בס"ד
שאלות הקדמה לפרק ו
שמואל א פרק ד
בפרק זה, מתואר קרב קשה בין ישראל והפלישתים. הפלישתים מנצחים, ולוקחים את ארון האלוהים מידי ישראל. בקרב הזה נהרגו חיילים רבים וביניהם גם בניו של עלי הכהן - חפני ופנחס. כאשר עלי הכהן שומע את הבשורות הקשות הוא נופל ומת. כאשר אשת פנחס שומעת את הבשורה היא יולדת את בנם, ומת
שמואל א פרק ה
הַּפְלִׁשְּתִים לוקחים את ארון ה' מישראל לאשדוד )עיר ּפְלִׁשְּתִית(. באשדוד, הם מעמידים את ארון ה' לצד הפסל של האל הּפְלִׁשְּתִי - ּדָגֹון. הנוכחות של ארון ה' גורמת לנזק לַּפְלִׁשְּתִים: הפסל של ּדָגֹון נופל ונשבר, ומגיפה פורצת בעיר. הַּפְלִׁשְּתִים מחליטים להוציא את ארון ה' מהעיר ולהעביר אותו לערים אחרות: ּגַת ועֶקְרֹון. אולם גם בערים אלו פורצת מגיפה.
שמואל א פרק ו
הפלישתים נותנים לפרות ,אמהות לעגלים, להוביל את הארון . הפרות מובלות לצומת דרכים הקושרת בין פלשת ממערב לבית שמש יהודה במערב. העגלים נשארים במרחק מה וקול געיותיהם נשא למרחוק. זהו הנסיון האחרון לדעת האם מכות הארון יד ה' הן או מקרה הוא.
(מדוע הפלישתים התלבטו בשאלה זו לאחר כל המכות שהן חטפו?
תשובה : הפלישתים לא הסתפקו בכך שהמכות מקורן בארון ה' , אלא הסתפקו ביכולתו להושיע עצמו מידם. הם חשבו שאולי כעת הם הכניעו את ארון ה'. {בדומה לפרעה קודם קריעת ים – סוף!}-הרב וינר – שעורים.
וי"א הם רצו לבחון האם לכבוד ה' יש מקום מיוחד שבו הוא שוכן. המקום כמובן במשכן ישראל.- אלעד ליסון – שעורים.)
ארון הברית
חדשות התנך
שמואל ב פרק ו
הנושאים המרכזיים בפרק:
1 דוד מחליט להביא את ארון ה' לירושלים. פסוקים 1-3
2 בדרך לירושלים, ארון ה' כמעט ונופל. פסוקים 4-9
איש בשם עֻזָּה תומך בארון ה', נוגע בו למרות האיסור נענש ומת.
3 דוד מעביר את ארון ה' לשמירה בבֵית עֹבֵד פסוקים 10-11 אֱדֹם הַגִתי. ארון ה' נמצא שם שלושה חודשים.
4 דוד מביא את ארון ה' לירושלים! פסוקים 12-15
5 מיכל, אשתו של דוד, מזלזלת בו כיוון שהוא פסוקים 16-23 רוקד יחד עִם העַם לפני ארון ה'.
על כך, מיכל נענשת ולא יולדת ילדים כל חייה.
שאלות
השלם
|
מראה מקום |
נושא ראשי |
נושא משני |
מראה מקום |
|
ו, א-כג |
העלאת ארון ה' לעיר דוד |
העלאת הארון הראשונה |
|
|
חששו של דוד |
|
||
|
העלאת הארון השנייה |
|
||
|
מיכל בת שאול |
ו, טז |
||
|
המשך העלאת הארון לירושלים |
|
||
|
המפגש בין מיכל לדוד |
|
"וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר" הבקר שמטו אבל העגלה והארון לא זזו-
עוזא פשע במה ששלח ידו לאחוז בארון, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט, והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז"ל (סוטה לה א) נושאיו נשא, את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם:
שמואל ב, ו: העלאת ארון ה' לעיר דוד
מבוא
שמואל ב פרק ו' משלים את פרק ה' בהפיכת ירושלים למרכז רוחני והבאת ארון האלוקים אל העיר. בפרק זה ננסה להבין את התהליך המורכב של העלאת הארון ומה הוא מסמל, וכן את יחסה של מיכל לעניין.
שאלות
העלאת הארון הראשונה והשנייה
ג. מה פשר התנהגותה של מיכל ומה היא מלמדת אותנו?
צעד חמישי: דוד מעלה את ארון הברית לירושלים
ושאף להפוך אותה גם למרכז הדתי והרוחני של העם.
כוונותיו של דוד המלך בהעלאת הארון:
ירושלים אינה עיר בירה רק במובן מדיני. דוד רוצה להפוך אותה לעיר בירה רוחנית
הסובבת סביב ארון ה' השוכן בה, והוא רואה חשיבות להביא את הארון למקום מרכזי בחיי העם
וגם על מנת לכבד את הארון כראוי (מצודות דוד דה"א יג, ג: אלינו - אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו).
דוד רוצה לעשות תיקון למה שאירע בימי שאול קודמו, כאשר לא דרש העם את ה': דה"א יג, ג: (ג) וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל: ( רד"ק : בעקבות הריגת שאול את כהני נוב)
שאלות
הניסיון הראשון להעלות את ארון ה' לעיר דוד. קראו פרק ו' 1-11 וענו:
- תארו במילים שלכם את התהלוכה שליוותה את הארון בדרכו לירושלים.
- קראו את הפסוק בספר במדבר ד,15 והשיבו:מה דינו של מי שנוגע בארון?
- בהחלטתו לעכב את העלאת הארון לירושלים גילה דוד תכונה חשובה של מנהיג. אילו תכונות מנהיגותיות גילה דוד במעשה זה ?
תלתן פעילות
העלאת הארון הראשונה (א-ח)
כוונותיו של דוד המלך בהעלאת הארון
1. מה היו כוונותיו של דוד המלך בהעלאת הארון לירושלים-לעיר דוד? (2 כוונות)
הסיבות לשיבוש בהעלאת הארון (א-ח)
עליך לדעת סיבה אחת מתוך שני ההסברים הבאים:
רש"י שמואל ב ו, ג
אל עגלה חדשה: טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו "כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז, ט) ולפי שאמר: "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי"[1] (תהלים קי"ט נ"ד) נענש לבוא לידי כך ומת עוזא על ידו, לפיכך כשהביאו מבית עובד הביאו בכתף...
מלבי"ם ב ו, ו
ויבואו: אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט. והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו - נושא לא נישא. ואמרו חז"ל (סוטה לה א): "נושאיו נֹשא, את עצמו לא כל שכן?!". והסבה לזה הייתה "כי שמטו הבקר" מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם.
שאלות
3. עיין בדבריהם של שני המפרשים שלפניך - רש"י ומלבי"ם, וענה לפי אחד הפירושים:
א. מה הייתה הטעות (החטא) שגרם לשיבוש בהעלאת הארון? (הבא ראיה מן הכתוב).
ב. מדוע לדעתך העונש היה כה חמור?
|
|
מלבי"ם [ו] :ויבואו. אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט, והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז"ל (סוטה לה א) נושאיו נשא, את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם: |
|
לדעת המלבי"ם, ההתייחסות הטבעית הפשוטה אל הארון כזקוק לתמיכה אנושית, מלמדת על יחס שגוי. הארון נושא את כל מי שנושא אותו ולכן אינו זקוק לנושאים (ולכן גם אינו כבד על כתפי הלויים(. |
|
מקומו של סיפור עוזה – השוואה בין ספר שמואל לדברי הימים [העמקה]: ראינו כי בפרק הקודם ראה דוד את ישועת ה' במלחמתו בפלשתים. שמואל ב ה, כ: וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם ואילו בפרק שלנו הוא רואה את זעמו של ה' ועל כך חורה לדוד: ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
|
ý מקומו של סיפור עוזה - השוואה בין ספר שמואל לדברי הימים
ראינו כי בפרק הקודם ראה דוד את ישועת ה' במלחמתו בפלשתים.
שמואל ב ה, כ: "וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם"
ואילו בפרק שלנו הוא רואה את זעמו של ה' ועל כך חורה לדוד:
שמואל ב ו, ח: "וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
בספר דברי הימים סדר המאורעות הפוך (ויתכן שזהו הסדר הנכון של המאורעות) ולפיכך ניתן לסבור כי הצלחתו של דוד במלחמתו עם הפלשתים הבהירה לו כי הוא תיקן את שעשה, ובעקבות הניצחון נפתחת הדרך להעלאת הארון לירושלים ולגילוי שלמות אחדות העם, השכינה והארץ בהשכנת הארון בירושלים.
(ראה ביתר פירוט בספרו של הרב יגאל אריאל, עוז מלך, עמ' 162)
[1] תלמוד בבלי מס' סוטה לה ע"א:
"דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי", אמר לו הקדוש ברוך הוא: דברי תורה שכתוב בהן "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג, ה), אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו'" - ואיהו אתייה בעגלתא" (למרות שבדברי דוד באו מפני חיבתו לתורה מכל מקום יש בכך גם צד שאינו מבטא את כל כבודה וחשיבותה של התורה".
העלאת הארון השנייה (ט-יט)
4 שאלות
- תארו את ריקודו של דוד ולבושו.
- "מה נכבד היום מלך ישראל" מה לדעתכם הפריע למיכל בהתנהגות דוד?
- כתבו והסבירו את הדברים שהשיב דוד למיכל. מה לדעתכם האמירה הקשה ביותר?
- כיצד הסתיים מסע הארון לירושלים?
- האם גם היום נוהגים לחגוג עם הבאת חפצים מקודשים לבתי כנסת או לערים מסוימות?
מהו התיקון שעושה דוד על מנת להעלות את הארון בשנייה?
רד"ק שמואל ב פרק ו, יא ד"ה: "את עובד אדום הגתי"
לוי היה, ומן השוערים היה, כמו שכתוב בדברי הימים א (טו, יח): "וְעֹבֵד-אֱדֹם וִיעִיאֵל הַשֹּׁעֲרִים".
ומן המשוררים גם כן היה, כמו שכתוב בדברי הימים א (טו , כא): "וְעֹבֵד-אֱדֹם וִיעִיאֵל וַעֲזַזְיָהוּ בְּכִנֹּרוֹת".
וקראו גתי לפי שהתגורר בגת.
שאלות
1. מי היה עובד אדום הגיתי?
2. עיין במקרות הבאים וענה לאלו שתי מסקנות, הגיע דוד בעקבות:
א. השהייה של ארון ה' בבית עובד (ע"פ שמואל ב פרק ו פסוקים י-יב)?
ב. מתהליך העלאת הארון בפעם הראשונה (ע"פ דברי הימים א טו, יא-טו)? בסס את תשובתך על הכתוב בדה"י.
שמואל ב פרק ו
(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:
(יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ:
(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:
דברי הימים א פרק טו
(יא) וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב:
(יב) וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם
תְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ:
(יג) כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט:
(יד) וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו) וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר ה' בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם:
שאלות
5. סכם, מהו התיקון שעושה דוד על מנת להעלות את הארון בשנייה?
מיכל ודוד
העלאת הארון השניה - והעימות בין מיכל לדוד
את המתרחש בירושלים בעת העלאת הארון מציג הכתוב באופן כפול:
תיאור א - דוד והעם נמצאים בעיר עצמה, תיאור ב - מיכל אשת דוד בארמון.
לקרוא בקול - ע"פ הטבלה
|
א דוד - עִם עַם ישראל בעיר |
ב מיכל - בארמון |
|
(יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא: (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר: |
(טז) וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה' וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ: |
|
(יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי ה' וּשְׁלָמִים: (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת: (יט) וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ: |
(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים: |
שאלות
1. תיאור א משקף את תחושותיו ומחשבותיו של דוד המלך בעת העלאת הארון
לעומת זאת תיאור ב מציג יותר את תחושותיה ומחשבותיה של מיכל על טקס העלאת הארון.
לאלו מסקנות ניתן להגיע מהשוואה בין שני התיאורים של הכתוב להעלאת הארון? בסס את תשובותיך על ראיות מן הכתוב.
השיחה בין מיכל לדוד (כ-כב)
2. עיין בוויכוח בין מיכל לדוד, נסה להסביר מה שורש המחלקות שבין מיכל לדוד?
|
טענת מיכל |
תשובת דוד |
|
(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים |
(כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה': (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה: |
המדרש שלפניך רואה בויכוח בין מיכל לדוד לא רק ויכוח נקודתי, אלא ויכוח עקרוני בין בית המלוכה של שאול לבין בית המלוכה של דוד.
במדבר רבה פרשת במדבר פרשה ד
וכך אמרה לו מיכל: של בית אבי היו צנועין כל כך, ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים?!
כיון שגמרה דבריה אמר לה: וכי לפני מלך בשר ודם שחקתי ולא לפני מלך מלכי המלכים שחקתי אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו...
דבר אחר: אמר לה: של בית אביך היו מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים.
שאלות
1. מהו הויכוח העקרוני בין מיכל לביו דוד, וכיצד הוא יכול להסביר מדוע ה' העדיף את מלכות בית דוד על מלכות בית שאול?
עונשה של מיכל: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (כג)
עליך לדעת את אחד משני מהפירושים הבאים:
מדוע למיכל לא היו בנים?
מצודת דוד שמואל ב ו, כג
לא היה לה ילד - בעון שבזתה את דוד על שהקל בכבודו לפני ארון האלהים.
רלב"ג שמואל ב ו, כג
מה שאמר אחר זה "ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" כאילו יאמר שזה המאמר היה סבה להימנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה.
שאלות
2. כיצד ניתן להסביר את העובדה שלמיכל לה נולדו ילדים עד יום מותה? (פרט בתשובתך גם, האם זה עונש משמים או תוצאה טבעית)? הסבר לפי אחד משני הפירושים.
ý סיכום מפגשי מיכל ודוד
זהו המפגש האחרון המופיע בתנ"ך בין מיכל לדוד, לקשר ביניהם היו עליות ומורדות:
א. מיכל אוהבת את דוד (שמואל א יח).
ב. מיכל ממלטת את דוד מפני אביה (שמואל א יט).
ג. מיכל ניתנת לפלטי בן ליש (שמואל א כה).
ד. מיכל מוחזרת לדוד על ידי איש בושת ואבנר (שמואל ב ג).
ה. מיכל בזה לדוד בטקס העלאת ארון ה' (שמואל ב ו).
עבודה בכתב
1) העלאת הארון לירושלים
א) מאין העלו את הארון בפעם הראשונה ומאין בפעם השנייה?
ב) תארו את התהלוכה בפעם הראשונה.
ג) תארו את התהלוכה בפעם השנייה.
ד) כיצד הגיבה מיכל על התנהגות דוד?
ה) מה ענה לה דוד על טענותיה?
שמואל ב פרק ו
שמואל ב פרק ו משלים את פרק ה' בהפיכת ירושלים למרכז רוחני והבאת ארון האלוקים אל העיר. בפרק זה ננסה להבין את התהליך המורכב של העלאת הארון ומה הוא מסמל, וכן את יחסה של מיכל הפרק ילמד בשני שיעורים
שאלות מכוונות הוראה:
א. מדוע מת עוזא בזמן העלאת הארון?
ב. מהו התיקון שעושה דוד על מנת להעלות את הארון בשניה?
ג. מה פשר התנהגותה של מיכל ומה היא מלמדת אותנו?
העלאת הארון הראשונה
|
העלאת הארון הראשונה [א-ח]: |
|
א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אָלֶף: (ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: |
|
כוונותיו של דוד המלך בהעלאת הארון: ירושלים אינה עיר בירה רק במובן מדיני. דוד רוצה להפוך אותה לעיר בירה רוחנית הסובבת סביב ארון ה' השוכן בה, והוא רואה חשיבות להביא את הארון למקום מרכזי בחיי העם גם על מנת לכבד את הארון כראוי (מצודות דוד דה"א יג, ג: אלינו - אל ירושלים המרובה באוכלסין כי לא דרשנוהו בכבוד הראוי לו). דוד רוצה לעשות תיקון למה שאירע בימי שאול קודמו, כאשר לא דרש העם את ה': דה"א יג, ג: (ג) וְנָסֵבָּה אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל: ( רד"ק : בעקבות הריגת שאול את כהני נוב). |
|
הסיבות לשיבוש בהעלאת הארון |
|
|
מלבי"ם [ו] :ויבואו. אחר ששגו בכל אלה הוסיף עוזא לפשוע במה ששלח ידו לאחוז בארון, בחשבו שצריך סמך בל יתמוטט, והיה לו לדעת כי ה' השוכן בו נושא לא נישא, ואמרו חז"ל (סוטה לה א) נושאיו נשא, את עצמו לא כל שכן, והסבה לזה היתה כי שמטו הבקר מתחת העגלה, והיה לו להבין שזה היה משאתם ופחדם: |
|
לדעת המלבי"ם, ההתייחסות הטבעית הפשוטה אל הארון כזקוק לתמיכה אנושית, מלמדת על יחס שגוי. הארון נושא את כל מי שנושא אותו ולכן אינו זקוק לנושאים (ולכן גם אינו כבד על כתפי הלויים(. |
|
מקומו של סיפור עוזה – השוואה בין ספר שמואל לדברי הימים [העמקה]: ראינו כי בפרק הקודם ראה דוד את ישועת ה' במלחמתו בפלשתים. שמואל ב ה, כ: וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם ואילו בפרק שלנו הוא רואה את זעמו של ה' ועל כך חורה לדוד: ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
|
|
העלאת הארון השניה: |
|
(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי: (יא) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ: (יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה: |
|
רד"ק מפרש כי עובד אדום הגיתי היה לוי שגר בגת (ולכן שמו) וכיוון שראה דוד כי בהשגחת הלויים הארון מסב ברכה, הוא הבין את פרץ ה' ואת הנדרש ממנו, ובעקבות זאת ידע מה לא עשה כשורה ומתקן את הדבר, כפי שמתאר זאת ספר דברי הימים א טו, יב-טו: יא וַיִּקְרָא דָוִיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְאוּרִיאֵל עֲשָׂיָה וְיוֹאֵל שְׁמַעְיָה וֶאֱלִיאֵל וְעַמִּינָדָב יב וַיֹּאמֶר לָהֶם: אַתֶּם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לַלְוִיִּם הִתְקַדְּשׁוּ אַתֶּם וַאֲחֵיכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֵת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הֲכִינוֹתִי לוֹ: יג כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ כִּי לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט: יד וַיִּתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: טו וַיִּשְׂאוּ בְנֵי הַלְוִיִּם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה כִּדְבַר ה' בִּכְתֵפָם בַּמֹּטוֹת עֲלֵיהֶם: |
מיכל ודוד
|
העלאת הארון השניה: |
||||||
|
את המתרחש בירושלים בעת העלאת הארון מציג הכתוב באופן כפול – דוד העם הנמצאים בעיר עצמה ומיכל אשת דוד בארמון. כדאי להציג את הכתוב בטבלה הבאה: |
||||||
|
||||||
|
השיחה בין מיכל לדוד [פסוקים כ-כב] |
||||||
|
כ ... וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים: כא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם ה' עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה': כב וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה: |
||||||
|
||||||
|
במדבר רבה פרשת במדבר פרשה ד וכך אמרה לו מיכל: של בית אבי היו צנועין כ"כ ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים?! כיון שגמרה דבריה אמר לה: וכי לפני מלך בשר ודם שחקתי ולא לפני מלך מלכי המלכים שחקתי אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו ... אמר לה: של בית אביך היו מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים. |
||||||
|
עונשה של מיכל: |
||||||
|
(כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ: |
||||||
|
על פי פירוש רד"ק, מיכל נענשה על דבריה לדוד, ומכאן ואילך לא נולדו לה יותר ילדים, אבל לפני כן נולדו לה בנים. מה שאמר אחר זה 'ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה' כאילו יאמר שזה המאמר היה סיבה להימנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה: |
||||||
|
רלב"ג [כג]: מה שאמר אחר זה ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה כאילו יאמר שזה המאמר היה סבה להמנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה: |
הקשר רחב
סיפורו של עוזא אינו המקום היחיד בו אנו מוצאים פגיעה בקרבים אל הקודש:
בכל אחד מן המקומות ניתן למצוא פרשנים הרואים את חטאי הקרבים ופרשנים הרואים בעצם הקרבה מצב שגורם לפגיעה.
דוגמאות:
בחנוכת המשכן מתים נדב ואביהוא וגם שם נחלקים הפרשנים מה היה חטאם, אך משה אומר לאחיו:
ויקרא פרק י
(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:
רש"י ויקרא פרק י
אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך:
רש"י מפרש את מותם כגדולתם, ולפי פירושו המשכן מתקדש בדרך זו.
בשובו של ארון ה' מן הפלישתים(שמואל א' ו') רואים אותו אנשי בית שמש וגם הם מוכים - כי ראו את ארון ה'
רש"י:
משום דראו - ונסתכלו בו ויך בתמיה. קוצרין ומשתחוים היו - לא בטלו ממלאכתן לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר /השירים/ א).
כלומר, הדרך בה הסתכלו אנשי בית שמש בארון שלא היה בה כבוד, היא שגורמת למותם.
נשים נשקפות בחלון
שלוש נשים נשקפות בחלון וכולן מסמלות בכך את בית המלוכה ואת המרחק מן העם
שופטים פרק ה (כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב
מלכים ב פרק ט (ל) וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן:
על כך כותב הרב יגאל אריאל בספרו עוז מלך:
בביטוי זה הושמה מיכל יחד עם שתי מלכות אחרות, אם סיסרא ואיזבל. יתכן שהמשותף לשלושתן היא אכן השקפתן החוצה וראיית הפורענות הקרב ומתרגשת עליהן – חורבן מלכותן, וניסיונן ברגע האחרון לומר את דברן. גם מיכל שהתמסרה לדוד באהבה נאבקה במרירות על שימור מורשת בית שאול בתוך מלכות בית דוד, ועתה ראתה את תקוותה נגוזה. (עמ' 165)
מיכל ודוד
זהו המפגש האחרון המופיע בתנ"ך בין מיכל לדוד. ניתן לסכם כאן את הקשר ביניהם
מיכל אוהבת את דוד (שמואל א יח)
מיכל ממלטת את דוד מפני אביה (שמואל א יט)
מיכל ניתנת לפלטי בן ליש (שמואל א כה)
מיכל מוחזרת לדוד על ידי איש בושת ואבנר (שמואל ב ג)
(היא מוזכרת שוב בשמואל ב כא , יש לעיין בפרשנות על המקום להבנה הפסוקים)
בפרקנו מתברר ההבדל בין שני בתי המלוכה: בית שאול ובית דוד, ונסתם הגולל על האפשרות לאיחוד בין ממלכת שאול וממלכת דוד דרך צאצא משותף לשני בתי המלוכה.
הקשר אישי
האם הייתם עדים לתפילה או לקיום מצווה אשר נעשתה מתוך התרגשות הנפש כך שיכלה לספוג ביקורת על ידי משקיף חיצוני שלא נמצא בתוך ההוויה הרוחנית המתרחשת?
כיצד ניתן להעביר אדם ממציאות של משקיף ומבקר מן הצד, אל תוך השתתפות אמיתית בחוויה המתרחשת?
איך מתגברים על הקושי של אסון בתוך שמחה גדולה שנראה שנבע מכוונות טובות?
פרק ו
מטרתו הראשונה של דוד בכיבוש ירושלים הייתה להפכה לבירת ישראל, אך הייתה לו מטרה נוספת מהי ? לעשותה גם לעיר הקודש כשילה בשעתה, שתשמש מרכז דתי לכל העם.
במה היה חשוב הדבר ?
המרכז הדתי עשוי לחזק את אחדות העם.
מה היה נחוץ כדי להפוך את ירושלים לעיר הקודש ?
להעביר אליה את ארון הברית.
בתהילים קלב ג-ח מצאנו שדוד נשבע עוד בימי נעוריו בשבתו בבית לחם אפרתה לבנות בית לעבודת ה' ולהשכין בו את הארון: "אם אבא באהל ביתי/אם אעלה על ערש יצועי/
אם אתן שנת לעיני/לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'/משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה/מצאנוה בשדי יער נבואה למשכנותיו/נשתחוה להדם רגליו, קומה ה' למנוחתך/
אתה וארון עזך".
משכבש דוד את ירושלים החליט לקיים את שבועתו להעביר את הארון אל מקום מנוחתו בכבוד הראוי לו.
רבות נדד הארון עד הגיעו אל המנוחה. עתה הובא הארון לירושלים בטכס מפואר ובהקרבת עולות וזבחים והועמד באוהל על הר ציון. ומאז נעשתה ירושלים למקום המקודש ביותר לעם ישראל.
מה השבית את שמחת העלאת הארון בפעם הראשונה ?
דוד אסף אנשי צבא נבחרים שלושים אלף כלומר: היה גדול עשרת מונים מצבא הקבע הנבחר
שהיה עם שאול בראשית מלכותו (ש"א יג ב), וכינס את הצבא הגדול הזה כדי להעביר את
ארון האלוקים אשר נקרא שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו מקריית יערים לירושלים. הנאספים שימשו משמר כבוד לארון ה'. את הארון הרכיבו על עגלה חדשה שלא נשתמש בה הדיוט ועשו
זאת לקדושת הארון (רד"ק), כמו שעשו הפלשתים כשהשיבו את הארון לגבול ישראל(ש"א ו ז), ולא במוטות כבימי הנודדים במדבר. במדבר ז ט כתוב: "ולבני קהת (נושאי הארון) לא נתן
(עגלות) כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו".
מאז גלותו בימי עלי לא נמצא לו מקום מנוחה ועמד בשעתו באופן ארעי בבית אבינדב בגבעה שבקריית יערים. אפשר שהשם אבינדב הוא על שם שני בני אהרן נדב ואביהו.
(נדב ואביהו נשרפו בהקריבם אש זרה לא היו להם ילדים ויקרא י, א-ב, לאחר מותם אחיהם הצעירים אלעזר ואיתמר מילאו את תפקידם) ובנו של אבינדב נקרא אלעזר בן אהרן הכהן. "וישאהו מבית אבינדב אשר בגבעה ועזא ואחיו בני אבינדב נהגים את העגלה חדשה"
(פס' ג). אבינדב היה כוהן (ש"א ז א). במסעות שבמדבר נשאו את הארון לויים מבני קהת
(במ' ד, טו יז-כ), ואין הכוהנים נושאים את הארון. יש רק שלושה מקומות שבהם כתוב שהכוהנים נשאוהו לפי הוראה מיוחדת, במעמדות מיוחדים כגון: בשעת חציית הירדן (יהו' פרק ג),
בשעת הקפת חומת יריחו (יהו' פרק ו) ובשעה שהובא למשכן העולמים (מ"א ח ג) ככתוב
במ"א ח, יג: "בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים". (גלגל, שילה, נב וגבעון לא היו משכן עולמים כי לא היו המקום הנבחר).
הבקר שמשכו את העגלה היטוה הצידה והארון נטה ליפול. כנראה נבהלו בני הבקר מפני קולות האנשים והמיית כלי הזמר."וישלח עזה אל ארון האלקים ויאחז בו כי שמטו הבקר (פס' ו). כוונתו הייתה טובה הוא רצה למנוע את נפילת הארון ארצה, אך התורה אסרה לנגוע בארון "ולא יגעו אל הקדש ומתו" (במ' ד טו) וכשנושאים אותו אוחזים נושאיו בבדיו בלבד (במוטות בלבד). ככתוב שמ' כה יד-טו; שמ' לז ה; במד' ד ו; מ"א ח ז-ח: "והבאת את הבדים בטבעות...לשאת את הארון בהם, בטבעת הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו". כאמור התורה קבעה עונש מוות לנוגעים בארון, גם ללויים בני קהת שתפקידם לשאת אותו. ולכן עזה נענש "ויחר אף ה' בעזה ויכהו שם האלקים על השל, וימת שם עם ארון האלקים" (פס' ז).
על השל (מילה ייחודית במקרא) רבים פירשו אותה מלשון שגגה ושכחה כמו: "לא תשלה אתי כלומר: לא תטעה אותי (מ"ב ד כח). פירוש אחר בהיותו שוקט ובוטח כמו: "כי ישל אלוה נפשו" (איוב כז ח) ייתן שלווה.
"ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה". דוד הצטער מאד על המיתה המשונה והפתאומית שנגרמה לעזה. דוד קרא למקום פרץ עזה כדי להנחיל זיכרון לעזה (פס' ח).
מדוע ציווה דוד להעביר את הארון לבית עבד אדם הגתי ?
דוד חשש שמא ימיט הארון אסון על תושבי ירושלים כפי שקרה בבית שמש. כנראה הכיר דוד כי הוא חטא וגרם למות עזא בהתירו להסיע את הארון בעגלה חדשה כמו שעשו הפלשתים כשהשיבוהו לגבול ישראל (שמ"א ו ז ואילך), בניגוד לדברי התורה שהלויים בני קהת יישאוהו על כתפיהם (במד' ד טו; ז ט). מכיוון שדוד חשש להביא את הארון לעיר דוד ציווה להעבירו לבית עבד אדם הגתי, שהיה לוי ומן השוערים היה (דה"א טו יח, כה; טז לח).
השוערים-יוצאי משפחות לויים ששמרו על פתח אהל מועד בימי המדבר, שילה, נב וגבעון.
נקרא גתי על שם מקומו הקודם ואפשר שהיה מעיר הלויים גת רמון שבדן (יהו' יט מה; יהו' כא כד). משנשל השבט מנחלתו שבעמק החוף התיישב עבד אדם בסביבות ירושלים. על נדידת לויים ממקום מגוריהם למדנו בשופ' יז ז-ח.
מה קרה בבית עבד אדם הגתי ?
הארון הביא ברכה לביתו, לפיכך החליט דוד כעבור שלושה חודשים להעביר את הארון לירושלים.
כיצד נעשתה העברת הארון מגת לירושלים הפעם ?
בפעם הזאת לא הרכיבוהו על עגלה, אלא הלויים נשאוהו על הכתף כמפורש בתורה
"בכתף ישאו" (במד' ז ט) ובדה"א טו טו כתוב: "וישאו בני הלוים את ארון האלקים כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במטות עליהם". הם הביאו את ארון הברית בטכס מפואר ובהקרבת עולות וזבחים. וכשראו נושאי הארון כי הלכו ששה צעדים ולא נפגעו שמחו.
(ששה צעדים –שיעור זה הלך עזה כשאחז בארון והכהו ה'). לאחר כל שישה צעדים נעצרו וזבחו בו שור ומריא.
מרוב שמחה לבוא ארון ה' לעיר המלוכה התערב דוד בין ההמונים כאחד העם והיה מכרכר בכל עוז לפני ה' (מכרכר – מרקד).
דוד לא לבש מעיל מלכות אלא היה חגור באפוד בד לכבוד הארון כאחד הכוהנים והלויים.
זה הלבוש אשר לבש גם שמואל שמילא בפועל תפקיד של שומר בבית ה' בשילה (ש"א ב יח), והכוהנים ההדיוטות בנב (ש"א כב יח). אין זה האפוד שלבש הכוהן הגדול שהיה עשוי זהב תכלת וארגמן (שמ' כח ד ואילך). ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר (פס' טו). הלויים נושאי ארון ברית ה' העמידו את הארון במקום שהועידו לו בתוך האוהל. "ויעל דוד עלות לפני ה' ושלמים" וכשכילה לעלותם ברך את העם בשם ה' צבאות. גם משה ברך את העם בגמר מלאכת המשכן "ויברך אתם משה" (שמ' לט מג).
ומשה ואהרן ברכו את העם בשעת חנוכת המשכן: "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד, ויצאו ויברכו את העם" (ויק' ט כג).
וכן ברך שלמה בנו את העם בשעת חנוכת המקדש (מ"א ח יד ואילך).
ברכתו של דוד לא מפורטת בפרקנו אך כתובה בדה"א טז ח-לו והיא כלולה במזמורי תהילים קה א-טו; צו א-יג; קו מז-מח.
"ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה" כלומר: לכל אחד ואחד חלת לחם
ככר לחם ואשפר אחד. הוראתה המדויקת של המילה הנמצאת במקרא רק כאן ובמקום המקביל בספר דברי הימים (דה"א טז ג) אינה ידועה משערים כי היא מידה של בשר או
מין מאכל, ואשישה אחת נראה שהכוונה לעוגה.
נדודי הארון
א) לאחר מעבר הירדן עמד הארון (בגלגל)
ב) בסוף ימי השופטים עמד הארון (בשילה)
ג) הפלשתים השיבו את הארון (לבית שמש)
ד) ומשם העבירו את הארון (לקריית יערים)
ה) דוד העביר את הארון (לירושלים)
ומאז הייתה למרכז העם ולעיר ק ו דשו .
מה הייתה דעתה של מיכל כשראתה את דוד מפזז ומכרכר כאחד העם ?
מיכל גדלה בבית שאול המלך שנהפך מרועה תמים הנחבא אל הכלים לשליט עריץ הנוהג שררה בעמו, לפיכך הייתה דעתה שונה מזו של דוד. "ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו בלבה" (פס' טז). מיכל בזה לדוד בלבה,
כי לדעתה לא לכבוד הוא למלך להתערב בין ההמון ולרקוד לעיני העם. המלך צריך להיות רם ונישא מכל העם.
הכתוב מכנה את דוד בכינוי המלך מכיוון שבת המלך סברה שאין ראוי למלך לנהוג כפי
שדוד נהג. לפי פס' יט "למאיש עד אשה" אנו למדים שגם נשים נטלו חלק בחגיגה,
ואילו מיכל סברה שלא לכבודה להתערב בין החוגגים.
וילך כל העם איש לביתו וגם דוד הלך לברך את ביתו.
מיכל יצאה לקראתו כיצד ק י בלה את פניו ?
היא דברה אליו בלעג.
כיצד נזפה בו ?
"מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים" (פס' כ). כלומר: איך נראה היום המלך הנכבד אשר הופיע לפני העם כאחד הבזויים לפני אימהות עבדיו, השפחות של עבדיו מעין עבדי עבדים (בר' ט כה) זה ביטוי לחרפה רבה. כאשר יראה לעיני כל איש ריק ופוחז "הרקים" אנשים בטלים ופחותי ערך (שופ' יא ג).
כיצד הגיב דוד על דברי הלעג שלה ?
רקדתי לפני ה' ולכבוד ארון קדשו. ה' אשר היה בעזרי להמליכני תחת אביך וכל ביתו.
על דברי הבוז של מיכל משיב דוד בעקיצה בהזכירו כי דווקא באביה מאס ה'. האימהות (השפחות) אשר אמרת כי התבזיתי בפניהן הן תכבדנה אותי, שכן המוני העם יבינו יותר ממך את טיב השתתפותי בשמחה הגדולה כאחד העם.
"ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה" (פס' כג).
כעונש על דברי הבוז שאמרה לדוד לא ילדה עוד כל ימיה. אם היו למיכל בנים יש להניח שנולדו לפני המאורע המסופר. חמשת בני מיכל המוזכרים בפרק כא פס' ח היו בני מירב אחותה כי מירב הייתה נשואה לעדריאל (ש"א יח יט). (מיכל ניתנה ע"י אביה לפלטי בן ליש), וקראם הכתוב בני מיכל כי גדלה אותם (סנהדרין יט ע"ב). כן קרוי עובד בן רות על שם נעמי כי היא גדלה אותו. "ותקח נעמי את הילד...ותהי לו לאמנת ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי" (רות ד טז-יז).
מיכל האישה היחידה במקרא שעליה מספר הכתוב שאהבה את אישה (ש"א יח כ, כח). זכתה בימים מעטים של אושר ואהבה. כל ימי בריחת דוד היו לה ימי צער ויגון, ומששבה לדוד שוב לא האיר לה האושר פנים. היא כבר לא הייתה האישה הנאהבת. דוד נשא נשים רבות כדרך המלכים בימים ההם. היו לו עניינים רבים ומסובכים לעסוק בהם. כשראתה את דוד מפזז ומכרכר כאחד העם סברה שאין למלך לנהוג כך "ותבז לו בלבה". היא נזפה בו לעיני בני ביתה. דוד השיב לה דברים בוטים, ופסל אותה מלהיות אם לשושלת בית דוד, ומכאן ואילך התבודדה מיכל בצערה, וגידלה כנראה את בני אחותה מירב, וגם אלה הוצאו אח"כ להורג לפי תביעת הגבעונים (כא ח ט).
