וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה:
בראשית יח' יז'

שמואל מתרשם מבכורו של ישי, אליאב,
אך אלוהים אומר לו "אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו...
כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב",
ובאופן דומה נדחים גם שאר בניו של ישי. לבסוף שואל שמואל "הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?"
וישי משיב בשלילה וקורא לקטן ביותר שרעה את הצאן,
לפי חז"ל ישי לא קרא בהתחלה לדוד מפני שחשד שדוד הוא לא באמת בנו,
שאשתו ילדה את דוד מזרעו של אחר.
כאשר רואה שמואל את דוד, המתואר כ"אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי",
הוא שומע מפי אלוהים:
"קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי־זֶה הוּא",
ומאותו יום "צלחה רוח אלוהים אל דוד".


{עמוס פרק ג פס' ז} 
כי לא יעשה ה' אלוקים  דבר
כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים: 

מהיא נבואה ?
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:
וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר:

 

חוק הנביא

 

ספר דברים פרק יח' 15- 22 :

 

רקע לחוק הנביא

 

שמות כ' 14-17: בקשת העם למתווך בינם לבין אלוהים

 

יד וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.  טו וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת.  טז וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַל-תִּירָאוּ, כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם, בָּא הָאֱלֹהִים; וּבַעֲבוּר, תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם--לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.  יז וַיַּעֲמֹד הָעָם, מֵרָחֹק; וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹהִים. 

 

 

כשהשמיע ה' את עשרת הדברות, היו העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר. (קולות= רעמים, לפידים= ברקים, רואים= תפישה בחושים).

תופעות הטבע על הר סיני עוררו פחד בקרב העם ולפיכך משסיימו לשמוע את דברי האל התרחקו מתחתית ההר.

העם ביקש ממשה שהוא בלבד ישמיע להם בעתיד את מצוות ה' משום שהם מפחדים שמא ימותו משמיעת הקול האלוהי.

משה משיב לעם כי האל השמיע להם את קולו בליווי תופעות טבע המעוררים אימה כדי לנסותם וכדי שיפחדו ממנו ולא יחטאו.

מהו הניסיון לעם? ה' בחן את ישראל אם יסכימו להמשיך בקבלת מצוותיו למרות שהתגלה אליהם בצורה מפחידה ומאיימת.

 בני ישראל עומדים בניסיון שהרי ביקשו ממשה שיהיה מתווך שלהם, הם רוצים להוסיף ולשמוע את דברי ה' אבל רק על ידי מתווך כי הם מפחדים.

 

דברים י"ח 15 – 22: חוק הנביא

 

טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.  טז כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת.  יז וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.  יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ.  יט וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ.  כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא.  כא וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ  אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'.  כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה',  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. 

 

(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם העמים שאתה מגרש מארץ כנען, אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ מקשיבים לסוגים שונים של מגידי עתידות שנקראים מעננים וקסמים, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (לעומת העמים שאתה מגרש אותם מארץ כנען) ה' נתן לך את האורים ותומים ואת הנביאים כדי לשמוע את העתיד, ולכן אסור לך לעשות כמנהג העמים יושבי הארץ ולפנות למגידי עתידות למיניהם כדי לנסות לברר את העתיד[19]:

(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (משה אמר (:ה' יקים לך נביא כמוני. הכוונה היא ליהושע,[20] אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן עליכם לשמוע בקול הנביא שה' ממנה תחתיי: (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל(אתה עצמך לא תתנבא) כמו שביקשת מאת ה' במעמד בו נאספת יחד עם שאר בני ישראל למרגלות הר סיני, לֵאמֹר כך ביקשת מאת ה' בבקשתך:[21] לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת (שם, בהר סיני ביקשת:) לא אוסיף בעצמי לשמוע את קולו של ה' ולא אוסיף לראות אש כמו האש שראיתי בהר סיני, כדי שלא אמות: (יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי ה' אמר לי בהר סיני: הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ בקשת בני ישראל שלא לשמוע יותר את דבריי היא טובה:

(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ אני (ה') אמנה לבני ישראל נביא כמוך מביניהם, וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו אני (ה') אשים את דבריי בפיו של הנביא, אני אומר לנביא את דבריי, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ הנביא יאמר לבני ישראל את כל מה שאצווה אותו לומר להם: (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי מי שלא ישמע לדברי הנביא שדיבר בשמי, אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ אני (ה') אתבע ממנו את עונשו[22]: (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר נביא (אפילו נביא אמת) שיאמר לבני ישראל דברים שלא ציוותי אותו לומר לבני ישראל, אלא ציוויתי נביא אחר לדבר את אותם הדברים,[23] וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים או נביא שידבר בשם אל אחר, גם אם דיבר דברים נכונים. לדוגמא: אדם שאומר שראה במראה הנבואה שבעל פעור הוא האלוהים האמיתי והוא מצווה שלא לאכול בשר חזיר,[24] וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא (נביא שיאמר דברים שציוויתי לנביא אחר לומר לבני ישראל או נביא שיתנבא בשם אל אחר) ימות בחנק[25]:

(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק הרי תאמר בליבך: איך נדע להבחין בין נביא שאומר דברי ה' לנביא שקר[26]: (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא דבר הנבואה שיאמר הנביא והיא לא תתקיים,[27] הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק (דברי נבואה שלא התקיימו) זהו הדבר שה' לא דיבר אותו, בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא ברשעות דיבר הנביא את הדברים הללו,[28] לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ אל תפחד מללמד חובה על הנביא ומלהענישו[29]:

 

 

פסוקים 15 -17

 

טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ  אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.  טז כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת.  יז וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ

 

בקטע זה ישנה חזרה על דברי  משה לעם ישראל כי ה' יקים לו נביאים מקרב העם.

משה מזכיר לעם כי במעמד הר-סיני הם ביקשו ממנו לייצג אותם ולתווך בינם לבין האל, מפחד שהקרבה לאל תפגע בהם: לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי, וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. 

בקשת העם מתקבלת על-ידי ה'.

על רקע מקרה זה מבטיח משה לעם כי ה' יקים להם נביאים, שתפקידם יהיה לתווך בינו לבין העם, וייתן את דבריו בפיהם.

על-פי פס' 19 אדם שלא יישמע לדברי הנביא, הבאים מפי האל – ייענש,

שהרי בקשת המתווך באה מהם ולא מאלוהים: וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. 

 

 

פסוקים 18-20:

סוגי הנביאים:

 

·        נביא אמת - נביא אשר מדבר בשם ה': נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ.

·        נביא שקר - נביא אשר מדבר בשם ה', אבל מביא בשמו של האל דברים ש-ה' לא מסר לו:   

   אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר.... וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. 

·        נביא מסית ומדיח לעבודה זרה - נביא המדבר בשם אלוהים אחרים: .... וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא. 

 

הקושי הוא כיצד ניתן לזהות בין נביא אמת לנביא שקר שהרי שניהם מדברים בשם האל?

 

 פסוקים 20-21

 

כא וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ  אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'.  כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה', וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה',  בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ. 

 

לקהל מאזינים אין קושי לזהות נביא המדבר בשמם של אלוהים אחרים שהרי הוא מדיח לעבוד עבודה זרה.

פס' 21 מתייחס לנביא שקר לדבר בשם ה', אך מדבר מליבו והוא לא שליחו של האל. כיצד יוכלו המאזינים לדברי נביא המדבר בשם ה', לדעת האם הוא מביא מסר אלוהי?

 

פתרון: על פי התגשמות הנבואה

 

קנה המידה שמביא החוק כאן הוא אחד ויחיד: התגשמותה של אותה הנבואה.

 כלומר נביא שנבואתו מתקיימת, הוא נביא אמת ומדבר בשם ה',

ואילו

 נביא שנבואתו איננה מתגשמת הוא נביא שקר, ואין לפחד מדבריו ודינו יהיה מוות.

 

סוגי נבואה ( מתוך ירמיהו פרק כח')

 

·        נבואת נחמה: הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם, בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא, יִוָּדַע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת. 

·        נבואת זעם : הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם  וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת  וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה, וּלְרָעָה וּלְדָבֶר. 

 

קשה לקבל כפשוטו את התפישה הזו של החוק.

ראשית, מטבע הדברים נבואות ניתנות לזמן עתיד, והמאזינים ייאלצו להמתין, לעתים אפילו זמן רב, כדי לדעת האם דברי הנביא היו דברי אמת (חלק מהנבואות ניתנו ל"אחרית הימים"). שנית, החוק כאן רואה בנביא מעין "מגיד עתידות", בעוד שמרבית הנביאים היו בעיקר מתקנים חברתיים, שהציגו לחברה את פגמיה ודרשו לתקנם.

 את זאת הם עשו בעיקר באמצעות נבואות תוכחה ואיומים בעונשים קשים.

נבואות אלה היו נבואות מותנות, ולא היו אמורות להתקיים, אם העם יחזור בתשובה.

במילים אחרות,

הבעיה היא שנביא תוכחה מצליח בתפקידו דווקא כאשר נבואתו איננה מתקיימת!

 

נבואת זעם :

 

על פי העבר- הנביאים שהיו לפני ירמיהו (עמוס, הושע, ישעיה) שילבו בנבואתם נבואות פורענות (לְמִלְחָמָה, וּלְרָעָה וּלְדָבֶר) וזאת כדי לאיים על העם שישפר את דרכיו ויחזור בתשובה.

לא חייב שנבואת הפורענות תתגשם, הרי אם העם יחזור בתשובה הנבואה לא תתקיים.

בנבואת זעם חייב תמיד להיות יסוד פורענות .

 

נבואת נחמה:

 

הנביא ייחשב נביא אמת כאשר תתגשם הנבואה שלו בעתיד הרחוק או בזמן הקרוב.

 

איסור מאגיה והגדת העתיד כמנהג הגויים – פס' 9-22

עמי הסביבה השתמשו בשירותיהם של בעלי מאגיה ומגידי עתידות, ואף שילמו להם כדי להישמר מפגעים ואו לחזות את העתיד.

התורה רואה בכך אמונה שקרית ומכנה אותם "כתועבת הגויים". במקום להאמין ברואי עתידות המטעים את העם – החוק דורש מעם ישראל לציית לנביאי ה' בלבד, נבואתם נובעת מכוח מוסרי – רוחני הנעלה יותר מהמאגיה.

העם נכנס לארץ שטופה במנהגי גויים, ונוצרת סכנה שהעם ילמד מהם ויטמא את הארץ שה' נתן לו. על היהודים נאסר: "מעביר בנו ובתו באש", "קסם קסמים", "מעונן" (עננים), "מנחש", "מכשף", "ושאל אוב", "וידעני".

זאת כי מעשים אלו שנואים על ה', עקב מעשים אלו גורשו הגויים מהארץ – מעשים אלו לא הגנו עליהם מאסונות ולכן הם חסרי טעם.

חוק הנביא – פס' 15-22

ה' נתן לעם נבואה לבקשתם, אבל לאחר מכן חזק הפחד שמי ששומע את ה' – מת, מכאן נוצרו הנביאים וה' אומר כיצד לזהות בין נביאי אמת לנביאי שקר.

• הנביא חייב להיות רק מבני ישראל וה' בוחר אותו – "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך". 
• העם נדרש לציית לנביא – מי שלא יישמע לנביא, הדבר ייחשב לו כחטא. 
• הנביא הוא שליח ה', המדבר בשמו. 

אך עם זאת, נראה כי עדיין יהיו בקרב ישראל גם נביאי שקר שאסור לשמוע להם.

2 סוגים של נביאי שקר:

1. נביא הבודה מלבו דברים ומייחס אותם לה', אך ה' לא שלחם.
2. נביא שמסית לעבודה זרה ומדבר בשם אלוהים אחרים.

דינם => מוות.

כדי להבחין אם הנביא הוא נביא שקר או לא, בפסוק 22 מוצג קריטריון ההבחנה.

"אשר יידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא (לא יתגשם) הוא הדבר אשר לא דברו ה', בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו.

נביאי שנבואתו מתקיימת – נביא אמת. נביאי שנבואתו לא מתקיימת – נביא שקר ודינו מוות.
אך הקריטריון מציג שני קשיים:

• לא ניתן לקבוע אם הנביא הוא נביא אמת או שקר, עד שהנבואה תעמוד במבחן הזמן. האם יחכה עד לעתיד הרחוק או לדורות הבאים כדי לדעת אם עומד לפניו נביא אמת או שקר?
• נבואות הזעם נועדו להזהיר את העם כדי שיחזור בתשובה, ואם זה ייקרה – נבואת הפורענות עשויה שלא להתגשם. האם במקרה זה, נביא זה הוא נביא שקר?

 

דברים פרק יג, פסוק ב

כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת. 

 

רש"י

• ונתן אליך אות - בשמים כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו) ועשית לי אות ואומר (שם) יהי נא חורב אל הגזה וגו'
• או מופת - בארץ [ס"א] ונתן אליך אות,
• או מופת - בארץ דכתיב אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ חורב] אעפ"כ לא תשמע לו וא"ת מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות כי מנסה ה' א-להיכם אתכם

רש"י:

ונתן אליך אות - בשמים , כעיניין שנאמר בגדעון "ועשית עמדי אות" (שו' ו , יז) , ואומר "יהי נא חורב על הגיזה" וגו' (שם , לט; ראה ספ"ד פג); או מופת - בארץ (ראה שם); אע"פ כן: לא תשמע לו. ואם תאמר: למה נתן לו הקדוש ברוך הוא ממשלה לעשות אות? כי מנסה יי' אלהיכם אתכם.

ראב"ע:

כי יקום בקרבך. טעם בקרבך - כי אין נביא כי אם מישראל. וזאת הפרשה דבקה בעבור עבודה זרה , כי שריפת הבנים - עבודה זרה. נביא - שיאמר כי בהקיץ דבר השם או שלוחו עמו , או בחלום. יש אומרים , כי יתכן להיות זה הנביא ממגנבי דבר השם (ע"פ יר' כו , ל); ופירושו , שאמר נביא האמת שיהיה אות כך , להצדיקו , ושמע השומע והגידוֹ , להיות לאות לנפשו. ויש אומרים: אפילו בא האות והמופת , אין להאמין בו , כי הוא דִבר הפך שיקול הדעת. ולפי דעתי , שיש אות , גם מופת - כמו 'סימן' , והעד: דברי ישעיה , שאמר: "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יי' לאותות ולמופתים" (ח , יח); ואות הנביא: "כאשר הלך עבדי ישעיה..." (בנוסחנו: ישעיהו; יש' כ , ג) , ואות בניו - שְמותם על דבר המקרה שיהיה בימיהם , והם: "עמנו אל" (יש' ז , יד) , "מהר שלל" (יש' ח , ג) , "שאר ישוב" (יש' ז , ג). ובמכות: "והיו בך לאות ולמופת" (דב' כח , מו); ורבים אחרים.

רמב"ן:

כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום - יקראנו הכתוב 'נביא' - על פי עצמו , שיאמר הוא: השם דבר עמי בהקיץ , ואני , נביאו , שלוח לכם שתעשו כן. ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת , כי בנפשות קצת האנשים כח נבואי , ידעו בו עתידות , לא ידע האיש מאין יבא לו; אבל יתבודד ותבא בו רוח לאמר: ככה יהיה לעתיד בדבר פלוני. ויקראו לו הפילוסופים 'כהין' , ולא ידעו סבת הענין , אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש בחדושה תדבק בשכל נבדל תתכוין בו. והאיש הזה יקרא 'נביא' כי מתנבא הוא , ועל כן יבא האות והמופת אשר יאמר אליך. ונתן אליך אות או מופת - ענין אות: סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו , כענין שנאמר "איש על דגלו באותות" (במ' ב , ב). כי כשיבא הנביא ויאמר: דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה אחריו כך , יקרא 'אות'; כענין שנאמר "לכן יתן יי' (בנוסחנו: אדני) הוא לכם אות" (יש' ז , יד) שהאל עמנו - משֵם בן אשת הנביא. והמלה נגזרת מן "אתה" (דב' לג , ב). והמופת יֵאָמר על דבר מחודש שיֵעָשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם , כענין שנאמר "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא); "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש" (יואל ג , ג). והיא מלה מקוצרת (מן) 'מופלת'. וישאילהו הלשון לדָבָר שהוא חוץ מן המנהג , כמו שאמר "והיה יחזקאל לכם למופת" (יח' כד , כד) , ואמר "ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת" (שם , כז) - כי מעשיו פלא בעיני הרואים; כדרך "ותרד פלאים" (איכה א , ט). וכן "אתיא ותמהיא" וגו' "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין" (דנ' ג , לב - לג); "האותות והמופתים" (דב' כט , ב); כי הפלא והתמה ענין אחד. והיו ביציאת מצרים אותות , והם הדברים שיאמר להם מתחלה "למחר יהיה האות הזה" (שמ' ח , יט); והיו שם מופתים , שיֵעָשו בחדוש בלי שיקדימו להודיע בו. וכן "מה אות כי אעלה בית יי'" (יש' לח , כב) - שיקדים להודיעו; ואמר באות ההוא בעצמו: "לדרוש את המופת אשר היה בארץ" (ראה דה"ב לב , לא) - לדעת החדוש ההוא , איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראוֹ 'אות' כאשר הודיע בו לישראל (ראה שמ' ד , יז) , וקראוֹ 'מופת' כאשר עשאו לפני פרעה לחדוש (ראה שם , כא). וכן "כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש" (יש' כ , ג) , כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה , ופלא במנהג שילך הנביא ככה. אם כן , ונתן אליך אות או מופת - שיאמר: אני הנביא השלוח אליכם שתעבדו עבודה זרה פלונית , וזה לכם האות , כי למחר יבא הארבה החסיל והגזם (ע"פ יואל ב , כה); או יתן להם מופת , שישליך לפניהם מטה ויהי לתנין (ע"פ שמ' ז , ט). ובסיפרי (ספ"ב כג) אמרו: אות הוא מופת ומופת הוא אות , אלא שדברה תורה שתי לשונות. אולי כונתם לומר , שאין חלוק בין שניהם בדינם , ודי היה להזכיר האחד , אלא שרצתה התורה להפליג בענין ולהזכיר כל הלשונות. והאיש הזה שיקרא עצמו 'נביא' ויצוה לעבוד עבודה זרה - על דרך הפשט נביא העבודה זרה הוא , שיאמר: צלם פעור שלחני אליכם , שהוא האלהים , ויצוה שתעבדוהו בכך וכך; והוא שאמר בו הכתוב עוד "ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת" (דב' יח , כ) , כי כל מתנבא בשם אלהים אחרים לעבוד אותם - יתנבא כי הם לו לאלהיו; והזכירוֹ שָם עם נביאי השקר (ראה שם , כב). אבל העולה בזה מדברי רבותינו (ראה סנה' צ , א) , כי זה הנביא הנזכר בכאן מתנבא בשם יי' , יאמר: השם הנכבד שלחני שתעבדו לפעור כי הוא השותף עמו במעשה בראשית; או , שהוא גדול מכל האלהים לפניו ורוצה שיעבדו אליו. והם ז"ל הזכירו (ראה שם) , כי אפילו יאמר שיעבדו לעבודה זרה אפילו שעה אחת בלבד , כגון שיאמר: עבדו לפעור היום הזה בלבד ותצליחו בדבר פלוני , כי כן הרצון לפני השם הנכבד - הוא חייב מיתה; וגם כן הוא זה כפשוטו של מקרא. והנה צוה הכתוב שלא נשמע למתנבא בשם יי' לעבוד עבודה זרה כלל , ולא נביט באותות ובמופתים שיעשה; והזכיר הטעם: מפני שאנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש , לא חזיון ולא מראה (ראה להלן , ו) , כי ליי' הארץ (ע"פ תה' כד , א) , הוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו (ראה דב' ד , לה). וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים (ראה דב' ה , ד) צוה אותנו ללכת בדרך הזה , שלא נעבוד זולתו כלל , וכבודו לאחר לא נִתן (ע"פ יש' מב , ח); וזה טעם "אשר צוך יי' אלהיך" (להלן , ו). והנה סרה דבר על השם (ראה שם) , שלא צוהו ככה מעולם , או סרה דבר על כבודו , שאין ראוי לעבוד לאל אחר.

 

רלב"ג:

כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום - ידמה שקרא נביא למי אשר יתודע אליו השם יתעלה במראה , ואשר ידבר בו בחלום קרא חולם חלום. ונתן אליך אות או מופת - רוצה לומר: כדי שיאמינו בדבריו.