א. " וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם " (ב:כג), אותו פרעה שביקש להרוג את משה (ב:טו).

עתה סרה הסכנה מעל משה, כנאמר במפורש בפרק ד:יט, ולכן יכול משה לשוב מצרימה ולהתייצב שם לפני פרעה. ויצוין: כשם שלאחר מות מלך מצרים קם מלך אחר (או שושלת אחרת?) שתחתיו החל השעבוד של ישראל (א:ח), כך עתה (לפני שוב משה למצרים) קם מלך חדש (או שושלת חדשה) המאפשר/ת את תהליך הגאולה.

ב. " וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ " (ב: כג) – לאו דווקא עתה אלא במשך כל ימי השעבוד.  

ג. " וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱ-לֹהִים מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת-נַאֲקָתָם " (ב:כג-כד) – בכל אותה עת אכן התייחס הקב"ה לסבלם. ודוק שלא על תפילתם או תחינתם ואף לא על זעקתם ושוועתם לה' כתוב כאן, אלא זעקה, שוועה ונאקה סתם, כלומר קולות של אנחה ואולי גם של ייאוש. אין כאן הוויה דתית של יראת ה', והלוא יחזקאל מתאר בנבואתו (כ:ז-ח) את ישראל במצרים כעובדי עבודה זרה. מדרשי חז"ל [4] שישראל במצרים לא שינו את לשונם, שמותיהם ולבושם, מתארים אותם כשומרים על מאפייני ייחוד לאומי, לאו דווקא דתי, אולי מתוך כורח בידולם מהחברה המצרית, " כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם " (בר' מג:לב וראו מו:לד). ואולם הכתוב מעיד שגם שוועתם זו של ישראל עלתה אל ה', אף שטרם הגיע הזמן המיועד לגאולה.

ד. " וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב " (ב:כד). את בריתו לאבות זכר ה' תמיד, אך עתה הגיע המועד שבברית בין הבתרים נקבע לגאולה, דהיינו ארבע מאות שנה (בר' טו:יג) או ארבעה דורות (שמ' טז); העת שזֶרע ישראל יתרבה (תוך כדי בידוד השעבוד) לכדי עם עצמאי היכול לכבוש וליישב ארץ, וגם העת שבה " שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי " (בר' שם) ויש לסלקו מאדמת ארץ ישראל המקודשת.

ה. " וַיַּרְא אֱ‑לֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ‑לֹהִים " (ב:כה) – לאמור, כמסקנה מכל המתואר קודם לכן הטיל ה' עתה את שליחות הגאולה על משה.

      הכתוב " וַיֵּדַע אֱ‑לֹהִים " סתום, שהרי השורש י-ד-ע מסמן פועל נצרך, כלומר פועל הזקוק להשלמה במושא ישיר. כאן: את מי ידע או מה ידע? לכאורה אפשר להשלים את החסר מראש הפסוק: " וַיַּרְא אֱ‑לֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ‑לֹהִים [את בני ישראל]". אולם אם כך נשאל: מה עניין אותה ידיעה? כאן נזכיר את הידוע, שלשון 'ידיעה' במקרא אינה רק ידיעה אינפורמטיבית של מידע, אלא יש בה גם ממד רגשי של קרבה ושל הזדהות עם הזולת.

      נראה ש" וַיֵּדַע אֱ‑לֹהִים " כאן מטרים ומכוון לדברי ה' אל משה בסנה. שם, אחרי " רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם " (ג:ז), ואחרי "וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי " (שם), אומר ה' " כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו ". להצהרה אלוקית זו קודמת קביעת העובדה בפסקה שלנו, בפסוקים כד-כה: "וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים ", " וַיַּרְא אֱ‑לֹהִים ", " וַיֵּדַע אֱ‑לֹהִים ".

   שאלות

 א. כתוב את השלבים לגאולה בספר שמות
 ב. מהי הסיבה שאלוקים כעת זוכר " ויזכר אלקים"
 ג. כיצד מתחבר "ויזכר אלקים " למדרש "אמר אלקים למשה אין אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם       שישראל שרויים בצער ? דע לך ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול אני שותף בצערם "

 עקבות בחול
סרטון

"כי"  משמש בארבע לשונות
כי במשמעות של אם כאשר
כי במשמעות של פן שמא
כי במשמעות של אלא אבל
כי במשמעות של מפני שהרי אשר

 עומק השעבוד וזעקת בני ישראל, כפי שמובע בפסוקים הללו שבסוף בפרק ב'.

 הופעתו של משה כמי שראוי למנהיגות
ובעל יכולת להושיע את ישראל, כפי שסופר בראשית פרק ב'. ופרק ג פס' א

שאלה
במה תורמים  מדרש השם בפרק ב פס' 22
והסיפור בפרק ג פס' א  וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר
לבחירת משה למנהיג

זעקת בני ישראל לאלוהים  (קראו פסוקים  23-25)

1.     הוכיחו מהכתוב שבני ישראל המתינו לשעה מתאימה לשינוי והקלה במצבם.

2.     א. העתיקו את שלושת הביטויים המציינים את המצוקה של בני ישראל,  והסבירו את ההדרגתיות   בביטויי המצוקה

ב.  תגובת א-לוהים לקריאות המצוקה של בנ"י כוללת ארבעה שלבים:

               העתיקו את תגובת א-לוהים  בארבע שורות.

ד.      הסבירו כיצד באה לידי ביטוי ההדרגתיות בתגובת ה' למצוקתם של בנ"י?


"של נעליך מעל רגליך" (ג,ה)

"של נעליך מעל רגליך" (ג,ה)
הדברים הללו, אמר ר' ישראל מקוברין, מופנים לכל איש מישראל : הסר את המנעולים על הרגלייך הטבעיים, החוסמים בעדך להתעלות ולהרגיש אור. ומיד תווכח "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" כי התנאים שהנך שרוי בהם מתאימים ומוכשרים להתעלות






"כי"  משמש בארבע לשונות
כי במשמעות של אם כאשר
כי במשמעות של פן שמא
כי במשמעות של אלא אבל
כי במשמעות של מפני שהרי אשר
















אדון עולם 

אֲדוֹן עוֹלָם הוא פיוט 
המופיע בסידורי רבות מקהילות ישראל

בטרם תפילת שחרית,
ואשר מחברו לא נודע.
השערות שונות נכתבו בקשר לזיהוי מחברו,
כגון: רבי שלמה אבן גבירול^[1], רב שרירא גאון, רבן יוחנן בן זכאי^[2].
אולם משקלה הערבי מוכיח ששיר זה חובר רק בימי הביניים.

זהו פיוט שבח לא-לוהים 
על גודלו מעל העולם ואי-תלותו בו,
כאשר לבסוף ישנה אמירה המביעה
את הביטחון בו בעת שהאדם הולך לישון,
כאשר רוחו מופקדת בידי בורא העולם.

שמות, פרק ג' טז'-כב'

 

1.      עיין בכתוב וענה מה משה צריך להגיד לזיקני ישראל?

2.      פס' טז'- "פקד פקדתי"- למי הקב"ה מתכוון בכל אחת מהמילים? (העזר בספורנו)

3.      א. מה אמורים לבקש זיקני ישראל מפרעה?

ב. כיצד יכול להיות שהקב"ה צריך לשקר לפרעה? (עייני בתשובתו של רבינו בחיי)

רבינו בחיי לפס' יח'

"דרך שלשת ימים. ח"ו (חס וחלילה) שיהיה הדבר הזה ערמה כדי לברוח אלא כדי לקבל המצות כי רצה הקב"ה להכניסם במצות מעט מעט שהרי נצטוו תחלה על השבת במרה וכענין שמצינו באברהם שלא אמר לו מיד קח נא את יצחק אלא (בראשית כב) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק:"

 

4.  פס' יח'-  "ושמעו לקולך" מה בדיברי משה יגרום לזקנים להאמין לדבריו שהוא שליח אמיתי ולא בודה דברים מליבו? (העזרי ברש"י)

5.  פס' כב'- "וניצלתם את המיצרים" איך זה יתכן שבני ישראל יקחו למצרים את רכושם והרי זה גזל?   (העזרי באבן עזרא או ברשב"ם)

שאלות 8 9

שמות פרק  ב פרק ג












רשי על שמות פרק ג
שמות פרק-ג

{א} אחר המדבר. להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים: אל הר האלהים. על שם העתיד:{ב} בלבת אש. בשלהבת אש לבו של אש, כמו לב השמים, בלב האלה, (שמואל-ב יח, יד.) ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו, מה אמולה לבתך (יחזקאל טז, ל.): מתוך הסנה. ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה: אכל. נאכל, כמו לא עבד בה, אשר לקח משם: {ג} אסורה נא. אסורה מכאן להתקרב שם: {ה} של. שלוף והוצא, כמו ונשל הברזל, (דברים יט, ה.) כי ישל זיתך: אדמת קודש הוא.  (ש )המקום: {ז} כי ידעתי את מכאוביו. כמו וידע אלהים, כלומר כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו, ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם: {י} ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. ואם תאמר מה תועיל,  (ת) והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם: {יא} מי אנכי. מה אני חשוב לדבר עם  (א) המלכים: וכי אוציא את בני ישראל. ואף אם חשוב אני, מה זכו  (ב) ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים: {יב} ויאמר כי אהיה עמך. השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה, לך  (ג) האות כי אנכי שלחתיך,  (ד) ותצליח בשליחותי וכדאי אני להציל, כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אכל, כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק, וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים  (ה) שיצאו מצרים. דבר אחר כי אהיה עמך, וזה שתצליח בשליחותך, לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו, והיא הזכות העומדת לישראל. ודוגמת לשון זה מצינו, וזה לך האות  (ו) אכול השנה ספיח וגו',(ישעי' לז, ל.) מפלת סנחריב תהיה לך לאות על הבטחה אחרת, שארצכם חריבה מפירות ואני אברך הספיחים: {יד} אהיה אשר אהיה. אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות, אמר לפניו רבש"ע מה אני מזכיר להם צרה אחרת, דיים בצרה זו, אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו'. (לא שהשכיל חלילה משה ביותר, אלא שלא הבין דברי השי"ת, כי לא מחשבתו מחשבת השי"ת, שמאז כך היתה דעתו באומרו יתברך אהיה אשר אהיה, למשה לבדו הגיד, ולא שיגיד לישראל, וזהו יפה אמרת, שגם דעתי מתחלה כך היתה, שלא תגיד לבני ישראל כדברים האלה, אלא כה תאמר לבני ישראל אהיה פעם אחת. וכן משמע במסכת ברכות ודו"ק): {טו} זה שמי לעלם. חסר וי"ו לומר, העלימהו, שלא יקרא ככתבו (שמו"ר ג, ט.): וזה זכרי. למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור: {טז} את זקני ישראל. מיוחדים לישיבה. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ס' רבוא: {יח} ושמעו לקולך. מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף  (ח) שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם,  (ט) יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (בראשית נ, כה.): (אלהי העבריים. יו"ד יתירה, רמז לי' מכות. ברש"י ישן): נקרה עלינו. לשון מקרה, וכן ויקר אלהים, (במדבר כג, ד.) ואנכי  (י)אקרה כה, אהא נקרה מאתו  (כ) הלום: {יט} לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך: לא יתן. לא ישבוק, כמו על כן לא נתתיך, (בראשית כ, ו.) לא נתנו אלהים להרע עמדי, (שם לא, ח.) וכלן לשון נתינה הם. וי"מ ולא ביד חזקה. ולא בשביל שידו חזקה  (ל) כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו' ומתרגמינן אותו ולא מן קדם דחילה  (מ) תקיף. משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי: {כב} ומגרת ביתה.מאותה שהיא גרה אתה בבית: ונצלתם. כתרגומו ותרוקנון, וכן וינצלו את מצרים, (שמות יב, לו.)ויתנצלו בני ישראל את עדים, (שם לג, ו.) והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י,  (נ) עם ויצל אלהים את מקנה אביכם, (בראשית לא, ט.) אשר הציל אלהים מאבינו, ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם, אלא בלשון ונפעלתם, כמו ונסחתם מן האדמה, (דברים כח, סג.) ונתתם ביד אויב, ונגפתם לפני אויביכם, (ויקרא כו, יז.) ונתכתם בתוכה, (יחזקאל כב, כא.) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו, וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים,  (ס) ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם, תנקד בשו"א בחטף, כגון ונשאתם  (ע) את אביכם, (בראשית מה, יט.) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (במדבר לב, כט.) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר, שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו ודברתם אל הסלע, (שם כ, ח.) וכפרתם את הבית, (יחזקאל מה, כ.) ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט.):


שאלות חזרה למבדק 

            שמות פרק ג'  

 

 

1.
היכן הנהיג משה את צאן יתרו ?
 מדוע דווקא שם ?   {א' וברש"י }  
  * הבא  דוגמא נוספת מחומש בראשית על זהירות מן הגזל ברעיית צאן?

 

____________________________________________________________________________________________________

 

 

2.
" וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" – 
מדוע על פי רש"י נתגלה מלאך ה' למשה דווקא מתוך הסנה?      

 להבנת רש"י העזר במדרש הבא:
"א"ל הקב"ה למשה : 'אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויים בצער , 
הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול אני שותף בצערן' ".

____________________________________________________________________________________________________

 

 

3.
כיצד מזדהה לפני משה מלאך ה' הדובר אליו מתוך הסנה?   
האם משה שמע לפני מעמד זה על אלוקי אבות ישראל?  נסה להוכיח מהפסוק!  { ו }

 

____________________________________________________________________________________________________

 

 

4.
מה מספר ה' למשה?                        
  ומה מבשר ה' למשה בעניין גאולת ישראל?  {ח }

 

____________________________________________________________________________________________________

 

 

5.
" כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" – וכי יעלה על דעתנו שה' אינו יודע משהו?!       
כיצד רש"י פותר בעיה זו ומפרש מילה זו ?  { ז }

 

____________________________________________________________________________________________________

 

 

6.
מה השליחות שה' מבקש ממשה לעשות?  {י }   
מהם שני הסיבות שמשה מנמק את סירובו? { יא וברש"י }

 

____________________________________________________________________________________________________

 

7.
" וְזֶה לְּךָ הָאוֹת
כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ
בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם
תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה". { יב }    
  2 פירושים ברש"י לפסוק זה :

א.       " וְזֶה " - ___________________________ הוא אות {סימן} לכך ש ________________________________________ .

ב.        " וְזֶה " - ___________________________ הוא אות { סימן } לכך ש _______________________________________ .

 

8.
מהו חששו של משה מהמפגש הראשוני עם עם ישראל? { יג }

 

_______________________________________________________________________________________________________

 

9.
מהי התשובה הראשונה ששם בפיו ה' לענות לבני ישראל ?    {יד }   מה פירושה ?  {רש"י }  
מהי התשובה הנוספת ששם בפיו ה'?

 

_______________________________________________________________________________________________________  

 

 

10.
מה מצווה משה לומר לזקני ישראל? {טז }        
    " פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם" – מה מיוחד בלשון זו ? {רש"י - טז }

 

_______________________________________________________________________________________________________

 

 

11.
מה מצווה משה לעשות יחד עם הזקנים?  {יח }                

 

_______________________________________________________________________________________________________

 

 

12.

עייןפרק ה' פסוק א.   

השווה ובדוק , האם ציווי זה התבצע{ =נעשה }?            

                 מה גרם לשינוי ? { רש"י  ה' א }

 

_______________________________________________________________________________________________________

 

 

13.
האם שליחותו של משה לפרעה תצליח בהתחלה?            
 מה מודיע ה' למשה בעניין זה?    {יט }

 

_______________________________________________________________________________________________________  

 

 

14. מה מבשר ה' למשה לגבי ההמשך ? (שני דברים) {כ – כב }

 

א.____________________________________________________________________________

 

ב.____________________________________________________________________________

 

 מה מצבם של בני ישראל לפי פסוקים 25-23?

 בני ישראל קיוו שעם מות המלך המשעבד, תתבטלנה גזרותיו ויבוא הקץ לשיעבוד. אבל לא כך קרה, המלך מת והשעבוד נמשך. התקווה לשינוי לא מתממשת ולכן בני ישראל זועקים   לה'.

 מהי תגובת ה' למצבם? מה הוא רואה? מה הוא שומע? מה הוא זוכר? מה הוא יודע?

 תגובת ה' לזעקתם:

1. "וישמע ה' את נאקתם" – ה' שומע
2. "ויזכר ה' את בריתו" – ה' נזכר בבריתות
3. "וירא ה' את בני ישראל" – ה' מסתכל ובודק שהכל בסדר
4. "וידע ה'" – ה' יודע מה לעשות בנסיבות הקיימות

 

 התגלות ה' למשה ומינויו של משה למנהיג – פרק ג – ד 17:

 היכן מתרחשת התגלות ה' למשה ומדוע?

 משה רועה את צאן יתרו במדבר. (מהן תכונותיו של משה כרועה צאן ובמה יעזרו לו בהמשך ?רועה צאן נדרש לאחריות, מסירות, נאמנות, שיקול דעת וכושר אירגון. ואלה תכונות   הנדרשות גם ממנהיג. כרועה צאן מכיר משה את תנאי המדבר, דבר שיתרום לו בהנהיגו את העם במדבר. לפי המדרש מגלה משה רחמים כלפי הגדי הקטן הבורח מן העדר ומחפש   מים. משה מגלה אמפטיה ורחמים כלפי הגדי ונושא אותו על כפיו בחזרה אל העדר. עוד נאמר שנוהג הקב"ה לבחון את מנהיגיו כרועי צאן, אזי יהיו ראויים להנהיג את העם.)

 ה' מתגלה למשה בשיח  הסנה. ניתן להסיק מכך שה' נמצא בכל מקום גם בדבר הכי פשוט ועלוב. ניתן לומר שאחת ממידותיו של ה' היא צניעות משום שהוא בוחר להתגלות למשה   בסנה ולא בעץ אורן או זית.

 חז"ל מזהים את הסנה עם שיח פטל קוצני בעל ענפים דקים ארוכים וסבוכים.

 כיצד מתגלה ה' למשה? מדוע?

 משה רואה חזיון מוזר- סנה בוער באש והסנה איננו אוכל.

 התגלות ה' בסנה נעשית בשלבים ובהדרגתיות.

 1 . ראיית הסנה הבוער.

 2. התקרבות  אל הסנה.

 3. שמיעת הקול הקורא בשמו והצו: "של נעליך מעל רגליך.."

 4 . אלהים מציג את עצמו- אלהי אברהם יצחק ויעקוב-אלהי האבות להדגשתההבטחה והמחוייבות לברית שכרת עמם.

 סיבת ההדרגתיות-א. שיתרגל משה למראה ולא יבהל.

                               ב. מפני שעתה היתה תחילת נבואת משה

                                   רצה ה' לחנכו מעט מעט ולהעלותו ממדרגה למדרגה,

                                   עד שיתחזק שכלו.

 מטרות ה' בהתגלות בסנה-

 הצגת עצמו, אני אלהי אברהם יצחק ויעקב...

 הצגת המניעים לעזור לבני ישראל- האל שמע את צעקתם, זוכר את הברית...

 הצגת האופן בו יוציא את בני ישראל ממצרים.

 הטלת השליחות על משה.

 

 סמליות הסנה-

 הסנה מסמל את ישראל.

 האש מסמלת את מצריים.

 האש המנסה לשרוף את הסנה כמו המצרים המבקשים לכלות את ישראל ואינם

 יכולים.

 

 מהי תגובתו של משה? הסבירו מדוע הוא נוהג כך.

 משה מסרב  לקבל את השליחות, הוא מתווכח עם האלהים וחמש פעמים מביע הסתייגויות וסירובים לקבלת השליחות. ה' משיב לו ומבקש לשכנע אותו, לבסוף כופה עליו את   השליחות.משה נוהג כך כי הוא מפחד ולא מאמין בעצמו. הוא גם מגמגם וחושש שלא יקשיבו לו.

 

 

 משה מציג טיעונים בהם הוא מסרב לקבל עליו את השליחות. עליכם לדעת להציג ולהסביר כל טיעון. כמו כן, להציג מול טיעוני משה את תשובות ה'.

 הוויכוח בין משה לה':
 טענהראשונה:
 משה פונה אל ה' ואומר לו: "מי אנכי וכי אלך אל פרעה וכי אוציא אתבני ישראל ממצרים" (ג, 11)
 משה מרגיש עצמו כאדם קטן ונחות מול התפקיד, הדורשאחריות רבה.
 הרעיון: קטנות האדם מול גודל התפקיד
 ה' משיב לו: "כי אהיהעמך..." (ג,12)
 אתה משה אינך פועל בכוחות עצמך, אני ה' תמיד מלווה אותך ועוזר לךבתפקיד
 הרעיון: כוחו של השליח מקורו בשולח
 שליח= משה, שולח=ה', השליחות: פניהלפרעה, הוצאת בנ"י ממצרים.
 לסיכום טענת משה מתייחסת לעצמו.

   טענהשנייה:
  טענת משה: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ... ואמר לי מה שמו, מה אומרעליהם"
  הסבר: לדעת משה, העם ירצה לדעת מה מידותיו של ה', כי זהות ה' קשורהבשמו.
 תשובת ה': אהיה אשר אהיה ויאמר כי תאמר לבני ישראל אהיה שלחניאליכם".
  רש"י: בתובה זו – "אהיה אשר אהיה" מפרש רש"י כי השם נמצא תמיד וכל צרהעם עמו ישראל.
  3 פעמים מופיעה המילה "אהיה" כדי להדגיש שה' בכל שלושתהזמנים נמצא עם עמו.
    "אני שהייתי, ואני הוא עכשיו, ואני הוא לעתידלבוא".
   השורש ה.י.ה = להיות נצחי, קיים תמיד.

   טענה שלישית:
   טענת משה: "והן (הכוונה לעם) לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרלא נראה אליך ה'"
   הסבר: משה מפקפק באמון שהעם ייתן בו. מתוך חשש שה' לא נגלהאליו.
   תשובת ה': ה' נותן למשה 3 אותות:
1. מטה ↔נחש  (מטה שהופך לנחש ולהיפך)

1. המטה נבחר משום שהוא מסמל מלכות, כח.
   2. יד בריאה ↔ידמצורעת
   יד בריאה שהופכת למצורעת. מחלת עור קשה, שקשה להיפטר ממנה. להתרפות מצרעת זהו נס.
    3. מיהיאור ↔דם היאור
   מי היאור הפכו לדם כאשר שפכו אותם ליבשה.היאור נחשב למקור הקיום והחיים של המצרים. היאור נחשב לאלאצלם.

 

1. לסיכום: ה' רוצה להראות בעזרת האותות:
   1. שליטה בטבע והשפלה של אלוהימצריים.
   2. היכולת לשנות את הטבע כרצונו.
   
   טענה רביעית:
   טענת משה:"... לא איש דברים אנכי גם מתמול וגם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פהוכבד לשון אנכי".
   כוונת הביטוי כבד פה וכבד לשון הוא:
   א. משה מתקשה בדיבור= מגמגם
   ב. אני משה חסר כשרון נאום.
   תשובת ה': " ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדםאו מי ישים אילם או חירש או פיקח או עיוור הלא אני ה'"
   הסבר: ה' שואל מספר שאלותרטוריות שהרי התשובה ברורה – הכל נעשה על פי רצון ה'.
   ה' מחליט מי יהיה עיוור, חירש, אילם...
   ה' מוסיף בדברי עידוד ואומר למשה: "ועתה לך ואנכי אהיה עם פיךוהורתיך אשר תדבר."
   לפנינו הרעיון הנלמד כוחו של השליח מקורו בשולך, משה צריךלהאמין כי אינו פועל לבד.
   
   טענה חמישית:
   דברי משה אל ה': "...שלחנא ביד תשלח"
   הסבר: משה פונה אל ה' ואומר שלח כל מי שתשלח חוץ ממני.
   תגובתה': ה' כעס: "ויתר אף ה' במשה..."
   ה' ממנה עוזר למשה והוא אהרון אשר הרגשתו היא: שמחה לתפקיד שמשה קיבל, אין הוא קנא כלל ושנים יחד יבצעו את התפקידהנכבד.
   
   מסקנה:אין אדם בתפקיד נכבד ובשליחות ציבורית, אשר מתמנה ע"יה' ויכול להתחמק מהתפקידו.