·       נשאלת השאלה האם באמת העלתה בעלת האוב את שמואל ?
רלב"ז טוען שהעלת שמואל באוב הייתה פרי דמיונו של שאול
ואילו ר' סעדיה גאון טוען שה' הוא שהחיה את שמואל כדי לספר לשאול על העתיד הצפוי לו.
דברי שמואל אל שאול הם דברי נזיפה , שמואל כועס על שאול שהעלה את רוחו .
דברי שמואל אל שאול מזכירים דברים שנאמרו קודם על ידו ומוסיפים עליהם גם פורענויות מוספות .
שמואל חוזר על כך שה' ייקח את מלוכה משאול ומוסיף שהיא תינתן לדוד .
כמו כן הוא מוסיף שבנ"י יפסידו במלחמה ושאול בעצמו ימות .
שאול בסוף הפרק מתגלה בשיא גדולתו. מצד אחד הוא חלש הן מבחינה פיזית ו נפשית
אך למרות כל זאת הוא יוצא בראש צבאו לקרב ולא נוטש אותם  .

סיכום לקראת המבחן בתנ"ך

שמואל א': פרקים כח, לא

שמואל ב': פרק א

בנוסף החומר למבחן מתייחס לפסוקים שקראנו בספר שמואל א' מתוך הפרקים הבאים:

פרק יא – שאול מגייס את עם ישראל למלחמה למען אנשי יבש גלעד כנגד נחש העמוני.

פרק יג – חטא שאול והקורבנות.

פרק טו – חטא שאול עם עמלק.

 

שמואל א', פרק כח

הפרק נפתח בשיחה בין דוד לבין אכיש מלך גת. אכיש היה מלך פלשתי, לא מלך של כל העם הפלשתי בארץ ישראל, אלא מלך של עיר אחת, גת, ושל אזור אחד. בפרק הקודם שאותו לא למדנו מסופר שדוד ברח אליו מפני שאול שרדף אותו מתוך מחשבה ששם שאול לא יחפש אחריו וזה אכן מה שקורה "ויגד לשאול כי ברח דוד גת ולא יוסף עוד לבקשו" (כז, ד). אכיש מבקש מדוד שיחזיר לו טובה על שהוא מסתיר אותו אצלו ושיבוא איתו להילחם בישראל ודוד נמצא בקונפליקט שבין העזרה לאיש ששומר עליו לבין המלחמה בבני עמו. דוד עונה לאכיש תשובה בלתי מחייבת "לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך" (כח, ב), כלומר אתה כבר תראה מה אני אעשה. אכיש עונה לו באותו הפסוק שיש לו כוונה לשים את דוד בתפקיד הצבאי הראשי אצלו.

הדיאלוג הזה הוא הפתיחה הראשונה לסיפור הפרק אבל יש לפרק הזה עוד מצג (רקע) והוא בשתי ידיעות הנמסרות בפסוק ג': מות שמואל וציון העובדה ששאול הסיר את האבות והידעונים מהארץ. שתי הידיעות הללו קשורות היטב לעלילת הפרק שתבוא בהמשך.

הציווי להשמיד אובות וידעונים מצוי כבר בתורה בספר ויקרא ובספר דברים האומר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:" (דברים יח י-יב). כל שמות התואר הללו הם וריאציות על אותו נושא והוא עבודת אלילים שהיתה נפוצה בימים הללו ומטרתה היא גילוי עתידות וניחוש העתיד. כפי שראינו בתחילת ספר שמואל גם בתוך עם ישראל זה היה נפוץ (רואה/נביא), אולם להבדיל מנביא צורות ההתקשרות המצוינות בספר דברים עוסקות בניחוש העתיד דרך דמויות מתות (כמו סיאנס). לפי הפסוק הזה אנו מבינים שלמרות האיסור החמור לתקשר כך, בכל זאת לאורך השנים תמיד היו אובות וידעונים בעם ישראל ורק שאול, וזה נזקף לזכותו, הצליח להסיר אותם, כלומר להפסיק את עבודתם.

פלשתים קמים למלחמה גדולה בעם ישראל ושאול מפחד מכך מאוד (פסוק ה). שאול, שבפרקים הקודמים כבר נאמר לו מפי ה' שמלכותו לא תימשך לאורך זמן, מנסה בכל זאת לשאול את אלוהים מה לעשות. הוא עושה זאת באמצעים המקובלים בעם ישראל, דרך נביאים ואוּרים[1], אבל אלוהים לא עונה לו. כמוצא אחרון שאול מבקש מעבדיו שישיגו לו בעלת אוב והם מוצאים לו אחת בעין דור. שאול מתחפש ובא אליה בלילה כדי שתעלה לו באוב ובעלת האוב מסרבת כי היא יודעת על הגזרה שגזר שאול כנגד השימוש באובות וידעונים. היא שואלת אותו "למה אתה מתנקש בנפשי להמיתני" (ט) מתוך ידיעה שאם יתפסו אותה היא תמות. שאול נשבע לה באלוהים שזה לא יקרה ומבקש ממנה לעלות באוב את שמואל. כשבעלת האוב עושה את זה ודמותו של שמואל עולה, היא נחרדת כי אז היא מבינה ששאול הוא הפונה אליה. בעלת האוב מתארת לו את הדמות שעולה וכשהיא מזכירה את המעיל שאול מבין שזה אכן שמואל [מעילו של שמואל מוזכר כמה פעמים במקרא וכנראה היה סימן ההיכר שלו, להבדיל מבגדי מלכות] ואז הוא משתחווה.

שמואל שהועלה באוב שואל את שאול "למה הרגזתני" (טו) שזה פחות או יותר 'למה אתה מפריע את מנוחתי' ושאול עונה לו בתיאור המצוקה שבה הוא נמצא ערב המלחמה מול פלשתים. שמואל עונה לו את מה שאמר לשאול כשעוד היה בחיים שבגלל חטאיו אלוהים החליט לקרוע ממנו את המלוכה ולתת אותה לדוד. לשמואל אין בשורה טובה לומר לשאול והוא אומר לו שמחר בני ישראל יפסידו לפלשתים והוא, כלומר שאול, ובניו ימותו. שאול מתמוטט למשמע הבשורה המרה (כ), עבדיו מציעים לו לאכול והוא מסרב ורק לאחר הפצרות שלהם ושל בעלת האוב הוא מתרצה לכך ובעלת האוב מכינה להם סעודה.

סיכום חזרה למבחן 

פרק לא

בפרקים כ"ט ול' המספר חוזר לספר את קורות דוד ואנשיו ופרק לא, הפרק האחרון בספר שמואל א, חוזר שוב אל שאול ומלחמת פלשתים בישראל.

כבר בתחילת הפרק מתוארת התבוסה שישראל נוחלים. רבים מבני ישראל בורחים וחללים רבים נופלים בקרב. בניו של שאול, יהונתן אבינדב ומלכישוע, מתים בקרב ו"המורים" (כלומר חיל הקשתות –היורים בקשת- של צבא פלשתים מוצאים את שאול). שאול מפחד מהם מאוד ומבקש מנושא כליו שיהרגהו כדי שהפלשתים לא יקחו אותו ויתעללו בו, אבל נערו מתיירא מלעשות את זה ושאול נופל על חרבו ומת ואחריו גם נושא כליו. כשהבשורה הזאת נפוצה, בני ישראל בורחים מהערים שבהם הם ישבו והפלשתים תופסים את מקומם. הפלשתים לוקחים את גופות שאול ובניו וכסמל לניצחון הם לוקחים את ראש שאול ומעבירים אותו ואת כליו ב"בית עצביהם" וב"בית עשתרות" (הכוונה היא למקדשים –בתי "עבודה זרה" – של הפלשתים שהיו בארץ ישראל). את גופת שאול הם תולים על חומות בית ש(א)ן, גם כדי להראות את ניצחונם המוחלט.

בסוף הפרק מוזכר שאנשי יבש גלעד גונבים את גופת שאול, כדי שהביזיון לא ימשך, ושורפים אותה וקוברים אותה ומתאבלים על שאול שבוע שלם.

 

שמואל ב', פרק א

ספר שמואל ב' הוא המשך ישיר של שמואל א'. עלילת הסיפור שתוארה בפרקים האחרונים של הספר הקודם –מלחמת דוד בעמלק וכמובן מות שאול – ממשיכה בפרק הפותח את ספר שמואל ב'. דוד יושב בצקלג וביום השלישי לחזרתו ממלחמתו בעמלק מגיע אליו איש מהמלחמה כשבגדיו קורעים ואדמה על ראשו (סימן ברור לאבל) והוא משתחווה לפניו. דוד שואל מהיכן הוא מגיע והוא מספר לו שנמלט ממחנה ישראל  ושראה את עם ישראל בורח ("נס", פס' ד) ושרבים מעם ישראל נפלו (מתו) ובתוכם גם שאול ויהונתן[2]. דוד שואל אותו מהיכן הוא יודע ששאול ויהונתן מתו והנער משיב לו "נקרא נקריתי" (כלומר במקרה הגעתי, ואולי הוא מסתיר את כוונתו האמתית והיא לבזוז את השלל של הלוחמים המתים?) להר הגלבוע ושם ראיתי את שאול נשען על חרבו בדיוק כשהפלשתים הגיעו אליו. אלא שלא כמו בתיאור מות שאול בפרק הקודם כאן מוסיף הנער ששאול לא מת מיד אלא שאל את הנער מיהו וביקש ממנו שיגמור את מלאכת ההריגה "כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי" (ט). הנער ממשיך בתיאור ואומר שהוא הרג אותו כי ידע כבר שאין שום סיכוי שהוא יחיה וגם לקח את הכתר ("נזר") שלראש שאול ואת ה"אצעדה" (מין צמיד) שלזרועו ואותם הוא מביא לפני דוד כהוכחה. דוד מקבל את ההוכחה הזאת והוא ואנשיו מתאבלים על שאול ויהונתן והנופלים בעם ישראל.

מתוך הכתוב בפרק לא ברור מהו האינטרס של הנער העמלקי לבוא אל דוד ולבשר לו על הקורה במלחמה. מדוע הוא לא הסתפק בכך שלקח את כתר שאול ואת הצמיד שלו אליו? ניתן לשער, אך זה לא כתוב בפרק, שהוא הכיר את תמונת המצב הפוליטית בעם ישראל וידע שדוד הוא המועמד הבכיר לרשת את שאול וכנראה קיווה שדוד יהיה נדיב איתו והוא ירוויח מהקרבה למלך העתידי.

התיאור של הנער העמלקי את מות שאול משלים פרטים שלא הובאו בפרק הקודם, פרטים שיש בהם אמירה על חיי שאול. החטא של שאול בספר שמואל א' שבגללו אלוהים מחליט שמלכותו לא תימשך והיא תעבור לבית דוד הוא שבמקום הציווי שנאמר לו להשמיד את כל רכוש עמלק, שאול חומל על הצאן והבקר שלהם ובוחר להקריב אותם לאלוהים. שאול אמנם התכוון לטוב אבל לא פעל כפי שנאמר לו לעשות ותיאור המוות שלו בפרק הזה, כשהנער העמלקי הוא האיש האחרון איתו הוא דיבר והוא גם זה שהרג סופית את שאול, סוגר מעגל ספרותי.

הצמיד והכתר של שאול אותם מביא הנער העמלקי מראים לנו תיאור חיובי של שאול שבסופו של דבר מת כשהוא עדיין בתפקיד המלך שאינו בורח מן המערכה אלא משתתף בקרב ומת בסופו של דבר על משמר האומה.

הנער העמלקי חשב שהבשורה שלו תקרב אותו אל דוד אולם כשדוד שואל אותו מי הוא והנער משיב "בן איש גר עמלקי" (יג), דוד מצווה להרוג אותו. דוד לא מקבל את ההסבר של הנער העמלקי ששאול ממילא גסס והסיפור שלו כאילו הוא רק עשה חסד עם שאול לפני שהפלשתים יגיעו אליו ויתעללו בו לא נראה בעיני דוד שמאשים אותו: "איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה'?" (יד). דוד אומר שהעדות של הנער העמלקי, שהוא זה שהרג סופית את שאול, היא שגרמה למות ביד אחד מעבדי דוד.

התיאור של הנער העמלקי את מות שאול משלים פרטים שלא הובאו בפרק הקודם, פרטים שיש בהם אמירה על חיי שאול. החטא של שאול בספר שמואל א' (פרק טו) שבגללו אלוהים מחליט שמלכותו לא תימשך והיא תעבור לבית דוד, הוא שבמקום הציווי שנאמר לו להשמיד את כל רכוש עמלק, שאול חומל על הצאן והבקר שלהם ובוחר להקריב אותם לאלוהים. שאול אמנם התכוון לטוב אבל לא פעל כפי שנאמר לו לעשות ותיאור המוות שלו בפרק הזה, כשהנער העמלקי הוא האיש האחרון איתו הוא דיבר והוא גם זה שהרג סופית את שאול, סוגר מעגל ספרותי.

בנוסף, ובהתאם לאידיאולוגיה הפרו-דוידית שיש בספר הזה, ישנו ניגוד ברור בין דוד "המוצלח" שהורג את הנער העמלקי ולא מרחם עליו –למרות שהוא בא לקראתו ורצה להראות תמיכה בו – לבין שאול שריחם על עמלק ולא השמיד אותם לגמרי ובסוף גם מת על-ידי איש עמלקי.

 

המשך הפרק הוא קינת דוד על שאול ויהונתן.