פסוקים 1 – 15

בפרק זה מתממש העונש לשלמה כשבנו רחבעם עולה לשלטון.

–           בני ישראל באים לרחבעם ומבקשים כי יקל עליהם את עול המיסים. הם מזכירים כי אביו הקשה עליהם מאוד. רחבעם שולח אותם לשלושה ימים כדי שיחשוב על בקשתם. הוא מתייעץ עם שתי קבוצות:

             התממשות הנבואה

ה' גורם לרחבעם לקבל את עצת הילדים, כלומר אינו מאפשר בחירה חופשית. ההסבר הוא שה' צריך לקיים את העונש שקיבל שלמה ולכן רק קבלת עצת הילדים תוביל לפילוג.

"ולא שמע המלך אל העם כי הייתה סִבָּה מעם ה', למען הקים את דברו אשר דִבֵּר ה' ביד אחיה השילוני אל ירבעם בן נבט" (פסוק 15).

–        העם מורד ברחבעם וממליך את ירבעם. ירבעם חושש שהעם יתגעגע לבית המקדש שבירושלים ולכן בונה שני מרכזים דתיים – אחד בדן ואחד בבית אל. בכל אחד מהם הוא שם עגל.      ירבעם מבצע שינויים
  שתהיה להם השפעה על העם בעתיד:

*        עושה שני עגלי זהב, "אלה אלהיך ישראל".

*        מְמַנֶה כהנים שלא משבט לוי שיעבדו במרכזי הפולחן.

*        משנה את תאריך חג הסוכות כדי שהעם לא יתגעגע לבית המקדש.

*        מעלה בעצמו קורבן.

   מהי הסיבה שירבעם בונה שני מרכזים
דתיים – אחד בדן ואחד בבית אל ?

מדוע הולך רחבעם לשכם הרי ירושלים היא עיר הבירה?

מלכים א, פרק יב: פילוג המלוכה 

משנת ב' תתנא 2851  (928 לפנה"ס) נחלקה ממלכת שלמה ל-2 ממלכות נפרדות
– ממלכת יהודה בדרום שעליה המשיך למלוך בית דוד,
וממלכת ישראל בצפון שבה התחלפו שושלות המלוכה לעתים קרובות.

1. אופיו הספרותי השונה של כל אחד משני הסיפורים

היחס בין סיפור פילוג הממלכה לבין קודמו – הסיפור בפרק י"א על חטאי שלמה ועונשו, הוא יחס דיאלקטי. מצד אחד, כפי שנראה בהמשך עיוננו, הסיפור בפרק י"ב מהווה המשך רצוף של הסיפור בפרק י"א בכמה היבטים. אולם מבחינת אופיים הספרותי – נבדלים שני הסיפורים זה מזה באופן מובהק. המעבר מפרק י"א לפרק י"ב הוא מעבר לעולם ספרותי אחר, לאווירה שונה, לקצב אירועים אחר.

הסיפור בפרק י"א מורכב מפסקאות מובחנות היטב זו מזו, שלכל אחת מהן נושא משלה ואופי ספרותי משלה. הצטרפותן של הפסקאות זו לזו לכדי מסגרת של סיפור אחיד שיש לו עלילה מתפתחת נובעת ממעשה העריכה, אשר הסמיך את הפסקאות זו לזו והפכן לסיפור. ברם, אף לאחר צירופן לכדי סיפור אחד, אין בסיפור זה עלילה בהירה וחסרה בו אחדות הזמן ואחדות המקום. ^[1] מאפיין נוסף לסיפור שבפרק י"א הוא שהדמויות הפועלות בפסקאות השונות – פועלות כל אחת לעצמה, ואין דיאלוגים או תיאור של יחסים הדדיים.

אופיו זה של הסיפור בפרק י"א הכתיב גם את אופיה של סדרת העיונים הקודמת: כל פסקה בסיפור זכתה לעיון בפני עצמו.

סיפור פילוג הממלכה בפרק י"ב שונה לחלוטין באופיו: כולו עלילה דינמית ומתפתחת מראשית הסיפור ועד לסיומו; משך זמן ההתרחשות המתוארת בו הוא ימים ספורים;^[2] האירועים המתוארים בסיפור מתרחשים במקום אחד – בשכם, ורק סיומו של הסיפור (כא–כד) מתרחש בירושלים; בין הדמויות הראשיות בסיפור – רחבעם וכל קהל ישראל – מתקיים דו-שיח מתוח בשני שלבים; אף דמויות משניות בסיפור, כמו היועצים הזקנים והיועצים הילדים, מקיימים דו-שיח עם רחבעם.

זרימת העלילה בסיפורנו כה רצופה ומרתקת, עד שיש קושי לחלק את סיפורנו לפסקאות, ורק התחלפות הדמויות אל מול רחבעם מחלקת אותו לסצנות הרודפות זו את זו, כמעט בלא להותיר אוויר לנשימה ביניהן.^[3]

לכידות זו של סיפורנו תכתיב גם את אופייה של סדרת העיונים הנוכחית: העיונים בסדרה זו לא יתמקדו בחלקי הסיפור השונים, אלא יבחנו את הסיפור השלם מנקודות מבט שונות, ויצבעו את הסיפור בגוונים שונים אשר בהצטרפותם ייתנו תמונה כללית של הסיפור.

הבדל חשוב נוסף בין הסיפור בפרק י"א לבין סיפורנו הוא בהגדרת הסוגה הספרותית שכל סיפור משתייך אליה: הסיפור בפרק י"א שייך לסוג סיפורים הדנים בחטא ובעונש עתידי הנגזר על החוטא מפי נביא.^[4] עיקרו של הסיפור הוא בנבואת העונש מפי אחיה השילוני. לפיכך ברור הדבר שסיפור זה נכלל במסגרת עיונינו בסיפורי הנביאים בספר מלכים (מה שדורש הבהרה ביחס לסיפור הבא).

הסיפור בפרק י"ב, לעומת זאת, הוא בעל אופי פוליטי מובהק, והוא עוסק בנושא המשותף לו ולכמה סיפורים נוספים במקרא: גאוותו של שליט המביאה אותו לעשות מעשה שטות, העולה לו במחיר כבד של איבוד השלטון או חלק ממנו.^[5]

ובכן, פרק י"ב מספר לנו סיפור שונה באופיו ובסוגו מהסיפור שבפרק י"א, ויש לנתח כל אחד מהסיפורים כסיפור עצמאי ונפרד. אולם על אף עצמאותו של כל אחד מהסיפורים, ועל אף ההבדלים הניכרים באופיים של שני הסיפורים – הסיפור בפרק י"ב הוא המשכו הישיר של קודמו, והרצף ביניהם לא ניתן לקטיעה. במסגרת עיונינו ב'סיפורי נביאים בספר מלכים' לא ניתן לעיין בפרק י"א בלא לדון גם בהמשכו – בפרק י"ב. על כן נקדיש סדרת עיונים זו לסיפור פילוג הממלכה שבפרק י"ב.

 בטרם נפתח את עיונינו לסיפור זה, הבה נפרט כמה ממדים של רציפות עניינית בין פרק י"א לפרק י"ב.

2. הרציפות הגלויה בין שני הסיפורים

א. רציפות כרונולוגית בין הפרקים

הסיפור בפרק י"א מסתיים במות שלמה (פסוק מ "...עַד מוֹת שְׁלֹמֹה") ונספחת לו בפסוקים מא–מג חתימה אופיינית, שהיא חלק מעריכת ספר מלכים,^[6] ובה מודיענו הכתוב כמה שנות מלכותו של שלמה ומה שם בנו המולך תחתיו – רחבעם. סיפורנו פותח במעשה הראשון שעשה רחבעם בעלותו על כיסא אביו – הוא הולך לשכם כדי שבה ימליכוהו עליהם כל ישראל (והכוונה, מלבד שבט יהודה). נמצא כי אין כל רווח של זמן או של מעשים בין סיום הסיפור הקודם לראשיתו של סיפורנו, וסיפורנו מתרחש כהמשך לקודמו.

ב. ירבעם כדמות מרכזית בשני הסיפורים

דמותו של ירבעם היא דמות מרכזית בפרק י"א, החל בהופעתה לראשונה במצג (פסוק כו), המשמש פתיחה למחציתו השנייה של הסיפור.^[7]

 בסיפורנו נזכר ירבעם בחמישה פסוקים בסיפור בהקשרים שונים: ב; ג; יב; טו; כ.

בשניים מהפסוקים שבהם נזכר ירבעם, הוא נזכר ביחד עם העם, כראש הנושאים ונותנים עם רחבעם:

           ג         ... וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר.

           יב            וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי...

ופעמיים במהלך הסיפור העם קורא את ירבעם לעמוד בראשו:

           ג               וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ (– לעמוד בראש הנושאים והנותנים)

           כ              וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל

אמנם הדמויות הראשיות בסיפורנו הן רחבעם והעם, אולם ירבעם מזוהה בסיפורנו עם דמותו הקולקטיבית של העם. הוא מייצגו של העם, הן בשלב שבו מתנהל משא ומתן עם רחבעם, הן בשלב שהעם החליט לפרוש מבית דוד ולהקים לעצמו ממלכה חדשה. זהות זו בין דמותו של ירבעם לדמות הקולקטיבית של העם הופכת את ירבעם עצמו במידת מה לדמות ראשית בסיפור, ומבחינה זאת סיפורנו ממשיך את הסיפור הקודם לו.^[8]

ג. פרק י"ב מתבסס על עובדות המתוארות בפרק י"א

 מעשיו של ירבעם בסיפורנו הם המשך של מעשיו בפרק הקודם, עד שאין ניתן להבין את המסופר עליו בפרקנו, אם אין מכירים את המסופר עליו בפרק י"א. תוכנו של פסוק ב מבוסס על סיפור המרד של ירבעם בשלמה המובא בפרק י"א:

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט

וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם.

מי שאינו מכיר את הסיפור בפרק י"א אינו יכול להבין את האמור בפסוק ב בפרקנו: מדוע ברח ירבעם מפני המלך שלמה למצרים? ומה שמועה שמע? אולם מי שקרא כבר את הסיפור הקודם יודע כי ירבעם מרד במלך, ומפניו ברח למצרים, ובה ישב עד מות שלמה. סיפורנו ממשיך ומתאר אפוא את מעשיו של ירבעם לאחר ששמע כי מת שלמה.[9]

ד. פרק י"א מכיל את ההסבר לבחירת העם בירבעם בפרק י"ב

שלוש פעמים מתואר ירבעם בסיפורנו כמי שנבחר לעמוד בראש קהל ישראל: בפסוק ג ובפסוק יב – לשם קיום משא ומתן עם רחבעם בשני שלבים, ובפסוק כ – כדי לשמש כמלך. בחירתו של העם בירבעם מעוררת את השאלה מדוע שלחו אנשי ישראל לקרוא לירבעם, ומדוע העמידו דווקא אותו בראש הנושאים והנותנים עם רחבעם? ועוד, מדוע שלחו כל ישראל לקרוא את ירבעם בשנית, לאחר שנכשל המשא ומתן עם רחבעם, כדי להמליכו עליהם?^[10]

ברור שתשובה אחת לשתי השאלות הללו, ונראה כי תשובה זו נמצאת בסיפור שבפרק י"א.

בעיון ד₅ בסדרה הקודמת ביארנו מה הייתה 'הרמת היד' של ירבעם בשלמה ומה היו מניעיה: ירבעם 'יצא מירושלים' (פסוק כט) ובכך התפטר מתפקידו כמי שממונה על סבל בית יוסף. הוא עשה כן כמחאה על העול הכבד שהעמיס שלמה על שבטי ישראל באותו זמן בבניית המילוא ובסגירת פרץ עיר דוד. ירבעם לא היה מוכן למלא את מדיניותו של שלמה כלפי אחיו בני שבטו, ועל כן עזב את תפקידו.

בעיון ה₃ בסדרה הקודמת אף שיערנו כי ירבעם הלך מירושלים אל בני שבטו בהר אפרים כדי להמרידם כנגד שלמה, אלא שנבואת אחיה השילוני בלמה מהלך זה, והביאה את ירבעם לברוח למצרים מפני שלמה שרצה להרגו.

המחאה הסוציאלית הזאת, המשמשת תשתית למרדו של ירבעם בשלמה בפרק י"א, מתפרצת מחדש מיד לאחר מות שלמה, והיא עולה במשא ומתן להמלכת רחבעם על שבטי ישראל. אין טבעי מלהעמיד בראש הנושאים והנותנים עם רחבעם את מי שהיה ראשון המוחים כנגד מדיניות המס הכבדה של אביו, ואשר היה מוכן למרוד בשלמה בשל כך, ואף שילם על כך מחיר אישי של גלות בנכר.

מרידתם של שבטי ישראל כנגד שלטון רחבעם לאחר המשא ומתן שהתפוצץ – על רקע סוציאלי היא באה, ואינה אלא המשך מרידתו של ירבעם בשלמה – מרידה שלא הבשילה אז, אך עתה הגיע זמנה. מובן אפוא שבבואם להמליך עליהם מלך חדש שאינו מבית דוד, בוחרים כל ישראל במורד שמרד בשלמה ושב זה עתה מגלותו במצרים.

סיפורנו ממשיך אפוא את סיפור מרידתו של ירבעם בפרק הקודם, מרידה שנקטעה ונבלמה בזמנו של שלמה, ועתה היא מתפרצת ומביאה לתוצאה פוליטית. בחירתו של העם בירבעם לתפקידו הכפול בסיפורנו – מנהל המשא ומתן ומי שנבחר כמלך על ישראל – מוסברת היטב על רקע מעשיו שתוארו בסיפור הקודם, ובעיקר על רקע המניעים למעשיו.

הקשר הזה בין הסיפורים שאנו מצביעים עליו, יש לו חשיבות לא רק כדי להבין מדוע נבחר ירבעם על ידי העם, אלא גם כדי להבין מדוע הצליחה המהפכה המתוארת בסיפורנו. ההיסטוריה מלמדת כי לא כל מחאה חברתית הופכת להיות מרד, ולא כל מרד עממי מבשיל למהפכה ולשינוי השלטון. הצלחתה של מחאה להביא לידי שינוי מדיני ומהפכה שלטונית תלויה פעמים רבות בהימצאותו של מנהיג מתאים, אשר יוכל להוביל את המחאה העממית ולהפוך בעצמו אלטרנטיבה לשלטון הקיים. תנאי זה התקיים בסיפורנו, בזכות הימצאותו של ירבעם במקום הנכון ובזמן הנכון, ובזכות התאמתו האישית לתפקיד המיועד לו. התאמה זו – שורשה במעשים של ירבעם שסופר עליהם בסיפור שבפרק י"א.

3. הקשר הנסתר בין הסיפורים: " לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה..." (פסוק טו)

עד עתה עמדנו על הקשרים בין שני הסיפורים בממד הגלוי ביותר שלהם – ממד העלילה המתקדמת מסיפור לסיפור ומשתלשלת באורח טבעי. ברם הקשר העמוק והחשוב ביותר בין סיפורנו לבין הסיפור שבפרק י"א הוא בממד אחר: קשר בין נבואה להתגשמותה. הנבואות הבאות בפרק י"א, הן זו שנאמרה לשלמה, והן זו שנאמרה לירבעם, מתגשמות במלואן בסיפור בפרק י"ב! עונש קריעת הממלכה משלמה מתקיים כאן כלשון הנבואה. הוא מלווה בשתי ההקלות שנאמרו הן לשלמה והן לירבעם: הדבר קורה בימי רחבעם בן שלמה, והלה נותר מלך על שבט יהודה בלבד כאשר עיר בירתו נותרת ירושלים.

לא רק נבואת העונש לשלמה מתקיימת בפרקנו, אלא גם נבואת הייעוד שניבא אחיה לירבעם מתקיימת בו: ירבעם מקבל את המלוכה על עשרה שבטי ישראל, והיא מוגשת לו על 'מגש של כסף', בלא שהוא נוקף אצבע על מנת להשיגה.^[11]

קשר זה שבין שני הפרקים נראה גלוי וברור כאשר קוראים אותם בזה אחר זה. אולם הקורא את האירועים כפי שהם מתוארים בפרק י"ב בלבד עשוי שלא להבחין בכך שפרק י"ב הוא התגשמות הנבואה שבפרק י"א, שכן פעולתה של ההשגחה הא-לוהית הנסתרת לשם הגשמת תכניותיה אינה מתוארת במהלך העלילה. אף הדמויות הראשיות הפועלות בפרק, רחבעם והעם העומד למולו בשכם, כנראה אינם יודעים כלל על קיום הנבואה הזאת. בסיפורנו אין נזכרים כלל חטאי שלמה בתחום הדתי והעונש שניתן לו על כך. כל האישים הפועלים בפרקנו עושים זאת מתוך מניעים מן התחום הכלכלי-חברתי והפוליטי. התקדמות העלילה בסיפורנו מוסברת היטב מבחינה פסיכולוגית ופוליטית, ואינה נזקקת להתערבות כוח עליון או לדברו של  נביא כמניעים אותה.

ואף על פי כן, מתקיימת בסיפורנו נבואת אחיה השילוני בדייקנות מופלאה, מיד בשעה הראשונה שניתן לה להתקיים, כלומר מיד לאחד מות שלמה ועליית בנו למלוכה. ודווקא משום שאיש אינו פועל מתוך מודעות לקיומה של הנבואה ומתוך רצון לממש אותה בפועל – גדולה הפליאה על המהירות ועל השלמות שבה מתגשמת הנבואה.

הקורא בפרקנו עלול להיסחף בזרם העלילה המרתקת, העצמאית והבלתי תלויה לכאורה בנבואה, להשתכנע מכך שנסיבות טבעיות הן המקדמות את העלילה משלב לשלב, ו'לשכוח' שהעלילה נצפתה מראש, ובה עצמה מתגשמת עתה הנבואה שנאמרה בפרק הקודם. על כן בא הכתוב להזכיר לקורא דבר זה:

           טו           וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם

כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה'

לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט^[12].

הכתוב שולח תזכורת זו בנקודה המכרעת בעלילה, שבה נוטה המציאות לכיוון הגשמת הנבואה באופן בלתי הפיך: כאשר רחבעם עונה לעם את התשובה ששמו בפיו הילדים. הקורא את תשובתו של רחבעם לעם תמה תמיהה גדולה על האיוולת שבהתנהגותו, ושואל את עצמו מהי הסיבה להתנהגותו. הכתוב כאילו בא לענות על תמיהתו זו של הקורא, ולחבר אותו בנקודה זו למישור הסמוי העומד מאחורי העלילה. וכך הערה זו של הכתוב אינה 'חיצונית', אלא היא משתלבת במהלך העלילה באופן אורגני. הסבר זה לתמיהתו של הקורא על תשובת רחבעם לעם איננו ההסבר הבלעדי כמובן, ויש במהלך הסיפור גם הסבר פסיכולוגי להתנהלותו של רחבעם, כפי שנראה בעיון הבא.  

הנה כי כן, שמו של אחיה השילוני ונבואתו לירבעם נזכרים בפירוש בסיפורנו, ויוצרים אצל הקורא קישור מפורש לסיפור הקודם. אך גם לולי פסוק זה, היה ברור לכל המעיין בשני הפרקים י"א וי"ב כי צמד הסיפורים הללו, אף שהם שונים כל כך זה מזה באופיים הספרותי, הרי הם שני סיפורים שאינם ניתנים להפרשה זה מזה, הן במישור הגלוי של התפתחות העלילה והן במישור הסמוי יותר, שבו הם משמשים יחדיו סיפור על נבואה ועל התגשמותה.

4. נספח: המקבילה לסיפורנו בספר דברי הימים

בספר דברי הימים ב, פרק י' ותחילת פרק י"א (עד פסוק ד) מופיע סיפור פילוג הממלכה, ובדרך כלל הוא זהה לסיפור שבספר מלכים. ברור שסיפור אחד לפנינו המופיע בשני הספרים.

על אף הזהות הכללית בין שתי הנוסחאות של סיפורנו, יש ביניהן כצפוי הבדלי נוסח לא מעטים, רובם קלים ואינם משמעותיים, ובודדים הם ההבדלים המשנים את משמעות הסיפור.[13] בנספח זה נעמוד על כמה מן ההבדלים, וננסה להסבירם. 

א. השמטת פרק י"א בספר מלכים מספר דברי הימים

ההבדל הגדול ביותר והמתמיה מכל ההבדלים שבין הסיפור במלכים לסיפור בדה"י, נוגע דווקא לפרק י"א: ספר דה"י השמיט לגמרי את כל המסופר בפרק י"א בספר מלכים: הפרקים המתארים את תפארת מלכותו של שלמה בדה"י מסתיימים בתיאור מותו וקבורתו, ובעליית רחבעם למלוכה, ועוברים מיד לסיפור פילוג המלוכה בשכם. בדברי הימים אין מתוארים חטאי שלמה, ולא נבואת עונש הנאמרת לו; אין בו תיאור של השטנים שקמו לשלמה, ולא תיאור המרד שמרד בו ירבעם; אין בו את נבואת אחיה לירבעם ולא את תיאור בריחתו למצרים.

מה טעמה של השמטה זו? הטעם הוא אותו טעם עצמו שמפניו הושמטו סיפורים נוספים בספר דה"י: שמירה על כבודה של מלכות בית דוד, ובייחוד על כבוד דוד ושלמה מייסדי הממלכה הגדולה.^[14] מגמה זו של ספר דה"י לשמור על כבוד בית דוד, מגמה שהיא בת השעה ההיסטורית שבה נכתב הספר, הביאה את בעל הספר להשמיט מספרו חלקים שלמים מתיאור מלכות דוד בספר שמואל, כמו חטא דוד בבת שבע ובאוריה החתי, מרד אבשלום ועוד אירועים רבים. לעתים קרובות מתבטאת מגמה זו גם בשינויים קטנים כפי שנראה להלן.

מצב דברים זה בספר דה"י נראה סותר את מסקנתנו בסוף הסעיף הקודם, כי צמד הסיפורים הכלולים בפרקים י"א-י"ב בספר מלכים אינם ניתנים להפרדה זה מזה, הן מחמת העלילה הקושרת בין שניהם, והן מחמת היותם יחדיו סיפור על נבואה והתגשמותה המהירה. הנה, בעל ספר דה"י הפריד ביניהם, וכלל רק את סיפור פילוג המלוכה בספרו, תוך ניתוקו מסיפור חטאי שלמה!

בעל דברי הימים יכול היה לעשות זאת, משום שסיפור פילוג הממלכה כשלעצמו מספק הסבר שלם לאירוע ההיסטורי המתואר בו, ובאופן בסיסי ניתן לקרוא את הסיפור כסיפור עצמאי (ונעמוד על כך ביתר הרחבה בראש העיון הבא). לולי כן, באמת לא ניתן היה להביאו בפני עצמו, שכן הקורא לא היה יכול להבין את עצם ההתרחשות. אולם בכל זאת, פרטים אחדים בסיפור פילוג הממלכה, בייחוד אלה הנוגעים לירבעם, תלויים בסיפור הקודם. ברם ניתן היה להשמיט פרטים אלו בלא לפגוע בעצם העלילה.

הדבר המתמיה הוא, שבעל ספר דברי הימים לא ניסה כלל לערוך את הסיפור בפרק י' בסִפרו תוך השמטת הפסוקים שהבנתם תלויה בסיפור הקודם, אלא הותיר את כל הפסוקים הללו על מקומם:

בפסוק ב "מתפרץ" ירבעם אל הסיפור ללא כל הכנה.^[15] אין הקורא יודע כלל מיהו ירבעם, מה מעשיו של הלה במצרים, ומדוע ברח מפני המלך שלמה. כל התשובות מצויות כמובן בפרק י"א בספר מלכים שהושמט מספר דה"י.

חמורה עוד יותר הכללת פסוק טו בסיפור:

וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם, כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱ-לֹהִים,

לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.

מי שקורא את ספר דה"י כשלעצמו, אינו יכול להבין כלל פסוק זה, הרומז לאירועי הפרק הקודם שהושמטו בדה"י. מהו דבר ה'? מיהו אחיה השילוני? ומה דיבר לירבעם?

תמיהות אלו מלמדות דבר חשוב ביחס לספר דברי הימים: הספר מניח שקוראו מכיר את ספרי הנביאים הקדומים  שעליהם הוא מתבסס (ובהקשר לסיפורנו – את ספר מלכים). על סמך הנחה זו 'מרשה לעצמו' בעל דה"י לנתק סיפור מהקשרו, תוך הסתמכות על הקורא המשכיל שיבין את הסתום בדה"י מן המפורש במלכים.^[16]

ובכן, ספר דה"י נמנע מלהביא את סיפור חטאי שלמה ונבואת העונש של אחיה, לא משום שהוא מכחיש את קיומם של אלו, אלא משום שהוא אינו חפץ לחזור על הדברים הידועים הללו. מגמתו היא לתאר תקופה קדומה ורבת הוד בצבעים בהירים. מן הפרספקטיבה של תקופת שיבת ציון, שבה שוררים געגועים לחידוש מלכות בית דוד, אין צורך ואין טעם להדגיש את הפגמים והחולשות של מלכות ישראל העתיקה. זאת בניגוד לספרים שמואל ומלכים, שנכתבו בסמוך לשעת ההתרחשות של האירועים, מתוך גישה נבואית ביקורתית ביחס לפועלם של המלכים. כיוון שכך, משאיר בעל ספר דה"י בסיפור פילוג המלוכה את הרמזים לאירועים שהשמיט בנוגע לחטאי שלמה ונבואת אחיה, מפאת חשיבותם להבנת הסיפור שעליו הוא חוזר בספרו.

ואכן, ניתן להוכיח כי לא רק בסיפור פילוג המלוכה מסתמך ספר דה"י על אירועים המתוארים במלכים י"א, אלא גם במקומות נוספים בספר.^[17]

אנו חוזרים אפוא לטענתנו בסעיף הקודם, כי צמד הסיפורים הכלולים בפרקים י"א-י"ב בספרנו אינם ניתנים להפרדה זה מזה, ואף על דעתו של בעל ספר דה"י לא עלה אחרת.

ב. הבדלי נוסח בין שני הספרים

כעת נדון בסוגים שונים של הבדלי נוסח בין הסיפור במלכים למקבילו בדה"י, תוך ניסיון לעמוד על סיבתם.

1.       פסוק ז (בשני הספרים)[18] בא בנוסח שונה כמוצג להלן:

שתי הנוסחאות מובנות היטב, וכוונתם הכללית של הזקנים בעצתם לרחבעם נשמרת בשתיהן. ובכן, מה פשר השינויים ביניהן?

נראה שבמקרה זה שינה בעל ספר דה"י במכוון את נוסח הדברים בספר מלכים, מתוך אותה מגמה שתיארנו – הרצון להגן על כבודו של רחבעם, שבאותה שעה מלך כשר היה (השווה בין המסופר בדהי"ב י"א, יז למסופר בדהי"ב  י"ב, א). בעל דה"י נותן בפי הזקנים עצה שנשמר בה כבודו של המלך. מלך מבית דוד, אין מציעים לו להיות 'עבד' לעמו ו'לעבוד אותם'. לפיכך את שתי התיבות הללו מן השורש עב"ד המיר בעל ספר דה"י במילים אשר לטעמו אין בהן פגיעה בכבוד רחבעם. לא כן ביחס לעם, שם הותיר את המילים "וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים" כמו במלכים.

2.       בשלוש המילים המסיימות את פסוק ב (בשני הספרים) ניכרים שני הבדלי נוסח:

מלכים:                  ...וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם.

           דברי הימים:         ...וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם.

 התיבה הראשונה 'וישב' נבדלת בניקודה (וממילא בשורש שממנו נגזר הפועל ובמשמעותו), ואילו התיבה השלישית נבדלת באות אחת: בי"ת בספר מלכים ומ"ם בספר דברי הימים.

שתי הגרסאות הללו חולקות זו על זו בשאלה היכן היה ירבעם בעת שקראו לו לבוא לעמוד בראש העם במשא ומתן עם רחבעם: לפי הגרסה בספר מלכים היה אז במצרים, ולפי הגרסה בדברי הימים כבר שב אז ממצרים, ומסתבר שהיה אז בעירו צרֵדה הסמוכה לשכם.

נראה כי גרסת דברי הימים מתקבלת יותר על הדעת: ראשית, אם ירבעם ישב במצרים בעת ראשית ההתרחשות של סיפורנו, כמשתמע מן הנוסח בספר מלכים, הרי שהזמן שעבר מראשיתו של הסיפור עד שהגיע ירבעם לשכם לנהל את המשא ומתן נמשך שבועות אחדים (הזמן שלוקח לשליחים להגיע משכם למצרים והזמן שלוקח לירבעם להגיע ממצרים ועד שכם). דבר זה אינו מסתבר כלל! הרי רחבעם נמצא בשכם כדי שימליכוהו שם על כל ישראל, וודאי לא לחכות לבואו של ירבעם ממצרים. לעומת זאת, אם חזרתו של ירבעם קדמה לראשית סיפורנו, כמסופר בדה"י, ופסוק ב בא להסביר לנו רק כיצד ניתן היה לקרוא לו בנקל (שהרי בסוף הסיפור הקודם נמצא ירבעם במצרים), הרי שקריאתו בפרק י"ב היא מן הצרדה הסמוכה לשכם, וזמן ההליכה לשכם קצר ביותר.

שנית: בראש פסוק ב נאמר "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם". זהו משפט טפל המכין את הקורא למשפט העיקרי, והציפייה היא שבמשפט זה תתואר פעולה של ירבעם הבאה בעקבות 'שמיעתו' במצרים. ואכן, בנוסח הפסוק בדברי הימים מגיע המשפט העיקרי המצופה: "וַיָּשָׁב יָרָבְעָם מִמִּצְרָיִם" – זו הפעולה שעשה ירבעם בעקבות מה ששמע בהיותו במצרים. וממילא יש לנו תשובה משתמעת לשאלה מה שמועה שמע ובא? הוא שמע על מות שלמה והזדרז לשוב לעירו (עוד בטרם עברו ימי האבל ובטרם בא רחבעם אל שכם).

אולם על פי נוסח הפסוק בספר מלכים, המשפט "וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם" הוא משפט טפל נוסף, המבהיר את מקומו של ירבעם בעת הזאת. המשפט העיקרי נמצא אפוא רק בראש פסוק ג "וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ". עתה לא ברור: מה הייתה השמועה ששמע ירבעם, ומה הייתה השפעתה עליו? אין לומר ששמע על מות שלמה, שהרי הוא עדיין ממשיך לשבת במצרים. וגם אין לומר ששמע על המשא ומתן שהחל בשכם עם רחבעם, שכן השליחים הבאים לקרוא לו יספרו לו על כך, והוא יבוא ארצה מחמתם, ולא בגלל השמועה ששמע.[19]

אין להסיק מכך שגם בשאר המקומות שבהם יש הבדלי נוסח בין שני הספרים עדיפה נוסחת דברי הימים. ישנם שינויי נוסח רבים שבהם אין עדיפות לאחד משני הספרים. כמה מההבדלים נובעים מהרגלי כתיב שונים בשני הספרים, וכמה מהם משקפים שינוי שחל בעברית בין שתי התקופות. בכמה מקומות נוסחת המסורה בספר מלכים ברורה ומדויקת יותר, ואילו נוסחת דברי הימים נראית משובשת.[20]

3. פסוק כ בספר מלכים המתאר את המלכת ירבעם על ישראל חסר לגמרי בספר דה"י:

           וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם

וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל

לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ.

מהו ההסבר להשמטת פסוק חשוב זה בספר דה"י? יש הסבורים כי בעל ספר דה"י השמיט פסוק זה בכוונה מן הסיפור, מטעמים שונים ההולמים את תפיסותיו של ספר דה"י השונות מאלו של ספר מלכים.^[21]

דעה זו אינה מתקבלת על הדעת. פרט זה הוא כה מרכזי בסיפורנו, והסיפור כולו חותר לקראתו, עד שלא ניתן להעלות על הדעת כי הושמט בכוונת מכוון. גם פסוק טו שבעל דברי הימים הביאו בפרק י' "...לְמַעַן הָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֲחִיָּהוּ הַשִּׁלוֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט", מכין אותנו לקראת המלכת ירבעם, וזו חסרה מן הספר!

השמטת הידיעה על המלכת ירבעם גם הופכת את המשך ספר דה"י בלתי מובן: ירבעם מוצג כמלך ישראל כבר בסיום סיפור זה עצמו. הנה מה שנאמר בסיום הסיפור בדה"י:

           י"א, ד     ...וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי ה'

וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל יָרָבְעָם.^[22]

וכן בהמשך פרק י"א בדה"י אנו קוראים על אירוע המתואר בספר דה"י בלבד (פסוק יד) "כִּי עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלָ‍ִם, כִּי הִזְנִיחָם יָרָבְעָם".

בהמשך, בפרק י"ג, מסופר על מלחמת אביה בן רחבעם בירבעם, אף סיפור זה מיוחד לספר דה"י, והפרק פותח במילים "בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ יָרָבְעָם וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה עַל יְהוּדָה". והרי לא שמענו בשום מקום שירבעם הומלך על ישראל!

נראה אפוא שהשמטה זו אינה מכוונת, אלא נעשתה בשגגה באחד משלבי ההעתקה של הסיפור שבספר מלכים.