שמואל א פרק יז

א וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה

גמרא:יבמות דף עו עב'
גמרא: והוינן בה: מנא הני מילי שנקבותיהן של עמון ומואב מותרות מיד?  וכדי לפרש ענין זה, מביאה הגמרא עתה את המשא ומתן שהיה על כשרותו של דוד לבוא בקהל עקב היותו מזרעה של רות המואביה, אשתו של בועז. שנאמר "ובועז הוליד את עובד. ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד [סוף רות]" אמר. פירש רבי יוחנן: דאמר קרא: "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה. ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שמו. ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים. והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים. והוא [דוד] מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה, גלית הפלשתי שמו, מגת ממערכות פלשתים. ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה. ויאמר דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב - הוא יצילני מיד הפלשתי הזה. ויאמר שאול אל דוד: לך, וה' יהיה עמך. וילבש שאול את דוד את מדיו, ונתן קובע נחושת על ראשו. ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את הפלשתי, וימיתהו, וחרב אין ביד דוד. וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי, אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי". ועל כרחנו צריכים אנו לפרש את שאלתו של שאול באופן אחר מפשוטו, שהרי: וכי לא ידע ליה[לא הכירו] שאול לדוד? והכתיב בפרק הקודם: ויבוא דוד אל שאול ויעמוד לפניו ויאהבהו מאד, ויהי לו נושא כלים. אלא, שמא תאמר: לא על דוד שאל שאול, אלא אאבוה דדוד קא משאיל שאול, וכמו שאמר: "בן מי זה הנער".  אף זו אי אפשר. שהרי: וכי את אביו של דוד לא ידע ליה שאול?! והכתיב: באותו פרק כשהכתוב מתאר מי הוא דוד: "ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי, ולו שמונה בנים והאיש [ישי] בימי שאול זקן בא באנשים". ואמר פירש רב, ואיתימא רבי אבא את הפסוק: זה ישי אבי דוד, שנכנס באוכלוסא [שר על ששים ריבוא], ויצא באוכלוסא. וכיון שהיה שר במלכותו של שאול, ודאי הכירו שאול. אלא, ודאי מתוך שהיה ברור לו לשאול שדוד יהא מלך, או לכל הפחות אדם חשוב [וכדמפרש ואזיל], הכי קאמר שאול לאבנר: זיל שאל על אבותיו הראשונים של דוד: אי מפרץ אתי [האם דוד מזרעו של פרץ בן יהודה הוא], אי מזרח [בנו של יהודה] אתי כי אי מפרץ אתי - מלכא הוי [מלך יהא דוד], כי על כן נקרא שמו "פרץ", שהמלך פורץ גדרות של אחרים לעשות לו דרך קצרה מביתו לפרדסו או כרמו, ואין ממחין בידו. ואי מזרח אתי -חשיבא בעלמא הוי [יהא דוד אדם חשוב בלבד]. מאי טעמא אמר ליה שאול לאבנר: "שאל עליה"? כלומר: למה היה ברור לו לשאול בדוד שיהא מלך או חשוב, עד שביקש לידע את יחוסו? כי סימני מלכות ראה שאול בדוד. דכתיב: וילבש שאול את דוד, מדיו כמדתו כלומר: בגדיו של שאול היו מתאימים למדתו של דוד בדרך נס [מהרש"א]. וכתיב ביה בשאול, כלומר: אף שנאמר על שאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ובדרך הטבע לא היו תואמים בגדיו את מדותיו של דוד, בכל זאת אירע נס והתאימו בגדי שאול לדוד. אמר ליה דואג האדומי לשאול: עד שאתה משאיל [שואל ומתעניין לדעת] עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו - שאל עליו: אם בכלל ראוי הוא לבוא בקהל, אם לאו!? [7] - מאי טעמא יש לפקפק בדבר כשרותו של דוד? כיון דקאתי דוד מרות המואביה, ונמצא שאף דוד פסול לבוא בקהל. [8]8. א. הטעם שרצו לפסול את דוד אף על גב שמצד אביו ישראלי הוא ולא מואבי, היינו משום דהלך באב ואם אחר הפסול, ראה סוגיית הגמרא לקמן עח א וב. ב. תמה המהרש"א [בחידושי אגדות לקמן עז א ד"ה כתנאי]: מה שייך לפקפק בדבר שתהא רות אסורה, והרי בועז הוא זה שנשאה ו"בועז זה אבצן והיה שופט את ישראל כמה שנים כמפורש בקרא, ואיך נשא פסולי הקהל ברבים כמו שכתוב, ויקח עשרה אנשים"! וראה עוד שם שהאריך בדבר. ויסוד תירוצו הוא, שבועז עשה כן משום יבום שכתב הרמב"ן [בפרשת וישב במעשה יהודה ותמר], שהוא שייך בכל הקרובים, ועל כן בא עשה של יבום ודחה את לא תעשה "לא יבא עמוני". ראה עוד שם שהאריך יותר. וכבר תמהו האחרונים, שודאי אין עשה לאחר מתן תורה אלא מה שאמרה תורה שייבם אח את אשת אחיו, אבל לא שייבם את אשת קרוביו האחרים, ואיך יידחה הלאו! וראה עוד בחידושי מרן רי"ז הלוי בחידושיו על מגילת רות, ולפי דבריו חושבים היו דואג וסייעתו כי בועז התיר אותה מעצמו על ידי דרשה "עמוני ולא עמונית", ועל כן יכולים היו לחלוק על כך ולפרוך את הדרשה כמבואר בהמשך דברי הגמרא, ואולם בסופו של דבר התברר שיסוד ההיתר הוא מהלכה למשה מסיני, וכפי שיתבאר בגמרא לקמן עח א ובהערות. אמר ליה אבנר: הרי תנינא: כתיב "לא יבוא "עמוני" בקהל ה'". ודרשינן: עמוני ולא עמונית. וכן דרשינן "מואבי" ולא מואבית! והואיל ודוד מן המואבית הוא בא, אין לפקפק בכשרותו. אמר ליה דואג: אלא מעתה שאתה דורש "עמוני" ולא עמונית, שמא תדרוש גם לא יבוא ממזר בקהל ה', ולא ממזרת!? אמר ליה אבנר: הרי "לא יבוא ממזר" כתיב, ונוטריקון הוא: "מום זר", ללמדך: כל שיש בו מום של "זרות", שאין תפיסת קידושין בין הוריו לפי שהם זרים זה לזו, הרי הוא אסור לבוא בקהל. ואף הנקבה אסורה, כיון שנבעלה אמה ממי שהיה זר ונכרי אצלה [ריטב"א בהבנת רש"י]. עוד הקשה לו דואג: אלא מעתה, שמא גם תדרוש: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם, דור שלישי, יבוא להם בקהל ה'" - מצרי לא מצרית?! אמר ליה אבנר: שאני הכא, בעמוני, דמפרש טעמא דקרא: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" ולכן. אין הנקבות אסורות, כי רק דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם, [וראה תוספת ביאור בהערות [9]9. ביארו הראשונים, שעמונית בלבד היא שאסורה משום שלא קידמו בלחם ומים, אבל המואבים קידמו, וכמו שנאמר [דברים ב, כח כט]: "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, כאשר עשו לי וגו' והמואבים היושבים בער". וטעם איסור המואבי הוא משום "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור לקללך" [דברים כג ה], וכיון שרות מואבית היתה, עיקר הטעם שהיא מותרת הוא משום שאין דרכה של אשה לשכור, וכמבואר בירושלמי [ראה ריטב"א, ובכל מה שהביא]. והמאירי כתב: שלא קידמו אלא אותם מואבים שבער, והם מיעוט שבהם, ונידונו כולם אחר הרוב. והוסיף עוד המאירי: ושמא תאמר ובשכירות בלעם מיהא מה חטאו והלא בלק הוא ששכר. כבר ידעת, שכך הוא מתכסיסי הדת, להיות המלך נענש על עוון העם והעם על עוון המלך, מפני שהמלך יש לו למחות בעם וכלל העם למחות במלך, וכמו שנענשו על ידי דוד במנין העם. ]. אמר ליה דואג: מכל מקום היה להם - לעמונים - לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים. ומאחר שאף הנשים לא קידמו את ישראל, אסרה התורה אף את הנשים. אישתיק אבנר. מיד - "ויאמר אבנר: חי נפשך המלך, אם ידעתי. ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם". והרי התם [בפנייתו הקודמת של שאול לאבנר], קרי ליה שאול לדוד "נער" [כדכתיב: וכראות שאול, אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה "הנער"], ואיו הכא קרי ליה "עלם"? אלא ודאי, הכי קא אמר ליה שאול: הלכה "נתעלמה" ממך אם מותר דוד לבוא בקהל. צא ושאל בבית המדרש. שאל אבנר בבית המדרש: האם עמונית ומואבית אסורות.אמרו ליה לאבנר בבית המדרש: כתיב: "לא יבוא עמוני", הרי למדת: עמוני ולא עמונית. וכתיב: "מואבי" ולא מואבית.
חברותא - יבמות-דף עז - א