הסבר יהודה איזנברג
חדשות התורה
הסבר שופטים ג
הסבר שופטים ג
מטח עתניאל בן קנז ואהוד בן גרא.

שמות כג כט-ל:

לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: 
מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ: 

דברים ז כב:

וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: 

3.     בפסוקים 12-15  באה לידי ביטוי התפיסה  שה' הוא המניע את גלגלי ההיסטוריה.    צטטו שתי הוכחות לקיומה של תפיסה זו בפסוקים 12-15  והסבירו במילים שלכם כל אחת מההוכחות שהבאתם.

קראו פסוקים  16-25: תכניתו ותכסיסיו של אהוד בן גרא

(היעזרו בפירושי המילים)

פירושי מילים:

"חרב ולה שני פיות" – חוד החרב נקרא "פה", כך שהכוונה היא לחרב עם שני פיות – חרב ששני צדדיה חדים.

"גומד אורכה" – חרב קטנה מאוד.

"איש בריא מאוד" – אדם שמן מאוד

"בעלית המקרה" – חדר הממוקם בקומה העליונה של הבית, סמוך לגג. יש הטוענים ש"במקרה" הכוונה לחדר קריר, ואחרים טוענים שהכוונה לחדר הממוקם מתחת לקורות.

"הניצב" – ידית החרב.

"הלהב" – החלק החד של החרב

"ויסגור החלב בעד הלהב" – כיוון שאהוד לא הוציא את החרב לאחר שתקע אותה בבטנו של מלך מואב, כיסה השומן ("החלב") הרב את הלהב, והחרב נשארה תקועה בבטנו.

"ויצא הפרשדונה" – מילה יחידאית במקרא. מקובל להבינה כהפרשה של הגוף והצואה אשר יצאו החוצה והסריחו כתוצאה מדקירת החרב.

"מסיך הוא את רגליו" – לשון נקייה לעשיית צרכים.

"ויחילו עד בוש" – חיכו עד כדי ייאוש.

4.     בפסוקים 15-25 משתמש אהוד בן גרא בתכסיסים רבים על מנת להתנקש בחייו של עגלון מלך מואב.  לפניכם טבלה ובה פסוקים המתאימים לכל אחד מהתכסיסים שבהם נקט אהוד בן גרא.

השלימו את תיאור התכסיסים במילים שלכם. (היעזרו בשאלות המנחות שבעמודת האמצעית, אשר נועדו לסייע לכם בהבנת התכסיסים)

כתבו שתי מסקנות או שני מסרים העולים מהטבלה המלאה: 

5.מצד אחד בפסוקים  16-25 התנ"ך מפרט על אודות התכסיסים        שבהם נקט אהוד אך מצד שני הוא משמיט פרטים רבים שהיו עשויים לשבש את תכוניותיו של אהוד.

   הביאו שלוש דוגמאות לפערי מידע בפסוקים אלו.

6. בפסוקים 16-25 התנ"ך לועג למואבים ולמלכם.

א. קראו פסוקים 17, 19-21, 24, 25  והסבירו את הלעג המובע בכל אחד מהפסוקים.

ב. יש הטוענים כי שמו של מלך מואב – עגלון, מבטא אף הוא לעג כלפיו. הסבירו מדוע.

קראו פסוקים  26-30:  ניצחון ישראל על מואב

" השעירתה (פס' 26) – שם של מקום שלא זוהה

ענו על השאלות הבאות:

7. בספר שופטים חוזר תיאור מחזורי של ההתרחשויות.

צטטו מפסוקים  12-30 ביטוי מתאים לכל אחד מהשלבים.

8. המלה המנחה "יד" חזרת בפסוקים  15, 21, 28, 30     בחמישה הקשרים שונים.   הסבירו כל אחד מההקשרים שבהם היא מופיעה.

סיכום ספר שופטים פרק ג' 

המבנה מחזורי של  ספר שופטים:

בנ"י חוטאים לה'  ← ה' משעבד אותם ביד עמים אחרים ←בנ"י זועקים לה'

← ה' שולח מושיע שמציל אותם , הארץ שקטה וחוזר חלילה...

פרק ג' ז'-לא'
עתניאל בן קנז 

שופטים ג פסוקים ז-יא

אחרי מות יהושע התחילה תקופה של אי שקט ביטחוני, שנמשכה כמאתיים שנה. 
עמים שונים שיעבדו את העם והציקו לו. מידי פעם קם מושיע ששיחרר אותם 
מיד אויביהם. 
המושיעים הללו מכונים שופטים. על שמם מכונה תקופה זו ימי השופטים.
עיקר תפקידו של השופט היה לפרוק את עול האויב. אחרי הניצחון הוא המשיך 
להנהיג את העם, בין יתר הדברים הוא גם שימש שופט כדרך מנהיגים ומלכים 
(אבל, הוא לא סיים פקולטה למשפטים).

ספר שופטים מסביר שהאויבים קמו על העם על שנטשו את ה’, ועבדו אלילים.

ה' שיעבד את בנ"י  בידי כושן, מלך ארם נהריים מפני שהם עבדו אלילים זרים ולא האמינו בו. בנ"י זועקים לה' והוא שולח להם מושיע בשם עתניאל בן קנז   ( אחיו הצעיר של כלב בן יפונה). עתניאל מנצח את כושן במלחמה והארץ היתה רגועה 40 שנה.
אהוד בן גרא

לאחר הרגיעה שוב בנ"י עשו הרע בעיני ה' ולכן סיע ה' לעגלון מלך מואב להשתלט על שטחים בהם ישבו אחדים משבטי ישראל ולשעבד את יושביהם.

בנ"י זעקו לה'  והוא שלח את אהוד בן גרא שנקט בפעולה נועזת כדי להציל אותם. אהוד החליט להתנקש במלך מואב בארמונו ולהתחיל במלחמה מיד אחר כך, כאשר במחנה האויב ישנו בלבול ופחד כתוצאה מהפגיעה במנהיגם.

אהוד הכין חרב פיפיות ( חרב בעלת להב משני צידיה) שהיתה קצרה מאד, כדי שיוכל להחביא אותה מתחת לבגדיו. אהוד שהיה איטר יד ימינו (שמאלי), נשא את החרב בצד ימין, כדרך אנשים שאינם מתכוונים להשתמש בה ולכן היה יכול לגשת למלך חמוש מבלי שיעצרו בעדו.אהוד נשלח בראש משלחת בנ"י להביא מנחה לעגלון. לאחר הגשת המנחה אמר לו שיש לו אליו דבר סתר כדי שעגלון ירחיק מעליו את השומרים. אהוד התקרב אל המלך ודקר אותו בביטנו באמצעות החרב. החרב נבלעה כולה בביטנו של עגלון משום שהיה שמן מאד. אהוד יצא מהחדר, נעל את הדלת ונמלט. עובדי המלך היו בטוחים כי המלך עושה את צרכיו, ורק לאחר זמן רב פרצו את הדלת ומצאו אותו מת.

אהוד הגיע אל הר אפרים, תקע בשופר ופלש לעיר מואב יחד עם צבא גדול. בנ"י ניצחו במלחמה ובאזור שרר שלום 80 שנה.

אהוד בן גרא משבט בנימין היה השני מן השופטים שנשלחו על ידי ה' להושיע את בני ישראל מאויביהם. לאחר 18 שנות שעבוד לעגלון מלך מואב, ובעקבות זעקתם של בני ישראל לה', נשלח אליהם המושיע - "אֵהוּד בֶּן גֵּרָא... אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ" (שופטים ג  15).  הצגתו של אהוד בן גרא כשמאלי מיד בפתיחה לא נועדה לתאר את דמותו - אלא להציג פרט מרכזי להמשך הסיפור ולטכסיס של אהוד: אהוד יצא בראש משלחת שהביאה למלך מואב את מנחת המסים, כשהוא מצויד בחרב פיפיות חדה משני צדדיה, שאותה הסתיר "מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ" - ולא על ירך שמאלו כמקובל, מפני שהיה שמאלי. בתואנה של "דְּבַר סֵתֶר" אל המלך הצליח אהוד להיכנס לחדר שבו ישב המלך לבדו, ואף גרם לו לקום מכיסאו באמתלה של "דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ". אז הצליח אהוד לבצע את זממו כמתוכנן, ותקע את חרבו בבטנו של המלך, שהיה "אִישׁ בָּרִיא (=שמן) מְאֹד". אהוד נמלט, ועד שהתגלו תוצאות מעשיו ועד שהבינו אנשי המלך שהוא נרצח -  הזעיק אהוד את בני ישראל "כִּי נָתַן ה' אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם". בני ישראל הכניעו את מואב, "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (שופטים ג 12 - 30)

סכום   מאפייני תקופת השופטים ותיאור מטרה נוספת להשארת הגויים בארץ

א'- ו': מטרה נוספת בהשארת הגויים בארץ
(מלבד לנסות בם את ישראל):
כדי ללמד את ישראל מלחמה.
(הם היו זקוקים לכך כי ה' לא עוזר להם להלחם כמו שהיה עם אבותיהם).
שלושת השופטים הראשונים
עתניאל בן קנז (ז'- י"א):
המעגל הראשון
המתקיים כפי שתואר בפרק ב', יא – ג', ו:
בני ישראל עשו הרע בעיני ה'.
ה' נתנם בידי כושן רשעתים מלך ארם נהרים.
בני ישראל עבדו אותו שמונה שנים
ואז זעקו לה' מכובד עולו של כושן.
ה' שלח להם מושיע, את עתניאל בן קנז.
עתניאל שפט את ישראל והושיעם מיד כושן רשעתים. הארץ שקטה ארבעים שנה. עתניאל מת. בני ישראל הוסיפו לעשות הרע בעיני ה'...
אהוד בן גרא (י"ב- ל'): *
המעגל שוב מתקיים:
עשיית הרע,
נתינה ביד עגלון מלך מואב, עבדוהו 18 שנה
ואז זעקו לה', ה' שלח את אהוד בן גרא,
אהוד הושיעם, הארץ שקטה שמונים שנה,
אהוד מת, ישראל הוסיפו לעשות הרע בעיני ה'. * אהוד היה "בן הימיני" (משבט בנימין),
אטר יד ימינו (משתמש ביד שמאל).
דבר זה שימש אותו כחלק מהטכסיסים בהם השתמש כדי לנצח את עגלון מלך מואב:
1. אהוד הלך למואב לצורך דבר שהיה שגרתי
ולכן לא מעורר חשד: נתינת מנחה לעגלון מלך מואב. 2. אהוד הכין לו חרב "ולה שני פיות" (בעלת קצה חד משני הצדדים), "גמד ארכה" (קצרה), וחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו (מכיוון שהיה שמאלי וכך קל לו לשלוף אותה). החרב, אם כן, היתה קלה להסתרה מכיוון שהיתה קצרה וגם נמצאה "על הירך הלא נכונה" כביכול, בצד שבו לא מצפים למצוא אותה.
3. כשכלה עגלון להקריב את המנחה שקבל, שלח אהוד את בני ישראל שבאו אתו כי זו היתה משימה לאדם אחד, אשר בהיותו יחיד יהיה לו קל יותר להימלט. 4. כדי להגיע למצב שבו הוא נמצא עם עגלון לבד אמר אהוד לעגלון "דבר סתר לי אליך" ועגלון אכן הוציא מהחדר את כל הנוכחים.
5. כדי להגיע למצב שבו עגלון עומד אמר אהוד לעגלון "דבר אלקים לי אליך". עגלון כיבד זאת ועמד על רגליו (!) 6. אהוד תקע חרבו בבטנו של עגלון.
החרב, שהיתה קצרה, נבלעה בבטנו לגמרי ("ויבוא גם הנצב אחר הלהב" וגו').
7. אהוד יצא ונעל את הדלת. בכך גרם לעיכוב רב אצל עבדי המלך, שלא נכנסו מיד אל המלך כי חשבו שהוא עסוק ונעל הדלת בעצמו. דבר זה התווסף לעיכוב שנגרם כתוצאה מכך שלא יכלו לראות בהתחלה מה פגע במלך כי לא ראו את החרב שנבלעה בבטנו.
8. אהוד נמלט, הזעיק את יושבי הר אפרים והם נלחמו במואב עד שהכניעום. תוך כדי כך השתמשו בטקטיקת מלחמה נוספת וסגרו את מעברי הירדן באופן שהמואבים שהיו בעבר הירדן המערבי לא יכלו להמלט חזרה למואב. שמגר בן ענת (ל"א): שמגר הושיע את ישראל מיד הפלשתים. התשועה שעשה היתה בלתי רגילה מבחינה זו שהרג שש מאות איש במלמד הבקר - זהו כלי בעל דרבן בראשו, המיועד לדרבן את הבקר לחרישה. לגבי שמגר לא מצויין המעגל שראינו לעיל אצל עתניאל בן קנז ואהוד בן גרא. לא נכתב כמה שנים היתה התשועה לישראל על ידו. בעל מצודת דוד סבור כי מיום שמת אהוד ואף בימי שמגר עשו הרע בעיני ה' ולכן לא היתה תשועתו שלמה. 

שאלות ותשובות

שאלה 1
"ואלה הגויים אשר הניח ה'" 
עיין בפסוקים א'- ו'. הגויים הנזכרים בפסוקים אלה אינם הגויים שישבו בתוך נחלות ישראל במרכז הארץ, אלא בשוליים: פלשתים, כנעני, צידוני וחוי היושבים בהר הלבנון עד לבוא חמת וכו'. מה רוצה הכתוב לומר בזה? 

שאלה 2
שלושה שופטים ראשונים 
ציין שמותיהם של שלושת השופטים הנזכרים בפרק זה, וכתוב לגבי מי מהם נזכר כי שימש בשני תפקידי השופטים שנזכרו בפרק ב'. 

שאלה 3
אהוד בן גרא 
א. ציין שלושה טכסיסים שעשה אהוד בן גרא כדי שיוכל להגיע אל עגלון מלך מואב ולהיות אתו ביחידות, וכתוב מה עשה כדי שהריגת עגלון לא תתגלה מיד. ב. גם גדעון השתמש בטכסיס כשיצא להלחם במדין. עיין בשופטים פרק ז' ותאר בקצרה את הטכסיס בו השתמש.

שאלה 4
א. ציין את הטקטיקה הצבאית בה נקטו ישראל במלחמתם במואב. ב. ציין שבטם של השופטים: עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, גדעון, תולע בן פואה, שמשון.


תשובות
1)
בציון גויים אלה רוצה הכתוב לומר כי ישראל לא הורישו את הגויים הנמצאים קרוב אליהם (בהישג ידם, היכן שקל יותר להורישם) ועל כן לא יוריש ה' מפניהם את הגויים הרחוקים יותר. 

2)
שלושת השופטים הם עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא ושמגר בן ענת. לגבי עתניאל בן קנז נכתבו שני התפקידים: הוא הושיע את ישראל מיד כושן רשעתים מלך ארם נהרים וגם שפט את ישראל. לגבי אהוד ושמגר נזכר כי הושיעו את ישראל (אהוד ממואב ושמגר מפלשתים). 

3)
א. 1. אהוד עשה לו חרב חדה משני צדיה, קצרה ("גמד ארכה") וחגר אותה על ירך ימינו כדי שיהיה לו קל לשלוף אותה כי הוא היה שמאלי ("אטר יד ימינו"). את החרב הקצרה היה קל להסתיר מפני אנשי מלך מואב. 2. כדי להגיע למצב שבו הוא נמצא לבד עם מלך מואב אמר אהוד לעגלון "דבר סתר לי אליך". 3. כדי להביאו למצב של עמידה אמר אהוד לעגלון "דבר אלהים לי אליך". * בשלב זה בא לביטוי הטכסיס הכרוך בחרב המיוחדת: בהיותה קצרה ובעלת שני קצוות חדים נתקעה החרב כולה בבטנו של עגלון ולא נודע כי באה אל קרבו. 4. אהוד יצא ונעל הדלת אחריו ובכך גרם עיכוב לעבדי המלך מלרדוף אחריו, כי חשבו בהתחלה שהמלך נעל הדלת בכוונה. ב. את שלוש מאות החיילים שנשארו לאחר שבחן אותם במים, כדבר ה', חילק גדעון לשלושה ראשים ונתן בידם כלים שיגרמו לרעש רב ולאור (כדי ליצור רושם מוטעה של הימצאות חיילים רבים) – שופרות, כדים ריקים ולפידים בתוך הכדים. האנשים ניפצו הכדים, תקעו בשופרות וגרמו לרעש רב וכן קראו "חרב לה' ולגדעון" ובכך גרמו למנוסת מדין. 

4)
א. ישראל לכדו את מעברות הירדן באופן שאנשי מואב שהיו בעבר הירדן המערבי לא יכלו להימלט בחזרה למואב, כי המעברים היו סגורים. ב. עתניאל בן קנז היה אחי כלב, וככזה היה משבט יהודה. אהוד בן גרא היה "בן הימיני" – בנימין. גדעון: "במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה"... – מנשה. תולע בן פואה – יששכר. שמשון: בן מנוח "ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני"... – דן.

תשובות

 אהוד עשה לו חרב חדה משני צדיה, קצרה ("גמד ארכה") וחגר אותה על ירך ימינו כדי שיהיה לו קל לשלוף אותה כי הוא היה שמאלי ("אטר יד ימינו"). את החרב הקצרה היה קל להסתיר מפני אנשי מלך מואב. 2. כדי להגיע למצב שבו הוא נמצא לבד עם מלך מואב אמר אהוד לעגלון "דבר סתר לי אליך". 3. כדי להביאו למצב של עמידה אמר אהוד לעגלון "דבר אלהים לי אליך". * בשלב זה בא לביטוי הטכסיס הכרוך בחרב המיוחדת: בהיותה קצרה ובעלת שני קצוות חדים נתקעה החרב כולה בבטנו של עגלון ולא נודע כי באה אל קרבו. 4. אהוד יצא ונעל הדלת אחריו ובכך גרם עיכוב לעבדי המלך מלרדוף אחריו, כי חשבו בהתחלה שהמלך נעל הדלת בכוונה. 

רמז מקדם (רמז מטרים): פרטים מסוימים המשובצים לרוב בתחילת הסיפור/מצג   ונועדו לקדם את העלילה ולרמוז על העתיד להתרחש בהמשך הסיפור.  הרמזים המקדמים סמויים, ולכן לעיתים רק במבט לאחור אפשר לגלותם.

פס 15 מניע לבחירתו כמנהיג,  לוחם מצטיין, כושר לחימה ביד שמאל, יתרון חרב שאותו ינצל בהמשך להושיע את ישראל . 

העובדה היחידה הנמסרת באשר לאהוד בן גרא היא שהוא היה איטר יד ימינו. אהוד בן גרא היה דמות מרכזית הן בישראל והן במואב, והדבר איפשר לו לחסל את עגלון

ספר שופטים מקדיש לפועלו של אהוד בן גרא תשעה עשרה פסוקים בלבד (שופטים ג'30-12) והאירועים הבולטים מימי שלטונו הם הריגת עגלון מלך מואב והקריאה לבני ישראל להכות במואב. להריגתו של המלך מוקדשים עשרה פסוקים (פסוקים 25-16) .כלומר קצת יותר ממחצית הנפח המילולי שהכתוב מקדיש לאהוד בן גרא מתאר בצורה מפורטת ביותר הריגת מלך ובעצם את רציחתו.

העובדה היחידה הנמסרת באשר לאהוד בן גרא היא שהוא היה איטר יד ימינו. על פניו אין הכתוב מוסר שום דבר על אופיו של האיש ועל דרכי שלטונו משעה שהחל לשפוט. אולם אם ננתח את הכתוב בצורה מדוקדקת אפשר יהיה ללמוד עליו פרטים חשובים. בפסוק 15 נאמר: "ויזעקו בני ישראל אל יהוה ויקם יהוה להם מושיע את אהוד בן גרא בן הימיני איש איטר ימינו וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב". למה הוא נשלח ולא אישים אחרים ? נראה שהוא היה מוכר ציבורית הן בקרב בני ישראל והן בקרב המואבים וכי המלך הכירו אישית. קרוב לוודאי שהמלך נתן בו אמון רב והראיה לכך ניתנת בפסוק 19 בו נאמר: "והוא שב מן הפסילים אשר את הגלגל  ויאמר דבר סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל העומדים לפניו". אמון המלך באהוד בן גרא היה כה רב עד שהיה מוכן להישאר איתו ביחידות ללא שום אבטחה כל שהיא של השומרים. יתרה מזאת הוא אפילו התקרב אליו עד כדי קירבה של פנים מול פנים, כאשר אהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים לי אליך". נראה כי הכיר גם כן את המלך אישית לרבות הכרת אורח חשיבתו והרגליו. מכאן מתבקש שההיכרות ביניהם היתה ממושכת ואולי רבת שנים.

 
הרצח מתואר בצורה מפורטת עד כדי תחושת קבס. אהוד בן גרא ביצע רצח זה בשקט ובמיומנות רבה בלי לעורר את חשדם של השומרים. אדם שנדקר משמיע קולות של כאב ועל כך לא נמסר שום דבר, ועל כן מתקבל הרושם שאהוד בן גרא שם מחסום לפיו של המלך, על מנת שזה לא יצעק, אהוד בן גרא מתגלה כאן כאדם קר רוח, אכזרי ומחושב. משסיים את מלאכתו, יצא מהארמון בלי שיתגלה. נראה שהוא הכיר את הארמון לפרטי פרטים –  הוא הכיר את כל מבואותיו, האולמות שבו, מספר השומרים ומערך השמירה. תכנון הרצח כלל גם דרכי מילוט.

 
בפסוקים 29-27 נאמר: "ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עימו בני ישראל מן ההר והוא לפניהם, ויאמר אליהם רידפו אחרי כי נתן יהוה את אויביכם את מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו לאיש לעבור. ויכו את מואב בעת ההיא עשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חיל ולא נמלט איש". הריגה של מלך איננה מספיקה. דרושה פעילות המשך צבאית כדי שלא לתת לצבא להתאושש ולהמליך מלך חדש ולתפוש את כל מי שהיה מעורב בהריגה. נראה על כן שאהוד בן גרא הכין תוכנית פעולה שתבוא לאחר הריגתו של עגלון.הוא הכין מבעוד מועד כוח צבאי שהמתין לו במקום ובזמן מוסכמים משעה שיצא מארמונו של עגלון. הכוח שהכין היה קרוב לוודאי גדול מאוד, שהרי כוח גדול מאפשר הרג של עשרת אלפים מואבים .מהלך זה נשא אופי צבאי מובהק והראיה לכך היא המארב שהכין במעברות הירדן. בין שכוחות מואב יצאו לקרב כנגדו או ברחו (על כך קשה לדעת), הרי שאהוד בן גרא העריך נכונה את מסלול תנועתם. הנשים והטף לא הוצאו להורג. אלה קרוב לוודאי נפלו בשבי ושימשו כעבדים.
בפסוק 30 נאמר "ותיכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקוט הארץ שמונים שנה". על פניו נראה שהוד בן גרא שלט תקופה ארוכה וכי הוא היה בן למעלה ממאה בפטירתו, בשונה משופטים אחרים ששפטו שנים בודדות או מספר קטן של עשרות שנים וכי צאצאיהם לא המשיכו את שלטונם. סביר על כן להניח שלאהוד בן גרא כן היה בן  ממשיך. המשמעות המתבקשת מהנאמר היא שהוא השכיל לבנות מערכת שלטונית חזקה, אך בנו ממשיכו לא היה אישיות חזקה דיה שתדע להחזיק בצורה יציבה במוסרות השלטון ועם מותו המסגרת המדינית התפרקה.
אהוד בן גרא היה אדם שהקרין עוצמה וסמכותיות רבים, בעל הופעה מרשימה, יכולת תכנונית, קור רוח ובשעת הצורך יכול להיות אכזרי במיוחד.