בסד
שלמה ומלכת שבא
מלכים א פרק י
  הסבר וביאור המילים 

(א)     וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה מלכת שבא תמיד הייתה שומעת על גדולתו של שלמה המלך, לְשֵׁם ה' (מלכת שבא שמעה) שחכמתו של שלמה אינה חכמה טבעית אלא היא חכמה מה' וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת מלכת שבא באה לפני שלמה כדי לנסות אותו על ידי שהיא תשאל אותו חידות. אם שלמה יצליח לפצח את החידות שתשאל אותו, תדע מלכת שבא שחכמתו של שלמה אינה חכמה טבעית, אלא היא חכמה מאת ה':

(ב)     וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד מלכת שבא הגיעה אל העיר ירושלים בעושר מאוד גדול. הנביא מפרט עתה את העושר הגדול שאיתו הגיעה מלכת שבא

 גְּמַלִּים נֹשְׂאִים (מלכת שבא הגיעה לירושלים עם) גמלים שהיו טעונים בדברים הבאים  1) בְּשָׂמִים 2) וְזָהָב רַב מְאֹד 3) וְאֶבֶן יְקָרָה (כן נשאו הגמלים) אבנים יקרות וחשובות,  וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ מלכת שבא באה לפני שלמה ופרשה לפניו את כל סודותיה ושאלותיה שהטרידו אותה, ואת כל החידות שרק היא ידעה בלבבה את פתרונן:

(ג)      וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ שלמה ענה על כל שאלותיה של מלכת שבא, לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ לא היה דבר מכל חידותיה של מלכת שבא שנעלם משלמה. שלמה ענה למלכת שבא על כל חידותיה:

(ד)      וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה מלכת שבא ראתה את חכמת שלמה ואת הבית הפרטי שהוא בנה, בית שהיה בנוי בחכמה:

(ה)      וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וכן התפעלה מלכת שבא מהמאכלים ששלמה אכל, שגם הם היו מאוזנים מבחינה תזונתית ומועילים לבריאות, וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהעבדים של שלמה היה מקום מיוחד שבו הוא היה, וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל אחד מהמשרתים של שלמה היה מקום מיוחד שממנו היה לו קל יותר לשרת את שלמה,  וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וכן התפעלה מלכת שבא מכך שלכל סוג משרת, היה סוג מלבוש ייחודי. המלבושים של כל אחד ממשרתיו ומעבדיו של שלמה נקבעו בהתאם לתפקידו ומעמדו של המשרת,  וּמַשְׁקָיו וכן התפעלה מלכת שבא מהמשקים של שלמה. היו לשלמה כל מיני סוגי משקאות שמלכת שבא התפעלה מהם, וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית  ה' וכן התפעלה מלכת שבא מהמדרגה המיוחדת ששלמה עשה מעצי האלמוגים היוקרתיים, כדי לעלות מביתו לבית המקדש, וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ לא היה במלכת שבא רוח מרוב התפעלות. הנביא אומר על דרך גוזמא שמרוב התפעלות מחכמת שלמה, היא כאילו התעלפה:

(ו)        וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ מלכת שבא אמרה לשלמה המלך: אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי הדברים ששמעתי עליך בארצי הם דברי אמת, עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ (הדברים ששמעתי עליך בארצי הם אמת) על מעשיך ועל חכמתך. התיאורים שבהם מתארים בארצי את מעשיך וחכמתך הם תיאורים נכונים:

(ז)       וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי (מלכת שבא ממשיכה בדבריה אל שלמה) לא האמנתי לדברים ששמעתי עליך, עד שלא באתי וראיתי את הדברים בעיניי, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי (ועכשיו לאחר שראיתי את חכמתך בעיניי) התברר לי שאתה כל כך חכם, שגם כאשר הפליגו בסיפורים אודותיך, לא סיפרו לי אפילו על חצי מחכמתך, הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי יש בך יותר חכמה וטוב ממה ששמעתי עליך בארצי:

(ח)     אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ טוב לאנשיך (שיש להם מלך כזה),  אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ וטוב לעבדים שלך שעומדים לפניך תמיד ושומעים את דברי חכמתך: 

(ט)     יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל יהי רצון שה' אלוקיך יהיה ברוך, כיוון שהוא שם אותך על כסא המלכות של ישראל. מלכת שבא אומרת שה' מבורך, כיוון שהוא מינה אדם חכם כשלמה למלוך על ישראל, בְּאַהֲבַת ה' אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מרוב שה' אוהב את ישראל לאורך כל הדורות, הוא מינה אותך להיות מלך עליהם, כדי שאתה תעשה להם משפט וצדקה, כדי שתשפוט אותם ותעשה להם חסדים:

(י)        תִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מלכת שבא נתנה לשלמה את הדברים הבאים:( 1  מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב מאה ועשרים ככרות זהב,2)  וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד הרבה מאוד בשמים, 3) וְאֶבֶן יְקָרָה ואבנים יקרות וחשובות, לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה (הנביא מתאר את כמות הבושם הגדולה שמלכת שבא נתנה לשלמה ואומר) לא היה עוד פעם שהייתה כמות כל כך גדולה של בושם כמו כמות הבושם שמלכת שבא נתנה לשלמה:

(יא)   (יא) וְגַם אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר בנוסף לכך שמלכת שבא נתנה לשלמה אבנים יקרות, גם האוניה של חירם שהביאה לשלמה זהב מאופיר (עליה מסופר בפרק ט'),  הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד (האוניה של חירם שהביאה לשלמה זהב מאופיר) הביאה מאופיר הרבה מאוד עצי אלמוגים (עצים מיוחדים ונדירים),  וְאֶבֶן יְקָרָה (וכן הביאה איתה האוניה של חירם מאופיר) אבנים יקרות וחשובות: 

(יב)     וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים שלמה בנה מעצי האלמוגים שהביאו לו מאופיר את הדברים הבאים:  1)מִסְעָד לְבֵית ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ עליה דרכה היו עולים מביתו, בית המלך, לבית המקדש,  2) וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים וכלי נגינה ללויים ששרו בבית המקדש. כלי נגינה אלו היו כינורות ונבלים,  לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה מאז שהאוניה של חירם הביאה את עצי האלמוגים מאופיר, ועד לזמן כתיבת ספר מלכים על ידי ירמיה הנביא, מעולם לא באה כמות כל כך גדולה של עצי אלמוגים לארץ ישראל, ולא נראו עצי אלמוגים גדולים כל כך כמו עצי האלמוגים שהביאה האניה של חירם:

(יג)     וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה שלמה המלך לימד את מלכת שבא הרבה חכמה, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וזאת בנוסף למתנות הרבות שנתן לה שלמה בנדיבות רבה, וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ מלכת שבא ועבדיה פנו וחזרו לארצה של מלכת שבא: 

 

הסבר  פרק א פס א-יג

שלמה המלך ומלכת שבא מלכים פרק י

למרות האמור כי מטרת ביקורה של מלכת שבא היה "לנסות את שלמה בחידות" נראה כי היתה מטרה מדינית נוספת. שלמה ומלך צור ניסו להקים קו אניות לארצות המזרח הרחוק, ובזה פגעו בכלכלתם של שבטי ערב שהובילו סחורות בשיירות גמלים. מלכת שבא באה לקדם את פני הרעה ולשכנע את שלמה להפסיק את המסחר בדרך הים.

לכאורה המטרה ברורה: "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות". משהו ברוח זו כבר נאמר על שלמה: "ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה מאת כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו". ועוד "וכל הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן אלוקים בלבו". ואולם כאשר שני אישי מדינה נפגשים מותר לחשוב שנוסף על הנימוק שפורסם ברבים יש גם נושא מדיני ושהמחמאות של מלכת שבא לשלמה באות רק כדי לכסות על משהו.
ניבחן תחילה מה היו המתנות שנתנה המלכה לשלמה:
א. מאה ועשרים ככר זהב.
ב. ובשמים הרבה מאד; לא בא כבושם ההוא עוד לרוב.
ג. ואבן יקרה.

א. אם ננקט בשיטת המידות והמשקלות שהייתה רווחת במצרים ובערי סוריה נמצא שהכיכר הוא 32.82 ק"ג ומשקלו 120 ככר זהב שקבל המלך היה 3938,4 ק"ג.

ב. אין הכתוב מציין את כמות הבשמים, נאמר רק "גמלים נשאים במים..." בימי קדם שמשו הבשמים גם כתרופות וכתבלינים ובמסחר הבין לאומי נחשבו כסחורה יקרה מאד, וכדי להדגיש את חשיבותה של מתנה זו מוסיף הכתוב: "ולא בא כבושם הזה לרוב".

ג. על הסוג השלישי של המתנות - על "אבן יקרה" אין לנו כל פרטים שלפיהם נוכל להעריך את ערכה של המתנה. נוכל רק להניח שאף היא הייתה בסדר גודל כמו השתים הקודמות.

מתעוררת השאלה - למה שפע זה של מתנות? האם רק בזכות שיחת-רעים על החכמה?

לפי הכלל של חז"ל על "סמיכות פרשיות" נראה לנו שיש קשר בין הסיפור על המתנות (פסוקים א-י) לבין הסיפור שקדם לו על חלקו של שלמה במסע בים לתרשיש (ט', כו-כח);

"ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר..."
"וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות ידעי הים עם עבדי שלמה"
"ויבאו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר ויבאו אל המלך שלמה".

כלומר - נפתח נתיב-ים חדש למזרח הרחוק, משותף לשלמה ולחירם, לישראל ולצור. עד כה היה נתיב כזה רק למצרים. לארצות המערב - לערי סוריה ופיניקיה היו הסחורות מועברות על גבי גמלים בדרך המדבר לסלע אדום ומשם דרך מדבר הנגב לירושלים ולערי החוף הפניקיות או דרך עבה"י לדמשק והלאה. הכל בדרכי היבשה ועל גבי גמלים.

נזכר שהענף הכלכלי היסודי של שבטי ערב היה ההובלה על גבי גמלים ופתיחת דרך ימית להובלת הסחורות מהודו ומדרום ערב פגעה קשה בבני המדבר ועלולה הייתה ליטול מהם את פרנסתם העיקרית. וזהו שהאיץ את מלכת שבא לבקר אצל שלמה ולדון כיצד למנוע סכנה זו שנשקפה לבני עמה.

תוך עיון בכתובים נוכל לעקוב אחרי השתלשלות המאורעות:

כבר הזכרנו את מתנתה של מלכת שבא לשלמה במזומנים: מאה ועשרים ככר זהב. בדיוק סכום זה אנו מוצאים בפרק הקודם (ט', יד): וישלח חירם למלך מאה ועשרים ככר זהב. לפני כן מדובר על החוב שחב שלמה לחירם בקשר לעסקי הבניה שלו. שלמה ביקש לפרוע את החוב בקרקע, ב"עשרים עיר בארץ הגליל". צורה זו של פרעון החוב לא מצאה כן בעיני חירם. ותמוה הדבר, שהרי חירם עשה עסק רע, למה הוסיף עוד סכום כסף כל כך גדול?

אם נדלג על הפסוקים טו-כה, שהם ההסבר למעשי הבניה של שלמה, יהיה ההמשך של המו"מ בין שלמה לחירם בפסוקים כו-כח, כלומר בתאור ההסדר של נתיב מים מאילת לאופיר. מסתבר שהיוזמה להקמת האני בעציון גבר באה מצד חירם, אשר למרות שלא היה שבע רצון מהתשלום בעשרים עיר בארץ הגליל, ראה לנכון לשלם לשלמה סכום כסף גדול כדי לזכות באחיזה בים הדרומי ולפתח נתיב ימי למזרח הרחוק, שעד כה שלטו רק המצרים בסחר הימי עם אופיר, לפיניקים לא הייתה כל דריסת רגל שם.

העיסקה הייתה רצויה לשני הצדדים: לחירם - שנפתח לפניו עולם חדש לסחר הצורי, ולשלמה - שנהנה הנאה כפולה - קבל סכום כסף ושותפות בסחר הימי עם אופיר.

ואם נוכחנו שהעיסקה היא כל כך טובה - למה נשתהה בדבר? מדוע לא עשה זאת דוד, שאף הוא היה קשור עם חירם, ומדוע נשתהה שלמה ועשה זאת רק בשנת העשרים וארבע למלכו? ההסבר הוא - חלופי השושלת במצרים, השושלת הכ"א, הידידותית לשלמה מוגרה ובשנת 945 עלתה לשלטון השושלת הכ"ב, בראשה שישק, שהיה עויין לשלמה, כי היה קשור בקשרי חתון עם השושלת הקודמת. רק עתה יכלה לצאת לפועל תכנית זו של התקנת קו אניות של שלמה כשיש לו גבוי של חירם מלך צור - מעשה שיש בו התחרות באימפריה המצרית.
נחזור למו"מ בין מלכת שבא לשלמה:
לאחר שהכתוב מונה את המתנות של המלכה הוא עובר לפתע לנושא אחר -

"וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר הביא מאופיר עצי אלמוגים הרבה מאד ואבן יקרה... לא בא כן עצי אלמוגים ולא נראה עד היום הזה".

כדי לעמוד על הקשר בין זה לזה נעמיד את המתנות זו לעומת זו:

 

יש כאן התחרות בין חירם למלכת שבא, מה זה מביא גם זה מביא, ומי זכה בחסדו של שלמה? על כך פורסמה הודעה צנועה (יג):

"והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה ...לארצה"...

נמצא שהמלכה הגיעה לכלל הסכם עם המלך, מכאן ואילך אין אנו שומעים דבר על מסעות לאופיר, הקו הימי נפסק.

כדאי שנברר לנו מהם הנימוקים שהכריעו את הכף לזכותה של המלכה. נימוק מדיני - הרצון שלא להרגיז את שישק מלך מצרים, ומצרים הייתה שוב לאימפריה גדולה וצריך היה לפייסה אחרי פרשת בן-הדד. נימוק אחר - אולי יש בזה הד ליחס הזלזול שעלה מן העיסקה של עשרים עיר בגליל. ונימוק אישי - יחסו כלפי מלכת שבא, ואולי חוברו שלושת הנימוקים גם יחד והכריעו את הכף, וכתוצאה מזה נפסקו הנסיעות לאופיר וחזר הסחר בשיירות גמלים דרך מדבריות ערב.

נעיר שהפסוק יא בפרק י': "וגם אני חירם אשר נשא זהב מאופיר" מתייחס למסע הראשון או למסע מלפני בוא מלכת שבא (ט' כח); אחרת היא הידיעה ב-י', כב: "כי אני תרשיש למלך בים, עם אני חירם, אחת לשלוש שנים תבוא אני תרשיש נשאת זהב וכסף, שנהבים וקפים ותכיים". כאן לא נזכרה כלל אופיר וברור יותר כתב זאת סופר דבה"י (ב', ט', כא): "כי אניות למלך הלכות תרשיש" וגו' - מסעות במרחבי הים התיכון ולא בים האדום.

בסיכום נאמר כי מלך צור ניסה בעזרתו של שלמה להקים קו אניות ולחדור לארצות המזרח הרחוק, בזה פגע בכלכלתם של שבטי ערב, שפרנסתם הייתה ההובלה בשיירות גמלים ובזה עלול היה לסכסך את שלמה במצרים. למרות הריוח הגדול הצפוי ויתר שלמה למלכת שבא, שבאה לקדם את פני הרעה והביאה לו מתנות רבות ויקרות. שלמה שמר גם על הקשר עם חירם, אלא שמעתה היה שותף לחירם במסחר עם ארצות הים התיכון.

 

מלכים א פרק י

דף עבודה - מלכת שבא   

 

מאין מגיעה מלכת שבא?

נבדוק בוויקיפדיה  לחץ

 מהן ההשערות המקובלות העונות על השאלה - נסמן על גבי מפה את מיקומה המשוער של ממלכת שבא. באיזו יבשת היא נמצאת? נאתר ונסמן את ירושלים, ניזכר במה שלמדנו על קשריו של שלמה עם הממלכות השכנות, צור ומצרים, נאתר ונסמן במפה גם את מצרים וצור.

  מפת המזרח התיכון: הממלכות הקדומות והמדינות בימינו

בס"ד

דף עבודה -הסחר בנתיב הימי מול הסחר בנתיב היבשתי

 

על פי הסיפור, סיבת ביקורה של מלכת שבא בירושלים: .

 מלכת שבא שומעת על חוכמת שלמה   ובאה לבחון את אמיתות השמועה. .

מלכת שבא באה על מנת להתרשם   מבית המקדש שבנה שלמה. .

 מלכת שבא באה כדי לחזק את קשרי   השלום עם שלמה.

נתיבי מסחר, "דרך היבשה"

מלכת שבא באה "בחיל כבד מאוד", ביטוי הרומז על כוונה   לפתוח במלחמה. (מל"א ב' י"ח, יז' אך לפי  המתנות שהביאה מלכת  שבא היא באה לעשות שלום ולא מלחמה. החיל הכבד שנשא אבני חן לשלמה מבטא את עוצמתה ועושרה ואת בחירתה המודעת ליצור  קשרי ידידות ושלום ולא מלחמה..

ניתן להתייחס למילה המנחה מהשורש בו"א -המשרתת את המסר - מלכת שבא מטריחה עצמה לעשות מרחק כה רב כדי לפגוש את שלמה שככל הנראה חשוב לה.

שאלה

לשם מה באה מלכת שבא לשלמה לפי התנך? ,  נקרא שוב את פסוקים ו'-ט'  מיין לשתי   קבוצות את דברי ההתפעלות של מלכת שבא וניתן כותרת לכל קבוצה. על מה רומזת לנו כמות הפסוקים המתייחסים לדברי ההתפעלות? האם רק לצורך סיפוק הסקרנות עשתה מלכת שבא מרחק כה רב?

 

ביקור מלכת שבא הוא ביקור דיפלומטי.

על פי מלכים ט', שלמה נמל בעציון גבר ליד אילת לחוף ים סוף (בלחצו של חירם) וכך נפתח נתיב ימי להובלת סחורות למזרח הרחוק. זהו אינטרס כלכלי של חירם. עד לפני פתיחת הנתיב הימי הסחר התבצע על ידי שבטי ערב דרך המדבר על גבי גמלים. פתיחת הנתיב הימי עלולה לפגוע בפרנסתם של שבטי ערב.

המסר הסמוי

מכאן, המטרה העיקרית של ביקור מלכת שבא, להפסיק את הסחר הימי שפגע בהכנסותיה. כדי לשכנע את שלמה, מלכת שבא מוכנה לשלם תשלום גבוה.

נתיבי מסחר, "דרך הים"   

חירם מלך צור, שמעוניין שהמסחר בנתיב הימי יימשך, (משום שהוא מרוויח מכך), מוכן גם הוא לשלם לשלמה.

 המחמאות שמרעיפה המלכה והמתנות שהיא מביאה עמה נועדו לרקום מערכת יחסים וליצור אווירה המאפשרת השגת מטרותיה.

תרגיל בלשי:

מהי הסיבה האמיתית לביקורה של מלכת שבא והיכן היא מסתתרת בסיפור? נחפש פסוקים בסיפור שנראים לא שייכים. נסמן את הפסוקים שבהם מסתתר הרמז לתשובה.

בפסוקים יא' יב'  יש מידע שנראה לא קשור  לביקור מלכת שבא:

מה הקשר בין ביקור מלכת שבא אצל שלמה לבין חירם מלך צור ולמתנות שהביא לשלמה?

 לשם כך נקרא בפרק ט'  פסוקים כו – כח'  

 ונארגן בטבלה  

נעיין בפרק ט' פס' יד' ובפרקנו ונארגן את המידע על המתנות שנתנה מלכת שבא לשלמה והמתנות שנתן חירם לשלמה:

 

נפיק מידע מתוך הטבלה. האם יש הבדל בין המתנות? מה ניתן לומר על האופן ששניהם מנוסחים? אם כן, מה רוצה הסופר למסור לנו?

 

 

דף מידע- דרכי המסחר  יבשתיות וימיות,

דרכי המסחר היו יבשתיות וימיות, ולאורכן הובלה סחורה שמקורה במזרח הרחוק, הודו, דרום ערב ומזרח אפריקה. הדרך היבשתית החלה באזור הגידול של עצי הלבונה בוואדיות אזור זופאר, שבעומאן המודרנית, משם מערבה למאריב בתימן  שבא העתיקה , וצפונה לפטרה בירת הנבטים בדרום ירדן. מכאן התפצלה הדרך לשני נתיבים - האחד נע צפונה בדרך המלך לדמשק, והאחר חצה את דרומה של ארץ ישראל עד לנמלי הים התיכון, בעיקר זה של עזה. נתיב השיט הימי עבר דרך מפרץ עדן וים סוף עד לנמלי עקבה וסואץ, ומשם בדרך היבשה לנמל עזה או לנמלה של אלכסנדריה. אורכה הכולל של הדרך הגיע לכ-2,000 ק"מ. מנמלי הים התיכון נשלחה הסחורה בדרך הים לנמלי אירופה וצפון אפריקה.