x
בניית אתרים בחינם

myMail@2all.co.il | 1800-123456789

תורה


סרטון דש מהלך חיזקיהו 

   
          שי      תלתן   תנך   תנך  תנך ביאור  מפות   הזמן  ציר הזמן      פרשנות המקרא      ציר זמן עברי   קישור לולאות  רמבן


בס"ד
שמות פרק ב

קרא את הפרק ונסה להשיב על השאלות:

1. כמה חלקים יש בפרק? 4.

2. תן כותרת לכל חלק!

            א. חלק א': משה נולד

            ב. חלק ב': __

            ג. חלק ג': ___

            ד. חלק ד': ____

3. השלם: בפרק ב' נולד _____ מושיען של ישראל.אימו אינה יכולה להסתירו עוד, ולכן בגיל ________ היא שמה אותו בתיבה. אחותו שומרת עליו מרחוק, וכשבת ____ מגלה את התיבה, אחותו מציעה לה __________. בת פרעה מאמצת את ההצעה ואחותו קוראת לאימו של משה, והוא נשאר בביתו עד שהוא גדל ואז בת פרעה מביאה אותו לבית פרעה.

4. משה רואה מצרי מכה יהודי, מהי תגובתו? __________

5. משה רואה יהודי מכה יהודי, מהי תגובתו?_______

6. מדוע משה מבדיל בין ההכאות? ________

7. מדוע משה בורח למדיין? ________

8. בנותיו של יתרו יודעות שהוא יהודי? הוכח! ________________

9. משה מתיישב במדיין ומתחתן עם _______

10. תאר בלשונך מה קורה בסוף פרק ב'! ____________

שאלות
1) ציינו את הפעולות שעושה אם משה להצלת בנה
2) 

שמות פרק ב'

 

טענות מרים לעמרם להחזרת יוכבד

פרק ב' הוא המשכו של פרק א', המסתיים בגזרת פרעה "כל הבן היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".  מהכלל יורדים לפרט מגזרה על עם מסופר לנו על משפחה אחת, מבית לוי, איך היא מתייחסת לגזרה.

פרק א' מסתיים בחוסר תקווה וייאוש מצו המוות, בפרק ב' יש אור שמפציע מבעד לחשכה.

 

 "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב,א) '"וילך איש מבית לוילהיכן הלך?אמר רב יהודה בר זבינאשהלך בעצת בתותנאעמרם גדול הדור היה כיון שראה שאמר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהואמרלשוא אנו עמליןעמד וגירש את אשתועמדו כולן וגירשו את נשותיהןאמרה לו בתואבאקשה גזירתך יותר משל פרעהשפרעה לא גזר אלא על הזכריםואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבותפרעה לא גזר אלא בעוה"זואתה בעוה"ז ולעוה"בפרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימתאתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימתשנאמר(איוב כבכח) "ותגזר אומר ויקם לך". עמד והחזיר את אשתועמדו כולן והחזירו את נשותיהן' (סוטה יב,א). מה הכוונה שגזר על העוה"ז והעוה"ב?- רש"י מסביר: 'אלא בעולם הזה שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעוה"באתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבאשכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא'.


"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי" (שמות ב, א) –

לְהֵיכָן הָלַךְ?

אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר זְבִינָא: שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ.

תְּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל הַדּוֹר הָיָה,

כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב),

אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים.

עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.

עָמְדוּ כֻּלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם.

אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְּזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה,

שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים,

וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת;

פַּרְעֹה לֹא גָּזַר אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא;

פַּרְעֹה הָרָשָׁע – סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ, סָפֵק אֵין מִתְקַיֶּמֶת,

וְאַתָּה צַדִּיק – בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵרָתְךָ מִתְקַיֶּמֶת.

עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ;

עָמְדוּ כֻּלָּם וְהֶחֱזִירוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.

 


מרים הנביאה 
אמנם הגיבור הראשי של פרשת יציאת מצרים הוא ללא ספק משה, אך ישנם לא מעט קווים פמניסטים בסיפור יציאת מצרים. 
בתקופת הדיכוי הכבד, שמגיע לשיאו בהשלכת הבנים לים ("כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"), מתבלטות באומץ רוחן שתי המיילדות שפרה ופועה, המפירות את הגזירה. המשך הקו הזה של נשים מצילות חיים, אנו רואים בדמותן של מרים ואמו של משה וגם בדמותה של בת פרעה. הן מתאחדות למפעל משותף של הצלת חיים.

פס' 1-10 הולדת משה

 

חילופי כינויים התורה לא מתארת את רגשותיהם של הגיבורים, אך לפי הכינויים השונים של הגיבורים, אפשר לדעת מה יחסו של הגיבור למכונה.

יש כינויים של הגיבור ויש כינויים של המספר.

 

כינויים לאם משה:

"בת לוי" – ייחוסה המשפחתי

האישה" – בעת מילוי יעודה הנשי"

"אישה מינקת מן העיבריות" – שפחה לבת פרעה

"אם הילד" – כך מכנ אותה המספר.

 

לאחר לידת אמו של משה כתוב  וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

 למה הכוונה ? כִּי-טוֹב הוּא:

1. נאה

2. בריא וחזק

3.תינוק שאינו מרבה לבכות

4. כשנולד נתמלא הבית אור, כלומר הוא ילד מיוחד. (רש"י)

 

 

וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר (ב 3)

המילה תיבה מזכירה את תיבת נוח (בראשית ו) מה המשותף ?

 

 

הלשון בסיפור נוח "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" (ו4) מקבילה ללשון בסיפור תיבת משה:  "ותחמרה בחימר ובזפת".

בימי שעבוד מצרים היו ישראל קרובים לכליה כמו דור המבול בשעתם, והילד שהיה בתיבה הצילם כשם שנוח הציל את דורו.

 

המילה ותשם חוזרת בפסוק פעמים – מילה מנחה – הבאה להדגיש את העדינות והזהירות שבה מניחה האם את התינוק בתיבה ואחר כך במים.

 

 

קרא מדרש  

 

 

מרים זכתה בתואר "נביאה" כיוון שניבאה "עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל" (שמות רבה א')

 מרים הנביאה 

 שמות רבה, א, יט,   
  
"ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב, ד) 
למה עמדה מרים מרחוק
אמר רב עמרם בשם רב
לפי שהייתה מרים מתנבאת ואומרת
עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל
כיוון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה
עמד אביה ונשקה על ראשה
 אמר לה בתי נתקיימה  נבואתך.
היינו דכתיב: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרון" (שמות טו, כ') 

. אחות אהרון ולא אחות משה

אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרון ועדין לא נולד משה

וכיוון שהטילוהו ליאור 
 עמד אביה וטפח על ראשה 

אמר לה: בתי, היכן נבואתך

 עיין שמות טו  כ'  (20) צטט במחברת,   מה מצויין שם ?

 

מרים נקראת "נביאה" בשמות טו' 20 : "ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה..."

מרים אקטיבית מאד בסיפור, היא דואגת לאחיה ומתערבת לטובתו תוך סיכון עצמה.

 

 

       שאלה 2  

 

למה מצפה האחות לפי האגדה ?

היא מצפה לראות האם נבואתה תתגשם.

 

 

    שאלה 

 

האחות מציעה מינקת עברייה מכמה סיבות:

1.  העבריות שהרגו את ילדם נשארו עם שפע חלב.

2.  מקובל שמיניקות הן שפחות, והעברים הם עבדים.

3.  יש  סיכוי שמינקת מצרייה לא תסכים להניק ילד עברי מחמת השנאה

שהמצרים שונאים את העברים.

4.  מרים הציע את אמה כמינקת כדי שהאם תהיה קרובה לבנה.

 

בת פרעה

אחות הילד

אם הילד

 

 

וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה

 

 וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה

 

 וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ

 

 וַתִּקָּחֶהָ.   וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ...

 

וַתַּחְמֹל עָלָיו

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

 

וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה ....

 

 וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה

וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב

 

הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

 

וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר

וּבַזָּפֶת

 

וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד

 וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר

פעולותיה

חמלה

אהבה, דאגה, מסירות

אהבה, דאגה, מסירות

סיבה

אומץ, מוסריות, דעתנות, רחמנות.

אומץ, אחריות, אסרטיביות, נכונות להסתכן למען משפחה.

אומץ לב, מסירות, אהבה

התכונות הנדרשות

 

 

 

משה מתערב בשלושה סכסוכים:

 

תכונות משה

תגובת משה + המניע

מהו נשא הסכסוך?

בין מי למי הסכסוך?

הסכסוך

מהיר החלטה, כושר ביצוע, חוש צדק, הזדהות עם עמו.

(רחמן, דאגן)

הריגת איש מצרי.

חמלה ורגישות לאיש העברי

לא מצוין בכתוב

איש מיצרי מכה איש עברי

פס' 11-12

חוש צדק, מעורבות ולא אדישות, הפקת לקחים מהירה, ביצוע מידי.

 

 

נעשה בירור: "למה תכה את רעך"

מריבה על העבודה,

מריבה על המזון

שני אנשים עבריים ניצים (רבים)

פס' 13-14

חוש צדק, מעורבות ולא אדישות, אומץ, (ג'נטלמניות)

דאגה לחלש.

סילוק הרועים והשקיית הצאן

מריבה על הבאר

הרועים מול בנות יתרו,כהן מדיין

פס' 15-17

 

 

שלושת המקרים מראים כי משה הוא רודף צדק.

 


 

 

סצנת דפוס = סיפורים דומים במקרא, הכוללים רכיבים קבועים שחוזרים על עצמם בכל הסיפורים על אותו נושא.

 

הבאר או המעיין היה מקום מפגש חברתי בתקופת המקרא:

עבד אברהם מצא את רבקה, אשתו של יצחק ,ליד הבאר. (בראשית כד')

יעקב פגש את רחל ליד הבאר  (בראשית כט')

משה פגש את ציפורה ליד הבאר  (שמות ב')

 

בכל הסיפורים:

זר מגיע אל הבאר, ונפגש עם האישה היעודה לו או לאדוניו.

הפגישה אינה מקרית, אלא מכוונת על ידי התערבות אלוהית.

הסיפור עובר מהדמויות הפועלות אל משפחת האישה.

יעקב ומשה מבצעים מעשה של גבורה ליד הבאר.

 

 

 

מדרש שם =  הסבר  שם של אדם או שם של מקום על ידי מקרה מסוים, ושימוש בצליל דומה, או בשורש דומה.

 

מדרש השם גרשם בנו של משה: "גר הייתי בארץ נוכריה"

כלומר שם הייתי גר.

גר = מי שהוא תושב זמני ואין לו הגנה. משה מרגיש נוכרי במדיין.

 

 

 

פס' 23-25 א-לוהים שומע את זעקת בני ישראל מן העבודה

 

וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים = זעקתם המרה של ישראל עולה השמיימה.


תודה לשולי



שמות פרק ב':   

*נושא:   סיפור לידת משה והצלתו,  פס   1-10

קראו פסוקים אלה ברצף, היעזרו בהקדמה ובפרושי המילים.

 

הקדמה:

פרק א' הסתיים בגזרת פרעה על בני ישראל:  השמדת הבנים הזכרים.

פרק ב' פותח בסיפורה של אחת ממשפחות בני ישראל שנולד להם בן ועליה להתמודד עם גזרת פרעה – כיצד יצילו את הילד ומה יעלה בגורלו?  סיפור זה הוא נושא הפרק הזה.

 

פירושי מילים:

"גומא" – זהו צמח הפפירוס הגדל בשפע לאורך גדות הנילוס.  הוא עשוי לצמוח עד גובה של 2.5 מטרים.  הגומא שימש כחומר להכנת פפירוסים (קלפים ששימשו לכתיבה), לעשיית סלים,  נעליים,  סירות ועוד.

 

"בחמר ובזפת" – החמר והזפת שימשו לציפוי חיצוני של תיבת הגומא

                         כדי למנוע חדירת מים לתוך התיבה.

"סוף" –  צמחי מים הגדלים בנילוס. גובהם כ-  1.5  מטרים והם משמשים לקליעת מחצלות.

"יאור" – שמו העברי של נהר הנילוס.

 

*שאלות:

משפחתו של משה מתגייסת להצלתו.

1.     אמו של משה:

א.     ציינו את הפעולות שעושה אם משה להצלתו.

ב.      המקרא אינו מציין את רגשותיה של אם משה באופן ישיר.  על הקוראים לחשוף את רגשותיה באמצעות פעולותיה.

מה ניתן ללמוד מפעולותיה של אם משה על רגשותיה?  בססו דבריכם על הכתוב.

 

 

שימוש בכינויים:  זהו אמצעי ספרותי נפוץ בתנ"ך. המחבר המקראי מכנה את אותה דמות בכינויים שונים  כדי לאפיין באופן עקיף את הדמות ואת מערכת היחסים שלה עם דמויות אחרות.

 

2.     א. ציינו שלושה כינויים של אם משה  בפסוקים  1-10.

ב.  מי מכנה אותה בכל אחד מהם?

     על מה מעיד השימוש   בכל אחד  מהכינויים?

3.     אחות משה:   ציינו שניים ממעשייה של אחות משה  לאור הכתוב  בפסוקים  4,  7-8.

 

 

דמות ראשית: הדמות הבולטת ביצירה. בדרך כלל היא בעלת שם. היא פעילה בסיפור:  מדברת ועושה דברים.

דמות משנית:  בדרך כלל דמות אנונימית (ללא שם), המופיעה רק כשצריך אותה לצורך קידום העלילה וכדי לאפיין את הדמות הראשית. בד"כ לאחר שמילאה את תפקידה – איננו יודעים מה עלה בגורלה.

 

4.     א. מיהי הדמות הראשית בפסוקים  1-10?  נמקו.

ב. מיהן הדמויות המשניות בפסוקים  1-4?  נמקן.

ג.  מדוע,  לדעתכם, המקרא אינו מציין את שמותיהן של הדמויות המשניות?   עיין 

      5.   א.  מה גרם לבת פרעה להציל את משה?   בססו דבריכם על הכתובים.

            ב.  קראו את הקטע שלפניכם הלקוח  ממדרש שמות רבה


[ ותחמל עליו, רבנן אמרי בת פרעה

 מצורעת היתה, לפיכך ירדה, לרחוץ כיון

 שנגעה בתיבה נתרפאת לכך חמלה על משה,


 ואהבה אותו אהבה יתירה. (שמו״ר ס״א—כ״ז)


שאלה
5*) א. ותשלח את אמתה 2 הסברים ל "אמתה"
ב. הסבר את הפירוש לפי פס' י' (10)

"כיוון שראו אמותיה  (השפחות המשרתות שלה) שביקשה (בת פרעה) להציל את משה, אמרו לה:

גברתנו, מנהגו של עולם – מלך גוזר גזרה, (גם אם) כל העולם אינו מקיים אותה, בניו ובני ביתו כן מקיימים אותה – ואת עוברת על מצוות אביך?!

 

        על פי המדרש, מהי טענתן של נערותיה של בת פרעה כנגדה, כשהן מבינות שבכוונתה

        להציל את משה?

 

     6.  בפסוק 7, משוחחת אחות משה עם בת פרעה  ומציעה לבת פרעה שתביא לה אישה

          מינקת לתינוק שמצאה ביאור.

א.     הוכיחו כי אחות משה רומזת לבת פרעה כי התינוק שמצאה שייך מעתה לה

     (לבת פרעה)  מתוקף כך שמצאה אותו. (שימו לב למלה החוזרת פעמיים בפסוק)

     ב.   מדוע,  לדעתכם, מדגישה אחות משה בפני פרעה כי המינקת שתביא לה תהיה

           עברייה?

7.  בפסוק 10  נאמר:   "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה  ויהי לה לבן  ……"

 

פערי מידע: הסיפור המקראי מתאפיין בכך שחסרים בו פרטי מידע רבים.  למשל: תיאורי נוף, תיאורים חיצוניים של הדמויות, רגשות, מחשבות  ועוד. כמו כן המחבר המקראי מדלג לעתים קרובות על תקופות בחייהן של הדמויות.

המחבר המקראי יוצר פערי מידע מסיבות שונות, בין השאר כדי שהקוראים ישאלו את עצמם על הפרטים החסרים ויענו מהרהורי ליבם.  דרך כזאת של כתיבה יוצרת אצל הקוראים מעורבות אישית וקרבה אל הכתוב.  כל קורא משלים את הפערים על פי נטיות לבו.

חז"ל   הרבו להשלים פערים. להשלמות הפערים שעשו חז"ל  קוראים   "מדרשים".

 

קראו את הקטע שלפניכם הלקוח משמות רבה א':

"הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה,  ולא הייתה מוציאה אותו מארמון המלך.  ומשום שהיה יפה,  כולם היו רוצים לראותו.  מי שהיה רואה אותו לא היה זז מקרבתו.   והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול …"

א.     ציינו שתי השלמות שמביא המדרש לפערי המידע על אודות תקופת ילדותו של משה וגידולו בבית פרעה.

ב.      הסבירו כיצד השלמת פערי המידע מסייעת להבנת הפסוק:  "ויהי לה לבן"

     (בפסוק 10)

 

מדרש שם:  הסבר של שם אדם או מקום.  בהסבר ישנה מלה מרכזית הדומה לשם  בשורש   או  בצליל.   דוגמא:   "משה"  -  "משיתהו"

 

 

8. צטטו את מדרש השם המופיע בפסוק 10   והסבירו אותו. 

 

9. שאלת סיכום:

    בסיפור הצלתו של משה לוקחות חלק כמה נשים:  אמו,  אחותו ובת פרעה.

    מדוע,  לדעתכם,  דווקא נשים לוקחות חלק בהצלתו?

    מה לדעתכם היה קורה אם בסיפור היו משתתפים גם גברים?

 

נושא:  משה מעורב בשלושה סכסוכים – פסוקים  11-22

קראו פסוקים אל ה ברצף,  היעזרו בפירושי המילים.

 

בפסוקים אלה מציג בפנינו  המקרא שלושה סכסוכים שבהם משה מתערב במריבות בין אנשים.

 

פרושי מילים:

"נצים" – רבים מתקוטטים.

"תדלנה" – שאבו מים בדלי.

"הרהטים" - תעלות המובילות את המים אל השוקת.

 

שאלות:

1.     א. צטטו את פסוק 11.

ב.  פסוק זה פותח בשלושה היגדים קצרים:

     "ויגדל משה",  "ויצא אל אחיו", "וירא בסבלותם".

   המקרא מציין כי משה יצא אל   "אחיו".

     מהו הקושי (השאלה) הנובע מכתוב זה?

     הציעו פתרון לקושי (שאלה) זה.

 

2.     קראו פסוקים  11-12

פרשנים רבים ניסו להבין את פשר מעשהו של משה  האם הוא מוסרי או שלא?

קראו את הדעות שלפניכם לגבי מעשהו של משה:

רמב"ם: "הרודף אחרי חברו להורגו... הרי כל ישראל מצווים להציל הנרדף מידי הרודף,  ואפילו בנפשו (בחייו) של הרודף"

מדרש פטירת משה:  "אמר לו (למשה)  הקב"ה  (הקדוש ברוך הוא)  האם אמרתי לך שתהרוג את המצרי?   אמר לו משה:  אתה הרגת כל בכורי מצרים,  ואני אמות בשביל מצרי אחד?    אמר לו הקב"ה:  ואתה דומה לי – ממית ומחיה?  האם אתה יכול להחיות כמוני?

 

א. איזה מבין שני הפרשנים רואה בהריגת המצרי והטמנתו בחול בידי משה  מעשה לא מוסרי,   וכיצד הוא מנמק דעתו זו?

ב.  איזה מבין שני הפרשנים  רואה בהריגת המצרי והטמנתו בחול בידי משה  מעשה שהיה חובה לעשותו,  וכיצד הוא מנמק דעתו זו?

3.     קראו פסוקים 13-14

מהן שתי השאלות שמפנה הרשע למשה.

מהי לדעתכם מטרתו של הרשע בהפנותו למשה שאלות אלו?

 

"מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" (פס'  14)

הרשע למעשה מבקר את משה על התערבותו בסכסוך בינו לבין רעהו,  כיוון שהוא לא בעל סמכות אשר מונה לתפקיד השופט.

 

לפניכם טבלה לסיכום מעשיו של משה בשלושת הסיפורים שלמדנו.

א.     השלימו את הטבלה במילים שלכם בהתאם לקריטריונים המופיעים בטבלה.

 

 

סכסוך ראשון

(פס'   11-12)

סכסוך שני

(פס'    13-14)

סכסוך שלישי

(פס'   15-22)

מיהם הצדדים

המעורבים בסכסוך?

 

 

 

 

 

מהי תגובת משה

לעימות בין הצדדים

 

 

 

 

 

כיצד הושפעו חייו של משה מתגובתו לעימות?

 

 

 

 

 

ב.      יש הטוענים כי בשלושת הסיפורים שבהם התערב משה בסכסוכים שונים, ניתן להבחין בהדרגתיות.

הסבירו כיצד באה לידי ביטוי הדרגתיות זו.

קראו פסוק 22. א.  הסבירו את מדרש השם בפסוק זה.

ג.       מה ניתן ללמוד על רגשותיו של משה, לאור השם שהעניק לבנו.

 

זעקת בני ישראל לאלוהים  (קראו פסוקים  23-25)

1.     הוכיחו מהכתוב שבני ישראל המתינו לשעה מתאימה לשינוי והקלה במצבם.

2.     א. העתיקו את שלושת הביטויים המציינים את המצוקה של בני ישראל,  והסבירו את ההדרגתיות   בביטויי המצוקה

ב.  תגובת אלוהים לקריאות המצוקה של בנ"י כוללת ארבעה שלבים:

               העתיקו את תגובת אלוהים  בארבע שורות.

ד.      הסבירו כיצד באה לידי ביטוי ההדרגתיות בתגובת ה' למצוקתם של בנ"י?

 

עבדות, חירות, עצמאות – רכס.


מושיעם של ישראל נולד וגודל על ידי נשים – אמו, אחותו ובת פרעה. הגברים אינם בסיפור, כנראה, עובדים בפרך. ואין שֵמות בפרשה זו (עמרם ויוכבד, מרים אחות משה ובִתיה בת פרעה, ייזכרו בתנך, אך לא כאן) – "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי... וַתֵתַצַב אחֹתו ... ותרד בת פרעה ..." (ב, א-ה).

רק למשה יש שֵם, שיש לו משמעות במצרית ('בן', או, 'מי היאור'; ובלשון התורה [ב, י]: "ויהי להּ לבן ... כי מן המים מְשיתִהוּ"), וגם בעברית (המָשוּי מוֹשֶה = מוציא את ישראל מן המים של מצרים), ומשה הצעיר, בבית פרעה, ידע היטב מיהם "אֶחָיו".

איך ידע?

בת פרעה גילתה לו? שמר קשר עם אמו ואחותו? הנסיכים המצריים הטיחו בפניו את מוצאו? אולי הכול נכון.

כמי שגודל על ידי נשים חוש הצדק של משה חזק מאוד, וכפי שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב, מה), לא יכול משה לסבול עוול מעת שגדל.
ביום הראשון הרג את המצרי המכה "איש עברי מאחיו" (שמות ב, יא);
ביום השני התערב נגד הרשע משני אחים עברים שרבו, ונאלץ לברוח.
בהגיעו למדיין, על הבאר, כפליט במקום זר, הושיע את בנות כהן מדיין הרועות, שנדחפו תמיד לדלות מים בעבור הרועים הזכרים, ולהשקות בסוף את צאנן.

כך זכה משה לבית, ולאשתו.

המיילדות שפרה ופועה, אם משה, אחותו ובת פרעה, שבע בנות רועות ומהן ציפורה אשת משה – פרשת הגאולה מתחילה בידי נשים חכמות, שׂורדות.  

כינויים לאם משה:

"בת לוי" – ייחוסה המשפחתי

האישה" – בעת מילוי יעודה הנשי"

"אישה מינקת מן העיבריות" – שפחה לבת פרעה

"אם הילד" – אמו הביולוגית.

מס' טיפולוגי
המספר 3 בפרק 


וַתִּצְפְּנֵהוּ 3 יְרָחִים
3 דמויות בהצלת משה
3 סכסוכים
3 ביטויים המציינים את המצוקה של בני ישראל
3 האבות

בזכות 3 האבות בני ישראל נגאלים ממצרים


מדרש שם =  הסבר  שם של אדם או שם של מקום על ידי מקרה מסוים, ושימוש בצליל דומה, או בשורש דומה.

 

מדרש השם גרשם בנו של משה: "גר הייתי בארץ נוכריה"

כלומר שם הייתי גר.

גר = מי שהוא תושב זמני ואין לו הגנה. משה מרגיש נוכרי במדיין.


 ותשלח את אמתה 2 הסברים ל "אמתה"

ותחמל עליו, רבנן אמרי בת פרעה

 מצורעת היתה, לפיכך ירדה, לרחוץ כיון

 שנגעה בתיבה נתרפאת לכך חמלה על משה,

 

 ואהבה אותו אהבה יתירה. (שמו״ר ס״א—כ״ז)

 

 

ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת
על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף
ותשלח את אמתה ותקחה






שמות פרק ב

קרא את הפרק ונסה להשיב על השאלות:

1. כמה חלקים יש בפרק? 4.

2. תן כותרת לכל חלק!

            א. חלק א': משה נולד

            ב. חלק ב': משה בבית פרעה ובריחתו מעם פרעה

            ג. חלק ג': משה במדיין

            ד. חלק ד': בני ישראל נאנחים מהעבודה וה' שומע להם

3. השלם: בפרק ב' נולד משה מושיען של ישראל.אימו אינה יכולה להסתירו עוד, ולכן בגיל    3 חודשים                      היא שמה אותו בתיבה. אחותו שומרת עליו מרחוק, וכשבת פרעה מגלה את התיבה, אחותו מציעה לה שתביא לה יהודייה שתניק איתו. בת פרעה מאמצת את ההצעה ואחותו קוראת לאימו של משה, והוא נשאר בביתו עד שהוא גדל ואז בת פרעה מביאה אותו לבית פרעה.

4. משה רואה מצרי מכה יהודי, מהי תגובתו? הוא הורג אותו וטומן אותו בחול.

5. משה רואה יהודי מכה יהודי, מהי תגובתו?משה כועס עליו

6. מדוע משה מבדיל בין ההכאות? דיני יהודי שונים מדיני גוי

7. מדוע משה בורח למדיין? כי פרעה רדף אחריו

8. בנותיו של יתרו יודעות שהוא יהודי? הוכח! לא, בנות יתרו אומרות לאביהן שהן פגשו איש מצרי

9. משה מתיישב במדיין ומתחתן עם ציפורה בת יתרו

10. תאר בלשונך מה קורה בסוף פרק ב'! פרעה מת ובני ישראל זועקים לה' שקשה להם וה' שומע להם.





ספר שמות פרק ב סיכום


שמות פרק ב'- סיכום

 

מהו הקשר בין פרק א לפרק ב'?

פרק ב' הוא המשכו של פרק א', המסתיים בגזרת פרעה "כל הבן היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון".
מהכלל יורדים לפרט מגזרה על עם מסופר לנו על משפחה אחת, מבית לוי, איך היא מתייחסת לגזרה.

פרק א' מסתיים בחוסר תקווה וייאוש מצו המוות, בפרק ב' יש אור שמפציע מבעד לחשכה.

 

פרק א'                                                     פרק ב'

מסתיים בגזירת מוות על הבנים                     מתחיל בלידת בן

הגזירה                                                     המחשת הגזירה

מוות                                                          חיים

כל העם                                                     צשפחה

 

 

פס' 1-10 הולדת משה

 

חילופי כינויים התורה לא מתארת את רגשותיהם של הגיבורים,
אך לפי הכינויים השונים של הגיבורים, אפשר לדעת מה יחסו אל הדמויות השונות.

יש כינויים של הגיבור ויש כינויים של המספר.

 

כינויים לאם משה:

"בת לוי" – ייחוסה המשפחתי

האישה" – בעת מילוי יעודה הנשי"

"אישה מינקת מן העיבריות" – שפחה לבת פרעה

"אם הילד" – כך מכנה אותה המספר.

 

לאחר לידת אמו של משה כתוב וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

למה הכוונה ? כִּי-טוֹב הוּא:

1. נאה

2. בריא וחזק

3.תינוק שאינו מרבה לבכות

4. כשנולד נתמלא הבית אור, כלומר הוא ילד מיוחד. (רש"י)

 

 

העשרה

וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד
וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר (ב 3)

המילה תיבה מזכירה את תיבת נוח (בראשית ו) מה המשותף ?

 

 

הלשון בסיפור נוח "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" (ו4) מקבילה ללשון בסיפור תיבת משה:
"ותחמרה בחימר ובזפת".

בימי שעבוד מצרים היו ישראל קרובים לכליה כמו דור המבול בשעתם, והילד שהיה בתיבה הצילם
כשם שנוח הציל את דורו.

 

המילה ותשם חוזרת בפסוק פעמים – מילה מנחה – הבאה להדגיש
את העדינות והזהירות שבה מניחה האם את התינוק בתיבה ואחר כך במים

 

 

 

מרים אחותו של משה

 

מרים אקטיבית מאד בסיפור, היא דואגת לאחיה ומתערבת לטובתו תוך סיכון עצמה.

אחות משה ניצבת מרחוק על מנת להשגיח עליו. לפי המדרש- הייתה מרים מתנבאת
שעתידה אימה להוליד בן שיהיה מושיעו של עם ישראל, ומאחר שהיה משה נתון בסכנה,
ניצבה מרים אחותו לראות מה יהיה בנבואתה, האם תתממש. לכן עמדה מרחוק.

אחות משה פונה לבת פרעה :"האלך וקראתי לך אישה מיינקת מן העבריות ותיניק לך את הילד.."

מרים איננה מהססת, כנראה ראתה בפניה של בת פרעה את הרחמים. היא נגשת אליה ומציעה לה את עזרתה.
כבר בדבריה מייחסת אחות משה את הילד לבת פרעה וקובעת עובדה- התינוק הוא שלך.
היא מנסה ליצור רושם שהיא מציעה רק לבת פרעה את עזרתה ובעצם מבקשת ממנה להצילו. 

 

האחות מציעה מינקת עברייה מכמה סיבות:

1. העבריות שהרגו את ילדם נשארו עם שפע חלב.

2. מקובל שמיניקות הן שפחות, והעברים הם עבדים.

3. יש סיכוי שמינקת מצרייה לא תסכים להניק ילד עברי מחמת השנאה שהמצרים שונאים את העברים.

4. מרים הציע את אמה כמינקת כדי שהאם תהיה קרובה לבנה.

 

בת פרעה

"ותחמול"- בת פרעה מרחמת על הילד בתיבה, למרות שהיא יודעת שהוא עברי.
על פי המדרש שפחותיה מנסות למנוע ממנה להצילו, הן טוענות שעליה למלא את גזירת אביה המלך,
אך בת פרעה מגלה רגש אנושי בסיסי של רחמים ומצילה את משה.

 

הדמויות ופעולותיהן

 

בת פרעה

אחות הילד

אם הילד

 

 

וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה

 

וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה

 

וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ

 

וַתִּקָּחֶהָ.  וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ...

 

וַתַּחְמֹל עָלָיו

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

 

וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה ....

 

וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה

וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב

 

הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים

 

וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר

וּבַזָּפֶת

 

וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד

וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר

פעולותיה

חמלה ורחמים

אהבה, דאגה, מסירות, נאמנות למשפחה

אהבה, דאגה, מסירות

סיבה

אומץ, מוסריות, דעתנות, אנושיות, רחמנות, אמפטיה

אומץ, אחריות, אסרטיביות, נכונות להסתכן למען המשפחה.

אומץ לב, מסירות, אהבה, יכולת עשייה, יוזמה

התכונות הנדרשות

 

 

 

 

 

 



















logo בניית אתרים בחינם