|
א. הקדמה: מעשה אמנון ותמר הוא אחד הסיפורים הקשים בספר שמואל, השיעור כאן מתמקד בעיקר בנקמה של אבשלום באמנון ובשאלת הלגיטימיות שלה.
ב. קריאת הסיפור ועבודה עצמית
ג. אבשלום נוקם באמנון - 1. שאלות דריכה: האם הדמויות חשבו שזה בסדר? · האם אבשלום חשב שזה בסדר? · האם דוד חשב שזה בסדר? · האם העבדים חשבו שזה בסדר?
2. נקמת אבשלום - כג וַיְהִי, לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם, בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם-אֶפְרָיִם; וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם, לְכָל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. כד וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ; יֵלֶךְ-נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו, עִם-עַבְדֶּךָ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְשָׁלוֹם, אַל-בְּנִי אַל-נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ, וְלֹא נִכְבַּד, עָלֶיךָ; וַיִּפְרָץ-בּוֹ וְלֹא-אָבָה לָלֶכֶת, וַיְבָרְכֵהוּ. כו וַיֹּאמֶר, אַבְשָׁלוֹם, וָלֹא, יֵלֶךְ-נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי; וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ. כז וַיִּפְרָץ-בּוֹ, אַבְשָׁלוֹם; וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת-אַמְנוֹן, וְאֵת כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
שאלות: · א. לאחר כמה זמן אבשלום עורך מסיבה? איך עובדה זו משפיעה על ההבנה שלנו את המעשה של אבשלום? האם הוא היה ספונטני או מתוכנן? · ב. האם לדעתכם אבשלום רצה שדוד יגיע לחגיגה? · ג. מהי תגובתו של דויד לבקשתו של אבשלום לשלוח את אמנון לחגיגה? מדוע לדעתכם הוא מגיב כך? כח וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת-נְעָרָיו לֵאמֹר, רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב-אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת-אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ--אַל-תִּירָאוּ: הֲלוֹא, כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם--חִזְקוּ, וִהְיוּ לִבְנֵי-חָיִל. כט וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, לְאַמְנוֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, אַבְשָׁלוֹם; וַיָּקֻמוּ כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל-פִּרְדּוֹ--וַיָּנֻסוּ. ל וַיְהִי, הֵמָּה בַדֶּרֶךְ, וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה, אֶל-דָּוִד לֵאמֹר: הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת-כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד. {פ}
שאלות: · מה תוכן הדברים של אבשלום לאנשיו? מדוע לדעתכם אבשלום נדרש להפציר באנשיו להרוג את אמנון? · מדוע לדעתכם בני המלך האחרים בורחים לאחר רצח אמנון?
לא וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה; וְכָל-עֲבָדָיו נִצָּבִים, קְרֻעֵי בְגָדִים. לב וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן-שִׁמְעָה אֲחִי-דָוִד וַיֹּאמֶר, אַל-יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל-הַנְּעָרִים בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ--כִּי-אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת: כִּי-עַל-פִּי אַבְשָׁלוֹם, הָיְתָה שׂוּמָה, מִיּוֹם עַנֹּתוֹ, אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ. לג וְעַתָּה אַל-יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל-לִבּוֹ, דָּבָר לֵאמֹר, כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מֵתוּ: כִּי-אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת. שאלות: · כיצד דוד מגיב לשמע המעשה? מהי לדעתכם תגובה ראויה למעשה? לד וַיִּבְרַח, אַבְשָׁלוֹם; וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה, אֶת-עֵינָו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם-רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו, מִצַּד הָהָר. לה וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה בְנֵי-הַמֶּלֶךְ בָּאוּ: כִּדְבַר עַבְדְּךָ, כֵּן הָיָה. לו וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וְהִנֵּה בְנֵי-הַמֶּלֶךְ בָּאוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ; וְגַם-הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עֲבָדָיו, בָּכוּ, בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד. לז וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, כָּל-הַיָּמִים. לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. לט וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת אֶל-אַבְשָׁלוֹם: כִּי-נִחַם עַל-אַמְנוֹן, כִּי-מֵת. שאלות: · על מי דוד מתאבל? איך דוד מרגיש כלפי אבשלום? *** 3. שאלות דריכה: האם הדמויות חשבו שזה בסדר לרצוח את אמנון? (הוכיחו מהטקסט) · האם אבשלום חשב שזה בסדר? א. תכנון – ב. הפצרה – ג. דבריו לתמר – . ד. חוסר הנכונות של דוד לפעול – לפעול.
· האם דוד חשב שזה בסדר? א. מענה רפה לבקשת אבשלום – ב. אי גינוי – ג. בכי ואבל –
· האם העבדים חשבו שזה בסדר? א. הפצרתו של אבשלום - שאלות ותשובות על פרק יג
ב. כיצד ניסתה תמר לעכב את אמנון מלממש את רצונו? ת. א. יונדב היה רעו של אמנון, בנו של שמעה אחי דוד, דהיינו אחיינו של דוד ובן דודו של אמנון. שני ההקשרים בהם מוזכר בפרק הם: 1. עצתו "לטובת" אמנון, 2. נסיונו להמעיט בתחושה הרעה של דוד לגבי מות אמנון. ב. תמר ניסתה לפנות אל המצפון שלו "ואני אנה אוליך את חרפתי", אל ההיגיון שלו (לא יצא לך טוב מזה, אתה תחשב כאחד הנבלים), ולומר דברים שיעזרו לה למשוך זמן "דבר נא אל המלך כי לא ימנעך ממני".
ב. כיצד היה דוד להתייחס למעשי אדוניה, וכיצד השפיע יחס זה על מעשי אדוניהו? ת. א. 1. דוד שמע וחרה לו מאוד, אך לא מסופר שהעניש את אמנון או שגינה אותו.
זמן מה החל להתגעגע אל אבשלום, שברח כי ניחם על אמנון. ב. מל"א א, ו: "ולא עצבו (הוכיחו, הענישו) אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית", ומשום כך הרשה לעצמו אדוניה להתנשא לומר שהוא ימלוך אחרי דוד, ולהתחיל בהכנות לכך.
ב. כיצד נימק דוד את סירובו להיענות לבקשת אבשלום? ת. א. אבשלום ניצל יום של חגיגה ורצון טוב, זמן גז הצאן. הוא לקח עמו את שאר בני המלך, וביקש מדוד לבוא עם עבדיו להשתתף עמם בחגיגת גז הצאן. סירובו של דוד לבוא היה ככל הנראה צפוי, ובשלב זה ביקש אבשלום כי אמנון יבוא אתם במקומו. דוד חשד ברעיון זה, כי ידע שאבשלום לא מדבר עם אמנון ושאל "למה ילך עמך", אולם שלושה דברים שכנעוהו: הפצרתו הנוספת של אבשלום, העובדה "שרצה" קודם לכן שדוד עצמו יבוא עמם, והעובדה שגם שאר בני המלך יהיו שם. משום כך סבר שלא יאונה לאמנון כל רע והתיר זאת. ב. דוד נימק את אי נכונותו לבוא באמירה שאינו רוצה להכביד על אבשלום.
ב. מה אמר יונדב לדוד לאחר הגיע דבר השמועה, ומה היתה מטרתו בדבריו אלו? ת. א. המידע המוטעה היה שכל בני המלך מתו. ב. יונדב אמר לדוד שאמנון לבדו מת, כי היה הדבר מאת אבשלום שמחשבת הנקמה מאמנון היתה בלבו מיום ענותו את תמר אחותו. אל לדוד להאמין לשמועה שכל בני המלך מתו, כי אמנון לבדו מת. מטרתו היתה לעודד את דוד עד כמה שניתן במצב זה ע"י הבאת העובדות הנכונות: אזכור העובדה שאמנון לבדו מת ולא כל בני המלך, אזכור הגורם לכך (אבשלום) ואזכור הסיבה שגרמה לאבשלום לעשות זאת.
ב. מה היה יחסו של דוד לאבשלום לאחר הריגת אמנון לפני פרוץ המרד, מה היה יחסו לאבשלום לאחר חזרתו מגשור לפני פרוץ המרד, ומה היה יחסו לאבשלום לאחר פרוץ המרד? ת. א. לאחר שהרג את אמנון ברח אבשלום לגשור. ב. דוד לא ראה את אבשלום שלוש שנים. במשך הזמן החל להתגעגע אליו כי ניחם על מות אמנון, אך לא עשה כל ניסיון להשיב את אבשלום אליו. לאחר דברי האשה החכמה מתקוע, שלח דוד את יואב להשיב את אבשלום, אך לא הסכים לראות את פניו. לאחר שנתיים נוספות, קרא אבשלום אל המלך שיראהו או שימיתהו אם יש בו עוון, ואז נתרצה דוד וראה את פניו. לאחר המרד וכל מה שעבר דוד בעקבותיו עדיין גברו רגשותיו האבהיים וקרא ליואב, אבישי ואיתי לא להרוג את אבשלום. יואב לא שמע לו, ודוד ביכה את מותו. |
אונס בבית המלך
ויצר לאמנון להתחלות - התחזה למי שלוקה בבריאותו, עשה עצמו חולה. אמנון הצטער וסבל עד שהרגיש חולה
ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה - יפלא בעיני = נראה כבלתי-אפשרי,
נמנעת ממנו האפשרות לעשות משהו לתמר
שאלה 1
בפסוקים א- ב
א. מהו הזמן
ב. מהו המקום
ג. מיהן הדמויות ?
ד. מהי הבעיה?
שאלה 2
רצח בבית המלך
פס' כג לט - רצח אמנון
יז. שמ"ב יג - נקמת אבשלום בעקבות מעשה אמנון בתמר
|
שמואל ב' , פרק י"ד – האישה החכמה מתקוע (פסוקים 1-2) אחרי שלוש שנים של פרדה (י"ג, 39), דוד מתגעגע לבנו אבשלום, אבל לפי החוק יש לכפר על דמו של הנרצח בהריגת הרוצח. זהו מנהג גאולת הדם. יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד , מתערב להשבת אבשלום לבית דוד, ומגייס לשם כך אישה חכמה מהעיר תקוע אשר ביהודה. הוא מנחה אותה להשתמש במשל שיפוטי כדי לעזור לדוד להגיע להחלטה. בדברי האישה החכמה מתקוע באה לידי ביטוי ההתנגדות למנהג גאולת הדם, כלומר, לעונש מוות לרוצח. גאולת דם, לדבריה, מרבה את שפיכות הדמים, ובמקרה של אחים – מרבה את סבלם של ההורים. זו הפעם השנייה שמציגים בפני דוד משל שיפוטי שבו הוא צריך לחרוץ דין מבלי שידע שמדובר בו ובהתנהגותו. הפעם הראשונה הייתה כשאמר לו נתן הנביא את משל כבשת הרש.
ניתן לחלק את הקטע לחמישה חלקים: 1-4: יואב שולח את האישה החכמה מתקוע לדוד. 5-7: המשל השיפוטי. 8-11: דוד חורץ את גורל הרוצח. 12-17: הנמשל. 18-20: דוד מבין שיואב הוא זה ששלח את האישה. פרושי מילים: פסוק 6 – "וינצו" – רבו זה עם זה. פסוק 7 – "וכיבו את גחלתי אשר נשארה" – זהו ביטוי ציורי. הבן שנשאר לאלמנה הוא כמו גחלת שנשארה מהאש. הוא כל מה שנשאר לה. "לבלתי שים לאישי שם ושארית על פני האדמה" – שלא ייזכר שמו של בעלי. ששמו וזכרו יימחו מעל פני האדמה. פסוק 9: "עלי אדוני המלך העון ועל בית אבי" – האישה משחררת את המלך מתוצאות מעשה הרצח. פסוק 13: "נדחו" – שנמצא רחוק ממנו, במקום נידח. שימו לב: המילים - "שימו שם ושארית" בפסוק 7 יוצרים מצלול (אליטרציה). מהו מצלול? עיצור או הברה החוזרים בתחילת שתי מילים או יותר בזו אחר זו. לדוגמא: "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" (שמות ט"ו 9) העיצור "א" מופיע בחמש מילים הבאות אחת אחרי השנייה.
קראו פסוקים 1-11 וענו על השאלות הבאות: 1. הסבירו במילים שלכם את ההנחיות שנתן יואב לאישה החכמה. 2. מהם שני האסונות שקרו לאישה (לדבריה) ומהו האסון שעומד לקרות? 3. מהם שני האסונות שקרו לדוד ומהו האסון שעומד לקרות? 4. בתגובת דוד לאישה יש הדרגתיות. הסבירו את ההדרגתיות בשלושת השלבים של תגובת דוד. פסוקים 12- 17 הנמשל. תחילה קראו פסוקים אלה בתנ"ך ואחר כך עיינו בהסברים הבאים: בפסוקים 12-14 מבהירה האישה לדוד כי לאחר שנשבע למנוע את גאולת דם בנה, עליו לסלוח לבנו. דברי האישה מנוסחים כנאום חוכמתי, ולכן הקטע קשה. להלן פירושו: האישה אומרת לדוד: אם חשבתה שאסור לפגוע בבני הנותר, מדוע אתה חושב שעם ישראל ("עם אלוהים") יסכים שאתה המלך תעשה כך לבנך ותמנע את חזרתו מארץ נכר ("לבלתי השיב המלך את נדחו")? הרי כל בני האדם ימותו בסופו של דבר ("כי מות נמות"). את אלו שמתו – ממילא אי אפשר להחזיר ("וכמים הניגרים ארצה אשר לא יאספו" – כפי שאי אפשר להחזיר מים שנספגו באדמה). אלוהים לא נושא פנים (לא מעדיף) ("ולא ישא אלוהים נפש") לאף אדם ולא מוותר לו על המוות – כולם ימותו, ולכן אין למנוע מהרוצח כפרה (לבלתי ידח ממנו נדח)
בפסוקים 15-17 מסבירה האישה לדוד מדוע קשרה את עניינה עם עניין אבשלום. כשרצתה לפנות אל המלך כסמכות משפטית עליונה שיעזור לה להציל את בנה, הפחידה אותה משפחתה ("יראוני העם") שאין סיכוי שהמלך יעזור לה, כי הרי במקרה דומה, עם הבן שלו, הוא מחמיר. ועכשיו, אחרי שדוד פסק לטובתה, היא מברכת אותו, מקווה שפסיקתו תביא מנוחה ורגיעה לאבשלום ("יהיה נא דבר אדוני המלך למנוחה"), ומשווה את חוכמתו של דוד לחוכמת מלאך אלוהים. קראו פסוקים 18-20 וענו על השאלות הבאות: 5. יואב בחר באישה מתקוע, משום שהייתה מפורסמת בחוכמתה. הסברו כיתד חוכמתה של האישה באה לידי ביטוי בסיפור. 6. מדוע דוד חושד שיד יואב בדבר (פסוק 19)? האם ה"חשד" הוא לזכותו של יואב או לגנותו? הסבירו. 7. במה דומה התנהגותו של יואב בקטע זה להתנהגות נתן לאחר חטא דוד עם בת שבע ואוריה (פרק י"א). אבשלום מוחזר לירושלים (פסוקים 21-33) תחילה קראו פסוקים אלה בתנ"ך. להבנת הקטע היעזרו במידע המופיע בדף זה.
ענו על השאלות הבאות: 8. לאבשלום נולדו שלושה בנים ובת אחת. המחבר המקראי אינו מציין את שמות הבנים. לבתו קרא "תמר". אין זה ממנהגו של המחבר המקראי לציין את שמות הבנות, אם כן יש לכך חשיבות. מה אפשר לדעתכם, ללמוד מציון שמה של תמר בכתוב? נמקו את דבריכם. 9. שלוש פעמים מדגיש הכתוב שדוד ואבשלום אינם נפגשים פנים אל פנים (24,28). מה מסמלת הפגישה פנים אל פנים ומדוע, לדעתכם, מסרב דוד לראות את אבשלום. 10. כשפגה סבלנותו של אבשלום, הוא פונה אל יואב על מנת שיעזור לו להיפגש עם אביו. יואב מסרב בתקיפות להיענות לבקשתו. המחבר המקראי אינו מסביר את הסיבה לסירובו. מדוע , לדעתכם, מסרב יואב, שכל כך השתדל לפייס בין דוד לאבשלום, לבקשת אבשלום? 11. מה ניתן ללמוד על אופיו של אבשלום מתגובתו לסירוב של יואב לפנות לדוד? 12. אבשלום מתואר כגאוותן. הסבירו כיצד התנהגותו בפסוקים 28-32 ממחישה את גאוותנותו. 13. חלפו חמש שנים מאז הרצח. במשך שלוש שנים ישב אבשלום בגשור, ועוד שנתיים בביתו בירושלים מבלי לפגוש את דוד אביו. א. הציעו לדוד מה כדאי לו לעשות. נמקו את הצעתכם. ב. קראו פסוק 33 והסבירו במילים שלכם מה עשה דוד? עבדות, חירות, עצמאות – רכס. |
יז. שמ"ב יג - נקמת אבשלום בעקבות מעשה אמנון בתמר
|
א. הקדמה: מעשה אמנון ותמר הוא אחד הסיפורים הקשים בספר שמואל, השיעור כאן מתמקד בעיקר בנקמה של אבשלום באמנון ובשאלת הלגיטימיות שלה.
ב. קריאת הסיפור ועבודה עצמית דף העבודה עוסק בהתרחשות עד פס' 22, כלומר בסיפור האונס, עד לתגובת אבשלום. לצפייה והורדה של דף העבודה, לחץ כאן.
ג. אבשלום נוקם באמנון - קריאה ודיון (פס' 23-39) 1. שאלות דריכה: האם הדמויות חשבו שזה בסדר? · האם אבשלום חשב שזה בסדר? · האם דוד חשב שזה בסדר? · האם העבדים חשבו שזה בסדר?
2. נקמת אבשלום - קריאה ופירוש בכיתה (עם התלמידים) כג וַיְהִי, לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם, בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם-אֶפְרָיִם; וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם, לְכָל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. כד וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ; יֵלֶךְ-נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו, עִם-עַבְדֶּךָ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְשָׁלוֹם, אַל-בְּנִי אַל-נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ, וְלֹא נִכְבַּד, עָלֶיךָ; וַיִּפְרָץ-בּוֹ וְלֹא-אָבָה לָלֶכֶת, וַיְבָרְכֵהוּ. כו וַיֹּאמֶר, אַבְשָׁלוֹם, וָלֹא, יֵלֶךְ-נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי; וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ. כז וַיִּפְרָץ-בּוֹ, אַבְשָׁלוֹם; וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת-אַמְנוֹן, וְאֵת כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
שאלות: · א. לאחר כמה זמן אבשלום עורך מסיבה? איך עובדה זו משפיעה על ההבנה שלנו את המעשה של אבשלום? האם הוא היה ספונטני או מתוכנן? אבשלום עורך את המסיבה לאחר שנתיים, מכאן ניתן ללמוד שמדובר בנקמה מתוכננת שאיננה תוצאה של סערת רגשות בלבד אלא של מחשבה ותכנון. · ב. האם לדעתכם אבשלום רצה שדוד יגיע לחגיגה? קשה לענות על השאלה כי אין לכך הסבר ברור בטקסט, אולם סביר להניח שנוכחותו של דוד הייתה מקשה על אבשלום לנקום באמנון ועל כן הוא העדיף שאביו ייעדר מהחגיגה. · ג. מהי תגובתו של דויד לבקשתו של אבשלום לשלוח את אמנון לחגיגה? מדוע לדעתכם הוא מגיב כך? דוד תוהה מדוע אבשלום רוצה בנוכחותו של אמנון, ייתכן והדבר היה נראה תמוה בעיניו, בעקבות הדם הרע שהיה בין השניים. *** כח וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת-נְעָרָיו לֵאמֹר, רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב-אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת-אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ--אַל-תִּירָאוּ: הֲלוֹא, כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם--חִזְקוּ, וִהְיוּ לִבְנֵי-חָיִל. כט וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם, לְאַמְנוֹן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה, אַבְשָׁלוֹם; וַיָּקֻמוּ כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל-פִּרְדּוֹ--וַיָּנֻסוּ. ל וַיְהִי, הֵמָּה בַדֶּרֶךְ, וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה, אֶל-דָּוִד לֵאמֹר: הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת-כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד. {פ}
שאלות: · מה תוכן הדברים של אבשלום לאנשיו? מדוע לדעתכם אבשלום נדרש להפציר באנשיו להרוג את אמנון? אבשלום קורא לאנשיו להיות אמיצים ולא לפחד, נראה שהוא נדרש להפציר באנשיו משום שמדובר ברצח של בן המלך. מי שרוצח את בן המלך מסתכן בעונש מוות. · מדוע לדעתכם בני המלך האחרים בורחים לאחר רצח אמנון? משום שהם סבורים שמדובר בהפיכה של אבשלום נגד מלכות דוד ועל כן הם סבורים שגם להם נשקפת סכנה מאבשלום. *** לא וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה; וְכָל-עֲבָדָיו נִצָּבִים, קְרֻעֵי בְגָדִים. לב וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן-שִׁמְעָה אֲחִי-דָוִד וַיֹּאמֶר, אַל-יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל-הַנְּעָרִים בְּנֵי-הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ--כִּי-אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת: כִּי-עַל-פִּי אַבְשָׁלוֹם, הָיְתָה שׂוּמָה, מִיּוֹם עַנֹּתוֹ, אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ. לג וְעַתָּה אַל-יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל-לִבּוֹ, דָּבָר לֵאמֹר, כָּל-בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מֵתוּ: כִּי-אם אַמְנוֹן לְבַדּוֹ, מֵת. שאלות: · כיצד דוד מגיב לשמע המעשה? מהי לדעתכם תגובה ראויה למעשה? דוד מתאבל על אמנון.*** לד וַיִּבְרַח, אַבְשָׁלוֹם; וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה, אֶת-עֵינָו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם-רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו, מִצַּד הָהָר. לה וַיֹּאמֶר יוֹנָדָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה בְנֵי-הַמֶּלֶךְ בָּאוּ: כִּדְבַר עַבְדְּךָ, כֵּן הָיָה. לו וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, וְהִנֵּה בְנֵי-הַמֶּלֶךְ בָּאוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם, וַיִּבְכּוּ; וְגַם-הַמֶּלֶךְ, וְכָל-עֲבָדָיו, בָּכוּ, בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד. לז וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, כָּל-הַיָּמִים. לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. לט וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת אֶל-אַבְשָׁלוֹם: כִּי-נִחַם עַל-אַמְנוֹן, כִּי-מֵת. שאלות: · על מי דוד מתאבל? איך דוד מרגיש כלפי אבשלום? לפי הכתוב דוד מתאבל בשל בריחתו של אבשלום, נראה שדוד אוהב מאוד את בנו אבשלום למרות מעשהו. ***3. שאלות דריכה: האם הדמויות חשבו שזה בסדר לרצוח את אמנון? (הוכיחו מהטקסט) · האם אבשלום חשב שזה בסדר? א. תכנון – ניכר כי אבשלום תכנן את המעשה היטב. ב. הפצרה – אבשלום הפציר באנשיו להרוג את אמנון. ג. דבריו לתמר – ניכר כי אבשלום תכנן את הדבר זמן רב מראש. ד. חוסר הנכונות של דוד לפעול – דוד אמנם כעס אך לא בא למצות את הדין עם המעשה הנפשע של אמנון ולכן אבשלום נאלץ לפעול.
· האם דוד חשב שזה בסדר? א. מענה רפה לבקשת אבשלום – דוד אמנם תוהה מדוע אבשלום רוצה שאמנון יגיע אך הוא מוותר לאבשלום. ייתכן ודוד מודע לכך שאבשלום ינקום באמנון בדרך זו או אחרת. ב. אי גינוי – דוד אמנם מצטער על מות בנו ובוכה אך אין גינוי מצדו על הדברים, זאת לעומת מעשהו של אמנון שעליו נאמר "ויחר לו". ג. בכי ואבל – ניכר כי דוד כן מצטער על המעשה ורואה בו פשע שהרי הוא בוכה ונוקט במנהגי אבל.
· האם העבדים חשבו שזה בסדר? א. הפצרתו של אבשלום - ניכר כי הפצרתו של אבשלום מעידה שלעבדי אבשלום היה קשה לבצע את הפקודה שהורתה להרוג את יורש המלך.
|
