בס"ד
ספר יונה
בס"ד

ספר יונה
עיין ערך נביא

לכל אחד מאיתנו יש תכונות שמייחדות אותו על פני כולם.

אם מתמקדים בהן, אפשר לזהות מהי שליחותו של כל אחד ומה הבשורה שהוא מביא לכלל.

בשיעור הזה, תחילת ספר יונה , נבקש לזהות מהי השליחות של כל אחד מאיתנו,

והאם אנחנו נוטים לקדם אותה, או לברוח מפניה...

צמד התלמידים יתבקשו להשלים זה על זה את המשפט הבא:

" אתה (התלמיד השני) מיוחד ב/ טוב במיוחד ב/ מוכשר במיוחד ב ________________

ובזה אתה מוסיף אור חדש לעולם"

לאחר שכל תלמיד שמע מחברו על משהו אחד שמייחד אותו,

כל תלמיד ישב ויחשוב על הדברים ששמע,

ובינו לבין עצמם יכתוב- האם זה באמת מה שמייחד אותו. "מאד"?

האם עולה על דעתך משהו אחר שמאפיין אותך יותר והוא סוג של כח שלך?

אם כן, כתוב אותו אצלך במחברת.

מצגת

קומיקס

סרטון 30 שניות

סרטון

מבוא לספר יונה

יונה הוא אחד מנביאי ישראל שנבואותיהם הופנו אל עמים נוכריים דוגמת: עמוס, נחום, צפניה, זכריה, ישעיהו ויחזקאל. אולם, בשונה מאותם נביאים יונה לא נצטווה לנבא על פורענות שתבוא עליהם בשל שיעבוד ישראל, או בגין התאכזרות כלפיהם. יונה נשלח לנינווה להתריע על חטאיהם, ולהזהירם מפני העונש הגדול הצפוי להם אם לא ישובו מדרכם הרעה.

יונה בדומה למשה וירמיהו סירב לקבל את השליחות, אך בניגוד להם לא הסביר את סיבת סירובו, אלא ברח. בריחתו של יונה איננה נובעת מהחשש שמא אינו ראוי לתפקיד, אלא מתוך התנגדות לתוכן הנבואה.

יונה ירד לספינה השטה לתרשיש הרחק מנינווה, אולם ה' סיכל את תכניתו. הים רועש וגועש ומטלטל את הספינה בחוזקה עד שחישבה להישבר. המלחים ברוב פחדם מטילים גורלות כדי למצוא את האשם במצב הקשה שנכפה עליהם. כשהגורל מצביע על יונה, הם מפנים אליו את שאלותיהם. יונה חשף את זהותו והסביר כי הוא בורח מפני ה'. לבקשתו הם משליכים אותו לים, ושם ה' מזמן דג גדול שבולע את יונה בטרם יצלול במעמקי הים.

לאחר שלושה ימים במעי הדג, התפרצה מלבו של יונה תפילת הודיה לה' על הצלתו מגלי הים ומשבריו. כשה' הבחין בשינוי שחל ביונה, הוא ציווה על הדג להקיאו לחוף הים. שם התגלה אליו ה' בשנית וציווה אותו להשלים את שליחותו.

יונה הגיע לנינווה וקרא: "בעוד ארבעים יום נינוה נהפכת". אנשי נינווה חוששים מאוד מהתגשמות הנבואה והם, ומלכם בראשם, חוזרים מיד בתשובה. תשובתם כל כך קיצונית ומוגזמת :"האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו", עד שחז"ל דנו אותה כ"תשובת רמיות" שאין בה כל כוונה פנימית, עמוקה להיטהר מחטאותיהם.

תשובתם של אנשי נינוה וביטול הגזירה ע"י ה' הכעיסה את יונה, ואז הוא לראשונה חושף את סיבת התנגדותו לשליחות: "הלא זה דברי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה" (ד, ב). יונה רואה באופן שלילי את השימוש במידת הרחמים, שכן לדעתו היא פוגעת במידת הצדק בעולם. לפי תפיסתו אדם שחטא חייב להיענש ואין מקום להקל בדינו שכן, חטאיו פגמו והעכירו את המציאות, ומעשה תשובתו אינו יכול לשנות ולהחזיר את המצב לקדמותו. הקב"ה ייסר את יונה באמצעות הקיקיון שצמח בין לילה ובתוך כמה שעות כורסם ע"י תולעת ונבל, וע"י השמש החמה שקפחה על ראשו. הלקח שיונה למד מזה היה, הכרה בצמצום השגתנו האנושית את דרך הנהגת ה', והודאה בצדק האלוקי הפועל בעולם.

חז"ל ראו בסיפור עטיפה חיצונית לרעיונות פילוסופיים-אמוניים-חינוכיים:

‏א. התשובה היא כלי ואמצעי לתקן את האדם, ויש לה צידוק מוסרי. ‏ב. התשובה מתקבלת גם אם איננה מושלמת (גם אם היא נובעת מיראת העונש ולאו דווקא מיראת החטא). ‏ג. הקב"ה מקבל את כל השבים גם אם הם זרים ונכרים. ‏ד. הרבה שליחים יש למקום בעולמו (הרוח, הדג, הקיקיון והשמש) להדריך את האדם ללכת בדרך הישר.

הניגוד הקיים בין התפיסה האנושית לתפיסה האלוקית, בא לידי ביטוי בדבריו של ישעיהו הנביא: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'" (ישעיהו נה ז-ט).

תוכן הפרק א

הקב"ה שלח את הנביא יונה בן אמיתי לנינווה בירת אשור, כדי להתריע על העוולות שנעשות בה ולהחזירם למוטב. יונה סרב למלא את השליחות וניסה להתנער ממנה. הוא ברח ליפו וביקש להצטרף לאנייה שמפליגה לתרשיש. כדי לסכל את בריחתו של יונה, ה' הטיל רוח סערה עזה, והאנייה עמדה להיטרף בלב הים. המלחים זעקו איש איש אל אלוהיו בתקווה שיצליחו להציל את האנייה מטביעה. יונה, בניגוד לשאר אנשי הצוות שעמלו בכל כוחם, ירד לירכתי האנייה, שכב לישון ונרדם. רב החובל גער בו על שאיננו משתף פעולה וביקשו להתפלל לאלוהיו. על מנת לגלות את האשם באסון החליטו המלחים להפיל גורלות. הגורל נפל על יונה והמלחים ניסו להציל מפיו מהי זהותו, כדי לברר מה היה חטאו שעורר עליו את זעמו של אלוהיו. כשיונה סיפר להם מי הוא ומדוע הוא בורח, הם ביקשו את עצתו כיצד לפייס את אלוהיו כדי שהים ישתוק מזעפו. יונה ביקשם להטילו אל הים, ומשראו האנשים שהסערה בים הולכת ומתגברת, הם הטילוהו אל הים, והסערה שככה. הפרק מסתיים בכך שהמלחים הכירו בכוחו ובגדולתו של ה' אלוהיו של יונה, אשר גרם לסער הגדול ולרגיעתו. הם הקריבו לו קרבנות ונדרו נדרים.

נושאים למיקוד

זהותו של הנביא יונה בן אמיתי.
התנהגותם ומעשיהם של המלחים.
הבריחה מלפני ה' – סירובו של הנביא למלא את השליחות שהוטלה עליו.

על ספר יונה

(מתוך הפתיחה לספרי – בכח התשובה – התשובה בכח שיצא לאור לפני מספר שנים)

ביחס לספרים אחרים בתנ"ך אורכו של ספר יונה קטן במספר פסוקיו: הוא מונה מ"ח פסוקים בלבד. מוערך כי שלושת הפסוקים הראשונים מדברים על פרק זמן ארוך יחסית, ומפסוק ד ועד סוף פרק א מדובר על זמן קצר; ובמקום אחד - על האונייה. כל פרק ב עוסק במעי הדגה; פרק ג עוסק בתשובתם של יונה הנביא והעיר נינוה שם עברו 40 יום; ופרק ד עוסק כולו בקשייו האישיים של יונה הנביא כתוצאה מהיותו נביא, ובמוּסר ה' אליו.

נושאים אלו מלמדים כי אין עיקרו של הספר בתשובת נינוה. אומנם בתשובת נינוה יש מסר גדול וחשוב ביותר, אך במעשיו של הנביא, בהתנהגותו ובדבריו של הקב"ה יש מסר גדול מן המסר הראשון.

בספר יונה רבים כוחות הטבע, אשר פועלם מוזכר: הים, הדגים, השמש והקיקיון; אך דומה כי הניגוד הגדול הוא בין הים והמים, מול המדבר והחום הקשה, הקיקיון הצומח במהירות אך גם מתייבש במהירות. איתני הטבע, משתנה טבעם מקצה לקצה: הים זועף, הדג בולע אדם, הקיקיון צומח – ומתייבש.

גם התשובה היא דבר של הפכים, של מעבר מקצה לקצה: עשיית חטא - וכפרה עליו המוחקת הכול.

יונה מוזכר כנביא בזמן המלך יואש (מלכים ב יד). במדרש מסופר כי יונה הוא הילד של האשה מצרפת שהחיה אליהו הנביא (עיין מלבי"ם יונה א א). הנביא מכיר עוונות גדולים ויודע מהי תשובה; יודע על העמים הסובבים את ישראל, על יחסם לישראל, על החזון ועל העתיד להיות. מי שגודל אצל אליהו ואלישע יודע את ערכה של נבואה דרך ביצועה ואת העלול להיות מהתחמקות משליחות.

יש בספר תזמון מדויק ומתוכנן בדיוק לשניות בודדות האוניה בדיוק מפליגה לתרשיש בזמן הגעת יונה לנמל, הדג בדיוק בולע את יונה בזמן זריקתו למים, הקקיון גדל בדיוק מעל לראשו של יונה וכו'.

השם "יונה" כשם עוף המרחף גבוה. מעניין כי הגיע למקום כה נמוך, במצולות, בעזרת הדג.

ארבעה הם השבים בתשובה:

1. אנשי האונייה – מעצמם בעקבות הסערה ודברי יונה.

2. יונה הנביא – בכוח על-ידי הקב"ה.

3. אנשי נינוה – בעצמם בעקבות הנבואה.

4. יונה בפעם השנייה – בעקבות דברי הקב"ה (זאת בעקבות שתיקתו המראה על קבלת דברי הקב"ה).

בספר שליטה מופלאה של ה' בטבע העולם:

1. הים.

2. הדג.

3. הקיקיון.

4. התולעת.

5. ויש בדרך הבאת הנביא לביצוע שליחותו בדרך של כפיה מחד, אך מתוך הבאת הנביא בסופו של תהליך להכרה בצדקת השליחות, ובכך כשטעה כשניסה לכבוש נבואתו.

יש בספר ארבע תפילות:

1. אנשי האונייה – נגד פגיעה ביונה.

2. יונה – במעי הדגה.

3. אנשי נינוה – בחזרתם בתשובה.

4. יונה – בבקשתו למות.

פרקי מבוא, הסבר וניתוח

בספר יונה כמה יחידות:

1. שליחות יונה הנביא.

2. המלחים ויונה על האונייה בזמן הסערה.

3. יונה במעי הדג.

4. בקשת נפשו של יונה הנביא למות.

5. העיר נינוה.

שליחות יונה הנביא

יונה נשלח כפי שנשלחו נביאים רבים לפניו ואחריו לנבא ולמסור את שליחותם.

בסופו של התהליך מבצע הנביא את השליחות; אלא שבין הציווי על השליחות לביצועה, וגם לאחר ביצועה, מתנהלים דברים רבים.

יונה מנסה לכבוש את נבואתו - ולא לבצעה. אין לכך דוגמה אחרת בנביאים. העומד מן הצד נפעם למרבה העזות שמפגין הנביא, ועם זאת מגלה הקורא הבנה מסוימת למעשהו בסיומו של הספר. מלבד הענשתו הזמנית של הנביא, מוליכו הקב"ה בסופו של דבר לבצע את שליחותו. הקב"ה מסביר לו את השיקול האלוקי בעניין זה, הקשור לתשובה בעולם.

יונה נשלח פעמיים, ורק בפעם השנייה מבוצעת השליחות. קשה לדעת אם קיום השליחות מתבצע כתוצאה מהתחייבותו של יונה לקב"ה במעי הדג - או שמא משכנוע עצמי, כלומר כי הנביא צריך לבצע את דבר ה' ללא כל שיקול אחר - ואפילו לא שיקול של לימוד סנגוריה על עם ישראל (רש"י יונה א ג).

שלא כשליחותו בפעם הראשונה, שסירב לקיימה, בפעם השנייה שיחתו עם הקב"ה מתקיימת רק לאחר ביצוע השליחות יונה התפלל והתחייב לבצע את השליחות במעי הדג, ושיחתו עם הקב"ה היתה לאחר ביצוע השליחות. זוהי דרך-ארץ שמלמדנו יונה הנביא – כי יש לעשות ורק אחר-כך לטעון.

נינוה שבה בתשובה, והקב"ה סולח לעיר. מכאן שיונה ביצע את שליחותו, ובהצלחה.

ניתן ללמוד על תפקיד הנביא כמעביר את המסר של הקב"ה; ואם יש לו אישית נגיעה או השגות על הנבואה, יכול הוא כנביא לפנות לקב"ה.

בזמן הסערה על הים

יונה בוחר בים ובספינה כדי לברוח מקיום הנבואה; יונה עולה לספינה ושם נהיה פסיבי. המלחים, הרגילים למסעות ארוכים ונמצאים בדרך לתרשיש, נתקלים בסערה. נראה שסערות רבות עברו עליהם, כי בתחילה הם נוקטים בטכניקה רגילה של הסרת משקל מיותר ומתאמצים לחתור לכיוון היבשה. מפתיע כי גם הם מגלים כי אין מדובר בעוד מקרה טבעי של סערה. העובדה כי ספינות אחרות שטות בבטחה לידם - גם היא הוסיפה ספק ללבם (רש"י יונה א ו).

סכנת חייהם של המלחים גרמה להם לפנות לאלוהיהם - כל אחד לאלוה שלו - תוך כדי חיפוש אחר אלוה מוצלח יותר שאולי יש למלח אחר.

בעוד הם קוראים לאלוהיהם, יונה נרדם. הקריאה, שהעירה את יונה הנביא משנתו, משמשת את כל אחד מאתנו בקריאה לפעולה מצד חברו: "מה לך נרדם?". יונה רואה את המלחים קוראים בחוזקה אל אלוהיהם, אך הוא, היודע ומודה בסופו של דבר כי הוא הגורם לסערה - אינו לומד מהם.

כל המלחים שבים בתשובה כתוצאה מגילוי אלוקיו של יונה הנביא, ורק הוא זקוק לצער נוסף ואישי על-מנת לשוב אל ה'.

מעשי המלחים מוכיחים כי יש כאן תשובה במובן האישי למי שנעשה לו נס והכיר בדרך אקראי את האלוקים האמיתי - ואילו יונה הנביא, שהתחיל מנקודה גבוהה של נבואה, יורד מטה אל מדרגה נמוכה של כובש נבואתו (על התמיהה כיצד יתכן שנביא יחטא בחטא מסוג זה, יוסבר בהמשך). בזמן הסערה בים נמצא יונה במצב של אדישות - ואף שמסביבו מתחוללת סערת תשובה. גם זו אינה חודרת אל לבו של יונה הנביא ואינה מביאה אותו לידי תשובה.

הטלטלות, הגורלות וכל הנסיונות לייצב את הספינה יכולים לשמש משל לאדם בטלטוליו הרבים, כאשר נפשו נחלקת בין מצב אחד - הרצון למצוא ולתקן את המקולקל, לחפש את מנהיג העולם הפועל, ובין הצד השני - קבלת הכול באדישות וציפייה שיעבור זעם.

ממעשה זה למדנו כי יש תמיד לפעול, שכן רק בדרך זו ניתן להוביל את האדם לחוף מבטחים. דרך אחרת מובילה לנסיונות אחרים וקשים.

במעי הדג

מצב זה - אדם הנמצא במעי הדג במשך שלושה ימים - קשה לדמיון ולתיאור. הלחץ הפיסי אז גדול ביותר, ודאי גדול יותר ממה שהיה על הספינה.

בדרך כלל לא נבלע אדם, הנופל מספינה לים, על-ידי דג בדיוק ברגע הגיעו למים. התזמון המיוחד במקרה של יונה מלמדנו מוסר השכל גדול ביותר:

א. תגובת ה' מהירה ומיידית.

ב. הקב"ה רוצה בהכרת הנביא אשר לא מבצע את שליחותו כי טעה.

ג. הקב"ה מפקיד שמירה מיוחדת על האדם גם כשחטא נגדו.

לא חסרים לקב"ה שליחים עלי אדמות, אך חשוב ביותר שאדם שנבחר למלא משימה אלוקית, אכן יבצעה בעצמו. יונה הנביא נשלח - אך כבש את נבואתו; ומכיוון שנבואתו קשורה לתשובה, וזוהי מציאות מיוחדת - הוא עצמו חייב לשוב בתשובה קודם.

יונה נמצא תחת לחץ גדול ביותר. רק כאשר הוא מבין כי הקב"ה אינו עוזבו, הוא פונה אליו בתפילה ומתחייב למלא את שליחותו.

אכן, כל נביא וכל אדם חייבים למלא שליחותם בעולם - כל אחד ברמתו ובדרכו. אין הנביא יכול לבחור באופן חופשי אם לקיים את שליחותו – אלא רק איך לקיים אותה.

דומה הדבר לאכילה שהיא צורך, אולם הבחירה החופשית שלך תאפשר לך לבחור כיצד ובאיזו דרך: האם ליטול ידיים ולברך? האם לאכול אוכל כשר? וכדומה, וכך הדבר לגבי כל פעולה שהיא צורך חיוני לקיום.

לאחר הסערה בים ממלא הדג את שליחותו נאמנה: שמירה על הנביא הנמצא במעיו. נתוני הדג, המשפיעים בטלטלות על גופו של הנביא (כפי שמופיע בתפילתו לקב"ה - יונה ב ד), באים כדי לזרזו לתשובה. הדג דואג להקיאו בסוף אל היבשה, וכך נזרק יונה זו הפעם השנייה. בראשונה נזרק לים, והדג קלט אותו; ובשנייה אל היבשה, וחול הים קיבלו. חז"ל ניסו להקל במעט על דרך חייו של יונה במעי הדג. הם דיברו על עיניו של הדג שהפכו לשקופים, ודרכם ראה יונה את הכול; וכן על דגים קטנים שאכל ומהם שבע (פרקי דרבי אליעזר פרק י).

יונה פונה בתפילה אל ה'. הוא לא זוכה לתשובה מאת ה', אך כתוצאה מהתפילה מקיא הדג את יונה אל היבשה. מכך ניתן ללמוד כי יש תפילות שלכאורה אינן נענות ואינן נשמעות – אך פתאום מעשה מסוים, שלא ברור מהיכן הגיע, פותר את הקשיים, וברור שהדבר הוא פועל יוצא מהתפילה.

בקשת נפשו של יונה למות

כולנו מודעים לקדושת החיים של כל אדם ולרצון האדם לחיות. אדם המבקש את נפשו למות נחשב ללא נורמלי. לכן תמהים אנו על יונה, הנמצא במדרגה גבוהה של קשר עם הקב"ה, המבקש את נפשו למות - ועוד פעמיים:

בפעם הראשונה, כאשר סולח הקב"ה לנינוה בעקבות התשובה שעשו; ובפעם השנייה, כאשר הקיקיון יבש, והשמש קופחת בחוזקה על ראשו של יונה.

בפעם הראשונה מבקש יונה את נפשו למות בשל הקטגוריה על עם ישראל בעקבות תשובת אנשי נינוה (מצודת דוד יונה ד ג). ניתן להבין כי יונה משליך את נפשו למען עם ישראל, כפי שעשה משה רבנו בעקבות חטאי עם ישראל במדבר. מאידך היו ליונה סיבות אחרות ומספיקות שלא לעשות זאת:

א. עליו לשמוח כי דברי הקב"ה התקבלו, ונינוה שבה בתשובה עם כל המשמעות המיוחדת של עם נוכרי וכו'.

ב. באופן אישי הוא הצליח להעביר את נבואת ה'.

ג. עם ישראל יוכל ללמוד מתשובת אנשי נינוה.

ד. הקב"ה נתן לו אפשרות לתקן את אשר ניסה לעוות.

כנגד שיקולים אלו מבקש אפוא יונה מהקב"ה לקחת את נפשו.

בפעם השנייה מבקש יונה מה' לקחת את נפשו בשל התנאים הפיסיים הקשים הקשורים לחום השמש. הקיקיון הופיע ממש במקום הנכון ובזמן הנכון, שכן צל נעים במדבר החם מהווה הצלה ונעימות; אך ברגע שהתנאים קשים במיוחד, מאבד יונה את הרצון לחיות.

קשה לדון אדם הנמצא בתנאים פיסיים קשים. עם זאת יש לזכור כי יונה יודע שהקב"ה נמצא עמו בקשר ישיר קודם נבואתו על נינוה ואחריה. קשה אפוא להבין מדוע הוא חושש ומדוע דבר הנראה כקטן שובר את רוחו בצורה כה קשה, עד שהוא מבקש את נפשו למות.

כדי להסביר זאת כדאי לעיין במקרה דומה: עת מבקש אליהו הנביא את נפשו למות (מלכים א יט).

קיימות כמה נקודות דומות:

א. המעשים היו במדבר (יונה נמצא מול נינוה המתוארת באטלס המקראי במדבר, וגם אצל אליהו נאמר כי היה במדבר (מלכים א יט ד)).

ב. הבקשה באה לאחר חזרה בתשובה: אצל אליהו - בהר הכרמל, ואצל יונה - בנינוה.

ג. בשני המקרים מתקיים נס לאחר הבקשה: אצל אליהו - עוגת רצפים, ואצל יונה - הקיקיון.

ד. בשני המקרים ניתנת לנביאים האפשרות לומר את דבריהם ולבדוק אם יתחרטו.

ה. לאחר הבקשה מקבלים הנביאים הסבר ישיר מהקב"ה.

ו. לאחר זאת מתבטלת הבקשה למות.

מנקודות אלו עולה מוסר השכל חשוב שנותן הקב"ה לדורות: נביא, הנמצא במדרגה רוחנית גבוהה מאדם רגיל, אמור להעלות פחות ספקות באמונה ולהיות דבק יותר בקב"ה. אינו דומה אדם מאמין פשוט לנביא, שלו ניסיון בפועל ותקשורת ישירה עם הקב"ה.

גם אדם במדרגת נביא עלול להגיע לספקות ולקשיים, ואז בא הקב"ה ומסביר לו כי יש עדיין דברים רבים בהנהגת העולם שאינם נהירים לו. יש כאן אפוא מסר עצום: לכל אדם הקשיים משלו, הנובעים מחוסר ידיעה מספקת לגבי הנהגת העולם על- ידי הקב"ה.

תשובות הקב"ה לשני הנביאים, אשר ביקשו את נפשם למות, שונות בתוכנן, אך יש להן מכנה משותף: הקב"ה מדבר בהן על הנהגת העולם על-ידיו. עם גדלותם וחשיבותם, לא תמיד הנביאים מבינים זאת; וכך לאליהו צריך היה הקב"ה להסביר כי יש רוח, יש רעש, ובסוף דממה דקה, וכל אלה צורות שונות של הופעת ה'.

הקב"ה מבהיר ליונה כי לנינוה, אשר יישמה את דברי הנבואה, מגיע חסד ושכר על התשובה. במסגרת הדיבורים על הנהגת העולם והטבע מבהיר הקב"ה ליונה, כי עם כל גדלותו גם הוא, יונה הנביא, שייך לטבע ומונהג באופן ישיר על-ידי הקב"ה; ואין לאדם רשות להתערב בטבע בצורה של פגיעה בעצמו שגם הוא שייך לקטגוריה זו, כגון לקיחת נשמה. מודגש כי הנביאים ביקשו שלקיחת הנשמה תיעשה על-ידי הקב"ה בעצמו - ולא בצורה אחרת של איבוד הנשמה.

במובן מסוים ניתן לומר, כי בעקבות הסבר הקב"ה על הנהגת העולם חוזר גם יונה הנביא בתשובה (לא מופיע במפורש, אך נלמד משתיקתו של יונה). כך אירע גם לאליהו, אשר נשלח למשימות נוספות וביצען. הבחירה החופשית של אנשי נינוה הוכיחה את הקשר עם הקב"ה, את ההתחברות אליו, והשמיעה בקולו. הבחירה החופשית של יונה הנביא הוליכה אותו לבקש את סיום חייו. התערבות הקב"ה נותנת הסבר חדש למושג בחירה חופשית: לא כל דבר ניתן לבחירה. פעמים הסיבה לבחירה ומשהו קטן ביחס להסתכלות הכללית, ואף הנביא עלול לבחור שלא כהוגן.

העיר נינוה

העיר נינוה נזכרת לראשונה בספר בראשית:

"מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחֹבות עיר ואת כלח. ואת רסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדֹלה".

(בראשית י יא-יב)

העיר הגדולה – היא נינוה שנאמר: "ונינוה היתה עיר גדולה לאלוקים".

(רש"י על-פי הגמרא, יומא י ע"א)

בנה רסן בין נינוה ובין כלח וחיבר נינוה וכלח יחדיו והיו דומות לעיר גדולה, ולכך נקראת נינוה "העיר הגדולה".

ד"א: "מן הארץ ההיא יצא אשור" - שם איש, ונמצא במדרש מה ראה הקב"ה להעמיד נביא להוכיח נינוה יותר מכל שאר אדמה?

אלא בזכות אשור שהיה צדיק שבנה נינוה, כדכתיב "מן הארץ ההיא יצא אשור", פי' מן העדה ההיא יצא אשור שלא הסכים לדור הפלגה וצדיק היה, ולבסוף כתיב "גם אשור נלוה עמם", שלבסוף סרח.

(חזקוני)

בלתי מסכים למלכות נמרוד או לעצתו הנעדרה, ולכן זכה לבנות את כל אלה, כאומרו "אל פניו ישלם לו".

(ספורנו)

מאוחר יותר מופיעה העיר נינוה בספר מלכים, לאחר מפלת סנחריב:

"ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה".

(מלכים ב, יט לו)

היא ראש לממלכת אשור.

(רש"י)

כלומר חזר המלך לעיר הבירה של ממלכתו. אותו פסוק מופיע בישעיהו (לז לז), המתאר את אותו המקרה.

בספר יונה מופיעה העיר נינוה תשע פעמים. בשלושת הפסוקים הראשונים מופיעה העיר בצירוף התיאור "עיר גדולה לאלוקים". גם בפעם האחרונה בספר, בדברו על נינוה, מזכיר הקב"ה כי נינוה היא עיר גדולה.

נזכיר כי גם כשמסופר לראשונה בספר בראשית על נינוה, היא מתוארת כ"העיר הגדֹלה".

"קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני".

(יונה א ב)

"קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנֹכי דֹבֵר אליך".

(יונה ג ב)

"ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה' ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים מהלך שלֹשֶת ימים".

(יונה ג ג)

"ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".

(יונה ג ד)

"ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קְטַנָם".

(יונה ג ה)

"ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר".

(יונה ג ו)

"ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדֹלָיו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל יִרעו ומים אל ישתו".

(יונה ג ז)

"ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רִבּוֹ אדם אשר לא יָדע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה".

(יונה ד יא)

ספר נחום וספר יונה עוסקים בתקופות שונות של העיר נינוה. פעמים מספר נטען כי נסיון העיכוב בנבואת יונה היה כדי שלא יעשו לישראל את אשר מסופר בספר מלכים - הגליית עשרת השבטים והמלחמה בתקופת המלכים חזקיה ומנשה. חז"ל אמרו כי נחום ניבא בתקופת מנשה, וספרו פותח בעיסוק בנינוה.

"משא נינוה ספר חזון נחום האֶלקֹשִי".

(נחום א א)

"ונינוה כברֵכת מים מימי היא והמה נָסים עִמדו עֲמֹדוּ ואין מַפנֶה".

(נחום ב ט)

"והיה כל רֹאַיִך ידוד ממך ואמר שָדדָה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך".

(נחום ג ז)

בספר נחום מסופר על חורבן גדול הצפוי לאשור, לנינוה ולמַלכּהּ, כלומר לעיר נינוה צפויים שני חורבנות.

בפתיחה לספר נחום מביא המלבי"ם את האירוע ההיסטורי אשר קרה לממלכת אשור ולעיר נינוה. הוא מספר כי מלך אשור הסתגר בנינוה והותקף. המלך האמין כי אם הנהר יעלה על גדותיו - סימן ששלטונו ייפול. הדבר אכן קרה, והמלך התאבד בשריפה, לאחר ששרף את כל ביתו ואנשי ביתו.

גם בספר צפניה מדובר על נינוה:

"וְיֵט ידו על צפון וִיאַבֵּד את אשור וְיָשֵֹם את נינוה לשממה ציה כמדבר".

(צפניה ב יג)

גם כאן מדובר על נינוה בחורבנה. בסיכום מדובר אפוא על עיר הבירה של ממלכת אשור בתקופות שונות. נבואת יונה באה בתקופת עלייתה של ממלכת אשור. בעקבות חזרתם בתשובה (אם כי לא מרצון, אך) קיבלו את שליחות ה' - לפגוע בעם ישראל שסר מדרך ה'. נבואות צפניה ונחום מדברות על חורבנה של העיר לאחר שתושביה מילאו את משימתם, אך סרו מאותה דרך תשובה שנתנה להם את ברכת הדרך למעשיהם.

מכאן שכל ההיסטוריה של העיר נכתבה החל בבנייתה (בספר בראשית) ועד חורבנה. אכן, אין ערים רבות מחוץ לארץ-ישראל שנכתב עליהן כה רבות בתנ"ך.

המבנה הפנימי בספר

בספר יונה יש סיפור עלילה על נביא שנשלח למשימה מסוימת על-ידי הקב"ה, ובגלל סירובו נכפית עליו השליחות. דרך הכפייה מיוחדת, ובהמשך סולח ה' לאנשי נינוה. זוהי דרך אחת לראות את מבנה הספר.

דרך שנייה מדברת על שני מקרים דומים וסיפור אמצעי, שבראייה ראשונה מעט מנותק, אך מתגלה כמרכזו של הספר וכבעל המסר המרכזי בו.

בסיפור הראשון - על האונייה, ובסיפור השני על אנשי נינוה יש מאפיינים דומים רבים:

1. הספר נפתח בשליחות יונה הנביא לנינוה; דבר ה' חותם את הספר בנימוק ובהצדקת הסליחה לנינוה.

2. יונה עולה על האונייה, משלם שכרה, ומבצע פעולה שלכאורה ברורה ולא צריכה להיכתב; בסוף הספר מתוארת

בניית הסוכה על-ידיו.

3. באונייה יש פועלים שונים - המלחים ורב-החובל. קודם פועלים המלחים, ואחר כך רב-החובל; בנינוה קודם פועלים

אנשי העיר, ורק אחר כך המלך.

4. יונה מזדרז לברוח משליחותו, אך לבסוף חוזר והולך באותה

שליחות; בסוף הספר מתעכב יונה ואינו חוזר למקומו.

5. בחלק הראשון מדובר על ים ומים; בסוף מדובר בהיפוך

מוחלט: יובש גדול.

6. בהתחלה מדבר ה' על אשמת נינוה ורעתם; בסוף מדבר ה'

על נקודות זכות לנינוה.

7. מול סיפור האונייה כסיפור צדדי מופיע בסוף סיפור הקיקיון.

8. המלחים שבים בתשובה על האונייה; גם אנשי נינוה שבים

בתשובה.

9. יונה מבקש למות (אם כי לא במילים מפורשות) על-ידי

הטלתו לים; בסוף הספר מבקש יונה למות בשל תשובת

נינוה והקיקיון.

10. בתחילת הספר יש רוח גדולה וסערה; בסוף הספר יש רוח

קדים חרישית.

11. באונייה יונה נרדם; במעשה הקיקיון יונה מתעלף.

12. יונה מתפלל במעי הדג; בסוף מתפלל יונה למות בגלל

חזרתם בתשובה של אנשי העיר נינוה.

13. אנשי הספינה נעשים מאמינים במהירות גדולה; גם אנשי

נינוה שבים בתשובה מהר.

14. אנשי הספינה קוראים לאלוהיהם; גם אנשי נינוה קוראים

לאלוקים, אף שלא ברור אם הכירו אותו קודם.

15. אנשי הספינה זובחים זבחים ונודרים נדרים; לעומתם צמים

אנשי נינוה ועושים תשובה מעשית.

בין בהיותן שוות או על דרך הניגוד, יוצרות נקודות אלו שני סיפורים דומים או מנוגדים אך דומים במבנה, וכך נוצרת מעטפת חשובה לספר יונה. כלומר: הספר בנוי על שני קצוות או נדבכים דומים.

ניתן גם לראות את סדר האירועים בפרק א ובפרק ג זה מול זה:

פרק א

פרק ג

1. שליחות יונה לנינוה.

2. בריחת יונה.

3. הסערה בים.

4. המלחים נלחמים, יונה נרדם.

5. רב-החובל מתערב.

6. הגורלות והשאלות ליונה.

7. הודאת יונה.

8. יראת המלחים וחיפוש הפתרון.

9. פתרון יונה: לים.

10. חיפוש פתרון פעם שלישית.

11. ביצוע פתרון יונה, המלחים מודים לה'.

12. הקאתו של יונה לחוף הים.

1. שליחות יונה לנינוה בפעם השניה.

2. הליכת יונה.

3. התשובה הגדולה בנינוה.

4. יראת אנשי נינוה.

5. מלך נינוה מצטרף.

6. הכרזת המלך.

7. "ויְרע אל יונה".

8. קבלת התשובה ע"י ה'.

9. פתרון יונה: ה' ייקח את נפשו.

10. מעשה הקיקיון.

11. יונה מבקש למות.

12. דבר ה'.

התערבות הקב"ה, הבאה בסוף הספר, מסבירה ליונה כי התהליך בשני המקומות דומה ביותר ואף נראה מקביל. עם זאת יש אמיתות אלוקיות, שגם אתה - הנביא הגדול - אינך יודע.

בספר מוסתרים נתונים חשובים, שיתגלו רק בהמשך. כך גם במקומות אחרים בתנ"ך, למשל במגילת אסתר.

המסרים המרכזיים שבספר

לאחר שראינו כי יש מקבילות בין הסיפור על האונייה לבין מה שקורה בנינוה וסביבותיה, נשאר לברר מה במרכז.

סיפור הדג נמצא במרכזו של הספר, וממנו נלמדים מסרים רבים, כגון:

1. בתפילה יש להבטיח התנהגות או מסרים בעתיד.

2. ה' שומע תפילה - ואפילו במעי הדג.

3. כל עונש מגיע מהקב"ה.

4. הבנת האדם קטנה לגבי הנהגת העולם.

5. אפילו ממעמקים ניתן להשקיף היטב (פרקי דרבי אליעזר פרק י).

6. התפילה צריכה להיות דרך המקדש.

7. תפילת הגויים לאלוהיהם אינה שווה מאומה.

8. יש לקבל באהבה גם את הייסורים.

9. ה' מצפה לתפילת האדם.

10. ה' מעניש על מנת לתקן.

הפרטים שמסביב חשובים. התחלתם ב"וַיְמַן" וסופם ב"ויָקֵא".

הבליעה וכל התפילה מתרחשת בים, ואילו ההקאה היא ליבשה.

הבליעה היתה ב"וַיְמַן" – הזמנה, ואילו ההקאה היתה על-פי דיבור ה'.

תפילת יונה מונה שמונה פסוקים. ארבעה פסוקים מדברים על מצבו הקשה ועל מחשבתו הראשונה ביחס לכיליון ועל חששו מפני המוות, (ד+ו – מצבו בים קשה, ה+ז – מחשבות כיליון). ייתכן כי דבריו אכן יתגשמו בפעמיים שבהן ביקש את נפשו למות. פסוק ג, הפותח את התפילה, מדבר על התשובה, ופסוק י, המסיים, מדבר גם הוא על התשובה והחרטה.

כלומר: לפנינו שלושה נושאים, המופיעים בכפילות בתפילה קצרה בת שמונה פסוקים.

פסוק נוסף בתפילה מדבר על הגויים ותפילתם. תוכנו יכול לחול גם על אנשי הספינה וגם על אנשי נינוה.

בפסוק אחר בתפילתו מודה יונה, כי הוא פונה לקב"ה בשל הצרה שבה הוא נמצא. מחד מפחיתה הודאה זו מחשיבות תפילתו של יונה, אך מאידך אין כמו הודאה על האמת.

נציין כי בסוף הספר תהיה הודאה (אם כי לא מפורשת) של הנביא בצדקת התשובה של אנשי נינוה, אך היא לא תקבל ביטוי מפורש בכתוב.

נזכיר כי בתחילת הספר מופיעים סיפורים משמעותיים להכרת יונה כשלפניה תהיה פעולה מקדימה מצד יונה, תשובה בעולם, כוחות הקב"ה וכו'; ובסופו - תשובת נינוה, ושוב מופיעים אותם תכנים; הכרת יונה, תשובה בעולם, כוחות הקב"ה וכו'.

במרכזו של הספר עומדת תפילתו של יונה במעי הדג כמסר מרכזי לכוחה של תשובה - אפילו בשעת הדחק - וגם כאן מופיעים המסרים שלעיל: הכרת יונה, נעסוק בתשובה, ונראה את כוחות הקב"ה; אך הפעם יהיה זה לגבי האדם הפרטי, הנמצא במרכז ופועל את מפעל התשובה הקטן והפרטי, ובכך מציל את נינוה.

יונה מכיר בכך שפעל לא נכון, מתחרט, ומבטיח לתקן. הוא מודה לקב"ה ומכיר בקטנותו בעולם מול בורא עולם.

יונה כתלמידו של אליהו הנביא

לפי המדרש והפרשנים, היה יונה הנביא בנה של האשה האלמנה מצרפת, אשר בביתה התארח אליהו פרק זמן ארוך - למעלה משנה. במהלך זמן זה מת בן האשה, ואליהו החייה אותו בעזרת נס.

קיימים קווי דמיון לא מעטים בין הנאמר על אליהו ובין הנאמר על יונה:

1. נסים קיומיים מסביב: בנחל כרית ניזון אליהו מאוכל שמגיע אליו על-ידי עורבים, ואצל האשה מצרפת – על-ידי ריבוי שמן וקמח בדרך נס; במשך שנה שלמה חי יונה על אותו אוכל של אליהו שהתרבה בנס, ובמעי הדגה ניזון (על-פי המדרש) בדגים קטנים שהיו שם.

2. תשובה: כל הזמן פועל אליהו כדי להשיב את העם והמלך בתשובה; יונה פועל למען התשובה של העיר נינוה, בדרך אגב - גם של אנשי האונייה, והוא בעצמו משמש דוגמה של תשובה.

3. הצלחה בשליחות: בשלבים מסוימים, כדוגמת הר הכרמל, מצליח אליהו להחזיר את העם בתשובה; יונה מצליח אף הוא להשיב את נינוה בתשובה.

4. הליכה למרחקים: מנחל כרית נשלח אליהו לצידון, לבאר שבע ולהר חורב; יונה נשלח לנינוה - מרחק רב מארץ- ישראל, ואף מנסה להגיע לתרשיש הרחוקה.

5. כוחות הטבע: העורבים בנחל כרית והגשם בכרמל פועלים אצל אליהו באופן נמרץ; אצל יונה פועלים הים, הדג, הקיקיון, החום והיובש.

6. דבר ה' ישיר: אל שניהם מדבר ה' באופן ישיר: גם לגבי השליחות הנבואית המוטלת עליהם, וגם בשעת בקשתם למות.

7. תפילה לה': אליהו נושא תפילה לקב"ה בהר הכרמל ולשם

החייאת הילד (יונה); יונה נושא תפילה לקב"ה ממעי הדג.

8. שליחות לתקופה: אליהו נשלח בתקופה מיוחדת ואל מלך

מיוחד – אחאב, והמסרים התאימו להם בדיוק; יונה נשלח

לצורך מיוחד ובתקופה מיוחדת – החזרת נינוה בתשובה.

9. מים ויובש: אליהו גוזר על הגשם שיפסק ויחזור, וכן

מופיע אצלו המדבר; בסיפור יונה יש מים לרוב – בים,

באונייה ובמעי הדג – וכן היובש הגדול והשמש הקופחת

בסיפור על הקיקיון.

7. עבודה זרה: אליהו מתמודד מול חוסר אמונה בה' ועבודה זרה בהנהגתם של איזבל ואחאב; יונה מתמודד מול עיר שאינה מאמינה בה' וכנראה עובדת עבודה זרה.

8. מבקש נפשו למות: אליהו מבקש נפשו למות, כשאיזבל מחפשת אותו כדי להורגו לאחר הריגת נביאי הבעל בהר הכרמל; יונה מבקש את נפשו למות כשנינוה שבה בתשובה וכשהקיקיון יבש.

9. מול העם: אליהו עומד בהר הכרמל מול העם ומתעלם מהמלך; יונה מביא את דברי ה' לעם ומתעלם מהמלך.

10. רותם – קיקיון: אליהו ישב תחת רותם כשביקש את נפשו למות; יונה ישב תחת קיקיון עת ביקש זאת.

11. רוח גדולה – רוח קדים: בהתגלות ה' לאליהו מופיעים רוח גדולה ולאחריה רעש; לפני התגלות ה' ליונה היתה תחילה רוח קדים חרישית.

12. דחיית פורענות בשל תשובת המלך: אצל אליהו נאמר, כי בשל תשובת אחאב לא תתקיים הפורענות בחייו; אצל יונה נאמר, כי בעקבות פעילות המלך ותשובת נינוה נדחית הפורענות המתוכננת לנינוה.

כעת נפנה להכיר את תחילת סיפורו של יונה.
לצורך כך נעזר בעיבוד לילדים של ספר האגדה (של אתר סנונית בשיוף קרן אביחי).

בְּלֵב מַמלֶכת אַשוּר, על גְדַת נְהר חִידֶקֶל,
היֹה הייתה עיר גדולה וְיָפָה – נִינְוֶוה.
בַּתחילה הייתה נִינְוֶוה עיר כְּכל הֶעָרים: הִתגוררו בה זקֵנים וּצעירים, גברים וְנשים, טובים ורעים.
אלו בָּנו ואלו הרסו, אלו עזרו ואלו הִפריעו,
אלו נתנו ואלו לקחו, אלו הלכו בְּדֶרך הַישָר, ואלו בחרו בְּדרך הרַע.

ואוּלם השָנים חלפו, ויותר ויותר אנשים פָּנו אל דֶרך הרע,
ואלוקים הִתעַצֵב על כך. מה עשה? נִתגַלָה אל נביאוֹ יוֹנָה,
שכבר קיים היטב ובנאמנות את שליחותו פעמיים בעבר,
ואמר לו: "קום יוֹנָה, קום לֵך אל נִינְוֶוה, הָעיר הגדולה,

וֶאֱמוֹר לַאֲנָשֶיהָ כי אִם לא יְתַקנו אֶת הִתנַהגוּתם הָרעה – אביא עליהם אסון."

אחרי שנסכם את המסופר שוב בע"פ כדי לוודא הבנה, נשאל את התלמידים:

מה מתוך מה שמסופר לנו יכול ללמד אותנו על הבחירה דווקא ביונה?

נמקד את התשובות ונאמר כי הקב"ה בחר ביונה בגלל הנאמנות שהוכיח בשליחויותיו הקודמות.

ודבר נוסף, ניתן ללמוד משהו על איכויותיו המיוחדות גם מתוך שמו של יונה.
יונה בן אמיתי הוא שם המשלב שלום ואמת יחד
(יונה- שלום, אמיתי-אמת) והאיזון הזה ייחודי וחשוב עבור מי שהולך להוכיח אחרים בחטאם.

כעת נשאל את התלמידים, מה לדעתכם עשה יונה?

נבקש מהם לכתוב בתמצית את המשך הסיפור, ואז נקרא אותו שוב יחד, עם המשכו:

אמר בְּלִבּו יוֹנָה: אוי לי וַאֲבוֹי לי! זוֹ לי כבר פעם שלישית שא-לוהים דורש מִמני להגיד לַאֲנָשים לְתַקֵן אֶת הִתנַהגוּתם,
וָלא, יביא עליהם אסון. וכעת יִקְרה בְּדִיוק מה שקרה בַּפַּעמַיים הקודמות!
אני אזהיר אֶת האנשים, וּמי שֶיַחששו מֵעונשו של אלוהים,
יְתַקנו אֶת הִתנַהגוּתם. אלוהים יסלח להם, וּמי יֵיחָשב אז לִנְביא שֶקֶר? אני, יוֹנָה!

מָה עשָׂה יוֹנָה?

לא קם ולא הלך אל נִינְוֶוה אֶלָא... קם וּבָרח.

ירד יוֹנָה לְחוף הָעיר יָפוֹ וחיפשׂ בַּנָמֵל אונייה להפליג בה הַרחֵק, אֶל תַרְשִיש.
אבָל נְמַל יָפוֹ עמד שוֹמֵם מֵאוניות, וגם בָּאופק לא נִראָה מִפְרָשׂ ולא צֵל-צִלוֹ של מִפְרשׂ.

הַלוַואי שאֶמְצא אונייה להפליג בה – חשב יוֹנָה.
והִנֵה, רוח חזקה הֵחֵלה לִנשוב, ולא חלפה שעה וּכבר הִבחין יוֹנָה בְּמִפְרְשֵׂי אונייה.
עד מְהֵרה נִכנְסה האונייה אל הנמֵל ועגנה בו.
שָׂמח יוֹנָה: אלוהים שולח לי אונייה. אות הוא כי אלוהים עִמי.
עלָה יוֹנָה אל סיפון האונייה, וּכְשֶהסערה פסקה הִפליג עִם מַלָחֶיה אל תַרְשִיש הרחוקה.

לַמָחֳרת קרה דָבר מוזר. השֶמש הֵאירה, הים היה חָלק כִּרְאִי,
ואוניוֹת רבּות חצו אותו בִּמהירוּת וּבְבִטחה.
רק סְביב אונייה אחת הִתחוללה סְערה – גלים גבוהים הִקיפו אותה מִכּל עֲבָרֶיהָ
ואִיימו לְהטבּיעהּ, ורוחות קרעו אֶת מִפְרָשֶׂיהָ.

זוֹ הייתה האונייה שאספה אֶת יוֹנָה.

עמדו המַלָחים על סיפון האונייה, נָשׂאו עיניהם אל השָמַים
והתפללו איש-איש אֶל אלוהָיו, אך הסְערה לא פָּסקה.

וּמָה עשָׂה יוֹנָה?

לא קם להתפלל אֶל אלוהיו, אֶלָא... שָכב בְּתָאוֹ וְיָשַן לו.

בא רב החובל, הֵעיר אֶת יוֹנָה וגָער בו: "סַכָּנת מָוֶות מְרַחֶפת מֵעל לְרָאשֵינוּ,
ואתה נרדם וְיָשֵן! אינךָ מִתבּייש? מאיזה עַם אתה? מי אלוהיךָ?"

ענָה יוֹנָה: "אני עִברי."

אמר רב החובל: "אִם עִברי אתה, אנָא, הִתפּלל!
הלוֹא שמענו שאלוהֵי העִברים גָדול הוא, אֵל חזק מֵאֵין כְּמוֹתו, אֵל שֶקָרע לִשניים אֶת ים סוּף!
אנא, קום וּקְרא אֶל א-לוהיךָ! בַּקֵש מִמנוּ שֶיְרַחם עלינו ויַעשֶׂה לנו נֵס!"

קם יוֹנָה ועלָה עִם רב החובל אֶל הסיפון, ושָם, כשהוא עומד רָטוֹב בַּגֶשם השוטף,
מול הרוחות המַצליפות והנַחְשוֹלים המְאַיימים להטבּיע אֶת האונייה,
הִתחַנֵן : "סְלח לי, רב החובל! אתה מבקש שאֶפְנה אֶל א-לוהַיי בְּבַקָשת עֶזרה,
וַאני חושש שבִּגללי באה עליכם הצרה והסְערה.
א-לוהַיי כועס עליי...
אנא," אמר לְפֶתע בִּנחישוּת, "הַטילו אותי אל הים!
אִם תטִילו אותי אל הים, א-לוהַיי יניח לכם וְיַשתיק אֶת הים."

הִבּיט רב החובל בַּשָמַים השחורים, הִבּיט בַּנַחשולים, הִבּיט בְּיוֹנָה ואמר: "לא."
ואֶל מַלָחָיו קָרא רב החובל: "מהרו! האונייה שוקעת! הַשליכו אל המים אֶת כל הארגזים הכבדים!"

המַלָחים הִזדָרזו לַעשׂות כִּדְבָרוֹ, אך האונייה הוסיפה לִשקוע.

"זִרקוּ אותי אל המים! רק כך הסְערה תיפָּסֵק!" הִתחנֵן יוֹנָה.

"לא! לא וָלא!" קָראו המַלָחים, "יורדֵי ים לא זורקים חבר לַמְצוּלוֹת!"

"וַהֲרֵי אֵינכם מַכּירים אותי..." הִתעַקֵש יוֹנָה. "בִּגללי תָמוּתו כולכם."

באותו הרֶגע נִשְמְעה צעקה מִיַרְכְּתֵי האונייה: "נַפּיל גורל!"
הִפּילו גורל, והגורל נפל על יוֹנָה. שני מַלָחים אחזו בו...

"חכּוּ!" קָרא אֶחד מֵחַבְרֵיהם, "אמנם האיש הזה טוען שהסערה באה עלֵינו בִּגללו,
אך אולי הוא טועֶה, או מְשַקֵר. איננו מַכּירים אותו.
תָארו לכם שנשליך אותו אל המים והסערה לא תיפָּסֵק.
האיש יִטבּע, וזוֹ תִהיֶה אַשְמָתֵנו.
" אמר רב החובל: "יש לי רעיון. נִטבּול אֶת האיש בְּמֵי הים,
אך נֹאחז בו חזק שלא יִישָמֵט וְייפול אֶל המים, וְנִראֶה מה יִקְרה."

שני המַלָחים עשׂוּ כִּדְבָרָיו. הם טבלו אֶת יוֹנָה עד לבִרְכָּיו – והים, כִּבְמַטֵה קסמים,
נִרְגע מִזַעפּוֹ ונַעשָׂה חָלָק כִּרְאִי.
הֶעלוּ אֶת יוֹנָה אל הסיפון – והים שב לִגְעוש.
טָבלו אותו שוב, הפַּעם עד צַוָוארו, ושוב, כִּבְמַטֵה קסמים, עמד הים מִזַעפּוֹ..."

ספר יונה, פרקים א-ב: השליחות הראשונה

מבוא

ספר יונה אחד מספרי תרי עשר הנביאים, המתמודד עם שליחותו של הנביא ועם השאלה האם נביא יכול להתנגד לשליחות. בספר מתוארת תשובתם של יושבי נינוה, עיר הבירה האשורית, ואנו קוראים בו בתפילת מנחה של יום הכיפורים.

שאלה מכוונות למידה

א. מדוע נשלח נביא מישראל ליושבי נינוה הנוכריים לעוררם לתשובה?

ב. מדוע יונה מסרב למלא את השליחות?

ג. האם יונה חושב שאפשר לברוח מה'?

ד. מה מלמד המפגש בין יונה לבין המלחים, הן ביחס למלחים, הן ביחס ליונה?

השליחות הראשונה ותגובת יונה

פרק א, פסוקים א-ג

מדוע נכתבה נבואת יונה בתנ"ך

רד"ק יונה פרק א

ויש לשאול, למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש, וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל, ואין בכל הנביאים זולתה כמוה?

ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל, שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם, וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם.

...ועוד ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו, ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים.

1. לפי הרד"ק, מדוע נכתבה נבואת יונה בתנ"ך אם היא מכוונת לגויים? (שני הסברים)

מדוע יונה בורח?

יונה פרק א

(א) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:

(ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:

(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'

וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה':

בפסוקים א-ג התנ"ך מתאר לנו שיונה בורח ומסרב למלא את המשימה שה' הטיל עליו ה', אך התנ"ך לא מסביר כאן מדוע יונה בורח? מה המניע שלו? מדוע הוא מסרב למלא את השליחות שה' הטיל עליו?

2. נסה להציע הסבר מדוע יונה בורח? מדוע הוא מסרב למלא את המשימה שה' הטיל עליו?

"ואיך היה חושב לברוח מפני ה'?"

יונה פרק א, ג

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'

וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה':

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה א

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' - וכי מלפני ה' הוא בורח, והלא כבר נאמר "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח"?!

...אלא אמר יונה אלך לי בחוצה לארץ מקום שאין השכינה נגלית.

רד"ק יונה א, ג

ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' - ואיך היה יכול לברוח, ודוד אמר "אָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?" (תהילים קלט, ז)

אלא אין "מלפני" כמו "מפני", כי הנביא היה מלא חכמה ודעת ואיך היה חושב לברוח מפני ה'?

אלא "מלפני ה' " היה חושב (כי התכוון לברוח "מלפני ה' "ולא "מפני ה' ") כי פירוש "מלפני" מדבר שהוא לפני ה' והוא רוח הנבואה, כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה.

3. עיין בפסוק ג' ובדברי המדרש והרד"ק, וענה:

א. מה הקושי שמעוררת התנהגותו של יונה?

ב. הבא ראיה לקושי, מדברי יונה עצמו בפרק א פסוק ט?

ג. הסבר כיצד המדרש ורד"ק מיישבים את הקושי (באופן דומה)?

ד. מה הראיה מן הכתוב שמביא הרד"ק לתשובתו?

o ביטויי ההתנגדות של יונה לשליחות

4. הניגוד בין השליחות שהוטלה על יונה לבין ניסיון התחמקותו של יונה מה' באה לידי ביטוי מעשי בלשון בפסוקים הן בציר הרוחבי והן בציר האנכי.

א. סמן בפסוקים שלפניך את המילים בלשון הפסוק המבטאים את הניגוד בשני הצירים.

ב. הסבר בלשונך את הניגוד הבא לידי ביטוי במילים שסימנת?

הציר הרוחבי

הציר האנכי

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'...

וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:...

וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ

וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'...

וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה

וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם...

וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ

מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ...

הלקח על הים, אין לברוח מלפני ה'

פרק א, פסוקים ד-טז

יונה פרק א

(ד) וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר:

(ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם

וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם:

(ו) וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד:

(ז) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה:

(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה:

(ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה:

(י) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם:

(יא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר:

(יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם:

(יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:

(יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ

אָנָּה ה' אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ:

(טו) וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ:

(טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים:

הרב יהושע בכרך, 'יונה בן אמתי ואליהו' עמ' 13

הכתוב הולך ומראה לנו בברור את כל הדרך אשר הסערה עושה עד הגיעה אל יונה. בתחילה מראים לנו את הרוח הגדולה שהוטלה אל הים, ואחרי כן אנו רואים מרחוק את האניה כשהיא מיטלטלת בין הגלים וחושבת להשבר. אולי על כן בחר הכתוב בבטוי מעניין זה 'והאניה חשבה להשבר', כדי לעכב אותנו בתחילה לראות את האניה בסערה מבחוץ ורק אחרי כן תראה לפנינו הסערה שבתוכה...

הניגוד בין יונה ובין אנשי האוניה

5. קרא בעיון את פסוקים ד-טז והשווה בין פעולותיהם של אנשי האניה (המלחים) לפעולותיו של יונה. רשום בלשונך בטבלה שלפניך, בטור הימיני, את כל הפעולות שעושים אנשי האניה (10 פעולות) , ובטור השמאלי את כל הפעולות שעושה יונה (3 פעולות).

אנשי האניה - פעילים

יונה - סביל

· יראים וזועקים

· מטילים את כליהם כדי להקל מעליהם

6. שאלות מאתגרות

א. מה ניתן ללמוד מן הניגוד בין הפעילות של יונה לבין הפעילות של אנשי האניה?

ב. כיצד האירועים באניה ותגובות המלחים מתקשרים לסיפור המרכזי של ספר יונה - תוכחת אנשי נינוה ע"י יונה?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקרא סימן ח

ויראו המלחים את כל הנסים והאותות והנפלאות הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יונה ועמדו והשליכו איש אלהיו ... וחזרו ליפו ועלו לירושלים.

ואילו יונה מושלך לים, אל בטן הדגה עד שישוב אל ה'.

o התפתחות ביראת המלחים את ה'

(ה) וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים ◄ וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו

(י-יד) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה ◄ וַיִּקְרְאוּ אֶל ה'

(טז) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' ◄ וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים

7. מה הביסוס בלשון הכתוב המבטא את תהלך ההתפתחות של המלחים ביראת האלוקים? סמן במרקר והסבר.

יונה במעי הדג

פרק ב

יונה פרק ב

(א) וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:

(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:

(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:

(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:

(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי:

(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:

(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַה': ס

(יא) וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: פ

מדוע ה' עשה את הנס שהדג יבלע את יונה?

המניעים של ה' במעשה הדג לא מובנים, לשם מה לעשות נס שדג יבלע את יונה? לשם מה ה' מחזיק את יונה בדג במשך שלושה ימים? מה רצה ה' להשיג ע"י כך שיונה ישהה בדג שלושה ימים? בכדי לענות על שאלות אלו היעזר ב"כלל הפרשני" שלפניך, בדברי המדרש - ילקוט שמעוני, ובדברי הרב בכרך.

כלל פרשני (הרב סמט)

כאשר מניעה של דמות (כולל ה') הפועלת פעולה כל שהיא אינם מפורשים בכתוב ואינם מובנים מאליהם, ניתן ללמוד עליהם מהמשך הסיפור - מן התוצאה של אותה פעולה. ההנחה היא שהפעולה הייתה מכוונת לאותה תוצאה.

ילקוט שמעוני תק"נ

והיה יונה שלושה ימים ושלושה לילות במעי הדג ולא התפלל.

אמר הקב"ה: אני הרחבתי לו מקום "במעי הדג" - דג זכר כדי שלא יצטער, והוא אינו מתפלל?!

אני מזמין לו "דגה" מעוברת (שיש במעיה דגיגים רבים ולכן צפוף שם) כדי שיצטער ויתפלל לפני.

הרב יהושע בכרך, 'יונה בן אמתי ואליהו' עמ' 26

וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת - שלושה ימים ושלושה לילות נתון יונה במעי הדג ואין ליבו נוקפו ומעוררו לקרוא אל ה'. האם בעל הנס מכיר בניסו אשר ניצל ממוות והוא חי ונושם במעי הדג? או האם משום שניסו בא לו שלא בטובתו על כן אין הוא מרגיש בו ועל כן אינו מודה עליו?

8. עיין בפרק ב, ב"כלל הפרשני", בדברי המדרש ובדברי הרב בכרך. מה רצה ה' להשיג ע"י נס הדג שבלע את יונה, ומדוע ה' השאיר את יונה בדג שלושה ימים?

o תפילת יונה

במרכז פרק ב' עומדת תפילת יונה, שים לב לשני החלקים השונים בתפילה:

o יונה פרק ב

חלק א: יונה מתאר את צרתו במעי הדג.

(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:

(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה' וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:

(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:

(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:

(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי ה' אֱלֹהָי:

חלק ב: יונה מודה לה' על הצלתו

(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:

(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:

(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַה': ס

(יא) וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: פ

9. לאור פסוקים א ו-יא מה הקושי המרכזי בתפילתו של יונה?

o אבן עזרא יונה פרק ב

ויתפלל - ... ועתה שים לבך וראה כל תפילת נביא וברכתו היא ברוח נבואה (למשל בברכת יעקב לבניו) יעקב אמר "אשר לקחתי מיד האמורי" כי דבר שנגזר להיות, ידבר לשון עבר...

[אשר לקחתי - אשר יקחו ישראל (אב"ע בראשית מח, כב)].

o הרב מ' הירש (בנו של רש"ר הירש) סדר ההפטרות

יונה נשתכנע שה' חפץ בחייו ולא במותו. וכי בעל החיים, אשר בלעו לא היה אלא שלוחו של ה' להצלתו. הלוא הוא היה קבור כפליים, תחילה על ידי הים שבלעו ואחר כך על ידי הדג שבלעו, ובכל זאת לא מת מיתת חנק כי אם הוסיף לחיות במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות! על כן אין בתפילתו אף מלה אחת של בקשה להצלה, אלא היא כוללת תודה על הצלה אשר לפי הכרתו הברורה כבר חזה אותה מבשרו. בעצם חייו ובתודעתו הצלולה אשר לפי הכרתו הברורה כבר חזה אותה מבשרו. בעצם חייו ובתודעתו הצלולה בתנאים אלה, אשר בלעדי התערבותו הבלתי אמצעית של ה' היו זה מכבר מביאים לו מוות בטוח, הוא הכיר את העדות החיה ביותר לקרבת ה' המושיעה, היא ערבה לו שה' סלח לו על אווילותו ושה' חפץ לקיימו לפעילות נוספת בעתיד

שאלת בגרות קיץ תשע"ד

10. עיין בדברי האב"ע ובדברי רש"ר הירש, וענה:

א. מהי השאלה שבבסיס הפירושים של ראב"ע והרב הירש?

ב. מה ההבדל בין התשובה של ראב"ע לתשובה של הרב הירש?

o הרב יהושע בכרך, יונה בן אמיתי ואליהו עמ' 30-31

לא כל הפסוקים [בתפילת יונה] מוכרחים להתיישב על פי עניינו המיוחד של יונה המתפלל, הלא זו זכותה של כל תפילה להיות גם בקצתה לא מבוררת כי היא כשיר תושר מנפשו של האדם המתרפק על אלוקיו, בקראו אליו מן הצרה או בבואו לפניו בתודה... בכל זאת ציפינו לשמוע בזה מפי יונה משהו מפורש על בריחתו זאת מלפני ה'.

מדוע אין הוא מתוודה ואינו מבקש סליחה על חטאו אם חטא?... ואולי בזאת נבין את המיוחד שבתפילת יונה וזה כוחה בדברים אשר לא פורשו בה... כי על כן עצר יונה מלומר את אשר לבו לא נתן לו... אמנם הסכים ללכת כי הוא רצון ה' כי לכן רדפו ולכן הצילו אך עדיין לבו של יונה מתנגד לשליחות.

יונה ילך אל נינוה גם יקרא עליה, בעל כורחו ילך, אך בליבו הוא שומר עדיין את סירובו. הוא עוד ישאל את הא-לקים וידרוש למען צדקו, הוא עוד עמו יתווכח... אך גם ה' אינו עונה ליונה, במפורש לתפילתו, אם קבל אותה, ואם סלח לו. במקום זה באה אמירה לדג...

תגובה ה' לתפילת יונה

יונה ב, יא

וַיֹּאמֶר ה' לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.

ספר יונה הוא אחד משנים עשר הנביאים המקובצים בתרי עשר.
ספר יונה מכיל ארבעה פרקים.

היום נלמד על נביא שתהה על הצדק האלוקי בעולם.

פיסקה ראשונה: השליחות שהוטלה על יונה (פסוקים א-ג).

קריאה מורה דיון בכיתה

הפיסקה פותחת בציווי של ה' ליונה, לצאת לנינווה ולהינבא עליה: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" (פסוקים א-ב)

חז"ל מזהים את יונה עם נביא שמוזכר בספר מלכים ב פרק יד, כה. עיינו בפסוקים והשיבו:
מיהו אותו נביא? מתי הוא חי? ולמי הוא ניבא?

דף עבודה
גת חפר, המזוהה עם עירו של יונה, שכנה בגליל
תרשיש מזוהה עם אסיה הקטנה (טורקיה), או ספרד
נינווה שכנה על שפת החידקל.

מה היה הכיוון הגיאוגרפי של הבריחה שיונה תכנן מעירו גת חפר ועד לתרשיש?
היכן מצוייה נינווה ביחס למסע הבריחה?
מה ניתן להסיק מהתשובות לשתי השאלות הקודמות?

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 1. מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא

"תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ שנאמר: 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א, ג) וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר: 'עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ' (זכריה ד,י), וכתיב: 'בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים' (משלי טו, ג). אלא אמר יונה: 'אלך לי לחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית'. משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר אלך לי לבית הקברות מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי. אמר לו רבו יש לי הרבה שליחים כמוך" (מכילתא).

מדוע יונה ניסה לברוח מה' וכי אפשר בכלל לברוח מה'?

תשובה מצופה: יונה לא ברח מה' משום שאי אפשר לברוח ממנו, שכן הוא נמצא בכל מקום בעולם. אבל מכיוון שהקב"ה לא מתגלה לנביאיו בחוץ לארץ חשב יונה ששם הוא יוכל להימלט מהשליחות.

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 2. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא דף ל ה"ה

"אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי נביא אמת היה. בשעה שאמר לו הקב"ה: 'קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, אמר יונה: יודע אני שהגויים קרובי תשובה הן, והריני הולך ומתנבא עליהם, והם עושין תשובה, והקב"ה בא ופורע מ"שונאיהן של ישראל" (מישראל) ומה עלי לעשות? לברוח: 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'".

מדוע יונה סרב לקיים את השליחות?

תשובה מצופה: יונה ידע שהגויים חוזרים מדרכם הרעה כאשר מוכיחים אותם, בניגוד לישראל שלא מקבלים את התוכחות של נביאיהם ולא מיטיבים את דרכם, לכן כדי שישראל לא יצאו חייבים בדין הוא העדיף שלא לקיים את שליחותו.

שעורי בית

יונה ירד ליפו ושם הוא מצא אניה שעמדה להפליג לתרשיש: "וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ" (פסוק ג). את המילים "וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ" דורש ר' יוחנן (תלמוד בבלי מסכת נדרים לח ע"ב): "ואמר ר' יוחנן שנתן שכרה של הספינה כולה, דכתיב: 'ויתן שכרה וירד בה'". מה ניתן ללמוד מדבריו של ר' יוחנן?
מקור 3:
רד"ק מוסיף על דברי ר' יוחנן: "בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר" (רד"ק יונה א, ג).
כיצד דברי רד"ק מחזקים את דברי ר' יוחנן?
הפועל ירד מופיע מספר פעמים בפרק. מצאו את הפסוקים והעתיקו אותם. נסו לשער מה מדגישה החזרה הזו.

פיסקה שנייה: יונה והמלחים בלב ים (פסוקים ד-טז)

קריאה מורה
אילו פעלים אפיינו את מעשיו של יונה?

לוח
ויקם, וירד, וימצא, ויתן, וירד.

מה מלמד ריבוי הפעלים?

לוח
"וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם".
ו"ו הניגוד מלמדת שכל הפעולות המרובות שיונה נקט בהן, לא הועילו כשה' התחיל לפעול.

מורה לוח

הדרגתיות בתיאור הסערה.

מורה

מיקוד התיאור עובר מהרוח לים ולבסוף לאניה שעומדת לטבוע.

לוח
מה עושים המלחים כדי לשפר את מצבם?

במישור הדתי - וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו (התפללו)
במישור המעשי - וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם (כדי להקל על משקלה)

מורה דיון בכיתה
תארו את הניגודיות שבין המלחים ויונה.
תשובה מצופה: בניגוד למלחים המתרוצצים על גבי סיפון האנייה ומנסים לייצב את האנייה, יונה יורד אל ירכתי הספינה, שוכב ונרדם.

מורה דיון בכיתה
כיצד יכול יונה להתעלם מכל הפעילות שנעשית סביבו ולהתנתק ממנה?
תשובה מצופה: יונה מנסה להתנתק מהכל משום שרע לו ואולי בעזרת השינה הוא יוכל מעט להירגע.

שעורי בית

מדוע האמינו המלחים שהאשם בסערה מצוי בספינתם, ולא באניות אחרות שמפליגות באותה שעה בים? עיינו במדרש שלפניכם והשיבו לשאלה:
פרקי דרבי אליעזר פרק ט:
פרשו [הפליגו] מהלך יום אחד ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאנייה שירד בה יונה הייתה בצרה גדולה וחשבה להישבר, שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'".
מדוע המלחים הפילו מספר גורלות ולא הסתפקו בהפלת גורל אחד?

לוח
הדו-שיח בין יונה למלחים:

שאלות המלחים	תשובות יונה
הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ?
מַה מְּלַאכְתְּךָ?
מֵאַיִן תָּבוֹא?
מָה אַרְצֶךָ?
וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה?	עִבְרִי אָנֹכִי.
	וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה.

מורה

לאילו שאלות משאלות המלחים מגיב יונה ומדוע?
מה יונה מדגיש בדבריו?

מורה
מה הייתה תגובתו של יונה לשאלת המלחים: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ"?

יונה לא הגיב לשאלתם, אבל נאמר: "כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם".
מכאן הסיקו הפרשנים שהדו-שיח ביניהם המשיך והם השלימו אותו.
מקור 4.
רד"ק פרק א פסוק י:
"כי הגיד להם- כשאמר להם ואת ה' אלהי השמים אני ירא אמרו לו: אם כן איך היה זה הסער בעבורך? אמר להם: אני נביא והאל יתברך היה שולח אותי לנינווה והיה קשה בעיני לכתי אליהם וברחתי לי מפני זה ויצאתי מארץ ישראל שהיא מקום הנבואה".

לוח
הדו שיח בין יונה למלחים לפי רד"ק ודברי הכתוב:

המקור	שאלות המלחים	תשובות יונה
רד"ק	איך היה זה הסער בעבורך? (במה אתה אשם? מה המעשה שעשית?)	אני נביא והאל יתברך היה שולח אותי לנינווה. והיה קשה בעיני לכתי אליהם. וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה
הכתוב	מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ?	שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם...

מורה דיון בכיתה

האם יונה מביע חרטה על מעשיו?

תשובה מצופה: יונה איננו מתחרט ואיננו מבקש לחזור ולקיים את שליחותו. הוא איננו מתפלל לה' שיציל אותו או את המלחים. הוא מוכן למות ובלבד שלא לקיים את השליחות.

מה הייתה תגובתם של המלחים האם הם מיהרו להשליכו לים? ומדוע?

תשובה מצופה: המלחים לא מיהרו להפילו לים למרות שע"י כך הם היו ניצלים. הם ניסו לחתור אל היבשה כדי להצילו, אבל הים סער וגעש והם לא הצליחו להתקרב ליבשה. אז הם התפללו אל ה' אלוהיו של יונה וביקשו שלא ייחשב להם המעשה כרצח וכשפיכות דמים. ורק אז כשלא נותרה בידיהם כל ברירה, הם הטילוהו לים.

דף עבודה
עיינו במקור הבא והשיבו לשאלות שבהמשך
מקור. 5
פרקי דרבי אליעזר פרק ט: ר' שמעון אומר: לא קיבלו האנשים עליהם להשליך יונה לים... בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, מה עשו?
הטילו אותו עד ארכובותיו [ברכיו] ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן [לספינה] והים היה הולך וסוער עליהם.
הטילו אותו עד צווארו ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן [לספינה] והים הולך וסוער עליהם.
עד שהטילוהו כלו לים, ומיד שתק הים מזעפו.

כיצד תיארו חז"ל את שלבי הטלתו של יונה למים?
מה רצו חז"ל ללמדנו באמצעות המדרש הזה?

מורה
אחרי הפלתו של יונה לים, מתמקד הכתוב בתגובת המלחים: "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים" (פסוק טז).
חז"ל מתארים בפירוט כיצד נעשתה תשובתם של המלחים.

קריאה
מקור 6
פרקי דרבי אליעזר פרק ט: והמלחים ראו את כל האותות והנסים והנפלאות הגדולים שעשה הקב"ה עם יונה ועמדו והשליכו איש את אלהיו, שנאמר: 'משמרים הבלי שוא תסדם יעזובו' (יונה ב, ט), וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: 'וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' ... ונדרו איש להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלוהי יונה ונדרו ושילמו, ועליהם הוא אומר גרי צדק".

מורה
לסיכום יונה סרב לקבל את השליחות שה' הטיל עליו מסיבות שעדין לא פורשו (בסוף הספר יונה יגלה את סיבת בריחתו) ולכן ה' יוליך אותו בדרך הקשה, ובאמצעות סידרה של מצבים מחנכים הוא יוכיח לו שהצדק האלוהי פועל בעולם למרות שבן אנוש לא מסוגל להבין זאת.

קראו פרקים ב'-ד' והשלימו על גבי הדג את רצף האירועים:

מבנה הפרק

הפרק כולל שתי פיסקאות:
פיסקה ראשונה: השליחות שהוטלה על יונה (פסוקים א-ג).
פיסקה שנייה: יונה והמלחים בלב ים (פסוקים ד-טז).

פיסקה ראשונה: השליחות שהוטלה על יונה (פסוקים א-ג).

הפרק פותח בקריאה של ה' אל יונה בן אמיתי: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי", מבלי שסופר ופורש מיהו יונה, מתי חי והיכן:. חז"ל זיהו אותו עם יונה בן אמיתי שניבא בימי ירבעם בן יואש המכונה: 'ירבעם השני': "בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַאֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן ... הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר" (מלכים ב', יד, כג-כה). מכאן שיונה היה נביא ישראלי (גת החפר היא עיר ששכנה בנחלת שבט זבולון כפי שנאמר בספר יהושע יט, י-יג: "וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן ...וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה ... וּפָגַע אֶל הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יָקְנְעָם... וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר").

חז"ל זיהו את יונה עם נערו של אלישע שנשלח על ידו למשוח את יהוא למלך על ישראל: "וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי ... וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב' ט, א-ג).
רש"י במקום מפרש: "לאחד מבני הנביאים - יונה בן אמתי היה".

מסורת אחרת מזהה את יונה עם בן האישה מצרפת אשר בצידון שאליהו הנביא החיה. ושמו בן אמיתי מלשון בנו של איש האמת: "יונה בן אמיתי היה בן האישה הצרפתית שהחיה אליהו הנביא" (תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה פרק ה דף נ"ה) כלומר שהיה בנו הרוחני של אליהו.

הקב"ה זרז את יונה להינבא: "קוּם לֵךְ" (פסוק ב).
ויונה מזדרז לברוח מהנבואה: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ" (פסוק ג).

הקב"ה ציווה על יונה: "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" למעשה יונה לא קיבל נבואה מפורשת, והמשפט: "כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" מהווה את הסיבה לשליחות, לא את תוכן השליחות.
לפי שיטתו של ר' יוחנן יונה עתיד לשמוע את הנבואה בשעה שיתהלך בחוצות העיר נינווה. ה' נהג עימו כשם שנהג עם אברהם, שלא פירש לו לאיזו ארץ יגיע: "אמר ר' יוחנן: 'לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' ולמה לא גלה לו? כדי לחבבה בעיניו, וליתן שכר על כל פסיעה ופסיעה. כשם שנאמר קח נא את בנך ולמה לא גלה לו? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור משהה הקב"ה ומתלה בעיניהן של צדיקים (בצפייה) ואח"כ מגלה להם טעמו של דבר, כך "וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך" (ילקוט שמעוני פרשת לך לך רמז סב). במילים אחרות: העלמת המידע הנבואי מיונה נועדה לתת לו שכר גדול יותר.

תגובת יונה לדברי ה' תמוהה ביותר. חז"ל עמדו על כך שנביאים נוספים סרבו לקבל על עצמם את השליחות שנכפתה עליהם אך הם הגיבו בדרך שונה. המדרש בשמות רבה, מצביע על כך שגם משה וירמיהו סירבו להינבא, ולבסוף התנבאו בעל כורחם.

בשמות רבה פרשה ד: "כמה בקש יונה שלא לילך בשליחותו של הקב"ה שנאמר (יונה א): 'וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש' והלך בעל כרחו שנאמר (יונה ג): 'ויקם יונה וילך אל נינוה. 'כמה ביקש ירמיה שלא להתנבאות שנאמר: 'אהה ה' אלוקים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנוכי' (ירמיהו א, ו), ונתנבא בעל כרחו שנאמר (ירמיה א): 'אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך', כמה ביקש משה שלא לילך בשליחותו של הקב"ה שנאמר: 'שלח נא ביד תשלח' (שמות ד,י) ולבסוף הלך בעל כרחו שנאמר 'וישב משה וילך אל יתר חותנו'".

אלא שהנביאים האלה ביקשו להשתחרר מהשליחות, ואילו יונה שתק וביקש לברוח ממנה לתרשיש.
בריחתו של יונה מעוררת תמיהה: וכי ניתן לברוח מה'?

במכילתא דרבי ישמעאל ניתן הסבר למקום הבריחה המרוחק, חרף הידיעה שלא ניתן לברוח מה': "תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ שנאמר: 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונה א, ג) וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר: 'עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ' (זכריה ד,י), וכתיב: 'בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים' (משלי טו, ג). אלא אמר יונה: 'אלך לי לחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית'. משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר אלך לי לבית הקברות מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי. אמר לו רבו יש לי הרבה שליחים כמוך" (מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בא).

לדברי המכילתא, יונה חשב שהיציאה מהארץ תרחיק אותו מהמקום בו שורה הנבואה, וכך הוא ישתחרר מההכרח לקיים את הצו. כלומר לא מלפני ה' הוא בורח, אלא הוא מתרחק מהשליחות שנכפתה עליו.
תשובת המדרש, שהאל מגיע לכל מקום, ואם לא בעצמו, באמצעות שליחיו.

בתלמוד הירושלמי מנסים להבין את הסיבה לסירובו של יונה למלא אחר השליחות:
"אמר רבי יונה: יונה בן אמיתי נביא אמת היה. בשעה שאמר לו הקב"ה: 'קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, אמר יונה: יודע אני שהגויים קרובי תשובה הן, והריני הולך ומתנבא עליהם, והם עושין תשובה, והקב"ה בא ופורע מ"שונאיהן של ישראל" (מישראל) ומה עלי לעשות? לברוח: 'ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'" (תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא דף ל ה"ה) יונה ידע שהגויים 'קרובי תשובה' כלומר חוזרים מדרכם הרעה כאשר מוכיחים אותם, בניגוד לישראל שלא מקבלים את התוכחות של נביאיהם ולא מיטיבים את דרכם. לכן, כדי לא לחייב את דינם של ישראל הוא העדיף שלא לקיים את שליחותו, וסירובו להינבא נבע מדאגתו לישראל. כלומר: סירובו להינבא נבע מדאגתו לישראל.

על עצם רעיון הבריחה מה', שכבודו מלא עולם תמה גם ראב"ע.
ראב"ע יונה א, א: "יש לתמוה איך יעלה על לב חכם שידע השם ומעשיו שיחשוב לברוח מפניו והוא בידו והכל מלא כבודו? ואיך יתנבא מורה פי השם? ... וכאשר חיפשתי בכל המקרא לא מצאתי מילת "בריחה" רק דביקה על מלת "מפני" כמו 'ומפניך אברח' (תהלים קלט, ז). 'ויברח יפתח מפני אחיו' (שופטים יא, ג) והנה לא מצאתי שיונה ברח מפני השם רק 'מלפני השם', וכתוב: 'חי ה' אשר עמדתי לפניו' (מלכים א יז, א). והנה כל זמן שהוא (הנביא) מקבל (את הנבואה) הוא לפני השם... וכאשר יקבל, ככה יוכל שלא לקבל והמשכילים יבינו".

ראב"ע בדק בכל המקרא ומצא שכשמדובר בבריחה נאמר: "מפני ה'", ואילו כאן נאמר: "מלפני ה'",משמע, שלא ברח מה', אלא מהשליחות.

יונה ירד ליפו ושם הוא מצא אניה שעמדה להפליג לתרשיש: "וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ" (פסוק ג). על המאמצים שיונה עשה כדי להימלט מעידים דבריו של ר' יוחנן: "ואמר ר' יוחנן שנתן שכרה של הספינה כולה דכתיב: 'ויתן שכרה וירד בה'" (תלמוד בבלי מסכת נדרים לח ע"ב). רד"ק מוסיף על דברי ר' יוחנן: "בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר" (רד"ק יונה א, ג).

הפיסקה פתחה בקריאה "קום לך", אך במקום לקום וללכת יונה יורד ליפו "וירד יפו" ואח"כ הוא יורדלספינה "וירד בה". הירידה הפיסית מסמלת את הירידה הרוחנית של הנביא שסרב למלא את שליחותו וייעודו.

פיסקה שנייה: יונה והמלחים בלב ים (פסוקים ד-טז)

בסצינה המתוארת על הים מופיעות דמויות משניות אשר מעשיהן מפעילות ומקדמות את העלילה. בפיסקה הקודמת פעלו שתי דמויות: ה' ויונה. ה' דיבר אל יונה, ויונה שתק. הפיסקה הסתיימה בתיאור שרשרת המעשים שביצע יונה בדרך בריחתו: "ויקם" "וירד יפו" "וימצא אניה" "ויתן" "וירד בה". בניגוד לכך פותחת הפיסקה השנייה בתיאור מעשיו של ה' שבאו לסכל את תכניתו של יונה: "וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם" (בו"ו הניגוד). ההדרגתיות בתיאור הסערה מובילה את הקורא מהסערה שמחוץ לאנייה לדרמה שמתחוללת בתוך האנייה:
וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם – רוח עזה מגיעה בבת אחת אל הים שהיה שקט עד כה.
וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם –עוצמת גלי הים גוברת כתוצאה מהרוח החזקה והים סוער.
וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר – נחשולים גבוהים מטלטלים את האנייה מצד לצד והיא עומדת לטבוע.
עינו של הקורא עוברת מתיאור הרוח, לתיאור גלי הים ולבסוף מתמקדת בספינה הקטנה המיטלטלת בלב הים. המלחים שהיו יורדי ים ותיקים והכירו את תנאי מזג האוויר יצאו לדרך כנראה כשהים היה שקט וללא רמז למה שעתיד לקרות. הפתאומיות של הסער הבלתי רגיל הזה הפתיע והפחיד אותם.
המלחים פועלים לתיקון המצב בשני מישורים:
במישור הדתי - "וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו". במישור המעשי - "וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם"

בניגוד למלחים המתרוצצים על גבי סיפון האנייה ופועלים נמרצות כדי לייצב את האנייה, יונה יורד בשקט אל ירכתי הספינה, שם הוא שוכב ונרדם. הניגודיות הזו זועקת. כיצד יכול יונה להתעלם מכל הפעילות הקדחתנית שנעשית סביבו, ולהתנתק ממנה?

הרב קוק בספרו "אורות הקודש", מוסר הקודש, עמ' ש"ד טוען: "השינה משחררת את האדם מהשעבוד של העולם החיצוני". כלומר, נפשו של יונה סוערת ביותר, והוא מחפש מפלט בשינה שתשקיט ותרגיע את נפשו. השינה והרוגע כביכול של יונה עומדים בסתירה עם חוסר השקט והפעילות של המלחים.

המלחים החליטו להפיל גורלות כדי לוודא בשל מי באה עליהם הצרה.
הפלת הגורל וחיפוש האשם בסערה מעוררת שתי שאלות:
1. מדוע האמינו המלחים שהאשם בסערה מצוי בספינתם, ולא באניות אחרות שמפליגות באותה שעה בים?
2. מדוע היה עליהם להפיל מספר רב של גורלות ולא הסתפקו בגורל אחד?

במדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק ט, על הפסוק: "בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ", נמצאת תשובה לשאלה הראשונה:
"פרשו מהלך יום אחד ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאניה שירד בה יונה הייתה בצרה גדולה וחשבה להישבר, שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'". כלומר: הסערה הייתה מקומית והגלים פגעו רק באנייתם, בעוד האניות האחרות שטו בשלווה, ללא פגע. את השאלה השנייה ניתן להסביר בכך שהמלחים החרדים ביקשו לוודא בבירור את האשם, ולא לתת את ההחלטה ביד המקרה. וכשהגורל נפל פעמים רבות על יונה לא היה ספק באשמתו. לאחר שהתבררה אשמתו של יונה, שאלו אותו המלחים שאלות ללא כל סדר בתקווה להציל מפיו את הסיבה.
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו:
הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ?
מַה מְּלַאכְתְּךָ?
וּמֵאַיִן תָּבוֹא?
מָה אַרְצֶךָ?
וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה? (פסוק ח)

יונה השיב לשאלה האחרונה ועוד הוסיף את דבר אמונתו בה' ותיאר את גדולתו. "עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה (פסוק ט). ההצהרה האמונית של יונה מוכיחה עד כמה אמונתו בגדולתו של הקב"ה גדולה.

לשאלת המלחים המבוהלים: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ?" (פסוק י), יונה אינו משיב.
רד"ק משלים את הדו-שיח:
"כי הגיד להם - כשאמר להם: 'ואת ה' אלהי השמים אני ירא' אמרו לו: 'אם כן, איך היה זה הסער בעבורך? אמר להם: 'אני נביא והאל יתברך היה שולח אותי לנינווה, והיה קשה בעיני לכתי אליהם, וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל שהיא מקום הנבואה" (רד"ק א, י).

למשמע תשובותיו האנשים ורב החובל שפנה אליו קודם בגערה, שינו את טון הדיבור אליו וביקשו שייעץ להם מה לעשות כדי שהים ישתוק ויירגע? תשובתו של יונה הייתה נחרצת: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם" (פסוק יב), והוא מוסיף ומודה בפני כולם: "כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם".
יונה שהיה מאופיין עד כה בשתיקותיו הארוכות החל בפיסקה זו לדבר. הוא איננו מרבה לספר ולדבר, אלא רק עונה בקצרה על שאלות המלחים. הוא איננו חוזר בו ואיננו מבקש לחזור ולקיים את שליחותו. הוא ממשיך לעמוד במריו מול שולחו וסובר שהטלתו לים תביא לידי קץ וסיום של השליחות.
ר' נתן במכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא פרשה א, שומע בדבריו של יונה היוצאים מעומק לבו קול מחאה נגד שולחו: "רבי נתן אומר: לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר: 'ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים".
וכך מפרש גם ראב"ע: "מתאווה ומבקש למות ולא תשוב נינווה לשם".

המלחים מתגלים במלוא אנושיותם, לא די בכך שלא ששו להפילו למרות שבכך הם היו עשויים להינצל. אלא שהם ניסו לחתור אל היבשה כדי להצילו: "וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם" (פסוק יג). כשנכשלו מאמצי המלחים להגיע בשלום אל החוף הם התפללו אל ה' אלוהיו של יונה וביקשו שלא ייחשב להם המעשה כרצח וכשפיכות דמים. רק אז כשלא נותרה בידיהם כל ברירה, הם הטילוהו לים: "וַיִּקְרְאוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ אָנָּה ה' אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה ה' כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂית. וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ" (פסוק יד-טו).

חז"ל עמדו על ניסיונות המלחים שלא להרוג את יונה והדגישו את ההדרגתיות שבהטלתו למים.
ר' שמעון אומר: לא קבלו האנשים עליהם להשליך יונה לים... בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, מה עשו?
הטילו אותו עד ארכובותיו [ברכיו] ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן [לספינה] והים היה הולך וסוער עליהם.
הטילו אותו עד צווארו ועמד הים מזעפו.
לקחו אותו אצלן [לספינה] והים הולך וסוער עליהם.
עד שהטילוהו כלו לים, ומיד שתק הים מזעפו. (פרקי דרבי אליעזר פרק ט)

מיד עם הטלתו של יונה למים נרגע הים: "וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ, (פסוק טו). הצמידות הזו הוכיחה שאכן יונה היה האשם, ובמיוחד את עוצמתו של הקב"ה. המלחים הכירו בכוחו של ה': "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת ה' וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַה' וַיִּדְּרוּ נְדָרִים" (פסוק טז).

הכתוב אינו מתאר מה קרה ליונה ברגע שהטילוהו לים, ובמקום זאת הוא מתמקד בתיאור המלחים שנתקפו יראה גדולה מפני ה': זבחו לו זבחים ונדרו נדרים.

חז"ל מתארים בפירוט כיצד נעשתה תשובתם:
פרקי דרבי אליעזר פרק ט: והמלחים ראו את כל האותות והנסים והנפלאות הגדולים שעשה הקב"ה עם יונה ועמדו והשליכו איש את אלהיו, שנאמר: 'משמרים הבלי שוא תסדם יעזובו' (יונה ב, ט), וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר: 'וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' ... ונדרו איש להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלוהי יונה ונדרו ושילמו, ועליהם הוא אומר גרי צדק".

לסיכום יונה סירב לקבל את השליחות שה' הטיל עליו מסיבות שעדיין לא פורשו (בסיום הספר יונה יגלה את סיבת בריחתו), ולכן ה' יוליך אותו בדרך הקשה, בסדרה של מצבים מחנכים, הוא יוכיח ליונה שהצדק האלוהי פועל בעולם למרות שבן אנוש לא מסוגל להבין זאת.

דפי עבודה לתלמיד -ספר יונה

בריחתו של יונה

א. כתבו כיצד מגיב יונה לשליחות שהוטלה עליו ? מה דעתכם על תגובתו זו ?

________________________________________________________________________________

ב. דורי דורות של חכמים ופרשנים דנו בשאלה, מדוע ברח יונה ?

לפניכם הסבר מתוך "ילקוט שמעוני"* לשאלה זו.

המדרש הסברים

"ברח יונה מפני אלוהים

ולמה ברח,

שבפעם הראשונה שלחו להשיב את להחזיר בתשובה את ערי ישראל

ערי ישראל, ועמדו דבריו, הצליח יונה להחזירם בתשובה

שנאמר

הוא השיב את ערי ישראל.

פעם שנית

שלחו על ירושלים להחריבה, לנבא על ירושלים חורבן

כיוון שעשו תשובה, אנשי ירושלים חזרו בתשובה

עשה הקב"ה ברוב רחמיו

וניחם על הרעה

ולא החריבה. לא החריב את ירושלים.

וקראו אותו נביא השקר. התייחסו אליו כאל נביא שקר

פעם שלישית

שלחו אל נינוה להחריבה, לנבא על נינווה חורבן

דן יונה בינו ובין עצמו חשב יונה והתלבט.

ואמר:

יודע אני שהגויים

קרובי תשובה הם הגויים עשויים להפסיק לחטוא

ויעשו תשובה ולחזור בתשובה

ומשלח רוגזו על ישראל אלוהים יתרגז על ישראל

ולא די

שישראל קורין אותי

נביא השקר,

אלא אף עובדי אלילים אנשי נינווה

קורין אותי

נביא שקר;

אברח למקום

שאין כבודו שם." למקום שאלוהים לא נמצא בו

_______________________________________________________________________________

ילקוט שמעוני – אסף של מדרשים לתנ"ך כולו. חובר במאה ה-13 על ידי רבי שמעון הדרשן, ויש בו למעלה מ10,000 מדרשים רבים ושונים.

בעל המדרש מנסה להבין, מדוע ברח יונה מלפני ה' ? ננסה להבין את המדרש:

1. על אילו אירועים, שקרו בעבר ליונה ולא סופרו בספר, מספר בעל המדרש ?

________________________________________________________________________________

2. מדוע סירב יונה להינבא על נינוה על פי המדרש ?

________________________________________________________________________________

3. מה החליט יונה לעשות על פי המדרש ?

________________________________________________________________________________

4. מדוע רואה יונה צורך לברוח לתרשיש, על-פי מדרש ?

________________________________________________________________________________

נשווה את התנהגותו של יונה להתנהגותו של אברהם.

אלוהים הודיע לאברהם, כמו ליונה, על כוונתו להשמיד בני אדם חוטאים.

עיינו בספר בראשית פרק י"ח, פסוקים 20 – 26 ובספר יונה פרק א' פסוק 3.

השלימו את הטבלה הבאה על-פי מראי המקומות שלמעלה:

יונה

אברהם

1. דבר ה'

2. תגובת האיש השומע את דבר האל

הפעל י.ר.ד

חשוב לדעת:

בפרק א' חוזר השורש י.ר.ד.

מקובל לחשוב שאין זה מקרי. כאשר מופיע בטקסט מקראי

שורש מסוים או מלה דומה לו מספר פעמים, זה סימן,

שהמספר המקראי מנסה למשוך (להסב) באמצעות מלה זו

את תשומת-לבנו לרעיון מסוים. למלה כזו אנו קוראים

מלת-מפתח. כלומר, רומזת ומובילה, היא מפתח לרעיון.

מלה זו נקראת גם מלה מנחה, כיוון שהיא מנחה אותנו

לעבר רעיון מסוים.

1. העתיקו את המשפטים שבהם מופיע השורש י.ר.ד.

________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________

2. לשורש י.ר.ד מספר משמעויות. לפניכם המשמעויות על-פי המלון העברי במרכזי של אבן-שושן:

· עבר ממקום גבוה למקום נמוך. לדוגמה: "הוא ירד מהסולם".

· פחת, ניעשה גרוע משהיה (בהשאלה), לדוגמא: "ערך הכסף ירד" ; "חלה ירידה בלימודיו".

· עזב את ארץ ישראל והשתקע באחת מארצות הגולה, לדוגמה: ירד מהארץ – נסע לאוסטרליה.

· בסלנג – עשה לו צרות, הציק לו, העליב אותו (בהשאלה), לדוגמה: "המורה ירד עליו רצח".

I. אילו משמעויות מתאימות, לדעתכם, לפרק א', 3 – 5 שבו אנו עוסקים ?

________________________________________________________________________________

II. כיצד עוזר הפועל י.ר.ד לקורא להבין את דעת המספר על התנהגותו של יונה ?

________________________________________________________________________________

3. יונה סירב לקבל על עצמו את השליחות וברח באוניה לכיוון תרשיש. מה אפשר ללמוד ממעשה זה על אמונתו של יונה בשליטתו של ה' בכל העולם ?

_________________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

_________________________________________________________________________________

יונה והמלחים

1. השלימו את הטבלה בלשונכם, בהתאם להתרחשות בספר יונה פרק א.

שימו לב – גם אי-עשייה היא התנהגות, שצריך לציין אותה).

תגובת המלחים

תגובת יונה

שלב 1 - פס' 6-4	"ויהי סער גדול בים"	1. פחדו מאוד	1.
		2. זעקו והתפללו לאלוהיהם.	2.
		3. השליכו חפצים למים כדי שאנייה תהיה קלה יותר.	3.
שלב 2 – פס' 12-7	"והים הולך וסוער"	1. המלחים מפילים גורלות. מבקשים מיונה לומר להם מה לעשות.	1.

		תגובת המלחים	תגובת יונה
שלב 3 – פס 13	"והים הולך וסוער עליהם"	1. המלחים מנסים לחתור ליבשה.	1.
שלב 4 – פס' 16-14	"ויעמוד הים מזעפו"	1. המלחים נשאו תפילה לה', שלא יאשים אותם בטביעת יונה.	1.
		2. המלחים הטילו את יונה לים.	2.

2. מהן האפשרויות שעמו בפני המלחים, ומהי התוצאה של כל אפשרות ?

________________________________________________________________________________

3. כתבו את דעתכם על התנהגות המלחים. נמקו את תשובתכם בעזרת הטבלה שמילאתם.

________________________________________________________________________________

4. מה אפשר ללמוד מהעובדה, שהמלה "מלחים" מוחלפת בפסוק 5 ואילך במלה "איש" או "אנשים" ?

________________________________________________________________________________

5. מה דעתכם על התנהגותו של יונה? נמקו תשובתכם.

________________________________________________________________________________

6. כיצד עוזרת לנו ההשוואה שבטבלה להבין את דעת המספר על התנהגות יונה ?

________________________________________________________________________________

יונה בבטן הדג

הסיפור מספר, שאלוהים אינו מניח ליונה למרות שברח, ומפעיל כוחות טבע כדי לשכנע אותו לבצע את השליחות: שולח רוח גדולה, גורם לסערה, משכך אותה, ועתה שולח דג גדול.

בפועל "וימן" משתמש המספר המקראי לתאר את הוראות ה' לדג, לקיקיון, לרוח הקדים לתולעת.

פרק ב' פסוק 1

פרק ד' פסוקים 6-8

הפועל "וימן" גזור מהשורש מ.נ.ה

לפניכם מספר פירושים לפועל זה:

· הפקיד, נתן משרה לפלוני.

· זימן, הקרה.

· קבע, קצב, יעד.

· הסמיך

מהם הפירושים המתאימים לפועל "מינה", כפי שהוא מופיע בפסוקים המצוינים בתחילת השאלה.

________________________________________________________________________________

מה אפשר ללמוד על אמונתו והשקפת עולמו של המספר, על פי פסוקים אלו ?

________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________

בפרק א' נכחנו, שיונה מתקומם נגד השליחות וחושב, שיצליח לברוח מה'. לאיזו מסקנה עשוי היה יונה להגיע, לאחר שבלע אותו הדג, וכך הצילו מטביעה בים ?

________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

________________________________________________________________________________

יונה הולך להינבא על נינווה.

מהו נביא ?

"כמה וכמה כתובים מדגישים, כי הנביא אינו אלא שליח שנשלח בידי ה'. עיקרה של שליחות זו הוא להוכיח את העם" (אנציקלופדיה מקראית).

1. בספר יונה לא מוזכר הפועל "ניבא", ויונה אינו מכונה נביא. מדוע בכל זאת נחשב יונה לנביא ?

________________________________________________________________________________

2. במסכת סנהדרין* ל"ז נאמר:

"כל המקיים נפש אחת… כאילו קיים עולם מלא", כלומר, כל מי שמציל חיי אדם אחד, כאילו הציל עולם שלם".

א. מה תפקידו של כל אדם, כאשר הוא רואה אדם אחר המצוי בסכנת חיים (עפ"י מסכת סנהדרין ל"ז) ?

ב. מה הקשר בין המשפט ממסכת סנהדרין להתנהגות יונה כנביא ?

________________________________________________________________________________

3. על אף שהמספר המקראי נוהג לחסוך בתיאורים, במקרה זה הוא מתאר את נינוה פעמיים כ"עיר גדולה". בפעם השנייה המספר אף מדגיש "עיר גדולה לאלוהים". יש הטוענים, כי ציון עובדה זו יכול להתפרש כביקורת על התנהגותו של יונה הנביא. נסו להסביר.

________________________________________________________________________________

4. העתיקו את תוכן הנבואה, שנושא יונה על נינוה.

________________________________________________________________________________

5. בנבואתו משתמש יונה במלה "נהפכת" (פרק ג' פסוק 4).

במלון העברי המרכזי של אבן-שושן יש למלה "נהפך" כמה מובנים:

· הופנה לצד שכנגד.

· שונה, הובא למצב הפוך.

· נעקר, נחרב.

איזה פירוש מתאים, לדעתכם, למלה "נהפכת" בנבואת יונה ? נמקו תשובתכם.

________________________________________________________________________________

6. לפניכם פסוקים, שבהם מופיע השורש ה.פ.ך.

· בראשית י"ט 21 – "ויאמר אליו, הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דיברת".

· בראשית י"ט 25 – "ויהפוך את הערים האלה ואת כל הכיכר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה".

· עמוס ד', 11 – "הפכתי בהם כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה".

איזה פירוש של השורש ה.פ.ך, המצוי בפסוקים שלמעלה, דומה לפירוש של שורש זה בנבואת יונה על נינוה ?

________________________________________________________________________________

7. השימוש בפועל "הפך" קושר את סיפור סדום בבראשית י"ט עם סיפורה של נינוה, כיצד ?

________________________________________________________________________________

8. לפניכם פירושו של רש"י * למלה "נהפכת" במשפט "עוד ארבעים יום נינוה נהפכת".

רש"י – נהפכת – נחרבת. ולא אמר "נחרבת", כי נהפכת משמש שתי לשונות (שתי משמעויות),

רע וטוב.

אם לא יעשו תשובה – נחרבת,

ואם יעשו תשובה – אז נהפכת על אנשי נינוה. קאי (כלומר), שנהפכו מרעה לטובה…

א. אילו משמעויות של השורש ה.פ.ך אפשר למצוא בפסוק "עוד ארבעים יום נינוה נהפכת"

(ג', 4), לפי דעת רש"י?

________________________________________________________________________________

ב. למה, לדעת רש"י, נבחרה מלה דו-משמעית לתאר את עתידה של נינוה?

________________________________________________________________________________

ג. בפירוש של רש"י למלה "נהפכת" מתייחס הפרשן לשני מצבים אפשריים, העשויים לקרות לנינוה. מהם המצבים ? השתמש במלה "נהפכת" לתיאור כל אחד מהמצבים.

________________________________________________________________________________

9. ה' מזהיר מראש את תושבי נינוה על כוונתו להפוך את העיר. מה אפשר ללמוד מכך על דעתו של ה' על בני-האדם?

________________________________________________________________________________

· מסכת סנהדרין היא חלק מהתלמוד הבבלי, העוסקת בבתי הדין והמשפט. התלמוד הבבלי הוא סיכום של התורה שבעל פה. זו תמצית היצירה של חכמים, בת מאת השנים עד לתחילת ימי הביניים. התלמוד מחולק למסכתות כל מסכת עוסקת בנושא מסוים.

· רש"י – רבי שלמה יצחקי – פרשן המקרא והתלמוד, חי בצרפת בראשית המאה ה- 11.

אנשי נינוה חוזרים בתשובה.

2. על חטאם של אנשי נינווה נמצא רמז בפסוק 8.

א. במה לפי דעתכם חטאו אנשי נינווה ?

________________________________________________________________________________

ב. חז"ל חילקו את המצוות לשני תחומים:

- מצוות שבין אדם לחברו.

- מצוות שבין אדם למקום (לאלוהיו).

מכאן שגם החטאים מתחלקים לשניים.

לאיזה תחום שייכים לפי דעתכם חטאיהם של אנשי נינווה ?

________________________________________________________________________________

3. א. קראו בפרק ג' פסוקים 5-8.

פעולותיהם של אנשי נינווה מתחלקים לשלושה שלבים:

תהליך

שלב א' - הכרה בחטא.

שלב ב' - חרטה פומבית.

שלב ג' – שינוי בהתנהגות.

הביאו לכל שלב פסוק מתאים.

________________________________________________________________________________

ב. האם ניתן לדלג על אחד משלושת השלבים ? נמקו דעתכם.

________________________________________________________________________________

ג. הביאו דוגמאות לתהליך דומה העובר על אנשים. (מניסיונכם האישי או מתוך מה שראיתם ושמעתם).

________________________________________________________________________________

4. בעולם הקדום הייתה מקובלת השקפה שהמלך הוא בבחינת אל, או לפחות שליחו. הוא זה שקובע את החוק, אך לא חייב לבצעו בעצמו.

בדקו את התנהגותו של מלך נינווה וכתבו במה שונה השקפתו מההשקפה שהיתה מקובלת ?

________________________________________________________________________________

5. קראו מלכים א' כ"א 27-29 וכתבו במה דומה השקפתו של מלך נינווה להשקפת התנ"ך לגבי מעמדו של המלך ?

________________________________________________________________________________

6. מתוך קריאה בפרק ד' עולות שתי גישות לחנך בני אדם. גישתו של ה' מצד אחד וגישתו של יונה מצד שני.

הסבירו כל גישה. ציינו איזו גישה נראית לכם יותר ? נמקו תשובתכם.

________________________________________________________________________________

7. מה ניתן ללמוד על השקפתו של יונה בהקשר לשכר ועונש לבני אדם על מעשיהם ?

השתמש בתשובתך במושגים "מידת הדין" ו"מידת הרחמים".

________________________________________________________________________________

8. עיינו בשמות ל"ד, 6-7 וכתבו במה שונה תפיסת יונה את תכונות האל מתפיסת התורה ובמה היא דומה ?

________________________________________________________________________________

9. יונה ביקש פעמיים את מותו. בכל פעם מסיבה שונה. כתבו מהי הסיבה לבקשתו בכל אחת משתי הפעמים ?

________________________________________________________________________________

10. כתבו כיצד מוכיח אלוהים את יונה בסוף הסיפור ?

________________________________________________________________________________

נינווה היא עיר אשורית גדולה וחשובה. היא שכנה בעירק של ימינו, מזרחית לנהר החידקל. באתר הארכיאולוגי של העיר נחשפו ארמונות, מקדשים וספריות של המלכים אשורנצריפל השני, סנחריב ואשורבניפל (מאות 9 – 7 לפני הספירה). ליד נינווה מצוי תל המכונה נבי יוניס, ומזוהה אצל המקומיים כקברו של יונה הנביא. הממצאים הארכיאולוגיים מאשרים שנינווה הייתה עיר גדולה מאד.

התפקיד שהוטל על יונה היה ללכת לעיר של נוכרים ולנבא עליהם. הביטוי "לקרוא על" משמעו לבשר על פורענות.

הבריחה: בריחתו של יונה מלמדת על סירובו להינבא. היא מסתורית בגלל שלא ניתנה הסיבה לסירובו. עובדה זו מעלה את סקרנות הקורא שאינו מבין את משמעות צעדו. גם נביאים אחרים כמו משה וירמיה ניסו להתחמק מהשליחות שלהם, אבל סירובו של יונה הוא הנחרץ ביותר.

הבריחה של יונה מפני השליחות לארץ רחוקה מלמדת על תפיסה שה' שולט רק בארץ ישראל. הספר, יפריך את הגישה הזו כשהוא יראה שה' נמצא בכל מקום. גם על פני האדמה, וגם במעמקי הים.

מסלול הבריחה: מוצאו של יונה הנביא בגת-חפר. הוא מגיע לנמל יפו, ומתכונן להגיע באנייה לתרשיש. נמל יפו, הוא נמל עתיק, שידוע כבר מהמאה ה-14 לפנה"ס, מתעודות אל עמרנה, כנמל פעיל בארץ ישראל. נוטים לזהות את תרשיש עם המושבה הפיניקית תרתסוס, בדרום ספרד, ממערב למיצר גיברלטר. ספרד היא הנקודה המערבית ביותר שאליה הגיעו הספנים של ימי התנ"ך. מכאן, שיונה רצה לברוח הכי רחוק שרק ניתן.

בין הציווי לבריחה קיים יחס של ניגוד:

הצו הא-להי	הבריחה
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.	וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אֳנִייָּה בָּאָה תַרְשִׁיש. וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ, וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה.
אלהים מצווה על יונה ללכת לנינווה ובמקום זאת הוא בורח לתרשיש רעת תושבי נינווה מגיעה לפני ה' (עד אליו), ויונה בורח מלפני ה' (ממנו והלאה).

הצו הא-להי

הבריחה

קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה

וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי.

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה

וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אֳנִייָּה בָּאָה תַרְשִׁיש.

וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ, וַיֵּרֶד בָּהּ

לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה.

אלהים מצווה על יונה ללכת לנינווה ובמקום זאת הוא בורח לתרשיש

רעת תושבי נינווה מגיעה לפני ה' (עד אליו), ויונה בורח מלפני ה' (ממנו והלאה).

נחישותו של יונה לברוח מהשליחות מוצאת ביטוי בריבוי הפעלים המתארים את תגובתו. אין שומעים על רגשותיו, או מחשבותיו, רק על מעשיו: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה. וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁיש. וַיִּתֵּןשְׂכָרָהּ, וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהֹוָה.

פעמיים חוזר הביטוי: "מִלִּפְנֵי יְהֹוָה", להדגיש את נחישותו של יונה לברוח מפני ה'.

פעמיים חוזר הביטוי: "וירד": " וַיֵּרֶד יָפוֹ"; " וַיֵּרֶד בָּהּ", לרמוז אולי על שקיעתו של יונה.

לפסוק ב מבנה תקבולתי שמחדד את מסר הבריחה של יונה לתרשיש מפני ה':

אנייה: בתקופת המקרא היו הספינות מונעות בעזרת המפרשים והרוח ומשוטי חתירה. יורדי הים בתקופה זו סחרו בנמלי הים
התיכון והגיעו עד לספרד.

מטרות השיעור

מטרות בתחום הקוגניטיבי

הבנת רצף האירועים בפרק.
הבנת הבעייתיות הקיימת בסירובו של יונה למלא את שליחות ה'.

מטרות בתחום האפקטיבי (ערכי-חינוכי)

שמירה על ערכים והתנהגות מוסריים גם בעיתות צרה (המלחים).
הקב"ה כבודו מלא עולם "לית אתר פנוי ממנו"

מטרות בתחום הפסיכו מוטורי (מיומנויות)

התמצאות בספרי התנ"ך- מציאת מקומו של ספר יונה בין ספרי תרי עשר.
התמודדות עם פרשנים.

מהלך השיעור

פתיחה
מורה
ספר יונה הוא אחד משנים עשר הנביאים המקובצים בתרי עשר.
ספר יונה מכיל ארבעה פרקים.

היום נלמד על נביא שתהה על הצדק האלוקי בעולם.

פיסקה ראשונה: השליחות שהוטלה על יונה (פסוקים א-ג).

קריאה מורה דיון בכיתה

מה היה הכיוון הגיאוגרפי של הבריחה שיונה תכנן מעירו גת חפר ועד לתרשיש?

היכן מצוייה נינווה ביחס למסע הבריחה?

מה ניתן להסיק מהתשובות לשתי השאלות הקודמות?

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 1. מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא

מדוע יונה ניסה לברוח מה' וכי אפשר בכלל לברוח מה'?

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 2. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא דף ל ה"ה

מדוע יונה סרב לקיים את השליחות?

יונה ירד ליפו ושם הוא מצא אניה שעמדה להפליג לתרשיש: "וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ" (פסוק ג). את המילים "וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ" דורש ר' יוחנן (תלמוד בבלי מסכת נדרים לח ע"ב): "ואמר ר' יוחנן שנתן שכרה של הספינה כולה, דכתיב: 'ויתן שכרה וירד בה'". מה ניתן ללמוד מדבריו של ר' יוחנן?

מקור 3:
רד"ק מוסיף על דברי ר' יוחנן: "בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר" (רד"ק יונה א, ג).
כיצד דברי רד"ק מחזקים את דברי ר' יוחנן?

הפועל ירד מופיע מספר פעמים בפרק. מצאו את הפסוקים והעתיקו אותם. נסו לשער מה מדגישה החזרה הזו.

פיסקה שנייה: יונה והמלחים בלב ים (פסוקים ד-טז)

קריאה מורה
אילו פעלים אפיינו את מעשיו של יונה?

לוח
ויקם, וירד, וימצא, ויתן, וירד.

מה מלמד ריבוי הפעלים?

לוח
"וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם".
ו"ו הניגוד מלמדת שכל הפעולות המרובות שיונה נקט בהן, לא הועילו כשה' התחיל לפעול.

מורה לוח

הדרגתיות בתיאור הסערה.

מורה

מיקוד התיאור עובר מהרוח לים ולבסוף לאניהשעומדת לטבוע.

לוח
מה עושים המלחים כדי לשפר את מצבם?

מדוע האמינו המלחים שהאשם בסערה מצוי בספינתם, ולא באניות אחרות שמפליגות באותה שעה בים? עיינו במדרש שלפניכם והשיבו לשאלה:
פרקי דרבי אליעזר פרק ט:
פרשו [הפליגו] מהלך יום אחד ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאנייה שירד בה יונה הייתה בצרה גדולה וחשבה להישבר, שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'".

מדוע המלחים הפילו מספר גורלות ולא הסתפקו בהפלת גורל אחד?

לוח
הדו-שיח בין יונה למלחים:

שאלות המלחים	תשובות יונה
הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ?
מַה מְּלַאכְתְּךָ?
מֵאַיִן תָּבוֹא?
מָה אַרְצֶךָ?
וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה?	עִבְרִי אָנֹכִי.
	וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה.

מורה

לאילו שאלות משאלות המלחים מגיב יונה ומדוע?
מה יונה מדגיש בדבריו?

המקור	שאלות המלחים	תשובות יונה
רד"ק	איך היה זה הסער בעבורך? (במה אתה אשם? מה המעשה שעשית?)	אני נביא והאל יתברך היה שולח אותי לנינווה. והיה קשה בעיני לכתי אליהם. וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה
הכתוב	מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ?	שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם...

מורה דיון בכיתה

האם יונה מביע חרטה על מעשיו?

מה הייתה תגובתם של המלחים האם הם מיהרו להשליכו לים? ומדוע?

כיצד תיארו חז"ל את שלבי הטלתו של יונה למים?

מה רצו חז"ל ללמדנו באמצעות המדרש הזה?

קראו פרקים ב'-ד' והשלימו על גבי הדג את רצף האירועים:

מטרות השיעור

מטרות בתחום הקוגניטיבי

1. הבנת רצף האירועים בפרק.

2. הבנת הבעייתיות הקיימת בסירובו של יונה למלא את שליחות ה'.

מטרות בתחום האפקטיבי (ערכי-חינוכי)

1. שמירה על ערכים והתנהגות מוסריים גם בעיתות צרה (המלחים).

2. הקב"ה כבודו מלא עולם "לית אתר פנוי ממנו"

מטרות בתחום הפסיכו מוטורי (מיומנויות)

1. התמצאות בספרי התנ"ך- מציאת מקומו של ספר יונה בין ספרי תרי עשר.

2. התמודדות עם פרשנים.

פיסקה ראשונה: השליחות שהוטלה על יונה (פסוקים א-ג).

קריאה מורה דיון בכיתה

1. מה היה הכיוון הגיאוגרפי של הבריחה שיונה תכנן מעירו גת חפר ועד לתרשיש?

2. היכן מצוייה נינווה ביחס למסע הבריחה?

3. מה ניתן להסיק מהתשובות לשתי השאלות הקודמות?

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 1. מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא

מדוע יונה ניסה לברוח מה' וכי אפשר בכלל לברוח מה'?

קריאה מורה דיון בכיתה
מקור 2. תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק יא דף ל ה"ה

מדוע יונה סרב לקיים את השליחות?

1. יונה ירד ליפו ושם הוא מצא אניה שעמדה להפליג לתרשיש: "וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ" (פסוק ג). את המילים "וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ" דורש ר' יוחנן (תלמוד בבלי מסכת נדרים לח ע"ב): "ואמר ר' יוחנן שנתן שכרה של הספינה כולה, דכתיב: 'ויתן שכרה וירד בה'". מה ניתן ללמוד מדבריו של ר' יוחנן?

2. מקור 3:
רד"ק מוסיף על דברי ר' יוחנן: "בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר" (רד"ק יונה א, ג).
כיצד דברי רד"ק מחזקים את דברי ר' יוחנן?

3. הפועל ירד מופיע מספר פעמים בפרק. מצאו את הפסוקים והעתיקו אותם. נסו לשער מה מדגישה החזרה הזו.

פיסקה שנייה: יונה והמלחים בלב ים (פסוקים ד-טז)

הדרגתיות בתיאור הסערה.

מורה

מיקוד התיאור עובר מהרוח לים ולבסוף לאניהשעומדת לטבוע.

לוח
מה עושים המלחים כדי לשפר את מצבם?

1. מדוע האמינו המלחים שהאשם בסערה מצוי בספינתם, ולא באניות אחרות שמפליגות באותה שעה בים? עיינו במדרש שלפניכם והשיבו לשאלה:
פרקי דרבי אליעזר פרק ט:
פרשו [הפליגו] מהלך יום אחד ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם, ושאר כל האניות עוברות ושבות בשלום בשתיקת הים, והאנייה שירד בה יונה הייתה בצרה גדולה וחשבה להישבר, שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'".

2. מדוע המלחים הפילו מספר גורלות ולא הסתפקו בהפלת גורל אחד?

לוח
הדו-שיח בין יונה למלחים:

שאלות המלחים	תשובות יונה
הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ?
מַה מְּלַאכְתְּךָ?
מֵאַיִן תָּבוֹא?
מָה אַרְצֶךָ?
וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה?	עִבְרִי אָנֹכִי.
	וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה.

מורה

· לאילו שאלות משאלות המלחים מגיב יונה ומדוע?

· מה יונה מדגיש בדבריו?

המקור	שאלות המלחים	תשובות יונה
רד"ק	איך היה זה הסער בעבורך? (במה אתה אשם? מה המעשה שעשית?)	אני נביא והאל יתברך היה שולח אותי לנינווה. והיה קשה בעיני לכתי אליהם. וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה
הכתוב	מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ?	שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם...

מורה דיון בכיתה

· האם יונה מביע חרטה על מעשיו?

· מה הייתה תגובתם של המלחים האם הם מיהרו להשליכו לים? ומדוע?

1. כיצד תיארו חז"ל את שלבי הטלתו של יונה למים?

2. מה רצו חז"ל ללמדנו באמצעות המדרש הזה?

שליחות משמיים

שכבה בוגרת

הרציונאל

בתלמוד הירושלמי במסכת מכות פרק ב' ה"ו מובא:.

"אמר רבי פינחס: 'על כן יורה חטאים בדרך' (תהילים כה) שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדף רעה'. שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' יורה לחטאים דרך לעשות תשובה"

תפיסת העולם הנבואית דנה את החוטא על פי מידת הדין:"הנפש החוטאת היא תמות" לא פלא איפה שיונה הנביא מתקומם נגד השליחות שהטיל עליו ריבונו של עולם להורות לחוטאים דרך תשובה. חז"ל אומרים (פרקי דר' אליעזר, פרק לב) שיונה הוא בנה של האישה האלמנה שהחיה אליהו. רוחו של אליהו מפעמת בו, וממילא גם קנאתו לה'. הדבר רמוז גם בשמו 'בן אמיתי', שרודף אחרי האמת. ברור, לכן, מדוע כשהוא מצטט את שלוש עשרה המידות הוא עושה שינוי קל: במקום לומר "אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" כפי שמופיע בתורה (שמות לד, ו), אומר יונה: ""אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה". לפי תפיסתו התשובה אינה מייצגת את מידת האמת.

יונה במעי הדגה עובר שינוי בהבנה שאינו יכול לברוח משליחותו, הוא מתגבר בענווה, חורק שיניו וממלא שליחותו. אך לנוכח תשובתם הכנה של אנשי נינווה שב ועולה ביתר שאת המאבק הפנימי בין תפיסתו הנבואית להנהגת ה'.

הקב"ה מלמד את יונה הנביא מהי חמלה. תשובת החוטא מאפשרת לו הזדמנות נוספת ומוחקת את מעשיו הרעים כאילו לא היו, ומאפשרת למידת הרחמים להופיע בעולם. בניגוד גמור לתפיסת הנבואה שמתעלמת מהחמלה ומהאפשרות לתיקון.

מידה זו של רחמים וחמלה כלפי המבקשים את סליחתנו היא איפה מידה נעלה בבחינת "מה הוא רחום אף אתה..."

בשיעור זה נעסוק בשליחותו של יונה ובשאלה מדוע ברח יונה משליחותו. נבין את מעלת התשובה ונשתדל להיות מוחלים וסולחים למבקשים סליחתנו.

המטרות

התלמידים יכירו את הסיפור המסופר בספר יונה
התלמידים ילמדו מהי שליחות נבואית ומדוע ביקש יונה לברוח משליחותו.
התלמידים יכירו במעלת התשובה ויהיו נכונים לסלוח זה לזה.

מבנה השיעור

· פתיחה: כיתה ט' 2 המעצבנת (מליאה)

· שלב א': הנפש החוטאת היא תמות (מליאה)

· שלב ב': יעשה תשובה ויתכפר לו (מליאה)

· שלב ג': שמח בשליחות (מליאה)

· סיכום: סלחתי (עבודה אישית)

ההכנות הנדרשות

· יש לצלם דף מקורות (נספח 1) כמספר תלמידי הכיתה

· יש להביא דפים חלקים ודבק להכנת המעטפות/ להביא מעטפות כמספר תלמידי הכיתה

· יש להביא פתקים צבעוניים בערך 4 לכל תלמיד.

מהלך השיעור

פתיחה: כיתה ט' 2 המעצבנת (מליאה)

· נספר:

שמי חגי ואני לומד בכיתה ט' 1

אני רוצה לספר לכם על מקרה מעצבן שקרה בכיתה שלי. האמת שאני עד עכשיו מעוצבן ולא רגוע ממה שקרה.

אז ככה, זה התחיל ממשחק גמר בכדורסל שיתקיים בעוד חודש- תחרות בין כיתה ט' 1 – הכיתה שלי, לכיתה ט'2 – הכיתה המקבילה. המורה לספורט עודד את כולנו להתאמן לקראת המשחק והבטיח שהכיתה המנצחת תצא ליום כיף בבריכה. כולנו התאמנו במרץ. גם בכיתה ט' 2 לקחו את העסק ברצינות.

המורה אמר שבהתחלה כל כיתה תתאמן לבד ואחרי מספר שבועות נתחיל באימונים משותפים.

הבעיה היא שבבית הספר ישנו מגרש כדורסל אחד. לכן קבענו תורים על המגרש. בכל יום תתאמן כיתה אחרת.

זה נשמע לכם פשוט אבל כאן התחילו הבעיות. ביום ראשון, היום שלנו במגרש ילדים מכיתה ט' 2 החליטו להערים עלינו ולקחת את המגרש לעצמם, הם העלימו לנו את הכדור ובזמן שכולנו חיפשנו הם התאמנו בנחת, מרוצים מעצמם. בהתחלה לא ידענו שהם העלימו את הכדור, אבל בסוף ההפסקה כשבזבזנו את כל הזמן בחיפושים, הגיע יורם הארוך מכיתה ט' 2 ו"מצא" לנו את הכדור על הגג של הכיתה. כל כך כעסנו. ביום אחר הם שלחו את יוסי הגמד. יוסי התכופף בשקט מתחת לשולחנות בזמן שאכלנו ובלי שנרגיש קשר לשחקנים הכי טובים של הכיתה את הנעלים אחד לשני באמצעות השרוכים . כשהילדים קמו מהכיסאות הם כמעט נפלו ובמשך רוב ההפסקה ניסו להתיר את הקשרים המסובכים.ומה עשו ט' 2-? נכון, ניחשתם. התאמנו במקומנו במגרש.

אני באופן אישי כעסתי במיוחד על אודי חבר טוב מכיתה ט' 2 איך יכול היה לשתף פעולה עם חוסר הגינות שכזה, אני חבר שלו כבר מילדות וכל כל התאכזבתי הפעם.

זה עבר כל גבול! הלכנו בכעס למורה לספורט וסיפרנו לו הכול. המורה הקשיב ברצינות לטענות שלנו ואמר שהוא יחשוב מה לעשות.

למחרת אסף המורה את שתי הכיתות ונזף בכיתה ט' 2 הוא לקח מהם את כל התורים על המגרש ונתן להם עונש לכתוב עבודה ענקית של 50 עמודים על הנושא:"מה ששנואי עליך אל תעשה לחבריך"

העפתי מבט של שמחה לאיד בתלמידי כיתה ט' 2.

הם נראו עצובים ומאוכזבים. מגיע להם. שישלמו על מעשיהם הרעים.

אבל כאן הסיפור רק מתחיל.

למחרת עברתי על יד כיתה ט' 2 ושמעתי אותם בוכים ומצטערים, הם אמרו:" טעינו בהתנהגות שלנו, לא היינו בסדר... אחדים מהם ניגשו לתלמידים מהכיתה שלי וממש התחננו שנסלח להם.

הם כתבו מכתב למורה לספורט, בו הם מתארים את כל מעשיהם הרעים ומבקשים סליחה. הם בקשו מהמורה שייתן להם עוד הזדמנות. ראיתי במו עיניי את יורם הארוך ויוסי הגמד ניגשים בלב שבור עם דמעות בעיניים למורה, הם הבטיחו לו שבחיים הם לא יחזרו על מעשיהם הרעים. הם ממש התחננו וסיפרו עד כמה האימונים חשובים להם ושייתן להם עוד הזדמנות.

ומה אתם חושבים שקרה? המורה וויתר להם על הכול. הוא החזיר להם את התורים למגרש ואפילו וויתר על העבודה הארוכה, הוא אמר:"אני מרגיש שאתם מצטערים על הכול מעומק הלב קחו הזדמנות נוספת!

בדרך הביתה אודי פנה אלי בדמעות ואמר שכל הכיתה מאד מצטערת על מה שהיה ושאחרי השיחה עם המורה כולם הבינו עד כמה המעשה שעשינו היה רע. אני אטמתי את האוזניים ולא רציתי לשמוע כלום. כל כך כעסתי, איך אפשר לוותר להם ולמחוק את המעשה הרע כאילו לא היה .

אז תגידו אתם, זה לא מעצבן? איפה הצדק? על מעשים רעים משלמים!

· נשאל מה דעתכם על מעשיו של המורה? האם ראוי לסלוח לכיתה ט' 2?

· האם אתם מזדהים עם תחושותיו של חגי?

· האם לדעתכם כיתה ט' 2 חזרה באמת בתשובה או שמא העמידו פנים כדי להתחמק מהעונש? הוכיחו תשובתכם מהסיפור.

שלב א': הנפש החוטאת היא תמות (מליאה)

· נמשיך בסיפור

עברו מספר שבועות ערב יום הכיפורים קרב ובא.

חגי החליט שהשנה הוא צם עד הסוף.

ההכנות ליום הקדוש היו בעיצומן, אימא טרחה במטבח על הכנת מטעמים לסעודה מפסקת.

אבא דאג למנהג הכפרות. הקיטל הלבן נוקה וגוהץ. מחזורים של יום הכיפורים הורדו מהמדף והטלפון לא הפסיק לעבוד , מכרים וקרובי משפחה איחלו זה לזה גמר חתימה טובה ובקשו סליחה אם במקרה פגעו...

בזמן סעודה מפסקת אמר חגי לאבא שהוא מקווה שיהיה לו כוח להתפלל את כל חמשת התפילות למרות שהוא צם.

למחרת, אחרי תפילת מוסף חגי הרגיש קצת מסוחרר. "מזל שיש הפסקה קטנה עד תפילת מנחה" חשב.

הוא שכב לנוח לא לפני שביקש מאבא להעיר אותו לתפילה.

לתפילת מנחה קם חגי בקושי רב. הוא היה צמא ורעב אך נחוש להמשיך לצום ולהתפלל.

בתפילת מנחה קוראים את ספר יונה נזכר חגי. הוא עקב אחרי הפסוקים שקרא הבעל קורא:

"וַיְהִי דְּבַר ה', אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נינווה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה--וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ה'. לפתע מול עיניו עמד אדם גבהה קומה הדור פנים וזקנו הלבן התבדר ברוח. הליכתו הייתה מהירה כמו נשימותיו.

- מי אתה? שאל חגי. ולאן אתה ממהר?

- אני בורח! אמר האיש.

- מי רודף אחריך? ממי אתה בורח?

- אני בורח מהשליחות שלי. אני בורח מה'.

- "אי אפשר לברוח מה' הוא נמצא בכל מקום". אמר חגי "כל ילד יודע את זה".

האיש עצר לרגע והתבונן בחגי. אתה צודק. הוא אמר. אבל האמן לי זה חוסר צדק. האנשים האלה בנינווה הם רעים, רעים מאד. ה' שלח אותי לספר להם שהעיר שלהם תחרב בגלל מעשיהם הרעים

ואני יודע מה יקרה, הם עוד יחדלו ממעשיהם הרעים ויצומו, יתפללו ויבכו וה' יסלח להם.

לכן אני בורח.

- "הי חכה" אני יודע מי אתה, אתה יונה בן אמיתי הנביא, ואני מציע לך לוותר על התוכניות שלך כי בגללך תפרוץ סערה בים והאנשים באוניה יאלצו להשליך אותך לים כדי שהסערה תשקוט...

- מניין אתה יודע? מה אתה נביא? צחק יונה הנביא בקול גדול.

חגי לא הספיק לענות, יונה הנביא מיהר לעבר נמל יפו כשהוא צועק לעבר חגי :"זכור! על מעשים רעים משלמים!

· נשאל: מה השליחות שהטיל ה' על יונה הנביא?

· מדוע לא רצה יונה לבצע את שליחותו?

· נאמר שכדי להעמיק בתפיסה/ בדעה אותה מייצג יונה הנביא נתבונן בדברי התלמוד הירושלמי במסכת מכות פרק ב' ה"ו.

· נחלק דף מקורות (נספח 1) ונקרא את מקור 1 "חוטא מה עונשו"

· נאמר שחכמים רצו ללמד אותנו על התייחסויות שונות לאדם החוטא. נבקש להדגיש בצבעים שונים מה התפיסה של כל אחד מהנשאלים. (החכמה , הנבואה והקב"ה)

· נשאל מי יוצא דופן? מה זה מלמד? (האפשרות של כפרה על מעשים רעים היא "חידוש" של הקב"ה וקשה לתפיסה בשכל האנושי – בחכמה ובנבואה)

· נאמר: יונה הנביא המיצג את "הנבואה" אינו מבין כיצד ניתן למחוק את המעשים הרעים כאילו לא היו לפי תפיסתו הנפש החוטאת היא תמות. שמו יונה בן אמיתי הרומז על מידת האמת ללא פשרות הוא אינו מבין את הנהגת ה' המוחלת על מעשה רע.

שלב ב': יעשה תשובה ויתכפר לו (מליאה)

· נמשיך בסיפור:

הבעל קורא המשיך בקולו הנעים:" וַיְהִי דְבַר ה' אֶל- יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נינווה הָעִיר הַגְּדוֹלָה; וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת-הַקְּרִיאָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. וַיָּקָם יוֹנָה, וַיֵּלֶךְ אֶל-נינווה--כִּדְבַר ה';.

- ,הינה אתה, לאן אתה ממהר עכשיו ?"שאל חגי

- "לקיים את השליחות שלי. אני בדרך אל נינווה העיר הגדולה..."

- "מה גרם לך לבצע את השליחות ממנה ברחת?" שאל חגי.

- שלושה ימים של תפילות ותחנונים בתוך מעי הדגה גרמו לי לקצת ענווה. מי אני שאמרה את פי ה'? אה? ה' נתן לי שליחות ואני מוכרח לקיימה.

- ומה אם אומר לך שאנשי נינווה עוד יחזרו בתשובה וה' יסלח להם? הקשה חגי.

- שוב אתה עם הנבואות שלך? חגי הנביא.

- איך אתה יודע שקוראים לי חגי?

- אני נביא לא? ועכשיו אל תקשה עלי אל תבלבל אותי, תן לי לרוץ לשליחות שלי אתה תראה שאני אגיע תוך יום אחד בדרך שלוקחת לכל אדם שלושה ימים

נעצור ונשאל:

· מדוע מסכים יונה לבצע את השליחות?ספרו מה התרחש מהרגע שבו הוטל לים.

· האם לדעתכם הוא שינה את דעתו ביחס לשליחות?

· נמשיך:

קולו של הבעל קורא הדהד בחלל בית הכנסת: "וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נינווה בֵּאלֹקִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל מֶלֶךְ נינווה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנינווה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה--אַל-יִרְעוּ, וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹקִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹקִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹקִים, עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם--וְלֹא עָשָׂה.

- "הם חזרו בתשובה, אה? " פנה חגי ליונה שישב כעוס מחוץ לעיר.

- "זה לא צודק! הם עשו מעשים רעים וצריכים לשלם על כך. אני הייתי השליח שהציל את כל הרשעים האלה... אני מעדיף למות. חבל שלא ברחתי שוב מהשליחות הזו. אני לא מסוגל לחשוב שהם יחטאו ולא ישלמו על זה".

- "האמת שאני ממש מבין אותך" אמר חגי ונזכר בהרגשה הנוראה שהציפה אותו כשהמורה סלח ל ט' 2 וויתר להם על העונש

- "סוף סוף מישהו מבין אותי, בוא נלך מכאן חם פה בטירוף" אמר יונה והחל ללכת. .

- יונה וחגי יצאו מהעיר, יונה בנה סוכה כדי שיהיה להם קצת צל, הם ישבו בסוכה וכעסו.

היה להם חם ודביק. חגי היה רעב וצמא הוא נזכר שמאמש לא בא אל פיו מזון או שתייה.

הוא שכב חלש ומסוחרר ונרדם.

- "קום! קום! " צעק אליו יונה והצביע על עץ קיקיון מדהים שצמח באורח פלא בדיוק מעל הסוכה שלהם.

חגי התעורר. הסוכה הייתה קרירה ונעימה. עץ הקיקיון היה מרהיב אך בעיקר הם שמחו כי הרגישו שה' אוהב אותם ודואג להם.

- "איזה טוב ה'" "רחום וחנון" התלהב יונה "ה' ראה בצרתנו והצמיח כאן עץ פלא".

יונה אחז בידיו של חגי ומשך אותו לריקוד נבואי. הם רקדו ושרו: "איזה טוב ה'". ושכחו מכל הכעסים שהיו להם. כשהתעייפו שכבו לישון וליבם טוב עליהם.

עם שחר הרגישו תחושה נוראית.שמש לוהטת הבעירה את ראשם, הם התבוננו בבהלה בעץ הפלא שנפל מלא קומתו ארצה, מבין עליו היבשים יצאה תולעת קטנה ושבעה.

יונה נעמד. נשא את ידיו לשמים וזעק:"למה? למה? ריבונו של עולם?" ל-מ-ה??? אחר כך צנח לארץ והחל מתייפח.

· בקטע שקראנו יונה מבצע את השליחות שהטיל עליו ה' אך בסיומה הוא כועס ואינו מרוצה כלל. נסו להסביר מדוע.

· נבקש לעין במקור 2 "תשובתם של אנשי נינווה".

· נבקש לסמן בצבע את הפעלים המופיעים בפסוקים. נמנה את מספר הפעלים.

· נשאל: האם באמת התחרטו אנשי נינווה על מעשיהם? מה רוצה הכותב ללמד אותנו בתארו את ריבוי הפעולות? (לבטא את מאמציהם של אנשי נינווה לשנות את דרכם במעשים ואכן ממשיך הכתוב:"וירא אלוקים את מעשיהם")

שלב ג': שמח בשליחות (מליאה)

קולו של הבעל קורא נשמע חד וברור: "וַיֹּאמֶר ה' --אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נינווה הָעִיר הַגְּדוֹלָה--אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה".

· נבקש לעין שוב בפסוקים במקור 3 (נספח 1).

· נשאל: מדוע לדעתכם הצמיח ה' את הקיקיון? ולמה יבשו?

· נמשיך:

"שלום" קרא חגי ונופף בידיו ליונה שהשקה את הגפנים שבגינתו.

יונה היה רגוע ושלו, הוא לא מיהר לשום מקום ולא נראה כועס כלל.

- "מלאתי את השליחות שלי ואני שלם עמה" אמר יונה.

- שלם? שאל חגי. אתה אמרת שעל מעשים רעים משלמים?!

- ה' גילה לי שלא כך הוא מנהיג את העולם. ה' בחר במידת הרחמים ותמיד נותן לברואיו עוד הזדמנות. ה' חס על ברואיו.

- "זוכר את הקיקיון הפלאי שצמח וקרס בין לילה?"

- "בטח שאני זוכר. איך אפשר לשכוח?" ענה חגי.

- זה היה לימוד גדול... המפתח לשינוי שעבר עלי.

- אני זוכר את החום והבכי והצער, אבל לימוד? אני לא מבין כלום.

- "ה' נתן לנו מתנה עץ קיקיון"

- "ואז הוא לקח אותה" המשיך חגי "זה כל כך ציער אותי.

- ה' עשה את זה שגם אנחנו נרגיש קצת את הצער שיש בעולם אם חס ושלום הברואים של ה' נענשים. כולנו מתנות של ה'- ה' אוהב אותנו הוא מצטער כאשר אנו נענשים.

- "לכן ה' שמח לתת עוד ועוד הזדמנויות" אמר חגי.

- יפה אמרת, ה' ברא את התשובה, ה' חומל על מעשיו (ברואיו) וביקש גם מאיתנו ללמוד ממנו ולתת עוד הזדמנות לסובבים אותנו, למחול ולסלוח, לוותר ולאהוב.

- "אני מרגיש שאני מבין" אמר חגי ופנה ללכת.

- אז מה? אתה כבר לא כועס על המורה לספורט ועל ט' 2? שאל פתאום יונה.

- איך אתה יודע את הסיפור שלי?" נדהם חגי

- אני נביא לא? אמר יונה וקרץ לחגי בחיבה.

"עוד מעט תפילת נעילה" לחש אבא לחגי ונענע אותו קלות. "התעורר! תפילת נעילה פותחת שערי שמיים".

בדיוק באותו רגע נכנסו לבית הכנסת יורם הארוך ויוסי הגמד מכיתה ט' 2 .

"אני צריך לעשות משהו חשוב לפני תפילת נעילה", אמר חגי לאבא ופנה לעבר חבריו.

· נעצור ונשאל: מה לדעתכם אמר/ עשה חגי לחברים מ ט' 2?

כעת לאחר שסלח לחבריו בלב שלם הרגיש שנפתחו בפניו שערי שמיים.

סיכום: סלחתי (עבודה אישית)

נאמר: לכל אחד מאיתנו יש בלב עלבון או פגיעה ממישהו בכיתה. לפני יום הכיפורים יום בו אנו מבקשים כי ה' יחוס עלינו ויקבל את סליחתנו ראוי שנדע לסלוח זה לזה.

· נחלק מעטפות או נכין עם התלמידים הוראות להכנת מעטפה

נבקש לכתוב על המעטפה את שם התלמיד וכותרת: סלחתי.
נחלק לכל תלמיד מספר פתקים צבעוניים.
המשימה:
לחשוב על מקרה שהתקשינו לסלוח.

נקבל על עצמנו למחול ולסלוח ונכתוב זאת על פתק ונכניס למעטפה.

נספח 1: דף מקורות

נא לעצב כדף מקורות ולאייר כך: מקור 1 לצייר גנב עם כובע גרב ומעל הכותרת חוטא מה עונשו עם סימני שאלה. מקור 2 איש לבוש שק מכה על ליבו ויוצא לו זרם של מים מהעניים. מקור 3 קיקיון מט לנפול ובאמצע תולעת שמנה מחייכת.

חוטא מה עונשו?

שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם 'חטאים תרדוף רעה'.

שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות'.

שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו

היינו דכתיב 'על כן יורה חטאים בדרך' יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.

תשובת אנשי נינווה

וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נינווה, בֵּאלֹהִים; וַיִּקְרְאוּ-צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד-קְטַנָּם וַיִּגַּע הַדָּבָר, אֶל-מֶלֶךְ נינווה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו; וַיְכַס שַׂק, וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר וַיַּזְעֵק, וַיֹּאמֶר בְּנינווה, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל-יִטְעֲמוּ מְאוּמָה--אַל-יִרְעוּ, וּמַיִם אַל-יִשְׁתּוּ וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל-אֱלֹהִים, בְּחָזְקָה; וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן-הֶחָמָס, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם מִי-יוֹדֵעַ יָשׁוּב, וְנִחַם הָאֱלֹהִים; וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְלֹא נֹאבֵד. וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי-שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה; וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים, עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר-דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת-לָהֶם--וְלֹא עָשָׂה.

3. סוד הקיקיון

"וַיֹּאמֶר ה' --אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נינווה הָעִיר הַגְּדוֹלָה--אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה".

המינהל לחינוך דתי / חינוך מתוך אמונה / חגי תשרי בהלימה לנושא שליחות וענווה

פרקים א', ב' , ג' , ד' ספר יונה

מהו ספר יונה?

ספר יוֹנָה, ספר נבואה בתנ"ך הנכלל בקובץ תרי עשר ומיוחס לנביא יונה בן אמיתי. נושאיו: התשובה ושליחות הנביא.

סכום בקצרה על ספר יונה, פרק א'.

יונה מתבקש לנבא על עם זר. ה'הוא אל אוניברסלי השולט על כל העולם. אין לנינווה מחויבות דתית כלפי ה' אבל עליהם להתנהג יפה אחד כלפי השני. תגובת יונה: בניגוד למצופה יונה לא עושה כדבר ה' ובורח בכיוון ההפוך מנינווה. יונה מתחבא בבטן הספינה ואז פורצת סערה. ככל שהיא גוברת כך יראת המלחים גוברת מה'. המלחים מבינים כי יש כח עליון השולט על הסערה בים. הם מפילים גורלות ולבסוף הוחלט להפיל את יונה למים, יונה קופץ וה' שולח דג גדול שבולע את יונה.

מהם שלבי הבריחה של יונה בפרק א'?

המילה ירד מופיעה 4 פעמים. זוהי מילה מנחה שחוזרת על עצמה כדי לבטא משמעות מסוימת. יונה יורד גם: 1. מבחינה פיזית לבטן הספינה. 2. גם מבחינה מוסרית בהתנהגותו כלפי ה'.

כיצד פעלו המלחים בזמן הסערה? –דמותם של המלחים

1.מתפללים לאלוהיהם (לא לה').

2.משליכים חפצים.

3.פונים ליונה (שמודה באשמה).

4.מנסים לחתור ליבשה.

5.מתפללים לה' ומבקשים ממנו לא לשפוך דם נקי(דמו של יונה. המלחים לא רוצים להשליך את יונה למים).

6.מטילים את יונה למים.

- המלחים הבינו את כוחו ושלטונו של ה' בעולם בצורה הדרגתית.

- הם גילו "אנושיות" ("ויראו אנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים") ולא זרקו את יונה לים.

יונה לא רצה ללכת להציל את נינווה - מנגד המלחים לא בורחים מנסים לחתור ליבשה על מנת להציל את יונה
יונב בורח מה' לא רוצה לקבל הנבואה- מנגד המלחים מתפללים ל ה'
יונה לא דואג לדמם (לאנשים) של נינווה- מנגד המלחים דואגים לא לשפוך דם נקי

סכום בקצרה על ספר יונה, פרק ב'.

יונה מתפלל לה' מתוך הדג, כדי שישחרר אותו. יונה מכיר בכך שהלוויתן בלע אותו כעונש על כך שהוא ברח משליחות ה',ולכן פונה אל ה'. ה' עונה לתפילות יונה במעשים, ולא במילים. הוא משחרר את יונה ממעי הדג. ה' סולח ליונה ומעניק לו הזדמנות שנייה. יונה נמצא בתוך הדג 3 ימים.מספר 3 הוא מספר טיפולוגי - מספר שחוזר על עצמו בתנ"ך מספר פעמים ומבטא משמעות מסוימת.

פס' 1

דג גדול ש"הוזמן" לבלוע את יונה. יונה שוהה בבטנו של הדג תקופה של 3 ימים ושלושה לילות.

פס'2-10

יונה מתפלל לה', בוכה על חייו המרים, יונה מתואר מתפלל לה' מבטן הדג ("ממעי הדגה") ומתחנן שישמע את קול תפילתו ויעזור לו במצוקתו.

כאן למעשה מתבטא המהפך שחל בהתנהגותו של יונה, כאשר בפרק הקודם (פרק א') נרדם ובורח לעומת פרק זה בו יונה מתפלל ומתקשר עם ה'.

בפסוק 5 יונה טוען שלמרות ש"גורש" מדרך ה' המשיך להאמין בה ולרצות בה (וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:,פס' 5).

בפס'11 הדג מקיא את יונה בהוראת ה' אל היבשה ובפרק הבא (פרק ג') נשלח יונה בשנית לנינוה.

פרק זה מוצג כסיפור אגדה, ניתן להבחין בשלושה סימנים מרכזיים בפרק שמרמזים על כך:

1. כיצד יונה שרד במעי הדג בחיים?

2. כיצד גופו של יונה אינו נעכל במעי הדג?

3. איך קרה שבדיוק כשיונה הושלך לים הדג בלע אותו?

יונה פרק ג' – השליחות השנייה של יונה

ירידה לצורך עלייה

בתחילת סיפור יונה, ירד יונה פיזית ומוסרית, אך בפרק ג', הוא עולה חזרה:

השוואה בין שתי שליחויותיו של יונה

שליחות יונה בפרק א' שליחות יונה בפרק ג'

הדובר ה' ה'

הנמען יונה יונה

הנשלח יונה יונה

המקום אליו נשלח נינוה נינוה

פירוט השליחות ללכת לנבא על העיר ללכת לנבא אל העיר

תגובת יונה סירב ללכת לשליחות וברח ביצע את השליחות

צורת הכתיבה במקרא:

פרק א' – "קרא עליה כי עלתה רעתם לפני".

עליה – ריחוק.

עלתה – אין קשיחות, יש הסבר.

פרק ג' – "וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך בעוד 40 יום נינוה נהפכת"

אליה – קירבה

בעוד 40 יום נינוה נהפכת – פירוט האמירה

דובר – קשיחות

נבואת יונה

נבואת יונה מסתכמת בחמש מילים בלבד: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ג'4)

* מה פירוש המלה"נהפכת" ?

נהפכת= נהרסת, נחרבת.אנשי נינוה חטאו וה' מאיים להשמידם. רק ביחס לערים הבאות קיים השימוש בשורש ה.פ.ך בתנ"ך: א. סדום ועמורה ב. נינוה.

על סדום ועמורה נאמר: "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים ויהפוך את הערים " (בראשית י"ט 24-25)

על נינוה נאמר: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (ג'4)

חטאי סדום ועמורה והפיכת הערים הפכו סמל לחטא קשה ולעונש כבד (עד היום משתמשים בביטויים "מהפכת סדום ועמורה"ו "אין צדיק בסדום" ), ולכן כשבנבואת יונה קיים שימוש בשורש ה.פ.ך, כמו בסיפור סדום ועמורה, הרי שנרמז פה, כי חטאי נינוה היו כבדים בדומה לחטאים של אנשי סדום ועמורה, והעונש שהיה צפוי להם, היה קשה מאוד- חורבן מוחלט, כפי שהפך ה' את סדום ועמורה.

*"עוד ארבעים יום..." (ג'4)-מדוע עוד ארבעים יום ולא עכשיו ?

החורבן היה אמור להתרחש רק ארבעים יום אחרי מסירת דברי הנבואה, כדי לאפשר לאנשי נינוה לחזור בתשובה. בספר יונה באה לידי ביטוי ההשקפה המבוטאת בדברי חז"ל "אין עונשין (מענישים) ,אלא אם כן מתריעין (מזהירים) תחילה" (מס' סנהדרין נ"ו)

החטאים של אנשי נינוה

* נשאלת השאלה:מה הם החטאים של אנשי נינוה, שבגללם ה' רצה להשמיד את העיר?

ה' מאשים את אנשי נינוה בעשיית מעשי חָמָס. (ראו יונה ג' 8)

חָמָס= שוד, גזל ועושק (עושק=ניצול קשה).

המלה חמס מוזכרת גם בתיאור החטאים של דור המבול. בבראשית ו' 11 נאמר" ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חָמָס". המבול בא על הארץ בשל חטאי בני האדם, שהואשמו במעשי חמס, ומכאן ניתן להסיק שמדובר בחטאים קשים מאוד.

* לאיזה תחום שייכים החטאים של אנשי נינוה? מה הן המצוות המחייבות את כל בני האדם וכל העמים ולא רק את בני ישראל?

חז"ל חילקו את המצוות לשני תחומים:

א. מצוות שבין אדם לחברו-מתייחסות למעשים הנעשים בין בני האדם. כגון:אין לרצוח, לגנוב,

ולרמות במסחר.

ב. מצוות שבין ה' למקום(לאלוהים)- מצוות גגון: שמירת השבת, המצוות הקשורות לחגים,

כשרות, ברית מילה.

על פי החלוקה הזו, החטאים של אנשי נינוה קשורים לתחום שבין אדם לחברו.

סיכום

ה' מאשים את אנשי נינוה ב"חָמָס". מעשי חָמָס הם: מעשי שוד, גזל ועושק. החטאים של אנשי נינוה שייכים לתחום שבין אדם לחברו. החוקים הקשורים ליחסים שבין בני האדם, הינם אוניברסליים ומחייבים את כל עמי העולם.

החזרה בתשובה של אנשי נינוה

שימו לב- במושג חזרה בתשובה הכוונה לחזרה לדרך הנכונה (תשובה- מהמלה לשוב, לחזור) ולא לתהליך שבו אדם הופך לדתי ולשומר מצוות, כפי שמקובל להשתמש במושג בימנו.

* החזרה בתשובה של אנשי נינוה כוללת שלושה שלבים מרכזיים:

א. הכרה בחטא- "ויאמינו אנשי נינוה באלוהים" (ג'5)כלומר, האמינו לדברי הנבואה.

ב. הבעת חרטה ובקשת רחמים-"ויקראו צום וילבשו שקים...ויקראו אל אלוהים בחוזקה" (ג' 5-8)

ג. שינוי בהתנהגות-"וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם" (ג'8)

* האם ניתן לדעת מהו השלב החשוב ביותר?

בפרק ג' פס' 10 נאמר: "וירא אלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה וינחם (התחרט) האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה"- כלומר, רק אחרי השלב השלישי, אחרי שהם משנים את התנהגותם הרעה, ה' סולח להם, ומכאן שהשלב השלישי של השינוי בהתנהגות הוא השלב החשוב ביותר.(אם הם היו צמים בלבד, אך לא משנים את התנהגותם הרעה, לא היה לכך כל ערך.)

באמצעות תשובה אמיתית וחרטה כנה(המתבטאת לא רק בצום ובתפילה, אלא בעיקר בשינוי ההתנהגות הרעה) ניתן להעביר (לבטל)את רוע הגזירה (העונש), כי אלוהים הוא אל רחום וחנון, הסולח לרוצים לחזור בתשובת אמת.

מידת הדין ומידת הרחמים

מידת הדין-קביעת פסק-דין במשפט על פי הכתוב בספר החוקים, בלי להתחשב ברגשות רחמים ובהבנה כלפי הנאשם.

מידת הרחמים- היפוכה של מידת הדין. קביעת פסק דין במשפט מתוך התחשבות ברגשות וברחמים כלפי הנאשם.

החזרה בתשובה של אנשי נינוה

הכרה בחטא: "ויאמינו אנשי נינוה באלוהים"

מבינים שמשהו לא היה בסדר. עשו מעשי חמס (מעשים רעים בין אדם לאדם).

חרטה פומבית: מהמלך עד לבהמה עושים פעולות שמעידות על חרטה. המלך מוציא כרוז לצום.

"וישובו איש מדרכו הרעה": החזרה בתשובה.

סכום בקצרה על ספר יונה, פרק ד'.

(פסוקים 1-2)

תוכן הפסוקים

מכיוון שלא נתקיימו דבריו של יונה, נפלה עליו רעה. יונה התפלל לה' וביקש ממנו: "אנה, ה', הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן, קדמתי לברוח תרשישה, כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארוך אפים ורב חסד ונחם על הרעה."

והפירוש (עפ"י קסוטו):מחשבתי כשלא רציתי לציית לך בפעם הראשונה: בדעתי כי אתה אל רחום ועשוי להינחם על הרעה, חשבתי שאיומי לא יתקיימו.

העובדה שה' מרחם על אנשי נינווה וסולח להם גורמת ליונה להרגיש כעס כלפי ה'. אולי יונה חושש שיחשב כנביא שקר (כי כאשר ה' סולח הנבואה הקשה אינה מתקיימת). יונה מייצג את מידת הדין - חושב שצריך לתת את העונש מבלי להתחשב באנשי העיר. משל הקיקיון: המשל: ה' שולח קיקיון כדי להצל על יונה, ואז שולח תולעת שתייבש את הקיקיון (עץ) ורוח חמה נושבת, ולכן יונה מבקש למות.

הנמשל - יונה מרחם על הקיקיון וה' מרחם על אנשי נינווה והבהמות.

סיפור הקיקיון ומטרתו

פירושי מילים (פרק ד'): חָרָה לי- גרם לי לכעס. קִדמתי- הקדמתי. נִחָם- מתחרט.קִיקיון- שיח שלפעמים מגיע לגובה של עץ, עליו הגדולים עשויים לשמש מחסה מקרני השמש. וַיְמַן- הביא, זימן, הכין. רוח קָדים- רוח מזרחית חמה. חַסְתָּ- ריחמת, הצטערת. שבִן לילה היה- שצמח תוך לילה אחד בלבד. שתיים עשרה רִבּוֹ אדם- רבו=רבבה, עשרת אלפים, שתים עשרה רבו= 120,000. אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו- הכוונה לילדים קטנים, שאפילו אינם יודעים עדיין להבדיל בין יד ימין ליד שמאל.

* מהי מטרת הקיקיון בסיפור ?

ה' רוצה להסביר ליונה מדוע אינו צריך להצטער על הצלת נינוה. הוא אינו משיב ליונה על טענותיו בקשר להצלת נינוה,תיכף כשהוא משמיע אותן, אלא בוחר ללמדו לקח בצורה אחרת. ה' מצמיח ליונה את הקיקיון ואח"כ מייבשו (באמצעות התולעת). אובדן הקיקיון גורם ליונה צער רב, עד שהוא מבקש למות. רק לאחר שהוכיח ליונה כמה קשה לאבד דבר יקר, ה' מסביר לו את כוונתו:הוא אומר לו, כי לא ייתכן שיונה יצטער כל כך על הקיקיון (שכלל לא טרח לגדלו ולטפחו), וה' לא יצטער על חורבן של עיר גדולה שהוא ברא, ובה הרבה ילדים קטנים ובהמות רבות שלא חטאו. ה' מסביר ליונה שאם הוא הצטער כל כך על אובדן הקיקיון על אחת כמה וכמה (בטח ובטח), שעליו להצטער על חורבן עיר שלמה.

* כיצד נהג ה'כלפי נינוה- האם במידת הדין או במידת הרחמים? כיצד רצה יונה שה' ינהג כלפי נינוה?

ה' נהג כלפי נינוה במידת הרחמים,משום שהחליט לא להחריבה בסופו של דבר. יונה ,לעומת זאת, רצה שה' ינהג כלפי נינוה במידת הדין ולא יסלח לאנשיה, ולכן הוא כועס מאוד על הצלת העיר.

יונה ביקש לעצמו את מידת הרחמים, כאשר שהה במעי הדג והתפלל לה', אך מה' הוא ציפה שינהג במידת הדין כלפי נינוה, אף על פי שאנשיה חזרו בתשובה והפסיקו לעשות את מעשי החמס.

ראוי להדגיש, כי ה' לא נוהג תמיד במידת הרחמים. כלפי סדום ועמורה, למשל, הוא נהג במידת הדין.

מוסר השכל- ה' אל אוניברסלי הפועל לפי מידת הרחמים כאשר מזהה חרטה. יונה יוצר קשר הדדי עם הקיקיון כדי שישמש לו מחסה וכאשר הקיקיון יבש יונה מתייאש ורוצה למות. ה' צריך להוכיח ליונה שהוא טועה בגישתו לחיים, ישנם מקרים בהם צריך לפעול על פי מידת הרחמים ולאזן בין השניים

מדרש - מדוע ברח יונה?

שליחותו של יונה נאמרת בפסוק בצורה המפורשת הבאה:

הוראת השליחות - קום לך אל נינוה העיר הגדולה.

יונה עושה הפוך - נרדם בורח אל תרשיש העיר הרחוקה.

מדוע ברח יונה? – המדרש:

עפ"י מדרש ילקוט שמעוני,יונה נשלח לשתי שליחויות לפני השליחות הנ"ל:

1.בפעם הראשונה, נשלח יונה להשיב את ערי ישראל. יונה עמד במשימה והשיב אותן.

2.בפעם השנייה, נשלח להחריב את ירושלים.מכיוון שתושבי ירושלים חזרו בתשובה, ה' ריחם על העיר ולא החריבה. יונה הפך בעיני העם לנביא שקרי.

3.בפעם השלישית, נשלח יונה לנינוה להחריבה אך הוא ידע כי הגויים קרובים לתשובה, והם יחזרו בתשובה, וה' יחוס על העיר ושוב יחשיבו את יונה לנביא שקר. לכן, ברח למקום שאין ה' שם.

דמותו של יונה בסיפור

בסיפורו של יונה ישנה ירידה פיסית וירידה מוסרית.

ירידה פיזית – יונה יורד פיזית ממקום גבוה(היבשה) למקום נמוך (מעמקי הים).

ירידה מוסרית – עד כדי אדישות לגורל אנשים אחרים (לא היה אכפת לו מהמלחים).

את ירידתו של יונה אפשר לתאר בצורת מדרגות כאשר המדרגה הראשונה (הגבוה ביותר) היא השיא של יונה והמדרגה הנמוכה ביותר היא השפל הגדול ביותר בסיפור (שלאחריו מתחילה עליה מחודשת):

1. "וירד יפו".

2. "וירד בה" (בספינה)

3. "וירד לירכתי הספינה"

4. "וישכב וירדם"

5. "הטילוהו לים"

6. יונה במעי הדג.

במודגש מסומנת מילה מנחה י.ר.ד המסמל את בריחתו וירידתו המוסרית והפיזית של יונה בסיפור.

שאלות על יונה פרק א, ג, ד

יונה: פרק א':

1. יונה נשלח לעיר הגדולה ששמה? נינווה

2. יונה ברח מהשליחות הראשונה ל... ? תרשיש

3. איך גילו המלחים בגלל מי הסערה בים? הפילו גורלות

4. יונה מסביר למלחים כיצד להרגיע את הסערה בים, איך? לזרוק אותו לים

5. מי בלע את יונה? דג גדול

חידון טריוויה יונה פרק ג:

1. בכמה ימים אפשר לחצות את העיר נינווה?שלושה ימי הליכה

2. יונה מנבא שהעיר תתהפך תוך? 40 יום

3. כיצד הגיבו אנשי נינווה לדברי יונה?התאבלו

4. מה עשו אנשי נינווה כדי לכפר על מעשיהם הנוראים? חזרו בתשובה

5. כיצד הגיב ה על חזרתם בתשובה של אנשי נינווה? לפי מידת הרחמים

חידון טריוויה יונה פרק ד:

1. כיצד מגיב יונה על הצלת נינווה? בכעס רב

2. יונה בנה לעצמו... ? סוכה

3. מי עשה צל ליונה? צמח קיקיון

4. מה יונה מבקש מ-ה'? שיעזור לו למות

5. מה מלמד ה' את יונה? שצריך לפעול לפי מידת הרחמים כאשר מזהים חרטה.

מה ציווה ה' על יונה?

פס 2: "קום לך ולך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני"

הסבר הפסוק: ה' שולח את יונה אל נינוה בכדי לבשר לאנשי נינוה כי הם חוטאים וה' כועס,

אם כי נינוה כלל לא נמצאת בישראל אלה מחוצה לה.

מזה ניתן ללמוד כי אלוהים הוא אל אוניברסלי ( אוניברסלי=אל השולט בעולם כולו ונמצא בכל מקום )

מיהו יונה?

פס' 1: "ויהי דבר אדוניי אל יונה בן אמיתי לאמור "

הפסוק מציג לנו את שם הנביא ושם אביו.

כיצד הגיב יונה לשליחות ומדוע?

פס' 3: "ויקרא יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אוניה באה תרשיש וייתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה "

הסבר: יונה לא מקבל עליו את השליחות ובורח לתרשיש דרך יפו שם הוא מוצא אוניה ונותן לה כסף תמורת הפלגה לתרשיש.

*** יונה נישלח לנינוה הנמצאת במזרח ובורח לתרשיש הנמצאת במערב

משל הקיקיון, מהו?

סדר ההתרחשויות:

1) ה' מצמיח קיקיון הנותן צל על ראשו של יונה, הדבר גורם ליונה שמחה רבה.

2) ה' מביא תולעת המכלה את הקיקיון

3) השמש מכה על ראשו של יונה והוא מעלף ומבקש למות.

4) ה' מוכיח את יונה: אם אתה חס על קיקיון אז איך אני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה?!

שלוש בריחותיו של יונה

יהודה איזנברג

ספר יונה מיוחד בעלילתו ובנושאו: מצויות במקרא נבואות לעם ישראל; מצויות במקרא אף

נבואות לעמים ביחסם לישראל - אבל נדירות במקרא נבואות שכל נושאם הוא אומות

העולם. "מה ראה יתברך", שואל אברבנאל, "לשלוח את יונה אל נינוה עיר הכשדים, לא

עשה כן למצרים ולבבל ושאר המדינות הגדולות שהיו אנשיהם רעים וחטאים לה' מאוד"?

תשובה לשאלה זו, שהיא מהותית ומקיפה את ספר יונה כולו - נקבל בסוף העיון בספר זה.

אך נעקוב תחילה אחרי המתרחש לפנינו.

דבר ה' אל יונה קצר:

"קום לך אל נינוה העיר הגדולה,

וקרא עליה, כי עלתה רעתם לפני."

נינוה - עיר גדולה וידועה: בירתה של ממלכת אשור האדירה. יונה נשלח לקרוא עליה, אך

אין אנו שומעים איזו קריאה עליו לקרוא, גם אין אנו שומעים שהוא משיב תשובה לאלקים

המדבר אליו. תגובתו בריחה:

"ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'".

אין יונה מגלה לנו מה טעם בורח הוא לתרשיש, אבל הכתוב מספר כי דרכו נכונה לפניו:

"וירד יפו, וימצא אניה באה תרשיש".

כאילו מובן וראוי הוא שהאניה הראשונה שיונה יפגוש בנמל - תפליג לתרשיש. ואולי

בעקבות מהירות זו מעיר המדרש:

הייתה האנייה רחוקה מיפו מהלך שני ימים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא עליה רוח

סערה והחזירה ליפו. וראה יונה ושמח שמחה גדולה. אמר: עכשיו אני יודע שדרכי

מיושרת לפני.

האנייה יוצאת לדרך, וה' מטיל רוח גדולה אל הים. תגובתם של המלחים בתחילה הגיונית:

הם זורקים את הכלים אל הים להקל מעליהם. יונה, לעומתם, בורח את בריחתו השניה:

תחילה ברח מן היבשה אל הים, ועכשיו הוא בורח מן התודעה אל השינה והשכחה:

"ויונה ירד אל ירכתי הספינה, וישכב וירדם".

רב החובל מעיר אותו בגערה "מה לך נרדם, קום קרא אל אלהיך"; או כדברי המדרש "אנו

עומדים בין מות לחיים, ואתה נרדם" - ויונה אף לא עונה. תחילה לא ענה לה' המדבר

אליו, ועכשיו אינו עונה לרב החובל. שותק יונה.

ברוב ייאושם מפילים המלחים גורלות, לדעת "בשלמי הרעה הזאת לנו". מה פשר גורלות

אלה? וכי סערה אחת בים? ומנין להם שהרעה בגלל אחד הנוסעים בספינה עמם? ושוב אנו

נדרשים למדרש, המגדיל את הפלא שבסערה, אף מסביר את התנהגות המלחים:

פרשו מהלך יום אחד, ועמד עליהם רוח סערה בים מימינם ומשמאלם. ודרך כל

האניות עוברות ושבות בשלום ברוגע הים - והאנייה שירד בה יונה הייתה בצרה

גדולה". )פרקי דרבי אליעזר י.(

רואים המלחים כי צרתם מיוחדת להם, והם מחפשים את הגורם לה. מפילים גורלות,

והגורל נופל על יונה. פנייתם אליו מבוהלת ומבולבלת:

"ויאמרו אליו, הגידה נא לנו באשר למי הרעה הזאת לנו,

מה מלאכתך ומאין תבוא, מה ארצך ואי מזה עם אתה".

וכאן, סוף סוף שומעים אנו את יונה מדבר. הוא מציג את כרטיס הזיהוי שלו:

"עברי אנוכי, ואת ה' אלקי השמים אני ירא,

אשר עשה את הים ואת היבשה".

עיקר דברו של יונה, ההסבר שלו מדוע באה הסערה, ומה חלקו של יונה בה - אינם מובאים

מפי יונה, אנו שומעים את התשובה בעקיפין, מפי המלחים:

"וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו:

מה זאת עשית,

כי ידעו האנשים כי מלפני ה' הוא בורח,

כי הגיד להם."

ברוב הגינותם שואלים המלחים את יונה עצה:

"מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, כי הים הולך וסוער".

תשובת יונה מדהימה אותם. יונה מנסה עכשיו לברוח בשלישית: לאחר שברח מהיבשה לים,

מעולם המציאות לשינה - רוצה הוא לברוח מן החיים אל המוות:

"שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם."

המלחים אינם שומעים לעצתו. תחילה הם מנסים להציל את האנייה במשוטיהם: "ויחתרו

האנשים להשיב אל היבשה, ולא יכולו". אחר כך הם מתפללים ומתנצלים על העומד

לקרות:

"ויקראו אל ה' ויאמרו:

אנא ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה,

ואל תתן עלינו דם נקי,

כי אתה ה' כאשר חפצת עשית".

המלחים זורקים את יונה אל הים, והמדרש מראה את היסוסם ורצונם הטוב:

"הטילו אותו עד ארכובותיו - והים עומד מזעפו.

נשאו אותו אצלם - והים הולך וסוער;

הטילו אותו עד טבורו - והים עומד מזעפו

נשאו אותו אצלם, והים הולך וסוער.

הטילו אותו עד צוארו, והים עומד מזעפו;

נשאו אותו אצלם - והים הולך וסוער.

עד שהטילוהו כולו."

כך, מתוך היסוסים רבים, ומתוך ניסיונות לבטל את רוע הגזירה, זורקים המלחים את יונה

אל הים. יונה בורח את בריחתו השלישית: למעמקי הים, אל חשכת המוות.

האפיזודה עם המלחים מלמדת אותנו את מה שהבינו המלחים "כי אתה ה' כאשר חפצת -

עשית". עתה מוטל עלינו להבין את יונה ואת מניעיו.

המלחים הגיעו למסקנה והכריזו "אתה ה' - כאשר חפצת עשית". האם גם יונה הגיע

למסקנה זו? האם מוכן הוא לקבל את שליחותו? האם מגלה הוא את הסיבות לבריחתו?

בהיותו במעי הדג מתפלל יונה. כדרכה של תפילה - מתייחסת היא אל ההצלה העתידה -

כאילו כבר התרחשה:

"לקצבי הרים ירדתי, הארץ בריחה בעדי לעולם -

ותעל משחת חיי ה' אלקי."

עוד במעי הדג אומר יונה כי חייו נצלו כבר משחת!

סיומה של התפילה רב משמעות:

"ואני בקול תודה אזבחה לך,

אשר נדרתי אשלמה, ישועתה לה'."

פסוק זה תמוה: איזה ערך יש בזבח, אם יונה אינו ממלא את שליחותו? יונה ייזבח לה' -

אבל יברח משליחותו!

ואמנם, אברבנאל מבין מפסוק זה, כי יונה קיבל על עצמו את השליחות:

אבל אמיתת העניין הוא, שיונה נתחרט ממה שברח מלפני ה', וגמר בלבו לעשות

מצוותו.

"ואני בקול תודה אזבחה לך", רוצה לומר, שאלך אל נינוה, ובקול תודה אעשה

את הקריאה במצוותך, כי זה יהיה לך כזבח וכמנחה, כי הנה שמוע - מזבח טוב".

ושוב חוזר יונה אל היבשה, ושוב אומר לו האלקים ללכת לנינוה ולקרוא אליה. והפעם

יונה הולך.

הולך יונה וזועק: "עוד ארבעים יום - ונינוה נהפכת". ואנשי נינוה שבים בתשובה. אולם

מהי תשובתם: "וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם". אין הם עוזבים את

פולחנות עבודה זרה שבידיהם. רק מדבר אחד הם שבים: מן החמס. תשובה זו הספיקה:

"וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה,

וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם,

ולא עשה".

ועל כך חרה ליונה. ובגלל זה רצה לברוח מן הנבואה. הוא הבין כי הסליחה לאנשי נינוה

אינה סליחה מלאה, אלא סליחה לצורך השלבים הבאים של מהלך ההסטוריה: אין ה'

משמיד את אשור שבט אפו - כי צריך הוא אותו כמטה זעם נגד ישראל. וכך מסביר

אברבנאל את כעסו של יונה:

יונה חשב, שלא תשוב הגזרה מעליהם, כי אם כשישובו מדרכם הרעה באמונות,

ובמעשים. אבל כשראה שהחזיקו בעבודה זרה שלהם, ולא עשו תשובה אלא במה

שבינם לחבריהם - ובכל זאת ניחם השם על הרעה... הבין יונה כי אין זה אלא שהוא

נושא להם עוון ופשע, ישמרם כאישון עינו, כדי שיהיו שבט אפו וכלי זעמו להנקם

בהם מישראל. וחרה אפו על היות הקב"ה חומל וסולח לנינוה, ונוקם ובעל חמה

לישראל.

בסתר ליבו מקווה יונה כי התשובה היא פרי התלהבות רגע - וכשם שמהירה הייתה תשובתם

- כך גם מהירה תהיה חזרתם לחטא. והוא יוצא מן העיר, "וישב מקדם לעיר, ויעש לו שם

סוכה וישב תחתיה, עד אשר יראה מה יהיה בעיר".

מחזה מוזר! הנביא, שכל ייעודו להשיב בתשובה, יושב בסוכה וממתין לחטאם של אנשי

נינוה. כיוון נוסף לגישתו זו מביא המדרש:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך אל נינוה, אמר יונה: יודע אני שהגויים

קרובי תשובה הם, והריני הולך ומתנבא עליהם, והם עושים תשובה, והקדוש ברוך

הוא בא ופורע משונאיהם של ישראל. מה עלי לעשות - לברוח!

)ירושלמי סנהדרין יא, ה(

אכן, מצפה הנביא לחטאם של אנשי נינוה - וזאת מתוך אהבתו את עמו. אין הוא רוצה

שיהיו אנשי נינוה מזכרת עוון לישראל שאינם שבים בתשובה, ואינו רוצה שיהיו כלי

משחית נגד ישראל.

ואת שני נימוקם אלה אין ה' מקבל. וכאשר יונה מצטער על הקיקיון שאינו נותן עוד צל,

אומר לו הקדוש ברוך הוא:

"אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו,

שבין לילה היה ובין לילה אבד,

ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה,

אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו,

ובהמה רבה?"

שניים הם, אם כן, השבים בתשובה בספר יונה: האשורים אנשי נינוה, ויונה הנביא עצמו.

תכליתו של ספר זה היא להצביע על התשובה כדרך חיים, ועל ההכרה שהכירו המלחים

לפני זרקם את יונה לים: "אתה ה', כאשר חפצת - עשית!"