בס"ד

יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: (ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:

 על פי הפשט – כוונת המצוה הוא שבשעה שהוא לוקח ביצים או אפרוחים מקפידה התורה על קיום המין ושלא יכחד מן העולם, ולכן כשאתה לוקח לעצמך תשלח את האם שתוכל לעשות קינים אחרים

אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד היא מצוות לא תעשה מהתורה על שחיטת בהמה והצאצא שלה באותו יום. איסור זה מבוסס על הלאו המופיע בפסוק: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם

צריך לדעת, שדין זה חל רק על ציפורי בר שאינן שייכות לאדם, אבל אדם שיש ברשותו ציפורים שמקננות, כגון יונים מבויתות, כיוון שהן מזומנות לפניו, רשאי לעשות בהן מה שירצה. שכן נאמר: "כי 'יקרא' קן ציפור" דווקא במקרה, ולא קן המזומן לפניו, ולכן מותר לו ליקח מקן שבבעלותו אפרוחים בלא לשלח האם