות זו לזו: חריצים. הוא מורג חרוץ מלא חריצים, כמין פצירה פים שקורין לימ"א: במלבן. בטיט חוצות, וכן תרגם יונתן: וגרר יתהון בשוקיא. (א) ולאבשלום אחות יפה. שהיתה בת אמו: (רש"י)
מצודת דוד וישם במגרה. שם משפטם לייסרם במגרה וגו' : והעביר. מהם העביר במלבן, רוצה לומר : בכבשן ששורפים בו הלבנים : (מצודת דוד)
מצודת ציון במגרה. כלי מלא פגימות עשויה לכרות העצים, ועל כי דרכה לכרות בגרירה, קרויה מגרה, וכן (מלכים א ז ט) : מגוררות במגרה : ובחריצי הברזל. כלי ברזל מלאה חריצים עשויה לדוש בה, כמו שכתוב (ישעיהו כח כז) : כי לא בחרוץ יודש קצח : ובמגזרות. הם הגרזנים שמבקעים בהם העצים, והוא מתהפך, כמו כבש כשב :במלבן. מלשון לבנים : (מצודת ציון)
רלב"ג וישם במגרה ובחריצי הברזל וגו'. ר''ל ששם העם אשר בה בזה המשפט שיש בו אכזריות מה שלא יעלם והנה היה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהלחם בישראל והנה המגרה הוא כלי ברזל מלא פגימות בהם הוא חותך מה שיחתוך שיג''ה בלע''ז וחריצי הברזל הם כלי ברזל גדולים שדשין בהם התבואה וכן מגזרות הברזל גם כן כלי ברזל גדולים יחתכו בהם האבנים ויש באלו הדברים מן האכזריות יותר מההריגה בחרב פיפיות : והעביר אותם במלבן. ר''ל שהעביר אותם באש התנור שעושים שם הלבנים כי הוא נקרא מלבן על שם הלבנים : (רלב"ג)
נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה
חטאתי לה'
שמואל ב פרק יא –יב
(ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד... (כז) וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(א) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ.. (ה) וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְקֹוָק כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:(ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:(ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל: (ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה:(ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת הָרַע <בעינו> בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן:(י) וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה: ס(יא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת:(יב) כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: ס(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיקֹוָק ס וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְקֹוָק הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:(יד) אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְקֹוָק בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת...
חרטה
אגדת בראשית (בובר) פרק לח
[א] והמלך דוד זקן בא בימים (מ"א =מלכים א'= א א) זש"ה וקוי ה' יחליפו כח (ישעי' מ לא), אמרו רבותינו שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממסין, שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה (תהלים ו ז), אלו שלש עשרה שנים שהיה מתיסר, בשביל שעשה אותו מעשה, וכל שונאיו היו אומרים אימתי הוא מת זה שנאמר אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו (שם /תהלים/ מא ו), עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר לפניו רבונו של עולם העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא, אלא בבקשה ממך תן לי קימ"יאטון, שאעמוד מן המטה הזה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, שנאמר ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם (שם שם /תהלים מא/ יא), הקימני מן המחלה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב"ה את תפילתו ועמד מן המטה, שנאמר ויקם דוד המלך על רגליו (דה"א =דברי הימים א'= כח ב), והיכן אדם עומד לא על רגליו, ומהו על רגליו, אלא שנרפא ונעשה בריא ועמד ברגליו מאחר כל אותן השנים, ומסר להן מגילת הבית, הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל (שם שם /דברי הימים א' כ"ח/ יט), ואומר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגומר ותבנית כל אשר היה ברוח עמו (שם שם /דברי הימים א' כ"ח/ יא ויב), לפיכך נאמר וקוי ה' יחליפו כח.
מדרש תהלים (בובר) מזמור ו
[ט] דבר אחר יגעתי באנחתי. דוד עצמו אמר הפסוק עליו על מעשה בת שבע. עששה מכעס עיני. מרוב כעס שאמרו לו ראו זה שהרג את הרועה, ושבה את הכבשה, והפיל ישראל בחרב בני עמון, והוא נשיא ישראל, ואני בוכה, והעלית עיני עששה, ונעשית עיני כלה כבגד אכלו עש ...
ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קסה
...ד"א בכ"ב שנה שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי.
קבלני בתשובה כדי...
ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קסה
ד"א אמר לפניו רבש"ע קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים ותאמר להם ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם עאכ"ו שהייתי מקבל אתכם, וכה"א לך לבדך חטאתי. ...
אליהו רבה (איש שלום) פרשה ב
ד"א אלה דברי דוד האחרונים, אילו הן, אלא (אמרו) [אמר] לפניו, רבונו של עולם קבלני בתשובה שלמה לפניך, כדי שתזכה את הרשעים לעולם הבא, ותאמר להם, מה דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור, כיון שעשה תשובה (וקיבלתי) [קיבלתי] אותו בתשובה, אף אתם אם עשיתם תשובה אני מקבל אתכם, ומניין שאמר דוד בלשון הזה, שנאמר לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי (שם /תהלים/ נ"א ו'), לכך נאמר אלה דברי דוד האחרונים.
מדרש תהלים (בובר) מזמור נא
[ג] לך לבדך חטאתי [וגו'] למען תצדק בדברך. למה היה דוד דומה, למי שנשבר, ובא לו אצל רופא, והיה הרופא מתמיה ואומר לו כמה גדולה מכתך, צר לי עליך מאד, אמר לו אותו הנשבר אתה צר לך עלי, לא בשבילך נשברתי, אלא השכר שלך, כך אמר דוד להקב"ה לך לבדך חטאתי, כשתהא אומר לפושעים, למה לא עשיתם תשובה, אם תקבלני כל הפושעים משלימין לך, ומסתכלין בי הכל, ואני העד העיד שאתה מקבל את השבים, וכן הקב"ה אומר הן עד לאומים נתתיו (ישעיה נה ד), ולא אני בלבד, אלא כל ישראל, שנאמר אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי (בו) (שם /ישעיהו/ מג י).
פרי צדיק בראשית לחנוכה
ומתחילין בנשיא שבט יהודה שכל ישראל נקראו על שמו (בראשית רבה צ"ח, ו') ומסיימין בשביעי ושמיני בקרבן נשיאי אפרים ומנשה שכל ישראל נקראו על שם יוסף שארית יוסף (שם ע"א, ב'). וכן לעתיד יבואו שני משיחים משיח בן יוסף שיברר כל ישראל ועמך כולם צדיקים ומשיח בן דוד שיהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם בשבילו (יומא פ"ו ב), והיינו שיכניס הרהור תשובה בכל לבות ישראל.
דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי
ספרי דברים פיסקא כו
כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, זהו שאמר הכתוב +משלי יח כג+ תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, משה אמר לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, עבירה שעברתי תכתב אחרי שלא יהו הבריות אומרים דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל פגי שביעית יהיו מחזרים אתו בקנפון הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והיו מחזרים אותה בקנפון אמרה לו בבקשה ממך אדוני המלך הודיע סרחוני שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשפים הם רואים פגים תלוים בצוארי ויודעים שבשבילם אני מחזרת כך אמר משה לפני המקום עבירה שעברתי תכתב אחרי אמר לו הקדוש ברוך הוא הריני כותבה שלא היתה אלא על המים שנאמר +במדבר כז יד+ כאשר מריתם פי וגו' רבי שמעון אומר משל למלך שהיה מהלך בדרך ובנו עמו בקרוכין שלו הגיע למקום צר נהפכה קרוכין שלו על בנו נסמת עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כשהיה המלך מגיע לאותו מקום אומר כאן נזק בני כאן נסמת עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו אף כך המקום מזכיר שלש פעמים מי מריבה מי מריבה מי מריבה לומר כאן הרגתי את מרים כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה וכן הוא אומר +תהלים קמא+ נשמטו בידי סלע שופטיהם.
דוד אמר לפני המקום עבירה שעברתי לא תכתב אחרי אמר לו המקום לא שוה לך שיהו הבריות אומרים בשביל שאהבו מחל לו, משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה היו הכל אומרים איפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים חטים בשנה ואינו ממשכנו המלך אלא כתב לו אפוכי, פעם אחת שייר ולא שקל לו כלום נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידם על אבן המכר באותה שעה ידעו הכל שלא שייר בידו כלום אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מכופלות שנאמר +ש"ב יב ו+ ואת הכבשה ישלם ארבעתים, רבי חנינה אומר ארבעתים ששה עשר אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה, דוד אמר +שם /ש"ב =שמואל ב=/ יב יג+ חטאתי לה', מה אמר לו +שם /ש"ב יב יג/+ גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ואומר +תהלים נא ו+ לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי.
עשה עמי אות בחיי...
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א
דבר אחר: ושבח אני וגו' - כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב +תהלים פו+ עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבושו - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון! אמר לו: מחול לך. אמר לו: עשה עמי אות בחיי! אמר לו: בחייך איני מודיע, בחיי שלמה בנך אני מודיע. כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמר: +תהלים כד+ שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, רהטו בתריה למיבלעיה, אמרו: +תהלים כד+ מי הוא זה מלך הכבוד? אמר להו: ה' עזוז וגבור. חזר ואמר: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה. כיון שאמר +דברי הימים ב' ו+ ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון ...
ומודה ועוזב ירוחם
מדרש תהלים (בובר) מזמור ק
[ב] מזמור לתודה. זהו שאמר הכתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם (משלי כח יג), זה אדם הראשון... ומודה ועוזב ירוחם. זה קין...
דבר אחר מכסה פשעיו לא יצליח. זה שאול, שנאמר ויאמר שמואל (אל שאול) ומה קול הצאן הזה באזני (ש"א =שמואל א'= טו יד). ומודה ועוזב ירוחם. זה דוד, שנאמר ויאמר דוד [וגו'] (הלא) [הנה] אנכי חטאתי (ש"ב =שמואל ב'= כד יז), ואומר ויאמר דוד [וגו'] חטאתי (שם שם /שמואל ב' כ"ד/ י), מיד אמר הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות (שם /שמואל ב'/ יב יג) ...
מדרש תהלים (בובר) מזמור נא
[ב] חנני אלהים כחסדך. למה היה דוד דומה, למי שהיה בידו מכה, ובא אצל הרופא ואמר הרופא אין אתה יכול להתרפאות, המכה היא גדולה, והדמים בידך מעט, אמר ליה בבקשה ממך קח לך כל מה שיש לי בזה, והשאר משלך, עשה עמי חסד ורחם עלי, וכן אמר דוד לפני הקב"ה חנני אלהים כחסדך, רחמן אתה וכרוב רחמיך מחה פשעי, הרבה חסד עשית עמדי, וכן הוא אומר הפלה חסדיך מושיע חוסים (תהלים יז ז), ממך הרפואה לפי שהמכה גדולה תן לי אספלנית גדולה, כדכתיב הרב כבסני מעוני, מכאן אתה למד, כל מי שעובר עבירה כאילו מיטמא בנפש מת, ואין מזין עליו אלא באזוב, ואף דוד אמר כן תחטאני באזוב ואטהר, וכי נטמא דוד, אלא בעון שהנפש הוא חלל, וכן הוא אומר ולבי חלל בקרבי (תהלים קט כב), מיכן אתה למד שכל מי שיודע שחטא, ומתפלל על החטא, ומתיירא ממנו, ונושא ונותן עם הקב"ה, שהקב"ה מוחל לו, וכל מי שהוא חוטא ושואפה ברגליו, ומעבירה כנגד עיניו, הקב"ה מבקשה הימנו, שנאמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני (תהלים מט ו), אותן שדועכין את העון בעקביהם, וכן משל הדיוט אומר עקרבא דמית לגמלא ושואפה בעוקבא, אמר לו חייך עד קדקדך הוא מטי, כך כל המעביר עונו מנגד עיניו, הקב"ה פורע לו, וכל המתפחד ממנו, הקב"ה מוחל לו, לכך נאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.
מדרש תהלים (בובר) מזמור נא
[א] למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא. זהו שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא), לשונו של אדם מביאו לחיי העולם הבא, [מי גרם לדוד לבא לעולם הבא], פיו שאמר חטאתי, שנאמר ויאמר דוד [אל נתן] חטאתי (ש"ב =שמואל ב'= יב יג), בחשיכה היה והאיר לו הקב"ה, שנאמר כי אתה תאיר נרי (תהלים יח כט), ואומר זרח בחושך (אורך לישראל) [אור לישרים] (שם /תהלים/ קיב ד), אמר דוד לפני הקב"ה בבקשה ממך תסתכל בישרותן של ישראל, וכן הקב"ה אמר לשלמה (אף אתה) [ואם] תלך בדרכי [וגו'] כאשר הלך דויד אביך (מ"א =מלכים א'= ג יד), אל תסתכל באותה שעה שנכשלתי לפניך, כך הוא אומר הסתר פניך מחטאי (/תהלים נ"א/ פסוק יא), כיון שאמר לו ה' העביר חטאתך (ש"ב =שמואל ב'= יב יג), על ידי כן אמר המזמור הזה למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא.
מדרש תהלים (בובר) מזמור יח
[ג] [דבר אחר למנצח לעבד ה']. מה ראה דוד לומר לעבד ה', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו, הקב"ה מוסיף לו כבוד, וקורא לו שם חביב, בא וראה מבני קרח, עד שלא עשו תשובה, לא נקראו (חביבים) [שושנים], משנתייאשו ממעשה אביהם, ועשו תשובה, נקראו שושנים, שנאמר למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות (תהלים מה א), וכן את מוצא בדוד, עד שלא עשה תשובה מאותו מעשה, לא נכתב באיסרטיא של מעלה, משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה, ונקרא עבד ה'.
ילקוט שמעוני תהלים רמז תרעא
+יח+ למנצח לעבד ה' לדוד, זש"ה לך יום אף לך לילה, (ברמז רי"ח וקס"ה). מה ראה דוד לומר במזמור הזה, לעבד ה' ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו, וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים, לאחר שעשו תשובה, כתיב למנצח על שושנים לבני קרח. קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים, משעשו תשובה, נקראו ידידים, שנאמר לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן דוד, עד שלא עשה תשובה, לא נקרא עבד, משעשה תשובה נקרא עבד. למנצח לעבד (ברמז ס'). ויאמר ארחמך ה' חזקי, רחמאי יתך כדמתרגמין ואהבת ותרחם. דבר אחר ארחמך, אקרא אותך חנון ורחום, דבר אחר אמלא אותך רחמים על בריותיך. (וכל המזמור בשמואל ברמז קנ"ז):
ונפש דוד נברא לזה ...
פרי צדיק ויקרא פרשת בחוקותי
[יב] ...שיהיו תרין משיחין. משיח בן יוסף שיברר כל ישראל בבחינת ועמך כולם צדיקים, ויוסף הוא צדיק גמור הכובש את יצרו ומשיח בן דוד יתקן מי שיש לו עסק בזה ועל זה בא דוד שהקים עולה של תשובה (מועד קטן ט"ז ב) ונפש דוד נברא לזה וכמו שאמרו (עבודה זרה ד' ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו' שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד וכו' ומשיח בן דוד יהיה יחיד ששב שבשבילו מוחלין לכל העולם כולו כמו שאמרו ביומא (פ"ו ב) והיינו שיכניס הרהור תשובה בלב כלל ישראל...
ריקאנטי בראשית פרק כט
(לב).... קראה הרביעי יהודה [לה] מלשון הודאה שנאמר [להלן לח, כו] צדקה ממני, והוא ענין בינה הנקראת תשובה, ויצא ממנו דוד שנאמר נאם הגבר הוקם על [שמואל ב, כג, א], ודרשו רז"ל [מו"ק טז ע"ב] שהקים עולה של תשובה. ואמרו [יומא פו ע"ב] גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, לפי שזכה יהודה לכל זה הטיל הקדוש ברוך הוא שמו המיוחד בשמו... (ריקאנטי ר' מנחם רקנטי נולד באיטליה בערך בשנת ה"א י' (1250). היה פוסק ומקובל. כתב פירוש על התורה על דרך הקבלה, ספר על טעמי המצוות ופירוש על התפילות. הוא נפטר בערך בשנת ה"א ע' (1310 )
כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה
כל האומר...
לא נקראין ולא מיתרגמין
משנה מסכת מגילה פרק ד משנה י
[ח] מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם מעשה תמר נקרא ומיתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם והשני נקרא ולא מיתרגם ברכת כהנים מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מיתרגמין אין מפטירין במרכבה ורבי יהודה מתיר רבי אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלים:
תוספות יום טוב מגילה פרק ד משנה י
מעשה דוד ואמנון - לכאורה ר"ל במעשה דוד מעשה דבת שבע. וכן הבין הכסף משנה אלא שכתב דמדהרמב"ם לא כתב מעשה דוד בחבורו שהוא מפרש מעשה דוד ואמנון מעשה אמנון שנזכר בו דוד [ונראה לי דמש"ה לא פירש הרמב"ם מעשה דוד ובת שבע דכי היכי דכתבתי בד"ה מעשה תמר כו' דמעשה תמר ויהודה נקרא ומיתרגם וטעמא דשבחיה הוא דאודי וה"נ דוד הא אודי וא"כ שבחיה הוא ונקרא ומיתרגם ומש"ה לא איצטריך תו למתני מעשה דבת שבע:
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נח עמוד ב - דף נט עמוד א
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים. - אמר ליה: שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא. - אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא במאי זהירי? - אמר ליה: באחוורי אפי. דאמר רבי חנינא: הכל יורדין לגיהנם, חוץ משלשה. הכל סלקא דעתך? אלא אימא: כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. - מכנה היינו מלבין! - אף על גב דדש ביה בשמיה. - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: *נוח לו לאדם שיבוא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים. - מנא לן? - מדדרש רבא. דדרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ה+ ובצלעי שמחו ונאספו... קרעו ולא דמו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ. ולא עוד, אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? - ואני אומר להם: מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין את פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא...
(וכן בילקוט שמעוני תהלים רמז תשכג )
כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף נו עמוד א
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר +שמואל א' יח+ ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו וגו', אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים +שמואל ב' יב+ מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע - שביקש לעשות ולא עשה. אמר רב: רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד; מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע רבי אומר: משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות - שביקש לעשות ולא עשה. +שמואל ב' יב+ את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת. ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו, שנאמר +שמואל א' יז+ ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערבתם תקח. מאי ערבתם? תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה. +שמואל ב' יב+ ואתו הרגת בחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו - אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא - מורד במלכות הוה, דאמר ליה +שמואל ב' יא+ ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים. אמר רב: כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב +מלכים א' טו+ רק בדבר אוריה החתי
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ד עמוד ב דף ה עמוד א
...וא"ר יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר: +דברים ה+ מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו'. והיינו דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: +תהלים קט+ ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? *לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים (לו: כלך) +מסורת הש"ס: [להו לכו]+ אצל צבור. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא; ואי אשמועינן צבור, משום דנפישי רחמייהו, אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא, צריכא. והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: +שמואל ב' כג+ נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה. וא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר: +ישעיהו נח+ והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך; וכל העובר עבירה אחת, מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, שנאמר: +איוב ו+ ילפתו ארחות דרכם וגו'. ...
רש"י מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א לומר לך - גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א
שהקים עולה של תשובה כו'. יש לפרש דנקט עולה של תשובה ע"ש כי העולה באה על המחשבה והנה דוד לא חטא במעשה בת שבע כדאמרינן פרק במה בהמה דגט כריתות היה כותב לאשתו והוה גט למפרע אבל לפי העולה על המחשבה חטא מיהת ונענש עליו דאי הוה בא אוריה ולא נהרג הות א"א גמורה ודו"ק:
תורת חיים מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א
שהקים עולה של תשובה. נראה מדלא כתיב הקים על אלא הוקם על משמע על ידי אחר רמז הוא להא דקאמר שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא דגזרת מלך היתה שישלוט בו יצרו כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה לכך נקט קרא הוקם על כלומר נאם הגבר שעל ידו הוקם עולה של תשובה....
פרי צדיק ויקרא פרשת צו
ובזה יובן סמיכת המדרש רבה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' (תהלים נ"א, י"ט) אמר דוד וכו' דהנה הפסוק הזה נאמר בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע, והגם שאמרו (שבת נ"ו א) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, והוא הקים עולה של תשובה אבל דבר זה נעלם מעיני דוד דאם לא כן לא היתה תשובתו שלימה בלב נשבר ...
ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית,
אלא שבאה אליו במכאוב ...
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד א- קז עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? - אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני. שנאמר +תהלים כ"ו+ בחנני ה' ונסני וגו'. אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה. מיד +שמואל ב' י"א+ ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע. +שמואל ב' י"א+ ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד, בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא, אתא שטן אידמי ליה כציפרתא, פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה. מיד +שמואל ב' י"א+ וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה. והיינו דכתיב +תהלים י"ז+ בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר - פי. אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי, ולא אמר כי הא מילתא. דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים י"א+ למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפר, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו: הר שבכם צפור נדדתו. דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים נ"א+ לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא, אלא אמינא, דלא לימרו: עבדא זכי למריה. דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ח+ כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד - ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה. דרש רבא: מאי דכתיב +תהלים ל"ה+ ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים [ולא ידעתי] קרעו ולא דמו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי - לא היה דמי שותת. ולא עוד אלא, בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות בית דין - פוסקין ממשנתן ואומרים לי: דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? אמרתי להם: הבא על אשת איש - מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא. אמר רב יהודה אמר רב: אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות, שנאמר +תהלים ו'+ יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה...
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, +תהלים י"ט+ שגיאות מי יבין [- אמר ליה:] שביקי לך, - ומנסתרות נקני - שביקי לך. - גם מזדים חשך עבדך - שביקי לך. - אל ימשלו בי אז איתם, דלא לישתעו בי רבנן - שביקי לך. ונקיתי מפשע רב שלא יכתב סרחוני. - אמר לו: אי אפשר. ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו, שנאמר +במדבר י"ג+ ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה. ונקיתי מפשע רב, אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון כולו! - אמר: כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו +משלי ו'+ היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה - אמר ליה: כל הכי נטרד ההוא גברא? - אמר לו: קבל עליך יסורין. קבל עליו. אמר רב יהודה אמר רב: ששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה הימנו שכינה, ופירשו ממנו סנהדרין. נצטרע - דכתיב +תהלים נ"א+ תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין, נסתלקה הימנו שכינה - דכתיב +תהלים נ"א+ השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופרשו ממנו סנהדרין - דכתיב +תהלים קי"ט+ ישובו לי יראיך וגו'. ששה חדשים מנלן - דכתיב +מלכים א' ב'+ והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, * בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים, וכתיב +שמואל ב' ה'+ בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים - לא קחשיב, שמע מינה נצטרע. אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון. - מחול לך - +תהלים פ"ו+ עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני - אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה. אמר +תהלים כ"ד+ שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, ונאמר +תהלים כ"ד+ שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' - ולא נענה, כיון שאמר +דברי הימים ב' ו'+ ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העון.
מדרש תהלים (בובר) מזמור יח
...אמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים מגן אברהם, ולא מגן דוד, אמר לו בחנתיו בעשרה נסיונות, אמר לפניו בחנני ה' ונסני (שם /תהלים/ כו ב), כיון שנסה אותו בבת שבע ולא עמד בו, מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה, כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד ברוך אתה ה' מגן דוד, הדא הוא דכתיב ותתן לי מגן ישעך].
מדרש תהלים (בובר) מזמור ג
וילך דוד ואנשיו בדרך (ש"ב =שמואל ב'= יו יג), וכי באויר העולם היה להם לילך, ומהו בדרך, שהלכו בדרך ענוה, ושמעי הולך בצלע ההר (שם שם /שמואל ב' ט"ז/), שהזכיר מעשה הצלע, והוא שדוד אמר כי אני לצלע נכון (תהלים לח יח), אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך, שנכונה היתה לי בת שבע מששת ימי בראשית, אבל ניתנה לי למכאוב, שנאמר ומכאובי נגדי תמיד (שם /תהלים ל"ח/), ודוד מזהיר ומצוה לשלמה בנו, ואמר והוא קללני קללה נמרצת (מ"א =מלכים א'= ב ח), מהו נמרצת, נוטריקון, נ' נואף, מ' מואבי, ר' רוצח, צ' צורר, ת' תועבה, ואמר לו הנך ברעתך (ש"ב =שמואל ב'= טז ח), מהו הנך ברעתך, אמר ר' אבא בר כהנא איסקופסי של בת שבע היתה מהלכת לפני דוד ...
מדרש תהלים (בובר) מזמור ד
[ב] דבר אחר בקראי ענני. אמר ר' יוחנן שלשה דברים היה דוד מצטער עליהם, והרחיב הקב"ה דעתו בהן, ואלו הן, בית המקדש, ומעשה בת שבע, ועסק מלכות שלמה. בית המקדש מנין, שכן כתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו, אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום (תהלים קלב א - ה), והרחיב לו הקב"ה ומצא, שנאמר ויאמר דוד זה [הוא] בית [ה'] האלהים (דה"א =דברי הימים א'= כב א), ואחת מעשה בת שבע, לפי שישראל היו מליזין עליו, ואמרו אי אפשר ששבה את הכבשה, והרג את הרועה, והפיל ישראל בחרב, יש לו תשועה עולמית, והרחיב לו הקב"ה, ואמר לו גם ה' העביר חטאתך (ולא) [לא] תמות (ש"ב =שמואל ב'= יב יג). שלישית ישראל אמרו מה דוד סבר שתשתל מלכותו על בנה של בת שבע, והרחיב לו הקב"ה, ואמר לו הנה בן נולד לך [וגו' כי] שלמה יהיה שמו (דה"א =דברי הימים א'= כב ט), אמר ר' יהודה הלוי וכי שאר כל הבנים אינם נולדים, ומהו נולד לך, לרפואתך מן חטא שלך, ע"י נתן הנביא, שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה (ש"ב =שמואל ב'= יב כה).
מדרש תהלים (בובר) מזמור כז
[ו] כי יצפנני בסוכו ביום רעה. ביום רעתה של בת שבע. ועתה ירום ראשי על אויבי [סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה]
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ו - ותשלם כל המלאכה
אף שלמה גמר מלאכת המקדש בחודש מרחשון ובשנה אחת עשרה בירח בול כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח), מהו בירח בול בירח שהביא הקדוש ברוך הוא את המבול, ונעשה נעול שנים עשר חודש, והיו הכל מלמלאין על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא היאך הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו (בית המקדש),
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן א
ואלה שמות זש"ה חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר (משלי יג) בנוהג שבעולם אדם שאמר לחבירו פלוני הכה את בנך יורד עמו עד לחייו ומה ת"ל חושך שבטו שונא בנו, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו, שכן מצינו בישמעאל ... כיוצא בו ויאהב יצחק את עשו .., וכיוצא בו עשה דוד באדוניה... מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה ......
ואוהבו שחרו מוסר זה אברהם שייסר את יצחק...כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זה יעקב שלמדו יצחק אביו תורה ויסרו בבית תלמוד..., כיוצא בו ואוהבו שחרו מוסר זו בת שבע הצדקת שיסרה את שלמה בנה דכתיב (משלי לא) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר רבי יוסי בר חנניה מהו משא אשר יסרתו אמו מלמד שכפתו בת שבע על העמוד ומכה אותו בשבט ומיסרתו ומה היתה אומרת לו מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי מה ברי אמרה לו הכל יודעין שאביך ירא שמים, עכשיו אם תצא לתרבות רעה יאמרו שאתה ברי ואני גרמתי לך, ומה בר בטני כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן רואין פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז, ומה בר נדרי כל נשי אביך היו נודרות ואומרות יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי יהא לי בן חכם ממולא בתורה והגון לנביאות ומכה אותו ומיסרתו ואומרת אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין, מה לך אצל מלכים שותין יין ומשתכרין ואומרים למואל למה אל ולרוזנים אי שכר מי שרזי עולם גלוים לו ישתה יין וישתכר ולפי שייסרתו לפיכך ויחכם מכל האדם (מלכים א ה לנפשך הוי ואוהבו שחרו מוסר.
מדרש משלי (בובר) פרשה לא
[ד] אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר. [ה] פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עוני. מהו מחוקק, אמר ר' סימון אלו דברי תורה, כמד"א מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו). ד"א משא אשר יסרתו אמו. אמר ר' ישמעאל באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא כוליה עלמא מחניפין למלכא, באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה, שנאמר כי על אפי ועל חמתי היתה וגו' (ירמי' לב לא). ואמר ר' לוי על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, כיצד עשתה בת פרעה כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר ר' לוי באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים שהי' יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד משא אשר יסרתו אמו].
מדרש משלי (בובר) פרשה לא
[כב] מרבדים עשתה לה. זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו
בראשית רבתי פרשת חיי שרה עמוד 100 - 101
[כג, א] כ"ב נשים כשרות היו בעולם ואלו הן שרה, רבקה, רחל, לאה, סרח בת אשר, יוכבד, מרים, בתיה בת פרעה, דבורה, צללפונית אשת מנוח, חנה, אביגיל, מיכל, בת שבע, אבישג, חולדה הנביאה, יעל, אסתר...
מדרש תנחומא (בובר) פרשת פקודי סימן ח
[בעטרה] שעטרה לו אמו (שם /שיר השירים ג'/), והוא קורא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת, כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן. בעטרה שעטרה לו אמו, אמר ר' יצחק חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, והוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו, ר' שמעון בן יוחי שאל לר' אלעזר בר יוסי א"ל אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א"ל כך אמר אבא, משל למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה אהבה יותר מדאי, לא זו מחבבה עד שקרא אותה [אחותי, לא זו מחבבה עד שקרא אותה] אמי, כך חיבב הקב"ה את ישראל וקרא אותם בתי, שנאמר שמעי בת וראי (תהלים מה יא), ולא זז עד שקרא אותם אחותי, שנאמר אחותי רעיתי (שה"ש =שיר השירים= ה ב), לא זז עד שקרא אותם אמי, שמעו אלי עמי ולאומי וגו' (ישעיה נא ד), ולאמי כתיב, עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו ואמר אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי.
סתירה בין פרק יב לפרק יא
נתבונן ב"לכאורה" של המקרא ואחר כך בתכלית הסיפור.
לכאורה יש ממש בטענה הביקורתית, שיש מעין סתירה בין פרק יב לבין פרק יא בשמואל ב,
שכן בפרק יב פסוקים ט-יא אומר נתן הנביא לדוד:
"מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע בעינו? את אוריה החתי הכית בחרב, ואת אשתו לקחת לך לאשה. ואותו הרגת בחרב בני עמון. ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה... הנני מקים אליך רעה מביתך".יש כאן חומרה רבה, ללא כל כחל וסרק.
מאידך, שעה שקוראים אנו את פרק יא, את המעשה עצמו, הרינו מוצאים הרבה נתונים העשויים ללמד עליו זכות. הפרק מתחיל:
"ויהי לתשובת השנה, לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל, וישחיתו את בני עמון ויצרו על רבה ודוד יושב בירושלים".כלומר, כל הגברים הלכו למלחמה וחנו שם זמן רב. רחוקים ממשפחותיהם ומנשיהם.
"ויהי לעת הערב, ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך, וירא אשה רחצת מעל הגג, והאשה טובת מראה מאוד. וישלח דוד וידרש לאשה".מדרש ציורי נאה מוסיף כאן סיפור קטן (סנהדרין קז, ע"א). וכי בת שבע היתה רוחצת לעיני כל? אלא מחצלת תלוייה הייתה שם, רצה דוד לצוד ציפור, שלח חץ, פגע החץ במחצלת והפיל אותה. כך נתגלתה בת שבע לעיניו. זה סיפור אגדה, אך תוכנו קרוב לפשט. הוא אינו אלא מצייר ומקשט את הצד המודגש במקרא. אכן אם נבוא לתרגם את הכוונה של פתיחת הפרק הנ"ל ללשוננו במלואה נצטרך לומר בערך כך: רבים הם גדולי עולם, עתודי ארץ, שרים ומלכים, שרודפים תענוגות, ואיש אל אשת רעהו יצהלו. דוד, שנכשל בעניין זה, לא עשה כך. הוא טייל על הגג - מי שמכיר את העיר העתיקה בירושלים יודע שמי שעומד על גג גבוה בעיר העתיקה עד עצם היום הזה, רואה כל מה שנעשה על הגגות הנמוכים ובתוך החצרות - "ויתהלך על גג בית המלך", הוא טייל, לא הלך לצוד נשים. והנה ראה באקראי ויצרו התלקח בו, מה המקרא רוצה לומר? שזה כישלון, שהדבר בא באקראי.
אכן בכתובים מפורש שדוד המלך שב בתשובה על חטא שעשה, ובכדי שהדברים יסתדרו לך עם מה שאמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, יש להקדים כמה דברים מדברי חז"ל על העניין הזה, ונתחיל בדבריהם בתלמוד (עבודה זרה ד ע"ב), וכך אמרו:
"אמר רבי שמעון בר יוחאי, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה [כלומר, גבור ושליט ביצרו היה, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליו, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בו] שנאמר (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי [יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי], אלא למה עשה?, ליתן פתחון פה לבעלי תשובה [שאם יאמר החוטא לא אשוב, שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד מדוד שחטא ונתקבל בתשובה, וגזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים] שאם חטא אומרים לו כלך אצל דוד.
זהו שאמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן נאמר (שמואל ב´ כג) נאום דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, נאם דוד בן ישי, הוקם עול, שהקים עולה של תשובה".
ולא התעורר העניין הזה ללא בקשתו המפורשת של דוד המלך שהקב"ה ינסה אותו בנסיון קשה, וכמו שפירשו חז"ל במסכת סנהדרין [קז עמוד א]:
"אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, לְעוֹלָם, אַל יָבִיא אָדָם עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן וְנִכְשַׁל. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב", וְאֵין אוֹמְרִים "אֱלֹהֵי דָּוִד"? אָמַר, אִינְהוּ, מִינְסוּ לִי, אַתְּ, לָא מִינְסִית לִי [האבות התנסו בנסיונות לפני הקב"ה ועמדו בכולם, אבל אתה לא התנסית כמותם]. אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נַסֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים כו, ב] בְּחָנֵנִי ה´ וְנַסֵּנִי צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי. אָמַר לֵיהּ, מִינַסְנָא לָךְ... [אנסה אותך, כבקשתך].
ועל דרך זה אמרו חז"ל במסכת סנהדרין [קז ע"א]:
דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב, (שם נא) "לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ", אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, גַּלְיָא וִידִיעָא קַמָּךְ [גלוי וידוע לפניך], דְּאִי בָּעָאִי לְמִכְפֵּייהּ לְיִצְרִי, הֲוָה כַּיְיפִינָא [שאילו רציתי לכפות את יצר הרע על הפיתוי של חטא בת שבע, הייתי יכול לכפות אותו ולהתגבר], אֶלָּא אֲמִינָא [כך אמרתי לעצמי], דְּלָא לֵימְרוּ, עַבְדָּא זָכִי לְמָרֵיהּ [עבד שניצח את רבו].
דָּרַשׁ רָבָא,מַאי דִּכְתִיב, (תהלים לח) "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן, וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד" -
רְאוּיָה הָיְתָה בַּת - שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁבָּאתָ עָלָיו בְּמַכְאוֹב. וְכֵן תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת - שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ פַּגָּה [קפץ את השעה ליזקק על ידי עבירה].
ומסבירים המקובלים [ראה תורת חיים סנהדרין שם] לפי מה שכתב בספר הזוהר כי נשמתו של אדם הראשון נתגלגלה בדוד ונתן סימן אד"ם נוטריקון אד"ם דו"ד משי"ח. וכשם שנשמתו של אדם היתה מגולגלת בדוד כך נשמתה של חוה היתה מגולגלת בבת שבע אשתו, ולכך נזדמן לקרות שמה בת שבע רמז לאותו מעשה שעשתה שהאכילה לאדם מפרי העץ שנקרא בנות שבע ככתוב בדברי חז"ל [בראשית רבה], ולכך אמר דוד ´כי אני לצלע נכון´, וקרא לבת שבע צלע, לפי שהיא חוה שנבראת מן הצלע.
ולכן תראה במסכת מגילה [פרק ד] שנמנו שם כמה פרשיות שאין לקרות אותם בציבור מפני כבוד האישים, אבל פרשת החטא של דוד עם בת שבע לא נמנתה שם, והיא נקראת ומוסברת בציבור, כי זהו שבחו של דוד המלך ששב בתשובה על מה שעשה וממנו יראו וכן יעשו כל מי שחטא וכפי שמסביר את העניין בספר תוספות יום טוב [שם].
ו
גודל תשובתו של דוד המלך אין לשער ואין לתאר, וכך אמרו חז"ל [ילקוט שמעוני אות קסה]:
"בעשרים ושניים שנים שנסתלקה רוח הקדש מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום היה מוריד כוס של דמעות ואכל פתו באפר שנאמר כי אפר כלחם אכלתי. אמר לפניו רבונו של עולם, קבלני בתשובה כדי שתוכיח את הרשעים, ותאמר להם ומה אם דוד מלך ישראל שעשה לפני דבר חמור כיון שחזר בתשובה לפני קבלתי אותו, אתם על אחת כמה וכמה שהייתי מקבל אתכם".
ועתה נחזור לדברי חז"ל שהבאת בשאילתך, חז"ל קיבלו שרק לרגלי דרגתו העליונה של דוד האשימו הכתוב כאילו בזנות, אבל באמת לא היה כאן יותר ממעשה לא ראוי, מאחר ובת שבע כבר קיבלה גט לפני שבעלה אוריה יצא למלחמה, שכך היה מנהג יוצאי מלחמות בית דוד. והראיה לכך מעצם העניין שהנביא לא ציווה על דוד שיפרוש מבת שבע לאחר מכן, אף שלפי דין התורה שאשה שזנתה אסורה עולמית על הבועל גם לאחרי שהבעל ימות או יגרש אותה. ומכך שבת שבע היתה לאחר מכן אשתו העיקרית של דוד המלך ובנה שלמה הוא זה שנבחר להמשיך את מכלות בית דוד אחריו, יוצא ברור שבאמת לא היתה כאן חטא של זנות עם אשת איש, וכאמור
.
וגם על הילד שנולד כתוצאה מאותו חיבור ראשוני עם בת שבע בכה דוד המלך עד מאוד כשנטה למות, ואם בת שבע היתה אשת איש הרי שהילד הזה היה ממזר שעל דוד לשמוח במותו. ולא לבכות ולהצטער כל כך כמתואר בכתובים, וכך כתבקווה במהרה בימינו הוא ממנה משלמה המלך ע"ה, ודוד המלך ע"ה ראה זה ברוח הקודש והבטיחה דזרעה ימלוך כמו שאמרו ז"ל (עיין רד"ק שמואל - ב י"ב, כ"ד) ועל זה צם והרבה בתפילה שיחיה אותו ילד ראשון שנולד ממנה, ואילו היה שמץ חטא אדרבא היה לו לשמוח כשמת שלא יהיה לו כמזכיר עוון, אבל באמת אילו היה אותו ילד חי, היה הוא המולך אחריו והבונה בית המקדש, נמצא לא היה אותו מעשה אכילת פגה גם בעולם הזה שהרי בהכרח היה אותו ולד להוולד אז, והיה בזה תיקון גמור לחטא אדם הראשון, שהיה גם כן באכילת פגה כנודע [שגם שם אמרו חז"ל שאילו היה ממתין אדם הראשון עד שבת היתה אכילת הפרי מותרת], והיה גמר התיקון ועת קץ ואותו ולד היה משיח בן דוד והבית שהיה נבנה על ידו היה קיים לעולמי עד, ובודאי שהיה אותו ולד נשמת משיח ומוכן לזה אלא שלא הגיע הקץ עדיין, וזהו האכילת פגה טרם הגיע הזמן והקץ שהוא היה עסוק באותו מעשה לברוא אורו של משיח, ולכן לא חש לעצמו ולאבדן נפשו בחשאי רק כל מגמתו להצלת כלל ישראל". בזב רבינו צדוק הכהן זצ"ל בספרו תקנת השבין [אות י] דברים נוראים ומרגשים :
"ותדע,
שהרי
כל שלשלת מלכות בית דוד
והמשיח המ
"ולפי שאז נסתלקה ממנו רוח הקודש שעל זה אמר השיבה לי ששון ישעך, והוא על ידי העצבות מהחטא, כי עצם החטא לא היה חטא כלל רק אדרבא קדושה גדולה כמו שהיה דוד המלך ע"ה כולו קודש לה´, אבל לפי שלמראית העין בעולם הזה היה חטא והיה חילול ה´ בפי הבריות וכמו שאמר לו הנביא (שמואל - ב י"ב, י"ד) אפס כי נאץ נאצת וגו´ גם הבן הילוד לך מות ימות, ולשון גם מבואר דבא להוסיף ולומר שכמו שעשית כן יהיה לך גם כן נגד זה דבר זה כי מאחר דרזוהי כסיין ואין התגלות בעולם הזה עדיין מאור הבהיר שלך בהכרח אי אפשר שיתגלה אור הולד הזה דאם כן אינו אכילת פגה ולא היה כאן חטא בעיני הבריות גם כן, ועל ידי זה בא לו העצבות אחר כך בביאת הנביא לו להגיד שלא עלה בידו כי נחשב חטא וצריך לעונש ובזה נסתלק ממנו רוח הקודש, עד שהוצרך לעוררו בשמחה של מצוה היינו מצות התשובה שזכה לה על ידי חטא זה להיות מקים עולה של תשובה ואלמדה פושעים וגו´ להורות
תשובה לרבים".
"
והוא שידע דלבו חלל
בקרבו רק שרצון ה´ יתברך כך על ידי זה הכניס שמחה של מצוה בלבו שהרי עושה בזה רצון ה´ יתברך דלמען תצדק וגו´, להורות תשובה לבעלי תשובה, ועבירה לשמה כמצוה שלא לשמה, ועל ידי זה חזר לו גם אז רוח הקודש ממש בנבואת נתן הנביא לו ובשעת תשובתו, כי באמת מצידו היה מלא קדושה גם בשעת מעשה ולא היה חטא כלל ולפיכך הוא לא התעורר לתשובה כלל על זה מעצמו כי לא עלה בלבו שיחשוב לו ה´ יתברך עוון בדבר זה שהיה יודע כל כוונתו לשם שמים, עד שהוצרך ה´ יתברך לשלוח אליו נתן הנביא להגדיל העוון ושהוא צריך לתשובה שזה היה כל הכוונה ליתן פתחון פה לשבים ולהקים עולה של תשובה".
"וחז"ל גילו הדבר שאמרו (שבת נו עמוד א) שהאומר דוד חטא אינו אלא טועה, ואמרו בלשון זה לומר שהוא דבר שאין להעלותו על הדעת כלל שאיש כמותו יחטא ואי אפשר שיאמר כן אלא מי שהוא טועה ומשובש בדעתו".
"אבל זהו בתורה שבעל פה שהוא גילוי המסתורין, אבל בכתוב בנביאים נאמר שחטא, שמעלה עליו הכתוב כאילו חטא, וכיון שהוא כאילו חטא שהרי הכתוב קראו חוטא הוא צריך לתשובה וילפינן משם הוראת תשובה, ...שמכוח קדושת אותה פרשה ואותן אותיות של סיפור חטא דוד ותשובתו בכוחן לגרום התעוררות תשובה בעולם, ולכן אי אפשר היה בלא זה, שיעקרו מן הכתובים שדבריהם תורה שלימה, והרי זה כעקירת אות מן התורה שקדושת נביאים כתובים כקדושת התורה דקיימים גם כן לעד".
