בס"ד

 לא טוב היות האדם לבדו

ספר בראשית. סיבוב חדש של קריאת התורה משרה אווירה של ציפייה למהלך רגיל של ימי חולין, שיש בהם חסד שקט. פרשת בראשית מתחילה בהרמוניה של בריאת העולם צעד אחר צעד. לא בבת אחת נוצר העולם, לא במפץ וברעש אלא בשקט: "ויאמר אלהים". בסיומה של אותה בריאה מתגלה עולם טוב: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". האדם המתגלה בראשית הבריאה אינו חורג מההרמוניה הזאת. הוא נכלל בטוב הכללי של כל הנבראים.

כל זה מחזיק עד הפרק השני. לפתע פתאום מופיע האדם כמין זכר. את הטוב שבבריאת הבראשית מחליפה ההבנה האלוהית ש"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". כך, במקום אדם הרמוני ומשולב בטבע אנו מתחילים לעסוק ב"לא טוב". אך מהי אותה הפרעה שראה ה' אלהים באדם המיני? מהו פשר ה"לא טוב" שהוביל לזיווג האשה כעזר לאדם?

המלה "לבדו" מאפשרת שני פירושים: יחידות ובדידות. מדובר על שני מצבים שונים באופן מהותי. "יכול אתה לעמוד במקום הומה אדם, ועדיין לחוש בודד ביותר, וכן היפוכו של דבר: עשוי אתה למצוא את עצמך בריחוק פיזי מן האנשים, מופרש מחברת בני אדם, ועדיין לא לחוש בדידות" (הרב י"ד סולובייצ'יק, אדם וביתו, עמ' 34, ושם בהרחבה דיון על שניות זו).

אנסה לבאר את ה"לא טוב" שבפסוקנו על פי שני המסלולים המוצעים: ה"לא טוב" שבבדידות וה"לא טוב" שביחידות. הפירוש הפשוט והמקובל הוא שהלבדיות אינה טובה לאדם עצמו: "כי האדם צריך למי שיעזור אותו כאשר פירש קהלת טובים השניים מן האחד" (אבן עזרא). הפרשנות המינימליסטית של דברים אלו היא שקשה להתנהל לבד בעולם. צריך עזרה, ולשם כך מבקש האלהים להעניק לאדם בת זוג.

החיבור בין איש לאשה אינו טכני. הוא מהותי להם. התורה רומזת על כך באומרה "לא טוב היות האדם לבדו", וכתרגומו של אונקלוס": "בלחודהוי". ה"לא טוב" הוא בהיות האדם במצבי בדידות. זו תחושה קיומית. הבדידות מאיימת על האדם, הזוגיות מבקשת לחלץ אותו מהאיום הזה. לא מדובר כאן על התחייבות האדם לפרייה ורבייה לטובת האנושות, לא מדובר על תועלות אחרות להשגת תכלית חיצונית. הזוגיות עומדת לצורך עצמה. איש ואשה מתנהלים כיחידה אחת מהותית המשמשת עוגן לחיי שניהם. תפישת הנישואין של הפרשנות הזאת היא פשוטה. כנגד ה"לא טוב" שבבדידות באה ברכת הנישואין והכלולות וממלאת את העולם בטוב.

על רקע זה נשמע שירו של נתן זך: "בדד" קשה ומתריס: "לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה". אין זה משנה אם הוא לבד או ביחד, לפי נתן זך, בכל מקרה הוא לבדו. זוהי מציאות קיומית אכזרית שבה אי אפשר לצאת מתחושת הבדידות ואין לה גואל. האם נתן זך מערער על תבנית הזוגיות כפתרון אלוהי לטרגדיית הבדידות? האם הוא רומז למשבר הקשה של התא המשפחתי שכבר אינו משמש מקלט לחווית הלבדיות?

העימות הזה בין הזוגיות הגואלת של התורה לבין הבדידות כמצבו הקיומי והנצחי של נתן זך יכול לשמש מצע נוח לדיון על מצבה של המשפחה החדשה בחברה המערבית. הפירוש החילופי ל"לא טוב" ההולך לכיוון היחידות של האדם נמצא ברש"י, שבחר לנטות אל עולם המדרש: "שלא יאמרו שתי רשויות הן: הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג".

פירוש זה מגלגל אותנו למחוזות חדשים. ה"לא טוב" אינו קשור כלל למצבו ורצונו של האדם בהקשר הזוגי או הבלעדי. הכל סובב סביב תודעת האדם את עצמו. ללא בת זוג עשוי האדם להשתבש בדעתו ולחשוב שהוא יחידי ואלוהי. זוהי הסכנה של ההיבריס שמלווה את האדם מאז ימי בראשית. האם התורה מתנגדת לתודעת היחידות והבלעדיות של האדם? תלוי את מי שואלים.

תודעת היות האדם יחידי מופיעה, ודווקא לשבח, במשנה במסכת סנהדרין (פרק ד): "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו: אבא גדול מאביך, ושלא יהו מינין אומרים: הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".

המשנה הזאת היא שיר הלל ליחידיותו של אדם. המשנה באה לאיים על עדים שמפלילים אדם ומביאים עליו עונש מוות. השופטים מציגים לעדים את עוצמתו הייחודית של כל אדם כדי להעמיק את תודעת האסון שבפגיעה בו. האדם הוא אחד ויחיד, אין כמותו בכל העולם. באובדנו יאבד האחד והמיוחד.

חוה אלברשטיין ביטאה את כאבה על מערכת החינוך העוסקת בהעברת אינפורמציה לתלמידים במקום להעמיק את תודעת הפלא שבכל אדם ("אתה פלא"): "עלינו לומר להם לכל אחד מהם, אתה פלא, אתה יחיד ומיוחד... וכאשר תגדל - התוכל אז לפגוע באדם אחר, אשר כמותך הוא פלא, גם הוא יחיד ומיוחד, גם הוא פלא!"

על רקע משנה זו באה הפרשנות של "לא טוב היות האדם לבדו" ומקבלת פנים חדשות. תודעת ילד הפלא עשויה לייצר תודעת אלוהות ושגב של האדם ביחס לעצמו. את החלק הראשון של השיר הוא יפנים: אני פלא. את החלק האחרון - "אשר כמוך הוא פלא" - הוא ישמיט. אני אדון ומי יכול לי. הזוגיות בהקשר הזה באה לרסן את האדם וליצור טוב שיש בו שניים ולא אחד.