x
בניית אתרים בחינם

myMail@2all.co.il | 1800-123456789

תורה


סרטון דש מהלך חיזקיהו 

   
          שי      תלתן   תנך   תנך  תנך ביאור  מפות   הזמן  ציר הזמן      פרשנות המקרא      ציר זמן עברי   קישור לולאות  רמבן

בס"ד
יהושע פרק ט - הגבעונים


חדשות התנך 

יהושע פרק ט'

הגבעונים, מתושבי הארץ, הבינו כי לא יוכלו לעמוד בפני הצבא הישראלי בראשותו של יהושע, ולכן החליטו לכרות עמם ברית.  כיוון שבני ישראל הצטוו להכרית (להשמיד) את כל עממי כנען, ידעו הגבעונים כי בני ישראל לא יכרתו עמם ברית, ולכן החליטו לנקוט בערמה ובתחבולה – הם התחפשו לאנשים שבאו מארץ רחוקה מאד.  בני ישראל האמינו לדבריהם, כרתו עמם ברית ונשבעו להם שלא ישמידו אותם. לאחר שהתרמית נחשפה,  יהושע השאיר את הגבעונים בחיים, אך הענישם בכך שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים.

 

פסוקים 1-15   תיאור מעשה התרמית של הגבעונים.

פרושי מילים:

"בלים" – ישנים בלויים, קרועים.

"ונאדות מים" – שקים מעור המכילים יין.

"ומבוקעים ומצוררים" – סדוקים, קרועים וקשורים ("מצוררים" – מלשון צ.ר.ר – קשר, כלומר: השקים והנאדות נקשרו במקומות שנקרעו).

"נעלות" – נעליים.

"ומטולאות" – בעלות טלאים כדי לכסות על הקרעים.

"שלמות" – שמלות.  לפנינו שיכול (היפוך) אותיות – החלפה בין שתי אותיות סמוכות במילה.   מ'  ו   ל'   התחלפו.

"נקודים" – פירורים  (כיוון שהלחם התייבש")  או כתמי עובש.

"החווי" – אחד משבעת עממי כנען שיש להחרימם, ישבו בין היתר בגבעון 

(הכוונה לגבעונים)

מילה מנחה/שורש מנחה:            

מילה או שורש החוזרים לפחות שלוש פעמים בטקסט

ומכוונים את הקוראים לרעיון מרכזי של הכתוב.

 

"צידה לדרך"  (פס'  11)

במקרא,  הגבעונים מציינים בפני יהושע כי בטרם צאתם לדרך הם לקחו עמם "צידה" – מזון.

גם היום,  נהוג להשתמש בביטוי זה במשמעותו המקראית – מזון שאדם לוקח עמו לדרך.  אך כיום נוספה לביטוי זה משמעות נוספת,  על דרך ההשאלה – כל דבר שהאדם רכש במסגרת מסוימת והוא לקח זאת עמו להמשך חייו.

דוגמא:  איזו צידה לדרך אתם לוקחים איתכם מתקופת בית הספר?

 

 

קראו פסוקים 1-15 וענו על השאלות הבאות:

1. א.  בנחלת איזה שבט נמצאת גבעון?   (התבוננו במפה)

    ב.  נסו להיזכר, באלו הקשרים נוספים נזכרו גבעון והגבעונים במקרא?

2. תיאור עורמתם של הגבעונים חוזר בשתי גרסאות: 

    האחת מפי המספר (פס' 4-5    והשנייה מפי הגבעונים (פס' 11-13).

א.     העתיקו את שתי הגרסאות  זה לצד זה.

ב.      ציינו שלושה הבדלים בין שתי הגרסאות.

ג.       הסבירו כיצד כל אחד מן ההבדלים שציינתם מעידים על עורמתם של הגבעונים ועל חוכמתם.

ד.      בפסוק 4  נאמר מפי המספר על הגבעונים   "וילכו ויצטיירו".

במספר כתבי יד ובתרגומים כתוב במקום:  "וילכו ויצטיירו" – "וילכו ויצטיידו"

הוכיחו, לפי תיאור מעשה עורמתם של הגבעונים  בפסוקים 11-13,  ששינוי הכתוב ל "וילכו ויצטיידו"  הוא מתקבל על הדעת הן גם מבחינה לשונית וגם מבינת התוכן.

 

3.  א. קראו והעתיקו את המקורות הבאים:   שמות ל"ד,  11-13    ודברים ז' 1-2

     ב.  הסבירו ממה חושש "איש ישראל"   בפסוק 7,  לאור המקורות שקראתם.

4.  בפסוקים 8-13  חוקר יהושע את הגבעונים באמצעות שתי שאלות:

     "מי אתם"     ו"מאין באתם".    קראו פסוקים אלה וענו על השאלות הבאות:            

     א.  על איזו שאלה הגבעונים אינם עונים,   ומדוע?

     ב.  על איזו שאלה הגבעונים  עונים באופן חלקי,  ומדוע?

     ג.  מהם הפרטים המיותרים שמוסרים הגבעונים ליהושע?

     ד.  מהי לדעתכם,  מטרתם של הגבעונים במסירת פרטים אלו?

 

5.  בפסוקים 9-10  הגבעונים מתארים את כוחו של ה' כפי שהוא בא לידי ביטוי באירועים

     מהעבר – יציאת מצרים והניצחון על שני מלכי האמורי  מעבר הירדן המזרחי – סיחון מלך 

    חשבון ועוג מלך הבשן.

    בפסוק 4   נאמר מפי המחבר:  "ויושבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולהעי"

    מה לפי דעתכם, הסיבה לכך שהגבעונים אינם מזכירים בתיאור כוחו של ה' את כיבוש

    יריחו והעי, שהינם אירועים קרובים?

6. בפסוק זה ניתן להבחין בביקורת כלפי מנהיגותו של יהושע.

    קראו פסוקים  7-15  וציינו שתי דרכים  שבאמצעותן מעביר המחבר ביקורת על יהושע.

 

 

ברית:    ברית היא התקשרות,  הסכם  בין שני צדדים או יותר.

שורש המילה הוא  ב.ר.ה    או   ב.ר.ת.        ב.ר.ה   פירושו "אכל" .   שורש זה רומז על סעודה משותפת שנערכה בין כורתי הברית.

ב.ר.ת    הוא שיכול  (היפוך)  אותיות   של  ב.ת.ר.         השורש  ב.ת.ר   רומז על  המנהג לבתר  (לחתוך)  בעלי חיים  בזמן טקס כריתת הברית  (ראו בראשית ט"ו , 9-21).

קיימים שני סוגי ברית עיקריים:

1.     ברית דו צדדית:  הסכם בין שני צדדים שווים,  המתחייבים להגן זה על זה.

ברית חד צדדית:  הסכם בין שני צדדים בלתי שווים – הצד החזק מתחייב להגן על החלש,  והחלש מתחייב  לציית לחזק  ולעבוד אותו.  ברית כזאת מכונה  "ברית ואסלית".    לעיתים הברית נכרתה מתוך רצון או אהבה, ויש שהיא נשלטת ונכפית על ידי השליט.

 

7.     מהו סוג הברית שמבקשים הגבעונים לכרות עם עם ישראל? בססו תשובתכם על פסוקים  8-13.

חשיפת מעשה התרמית של הגבעונים ועונשם.  פסוקים  16-27

 

פירושי מילים:

 

"וילונו" – התלוננו.

"קצף" – כעס

"ולא יכרת מכם עבד" – תהיו עבדים לעולם.

 

קראו פסוקים  16-27   וענו על נשאלות הבאות.

 

1.     הגבעונים כרתו ברית עם בני ישראל בעורמה.

      קראו פסוקים   16-20   והסבירו מדוע, על פי פסוקים אלו, על בני ישראל לכבד את

      הברית עם הגבעונים, למרות שהושגה בדרכי מרמה?

 

2.     הנשיאים מקיימים את שבועתם ולא מחרימים את הגבעונים.  עם זאת הם

הם מענישים את הגבעונים על עורמתם.    מהו העונש שקבעו הנשיאים לגבעונים?

 

3.     יהושע ונשיאי העדה עומדים בפני דילמה לגבי הגבעונים.

א.     הגדר מהי דילמה.

ב.      מהם הערכים המתנגשים?

ג.       מהם היתרונות בבחירת כל אחד מהערכים?

ד.      כיצד אתם הייתם נוהגים לו הייתם במקומם של יהושע ונשיאים, ומדוע?

 

4.     צטטו דברים כ"ט,  9-10  ואחר כל ענו על השאלה

א.מי נמנים בסמיכות ל"חוטבי העצים ושואבי המים" בפסוקים אלה?

ב.מה ניתן להסיק מכך לגבי מעמדם בקרב עם ישראל?

 

"....  חוטבי עצים ושואבי מים לעדה"     (פסוק 27)

במקרא מבטא כתוב זה את העונש שהטיל יהושע על הגבעונים בשל עורמתם על בני ישראל.

הגבעונים התחפשו וטענו בפני העם כי הם באו מארץ רחוקה ומבקשים לכרות עמם ברית.  בנ"י נענו בחיוב לבקשתם וכרתו עמם ברית.  לאחר שלושה ימים בנ"י מגלים כי הם מתושבי ארץ כנען.  יהושע לא היה יכול להשמידם  על פי חוק החרם החל על עממי כנען,  משום שלא ניתן להפר את הברית,  ולכן הענישם שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים של בני ישראל,  כלומר ישמשו כעבדים ושפחות.

כיום,  ביטוי זה מתאר עובדים ממעמד נמוך  המבצעים את העבודות הנחותות והבזויות.

דוגמא:  העובדים הזרים  הם בגדר  חוטבי עצים ושואבי מים במדינתנו.

 

 

5.     בין סיפור רחב והמרגלים (ביהושע ב') לבין פרשת הגבעונים (ביהושע ט')

     ניכר דמיון רב.

א.     כתבו במילים שלכם את נקודות הדמיון בין שני הסיפורים,  בהתאם לכתובים בטבלה.

 

סיפור רחב והמרגלים

יהושע ב'.   צטטו את הפסוקים הבאים:

פרשת הגבעונים

יהושע ט'

נקודות הדמיון

פסוק 9: "וכי נפלה ...

 

 

                          מפניכם".

פסוק 24:

 "ונירא מאד לנפשותינו מפניכם"

 

פסוק 10:"כי שמענו  ...

 

 

 

 

 

            החרמתם אותם".

פס 9-10:  "כי שמענו שומעו..

 

 

 

 

                      בעשתרות".

 

פסוק 9: " ידעתי כי  ...

 

 

פס' 24 "כי הוגד לעבדיך ...

 

 

                   את כל הארץ".

 

פסוקים 12-13: "ועתה הישבעו...

 

 

 

 

               נפשותינו ממות".

פס' 15 

"ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה".

 

יהושע ו' פס' 25: "ואת רחב

 

 

 

פס' 27 "ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' עד היום הזה ...."

 

 

ב.      באיזה סיפור, לדעתכם (רחב והמרגלים או פרשת הגבעונים), כישלונו של יהושע מובהק יותר?  נמקו את דעתכם.

ג.       באיזה סיפור, לדעתכם, תוצאת הכישלון של יהושע חמורה יותר?         


יהושע, פרק ט - הגבעונים

ציין  "נכון" או  "מדוע לא נכון"

 

 

נכון

מדוע לא נכון

  1.  

העמים בארץ שמעו את מה שקרה ליריחו והעי . החליטו להתקבץ יחד כדי להילחם עם ישראל

 

 

  1.  

הגבעונים החליטו להצטרף להתארגנות נגד ישראל

 

 

  1.  

הגבעונים החליטו לרמות את ישראל

 

 

  1.  

הגבעונים הצטיידו בציוד חדיש ביותר, ומזון שרואים שיצא רק היום מהמפעלים

 

 

  1.  

שק בלה = שק חדש

 

 

  1.  

נאד יין מבוקע = כד יין שהתבקע

 

 

  1.  

לחם מלא ניקודים = לחם ישן מעופש

 

 

  1.  

הגבעונים ביקשו כריתת ברית עם ישראל בטענה שאינם שייכים לעממי כנען

 

 

  1.  

'איש ישראל' שאלו את הגבעונים: אולי אתם גרים כאן קרוב

 

 

  1.  

הגבעונים אומרים ליהושע שהם שמעו מה שישראל עשו לסיחון ולעוג

 

 

  1.  

הגבעונים אומרים שהנהגת עמם שלחה אותם כדי שיכרתו ברית עם ישראל

 

 

  1.  

הגבעונים מספרים שהלכו ימים רבים ומוכיחים זאת על ידי פצעי ההליכה שסבלו מהם בדרך

 

 

  1.  

בני ישראל שוכנעו, יהושע והזקנים כרתו עימם ברית בשבועה

 

 

  1.  

בני ישראל לא שאלו את ה' בעניין הברית עם הגבעונים

 

 

  1.  

שבוע אחרי הברית נודע לישראל שהגבעונים קרובים ויושבים בארץ ישראל/כנען

 

 

  1.  

ערי גבעון היו: גבעון, הכפירה, בארות וקרית יערים

 

 

  1.  

בני ישראל לא היכו את הגבעונים בגלל השבועה

 

 

  1.  

בני ישראל הפכו את הגבעונים לחוטבי מים ושואבי עצים.  כלומר לעבדים

 

 

  1.  

הגבעונים הסבירו ליהושע כי הם רימו את ישראל , כי זה כיף לרמות את היהודים

 

 

  1.  

יהושע הציל את הגבעונים מידי ישראל שרצו להרוג אותם

 

 

 

פרק ט': מעשה הגבעונים- דעת


נושאי הפרק:
• מלכי כנען מתקבצים למלחמה - א-ב 
• תרמית הגבעונים וכריתת הברית עמם - ג-טז 
• כיבוש עריהם ונתינתם לחוטבי עצים ולשואבי מים - יז-כז 

מטרות:
התלמידים:
יתמודדו עם קשיים בכתוב על פי רמתם. 
יפנימו את המסרים האלה: 
• נשיאי העדה משתתפים באחריות להנהיג את העם עם יהושע. 
• יהושע נכשל כשכרת ברית עם הגבעונים, בלי שביקש את רשות ה'. 
• אף על פי שהגבעונים רימו את בני ישראל, יהושע מקיים את שבועתו להם. 

קשיים בטקסט:
מבחינה לשונית. מילים רבות שיש לפרש לתלמידים, כגון: עורמה, הצטיירו, מצוררים, ניקודים. מילים שאינן שכיחות בלשון ימינו: נאדות, בלים, קצף. גם הטיות הפעלים: לא הכום, וילונו, והמקצועות: חוטבי עצים ושואבי מים, אינם מוכרים לתלמידים. 
מבחינת התוכן. הסיפור מסופר מנקודות מבט שונות זו מזו. דרך סיפר זו מעוררת קושי. תחילה מופיעה נקודת המבט של הגבעונים והחלטתם לנהוג בעורמה. אחר כך מובאת נקודת מבטם של בני ישראל, המגלים כי רימו אותם וטוענים כנגד הנשיאים. ולבסוף יהושע משוחח עם הגבעונים על תרמיתם. 
מבחינה רעיונית-ערכית. מדוע לא שאלו הנשיאים את פי ה'? מדוע הברית שרירה וקיימת אף על פי שהושגה במרמה? מדוע כעסו בני ישראל על הנשיאים, שכרתו ברית עם הגבעונים? 

דפי העבודה לתלמידים:
התלמידים יכולים לענות על השאלות שבדפי העבודה לתלמידים בכיתה בחלק השיעור המיועד לכתיבה או כשיעורי בית. את התשובות לשאלות על הפסוק "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה" ועל כריתת הברית עם הגבעונים, יכתבו התלמידים לאחר הדיון בכיתה או במהלכו. 
העבודה על ביאורי מילים יכולה להיעשות כשיעורי בית, והיא בודקת למעשה את הבנת הטקסט, שכן הקניית המילים צריכה להיעשות במהלך הלימוד ולא בנפרד. 
הנושאים המוצעים בסעיף "דונו ביניכם" נועדו לתלמידים שרגילים לעבוד בזוגות או בקבוצות. בכיתות קטנות אפשר להכין את המשימה במשותף כדיון פתוח, שאת מסקנותיו רושמים התלמידים בתמצית. 
השאלות וההצעות להבעה בעל פה או בכתב יכולות להינתן כמשימות רשות לתלמידים מתקדמים. אפשר לבחור אחת מההצעות ולעסוק בה בכיתה בהרחבה. השאלה "מה היה קורה אילו..." נועדה לפיתוח הדמיון ולהגמשת החשיבה. אפשר להחיל שאלות בנוסח זה גם על פרקים אחרים. עם זאת, יש חשש שהתלמידים ייסחפו לכיוונים רחוקים וזרים לכתוב. לכן יש לשקול מתי להציגה לתלמידים ולכוון אותם לחשיבה ביקורתית. 



עיון בפרק 


העיר גבעון קרובה לתחום הכיבוש הישראלי. היא רחוקה רק כ- 10 קילומטר מהעי, ותושביה חוששים מן השכנים החדשים שלהם. עזרה מצפון לא יוכלו הגבעונים לקבל: הצפון נפל בקרב עם ישראל. להילחם עם ישראל אין הם מעזים, שכן ישראל ניצחו שתי ערים חזקות השכנות להם: יריחו ועי. הגבעונים מחפשים דרך להיחלץ מהמצב שהם נתונים בו. 
לפני שנקרא את פרק ט' שבספר יהושע, נערוך "ביקור" בעיר גבעון. החוקרים מזהים את גבעון עם הכפר אל-ג'יב. בעיר גבעון הייתה בריכה גדולה, ברכה הקיימת עד היום הזה. הבריכה עמוקה מאוד, 17 מטר אורכה ו- 12 מטר רוחבה, ומדרגות סובבות את קירות הבריכה לרדת בהן לתחתיתה. הנוף סביב העיר הוא נוף טיפוסי להרי ירושלים: הרים גבוהים ושבילים המוליכים לכפרים קטנים. היום יש בסביבת העיר ההיסטורית יישוב יהודי קטן וחדש. 

זוהי גבעון. ואנו פונים לפרק ט' שבספר יהושע, כדי לראות כיצד ניסו יושבי גבעון להציל את עצמם מהמלחמה עם ישראל:
"וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי, ויעשו גם המה בערמה, וילכו ויצטירו, ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים ונעלות בלות ומטלאת ברגליהם ושלמות בלות עליהם. וכל לחם צידם יבש היה נקדים." (ט', ג-ה)

מובן מה מתכוננים אנשי גבעון לעשות. הם מציגים את עצמם כתושבי ארץ רחוקה, שעשו דרך רבה עד שהגיעו אל מחנה ישראל. ועדיין לא ברור לנו מדוע הם צריכים את כל ההצגה הזאת: 
וַיֵּלְכוּ אֶל יְהושֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה, הַגִּלְגָּל, וַיּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "מֵאֶרֶץ רְחוקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית.
" וַיּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יושֵׁב, וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית?" (ט', ו-ז)

השאלה והתשובה מתחילות לרמוז מהי הבעיה שאנשי גבעון חוששים ממנה. הם מבקשים לכרות ברית עם ישראל, ובני ישראל שואלים אותם בתמימות ובכנות:
"אולי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרת לך ברית?"

מה משמעות השאלה? מדוע אין ישראל יכול לכרות ברית עם הגבעונים אם מארץ כנען הם? התשובה לכך נמצאת בפסוקים אחדים בספר שמות. בפרשת משפטים מובאת ההבטחה לישראל על כיבוש הארץ. שם ה' מבטיח לישראל לגרש מפניהם את יושבי הארץ, וההבטחה מסתיימת בפסוקים אלה:
"ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את ישבי הארץ, וגרשתמו מפניך." (שמות כ"ג, לא)

הפסוק מבטיח לישראל שליטה בכל תחומי ארץ ישראל. ועכשיו אנו מגיעים לפסוק העיקרי:
"לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך, פן יחטיאו אתך לי, כי תעבד את אלהיהם, כי יהיה לך למוקש." (שם לב-לג)
הנה הפתרון: גם הגבעונים יודעים כי אסור לישראל לכרות ברית עם יושבי הארץ. 

הגבעונים מדברים תחילה לכל ישראל. אך כשהשאלות שהם נשאלים מתחילות להיות חמורות הם פונים ליהושע, ופנייתם דומה לפנייה של בן ברית חלש המבקש לכרות ברית עם חזק ממנו:
וַיּאמְרוּ אֶל יְהושֻׁעַ: "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ." וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהושֻׁעַ: "מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבאוּ?" וַיּאמְרוּ אֵלָיו: "מֵאֶרֶץ רְחוקָה מְאד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם ה' אֱלהֶיךָ. כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעו, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחון מֶלֶךְ חֶשְׁבּון, וּלְעוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרות". (יהושע ט', ח-י)

התיאור משכנע, והדברים שהגבעונים אומרים נאמרים בתבונה רבה. הם "שמעו" את כל אשר עשה ה' במצרים ואת כיבוש עבר הירדן המזרחי. הם "זוכרים לשכוח" שני נסים שנעשו בימים האחרונים: קריעת הירדן וכיבוש יריחו. אם מארץ רחוקה הם, הם יצאו לדרך לפני זמן רב, ובהיותם בדרך לא יכלו לדעת מה מתרחש בארץ כנען. על כן הם מספרים רק סיפורים שיושבי ארץ רחוקה יכלו לשמעם. וכדי לשכנע בצדקת דבריהם הם מתארים את השלטון בארצם באופן שאינו הולם את שלטון המלכים בארץ כנען:
וַיּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל ישְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמר: קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶך,ְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם. וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אתו מִבָּתֵּינוּ, בְּיום צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם, וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים. וְאֵלֶּה נאדות הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ. וְאֵלֶּה שַׂלְמותֵינוּ וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ מֵרב הַדֶּרֶךְ מְאד." (ט', יא-יג)

התיאור של מועצת זקנים הדנה ומחליטה אינו הולם את ערי ארץ כנען. וכך, באמצעות פרטים קטנים הנראים אמיתיים, מצליחים הגבעונים לשכנע את ישראל כי אמנם מארץ רחוקה הם:
וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם, וְאֶת פִּי ה' לא שָׁאָלוּ. וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהושֻׁעַ שָׁלום, וַיִּכְרת לָהֶם בְּרִית לְחַיּותָם, וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה." (ט', יד-טו)

הדבר נעשה. ישראל לוקחים מן הצידה שהביאו הגבעונים. יהושע כורת עמם ברית, והנשיאים נשבעים לקיים את הברית. יהושע וזקני העדה עוברים בלי דעת על האיסור שבתורה. 
לאחר שלושה ימים מתגלית התרמית. בני ישראל מגלים כי יושבי גבעון יושבי הארץ הם. במסע מלחמה מהיר כובשים בני ישראל את עריהם: גבעון והכפירה ובארות וקרית יערים. והכתוב מספר: 
וְלא הִכּוּם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּלּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים. וַיּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה:
"אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל. וְעַתָּה, לא נוּכַל לִנְגּעַ בָּהֶם. זאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אותָם, וְלא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם." וַיּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים: "יִחְיוּ." וַיִּהְיוּ חטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. (ט', יח-כא)

הגבעונים הצליחו להוציא מן הנשיאים שבועה בגלל סיפורי כזב. ובכל זאת רואים הנשיאים את עצמם חייבים למלא את השבועה, מפני שהשבועה הייתה בשם ה' א-להי ישראל. אך מדוע צריכים היו הגבעונים לעשות את מה שעשו? גם יהושע תמה על כך, והוא שואל זאת את הגבעונים: 
וַיִּקְרָא לָהֶם יְהושֻׁעַ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמר:
"לָמָּה רִמִּיתֶם אתָנוּ לֵאמר, רְחוקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאד, וְאַתֶּם, בְּקִרְבֵּנוּ ישְׁבִים? וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." וַיַּעֲנוּ אֶת יְהושֻׁעַ וַיּאמְרוּ: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֶיךָ אֶת משֶׁה עַבְדּו, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל ישְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. וַנִּירָא מְאד לְנַפְשׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ: כַּטּוב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂות לָנוּ - עֲשֵׂה." (ט', כב-כה)

דברי הגבעונים מאשרים את מה ששמעו המרגלים מפי רחב: יושבי הארץ מפחדים, ויותר מזה - ברור להם כי הארץ תיכבש בידי ישראל. נשים גם לב לניסוח של הגבעונים, "את אשר צוה ה' א-להיך את משה עבדו, לתת לכם את כל הארץ". הגבעונים רואים בדבר ה' אל משה עובדה שתתגשם, ולכן הם נערכים להגן על עצמם מפני העתיד לבוא. 

רמב"ם על פרשת הגבעונים:
עד כאן ניסינו לעמוד מתוך הפרק על פרשת הגבעונים ועל הסיבות שגרמו להם לרמות את ישראל. שמענו את הגבעונים עצמם מסבירים מדוע רימו. 

נקרא עכשיו קטע מתוך "משנה תורה" של הרמב"ם. 
רבי משה בן מימון, רמב"ם, חי בספרד ובמצרים במאה ה- 12, וחיבר ספרים בהלכה ובפילוסופיה. ספרו ההלכתי העיקרי הוא "משנה תורה", וספרו הפילוסופי העיקרי הוא "מורה נבוכים". שני ספרים אלה הם עד היום במוקד הלימוד של עם ישראל. 

הקטע הבא הוא מתוך "משנה תורה", ספר "שופטים", "הלכות מלכים":
"שלושה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ: הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח - יברח. וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים - ישלים. וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה - יעשה. אם כן, מפני מה הערימו יושבי גבעון? לפי ששלח להם בכלל, ולא קיבלו. ולא ידעו משפט ישראל, ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום. ולמה קשה הדבר לנשיאים, וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה? לפי שכרתו להם ברית. והרי הוא אומר "לא תכרת להם ברית"? אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן, בדין היה שייהרגו על שהטעום, לולי חילול השם." (רמב"ם, הלכות מלכים ו', ה)
לפני שיהושע יצא להלחם, הוא כתב ליושבי הארץ שלושה מכתבים: 
במכתב הראשון הוא מודיע: כל הרוצה לברוח - יברח, ואיש לא יבוז את רכושו ולא יפגע בנפשו. 
במכתב השני הפנייה היא להיכנע: אם הם יכנעו, לא יפגעו בהם ולא יגרשו אותם ממקומם. 
המכתב השלישי הוא הכרזת מלחמה. מי שאינו מוכן להיכנע ולקבל את מרות ישראל, וגם אינו מוכן לסגת - יילחם. 

ועכשיו נשוב לגבעונים. הם רצו תחילה במלחמה, ולכן לא השיבו למכתביו של יהושע. כאשר ראו שאין סיכוי במלחמה, העדיפו את האפשרות השנייה: להשלים עם ישראל. 

לפי רמב"ם יוצא דבר מעניין: אילו היו הגבעונים מדברים אמת, ומספרים מה מפחיד אותם - היו ישראל מפעילים עליהם את תנאי המכתב השני, "הרוצה להשלים - ישלים", והיו מקבלים אותם כיושבי הארץ ולא פוגעים בהם ואפילו לא מגרשים אותם מעריהם. רמאות הגבעונים נתנה להם בדיוק מה שהיו מקבלים אילו סיפרו את האמת. אלא שיחד עם זכויות השלום זכו גם בזעמם של בני ישראל ויהושע, ונתקללו:
" וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחטְבֵי עֵצִים וְשׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלהָי." (ט', כג).



היבטים דידקטיים: מעשה הגבעונים 

שלבי ההוראה


שיחת הכנה - רקע:
אחרי כיבוש העי החליטו מלכי כנען להתאחד ולצאת בכוחות משותפים נגד ישראל. מדוע לא עשו זאת קודם, לאחר כיבוש יריחו? 

התבוננות במפה:
מיקומה של גבעון. אפשר לסמן על המפה את המקומות שנכבשו עד כה, ולשאול מהי העיר הבאה ששיש לכבוש? היכן עריהם של מלכי כנען שרוצים להילחם בבני ישראל? 

ביאורי מילים:
התלמידים יבחרו מילים קשות, ירשמו אותן על כרטיסים, יבררו את פשרן וישבצו אותן במשפטים. למשל: ויצטיידו, בלים, מבוקעים, מצוררים, נקודים, הצטיידנו. 
את פירושי המילים אפשר לכתוב מעבר לכרטיסים, או להכין כרטיסים נוספים שבהם יירשמו ההסברים, והתלמידים יתאימו מילה לפירושה. 

קריאת המורה וקריאה בתפקידים:
אפשר לקרוא את הפסוקים הנבחרים או את השכתוב. אפשר גם לספר את תוכן הפרק או חלקים ממנו, לנהל דיון ואחר כך להמשיך בקריאה ובהקניית התוכן. 
בקריאה חוזרת אפשר לקרוא מהכתוב את השיחה בין יהושע לגבעונים. אחד התלמידים יקרא בהטעמה את דברי יהושע ותלמידים אחרים יקראו את דברי הגבעונים. אפשר גם לקרוא את השיחה בין הזקנים לבני ישראל. 

נקודות לשיחה ולדיון:
אחרי כיבוש העי החליטו מלכי כנען להתאחד ולצאת בכוחות משותפים נגד ישראל. מדוע לא עשו זאת קודם, לאחר כיבוש יריחו? 
מעשה הערמה של הגבעונים. מדוע הם נקטו דרך זו? 
הגבעונים היו חזקים ובכל זאת רצו לכרות ברית עם בני ישראל. מה אפשר ללמוד מכך על הרושם שעשו כיבושי יהושע על מלכי כנען? 
כריתת הברית. איך קרה שבני ישראל כרתו ברית עם הגבעונים בלי לשאול את ה'? 
איך הרגישו בני ישראל כשנודע להם דבר המרמה? אפשר להציע רשימת מילים שמתוכה יבחרו התלמידים את המילים המתאימות וינמקו את בחירתם. 
התלמידים ישוו ביטויים ומילים המתארים את הפחד מפני עם ישראל בשירת הים, בדברי רחב (ב') ובפרקנו (ט'). 

תרשים זרימה:
אפשר להראות את תרמית הגבעונים בתרשים זרימה, ולהמחיש את השיקולים שהובילו אותם בדרך לקבלת ההחלטה לנהוג בערמה.



מועצת הגבעונים מתכנסת לטכס עצה כנגד בני ישראל 

 

שתי אפשרויות עומדות בפני הגבעונים: 

  להצטרף לעמי כנען האחרים

 

להילחם בבני ישראל 

 

להפסיד במלחמה ולמות
לרמות את בני ישראל

 

לכרות ברית עם יהושע 

 

להישאר בחיים



הצעות לפעילויות


מבין הפעילויות שלהלן יבחר כל מורה את המתאים לכיתתו. סידור ברצף היא פעילות שמתאימה למרבית התלמידים. פעילות זו אינה מחייבת כתיבה אלא הבחנה חזותית ויכולת לשחזר את התוכן בעזרת טקסט מילולי או חזותי. גם דרמה יוצרת עשויה להתאים לתלמידים בכל מיני רמות והיא מחזקת את הממד החווייתי שבלמידה. 

דרמה יוצרת:
התלמידים יבחרו אחד מהנושאים ויתארו אותו בדרמה בזוגות או בקבוצות. אפשר לצרף שני נושאים או יותר. 
מלכי כנען נפגשים ומתייעצים כיצד לנהוג. 
הגבעונים משוחחים ביניהם: על ניצחונות בני ישראל והסכנה לעירם, 
על החלטה לנקוט דרך של ערמה. 
הגבעונים מגיעים אל יהושע ומספרים לו את סיפורם. 
יהושע כורת עמם ברית. 
בני ישראל מגלים את המעשה וכועסים על הנשיאים. 
יהושע משוחח עם הגבעונים והם מסבירים את סיבת המעשה. 

נדגים בפירוט דרך להמחזת ההתרחשות כולה: 

תלבושות:
אפשר לבקש מהתלמידים להביא בגדים משומשים, כובעים ותיקים קרועים ונעליים ישנות. 

חלוקת תפקידים:
הגבעונים: תלמיד אחד יהיה דובר הגבעונים, שלושה תלמידים אחרים יהיו הגבעונים. 
בני ישראל: תלמיד אחד יהיה יהושע, שלושה תלמידים ייצגו את בני ישראל. 
התלמידים ישתדלו להשתמש במילים ובמשפטים מן הכתוב. 

מהלך ההמחזה :
מנהיג הגבעונים: בוודאי שמעתם עד כמה חזקים הם בני ישראל. ה' אתם בכל אשר יעשו. יתר מלכי הארץ מתקבצים עכשיו ומתכוננים להילחם בישראל. אולם, לדעתי, אין להם סיכוי לנצח. אם ה' בעזרם של ישראל, ודאי שהם ינצחו את המלכים. הבה נהיה חכמים ונערים על עם ישראל. 
יתר הגבעונים: איך אפשר להערים עליהם? מה נעשה? 
מנהיג הגבעונים: הם יסכימו לכרות אתנו ברית אם נתחזה לאנשים שמגיעים מרחוק. 
(התלמידים הולכים להתלבש בבגדים בלויים ועושים זאת לעיני הכיתה). 

הגבעונים מגיעים אל יהושע ועם ישראל ואומרים: 
- באנו מארץ רחוקה, שמענו את כל הנסים שקרו לכם במצרים, ואת אשר הבסתם את מלכי הארץ החזקים. זקני ארצנו שלחו אותנו אליכם לכרות עמכם ברית. ימים רבים הלכנו עד שהגענו אליכם. הלחם שלקחנו אתנו לדרך היה טרי וחם, ועכשיו יבש והעלה עובש. נאדות היין שלקחנו חדשים היו ועכשיו נקרעו והתבקעו, שמלותינו ונעלינו נקרעו והתבלו מן הדרך הרחוקה והקשה. 

בני ישראל משוחחים ביניהם: 
• הביטו בהם, באמת נראים מלוכלכים ועייפים. ודאי הגיעו מארץ רחוקה. הם נראים לנו אמינים ודוברי אמת, אין צורך לשאול בעצת ה'. 
יהושע: אני כורת עמכם ברית שלום. ברוכים הבאים לארצנו. 

כעבור שלושה ימים... 
אנשים מבני ישראל באים אל יהושע ומודיעים לו: 
• האנשים שהגיעו לכרות עמנו ברית הם מאנשי הארץ. 
אחרים אומרים: זה לא יכול להיות. כיצד הצליחו לרמות אותנו? 
יהושע: אסור לנו לפגוע בהם משום שנשבענו להם וכרתנו עמם ברית. 

יהושע קורא לאנשי גבעון ושואל אותם: 
• מדוע רימיתם אותנו? מדוע סיפרתם לנו שאתם מגיעים מארץ רחוקה? הרי אתם גרים קרוב. 

נציג הגבעונים: 
• שמענו שה' הבטיח למשה להוריש לכם את כל הארץ, ואתם יצאתם לכבוש את הארץ ולהשמיד את כל העמים אשר יושבים בה. כאשר שמענו זאת פחדנו מאוד שתהרגו אותנו. לכן התחזינו לאנשים המגיעים מרחוק כדי לכרות עמכם ברית. עתה אתם יכולים לעשות לנו כטוב בעיניכם. 
יהושע: בגלל מעשיכם אני גוזר עליכם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ה' ולעם ישראל מעתה ועד עולם. 

יצירה:
התלמידים יציירו או יכיירו את מראה הגבעונים כאשר הופיעו לפני יהושע. 
הם יציירו את הבגדים, הנעלים, התרמילים, נאדות היין והלחם שהביאו אתם. 

משפט:
אפשר לערוך משפט לגבעונים. לאחר הטיעונים בעד ונגד מעשיהם יגזרו התלמידים את דינים. בתכנון ובבחירת הרעיונות לניהול המשפט אפשר להיעזר במהלכים המפורטים לעיל בדרמה יוצרת. 

הבעה בכתב:
מועצת הגבעונים התכנסו, דנו במצב והחליטו לכרות ברית עם בני ישראל. התלמידים יחברו משפטים שיכלו להיאמר במועצה זו. אחר כך אפשר לקרוא את המשפטים ולסדרם ברצף או המחיזם בדרמה. 
אחד מהזקנים מתאר את הפגישה עם הגבעונים ומביע את דעתו על מעשה הערמה. 

קריאה בתפקידים:
אפשר לקרוא מהכתוב את השיחה בין יהושע לגבעונים. אחד התלמידים יקרא בהטעמה את דברי יהושע ותלמידים אחרים יקראו את דברי הגבעונים. 



תקצירהגבעונים - מט"ח
ב
רית או חסות
ברית בין שווים

הגבעונים היו חלק מאוכלוסיית עמי כנען שמוצאם האתני מהחִוִוים ["...בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן..." (יהושע יא 19 וכן ראו שם ט 7)]. כשיהושע כבש את הארץ – לאחר שכבש את יריחו והעי - שיגרו הגבעונים משלחת אל שבטי ישראל וביקשו לכרות עימהם ברית.
הם התחפשו לאנשים הבאים מדרך ארוכה והציגו עצמם כתושבי ארץ רחוקה, אף על פי שגבעון ושלוש ערי הגבעונים האחרות – בארות, הכפירה וקריית יערים - נמצאות מצפון לירושלים במרחק 10 ק"מ מהעי. (העי הייתה העיר שבני ישראל כבשו אותה לפני כן.) למרות ההיסוס של ראשי העם, בסופו של דבר כרתו יהושע ונשיאי העדה ברית עם הגבעונים, אולם בדיעבד התברר שהגבעונים שיקרו. בשל השבועה שנשבעו להם נשיאי העדה לא יכלו בני ישראל לפגוע בגבעונים שהערימו עליהם והברית נותרה
ברית חסות
תקפה, כפי שניתן ללמוד גם מיהושע י 1-7:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ ישְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם: וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים: וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר: עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן כִּי הִשְׁלִימָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַםִ מֶלֶךְ חֶבְרוֹן מֶלֶךְ יַרְמוּת מֶלֶךְ לָכִישׁ מֶלֶךְ עֶגְלוֹן הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ: וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי ישְׁבֵי הָהָר: וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל:"


לפי תנאי הברית הגן יהושע על הגבעונים מפני המתקפה של מלכי כנען האחרים, אולם בשל העורמה שבה נקטו כדי להשיג את הברית הזאת, הפכו הגבעונים לשואבי מים ולחוטבי עצים – למעֵין עבדים במקדש.

הגבעונים  במקרא

וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים: וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:" (שמ"ב כא 1-2).

רב לכם מכל תועבותיכם, 

בית ישראל, 
בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי'
(
יחזקאל יח' מד,ו-ז)




logo בניית אתרים בחינם