(א) " וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". 

 נעיין באור החיים פסוק א' [מקור א']:  ואלה שמות בני ישראל, טעם אומרו ואלה בתוספת וא"ו, ללמוד עליהם כי כולם צדיקים כאבותיהם, ואלה מוסיף על הראשונים מה ראשונים להם אברהם יצחק יעקב צדיקים עליונים , כמעשה אבות - עשו הבנים:[1]

כל הדור הראשון שירד למצרים היו צדיקים .  

(ה') "ויוסף היה במצרים"- רש"י : "ועומד בצדקותו" (נשאר "יוסף"). וכלול בתוך 70 נפש הצדיקים .

רש"י לפסוק א:

(א) ואלה שמות בני ישראל - 
אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], 
להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, 
שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא:

שאלה 1
א.  מה תפקידם של הפסוקים הפותחים את ספר שמות, לפי רש"י?

ב.   איזה יחס של ה' לבני ישראל מתארים פסוקים אלה?

  שאלת חשיבה: 
למה חשוב לרש"י להדגיש נקודה זו דווקא בפתיחת ספר שמות?

שמות הדור של יוסף ואחיו חולף ובני ישראל הופכים לעם

          ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם.        

 
קיום ההבטחה
איזו הבטחה מתקיימת?

                                                                                          עיין בראשית טו' ה' (5)

מבית אב לעם,
התרבותם מהתעצמותם של בני ישראל.

הדגשת הגידול הדמוגרפי ע"י 5 פעלים המוכרים
מבריאת העולם עיין בראשית א' כח ( 28)

 ומסיפור נוח  ברא' ט'  א, ז,  (1,7)
בבראשית א כתוב "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ"
ובנוח כתוב: "פרו ורבו ומלאו את הארץ " 
הברכה לאברהם בראשית י"ז ב' ו' (2, 6 )
התרבות עם ישראל שמות א' ז' (7)

.ובני ישראל

.פרו

.וישרצו

.וירבו

.ויצמו

.במאד מאד

ותמלא הארץ אתם


לסיכום פרק א

                                                 אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה  אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ  (א' 1):

ו' החיבור הפותחת את הפסקה, מקשרת ומחברת את ספר שמות לספר בראשית.

1)  5הפעלים בפס' ז' ( 7)  

 

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (א' 7):

יש כאן ריבוי פעלים הקשורים להתרבות בני ישראל. 
כל פרשן מפרש זאת אחרת:

ראב"ע ( רבי אברהם אבן עזרא), גורס שיש כאן הדרגתיות בפעלים:

פרו = לידה טבעית

וישרצו = ריבוי ילדים בכל לידה (תאומים, שלשות...)

וירבו = גידול מספר של בני ישראל משום שהתינוקות נשארו בחיים.

ויעצמו = תינוקות בריאים וחזקים.

במאד מאד = בני ישראל הגיעו לשיא ההתרבות.

יש פה הדרגתיות בסדר הפעלים.

תיאור ההתרבות נעשה מן הקל אל הכבד. כלומר, מן הטבעי אל הפלאי ביותר.

בפסוק שבע ישנו אמצעי ספרותי נוסף המכונה ....   הדרגתיות.

נחמה ליבוביץ לעומת אבן עזרא חושבת שכל הפעלים כאן הם פעלים נרדפים, שכוונתם לתת תחושה של התרבות אדירה.

2) חשושותיו של פרעה פס' ח'-י' (8-10)

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ:

המלך רואה שעם ישראל מתרבה ומתכנן תוכניות כיצד לצמצמו.

 

 

 *  בימינו נוהגים להשתמש במושג הבה נתחכמה לו – כשהכוונה  נהיה חכמים יותר      ממנו. נערים עליו. 

 

מדוע פרעה חושש מבני ישראל:

מניע דמוגרפי (הרכב האוכלוסיה) = עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.  

 

מניע צבאי =  וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ .

 

מניע לאומי = וְעָלָה מן-הָאָרֶץ.      
 כלומר 
ישראל יעזוב את ארץ מצרים – (רשב"ם) ,

               או מצרים יעזבו – ( רש"י).

3) 4 שלבי השעבוד פס' יא-כב' (11-22) 

 
השלב ראשון

פרעה חושש מבני ישראל ומתחיל לשעבד אותם

•פס'  יא'-יד'  (11-14) 

•עבודות כפיה (עבדות)

השלב שני 

•11-עינוי ושלילת החירות וגבית מס ע"י השרים . שינוי מעמד לעבדים.

•עבודת פרך וניצול על ידי כל העם "ויעבידו מצרים את בנ"י" 


השלב 3 ו 4

•המתת הבנים (השמדה)

2 שלבים:

1) בסתר בצורה לא רישמית בעזרת המיילדות

פרעה מנסה לשכנע את המיילדות להרוג את התינוקות הזכרים

2) החמרת הגזרה מתן פומבי להוראה השמדה בעזרת כל העם.

4) מידה כנגד מידה

המיילדות העבריות חרפו את נפשן ועשו מעשה גדול

ועל כך הקב”ה היטיב עימם ויעש להן בתים, בתיי כהונה לויה ומלכות
 


5) מילה תיבה מנחה

שורש  מנחה / מילה מנחה / תיבה מנחה = שורש או מילה  שחוזרים מספר פעמים בפרק  כדי להדגיש נושא מרכזי.
                                                                  

 

מילים מנחות בפרק :

השורש  ר.ב.ה = חוזר 5 פעמים בפרק- להדגיש את הרעיון שעל אף מאמציהם של מצרים לצמצם את הריבוי אצל בני ישראל, הם מתרבים ומספרם גדל.

 

השורש  ע.ב.ד =חוזר 5 פעמים בפס' 13-14
כדי להדגיש את זה שהמצרים העבידו את בני ישראל.

6) הדרגה

יש פה הדרגתיות בסדר הפעלים. תיאור ההתרבות נעשה מן הקל אל הכבד.

כלומר, מן הטבעי אל הפלאי ביותר.

בפסוק שבע ישנו אמצעי ספרותי נוסף המכונה ....   הדרגתיות.

הגזרות 

 השעבוד
השלב ראשון

פרעה חושש מבני ישראל ומתחיל לשעבד אותם

•פס'  יא'-יד'  (11-14) 

•עבודות כפיה (עבדות)

השלב שני 

•11-עינוי ושלילת החירות וגבית מס ע"י השרים . שינוי מעמד לעבדים.

•עבודת פרך וניצול על ידי כל העם "ויעבידו מצרים את בנ"י"

מילים מנחות

•בסיפור הגזרות יש שימוש במילים מנחות להדגשת הרעיון.

•1.השורש ע.ב.ד   חוזר  5 פעמים .

•2המילה עינוי חוזרת בצורות שונות .

•3.השורש י.ל.ד חוזר 12 פעמים (ילד, מיילדות,הילוד...)

•שורש ח.י.ה  (חיים)

 

מבוא לספר שמות

ספר שמות נקרא כך על פי המילה השנייה בפתיחה "ואלה שמות".

הספר מספר על התהוותו של עם ישראל, ממותו של יוסף במצרים ועד הנדודים במדבר.

האירועים המרכזים: שעבוד בני ישראל, לידת משה, מינויו של משה כשליח ה', יציאת מצרים, הנדודים במדבר, מעמד הר סיני ומתן תורה.

 

שמות פרק א' – שעבוד מצרים

קרא את הפרק

פסוקים 1 -7

מתארים איך משפחת האבות שהגיע בימי יוסף למצרים, ומנתה 70 איש הפכה לעם.

המידע המסופק  לנו :

שמות בני יעקב שירדו מצרימה,

שהיו 70 איש כולל כל הילדים והנכדים.

יוסף היה במצרים כאשר הם ירדו לשם,

מות יוסף , אחיו וכל הדור שירד מצרים.

בני ישראל התרבו מאד.

 

 וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה  אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ  (א' 1):

ו' החיבור הפותחת את הפסקה, מקשרת ומחברת את ספר שמות לספר בראשית.

 

ענה על שאלה 2 בחוברת "החברה הישראלית בהתהוותה" (עמ' 8):

                                                   ↓

איך הגיעו בני ישראל למצרים ?   

 

כיצד הגיע יוסף למצרים ?

אחיו של יוסף מקנאים בו, זורקים אותו לבור, יהודה משכנע אותם למכור אותו לישמעאלים, והם מביאים אותו למצרים.

 

 

 

 

מה היה מעמדו של יוסף במצרים?  

לאחר שיוסף פותר את חלומות פרעה, מתאר פרעה את יוסף כאיש ש"אין נבון וחכם כמוך", יוסף הופך למשנה למלך. וממונה על אוצר המלוכה. פרעה אומר לו "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי".

 

 

מהן הנסיבות להגעתם שם בני ישראל למצרים?

רעב כבד בישראל, ורק במצרים יש אוכל.

 

מה היה מספרם של בני ישראל בבואם למצרים?

70 איש.     70 הוא מספר טיפולוגי שלם.

 

מספר טיפולוגי = מספר שלא תמיד מבטא ערך מספרי מדויק, אלא הוא מציין מספר עגול, שלמות.

 

היכן גרו בני ישראל במצרים וממה התפרנסו ?

הם מתיישבים בארץ גושן. ומתפרנסים מרעיית צאן.

 

האם הם היו רצויים במצרים?

בתחילה כן, פרעה מקבל אותם בסבר פנים יפות : "במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך", ואף ממנה מהם שרי מקנה לצאנו.

כלומר היה להם יחס מועדף .

 

 וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא   (א'6)

דור = שם כולל לבני אדם החיים בפרק זמן אחד או בתקופה אחת.

 

מדוע לא חזרו בני ישראל לכנען אחרי שמתו האנשים שחיו בתקופת יוסף?

פרנסה, הסתגלות למקום, מעמד כלכלי וחברתי...

 

 

 

 

 

 

 

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם (א' 7):

יש כאן ריבוי פעלים הקשורים להתרבות בני ישראל. כל פרשן מפרש זאת אחרת:

ראב"ע ( רבי אברהם אבן עזרא), גורס שיש כאן הדרגתיות בפעלים:

פרו = לידה טבעית

וישרצו = ריבוי ילדים בכל לידה (תאומים, שלשות...)

וירבו = גידול מספר של בני ישראל משום שהתינוקות נשארו בחיים.

ויעצמו = תינוקות בריאים וחזקים.

במאד מאד = בני ישראל הגיעו לשיא ההתרבות.

נחמה ליבוביץ לעומת אבן עזרא חושבת שכל הפעלים כאן הם פעלים נרדפים, שכוונתם לתת תחושה של התרבות אדירה.

 

 

 וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף.   וַיֹּאמֶר אֶל-עַמּוֹ  הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.   הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ  פֶּן-יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ  (א' 8-10)

 

וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם (א' 8) :

התורה לא מוסרת מידע על זהותו של המלך החדש. לכן יש המפרשים זאת בדרכים שונות:

1. מלך חדש ממש. (רב,  ויוסף בן מתיתיהו)

2. המלך אינו חדש הוא  רק  חידש את גזרותיו. כלומר, אותו מלך מתקופת יוסף.(שמואל)

 

אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף (א' 8) :

למילה "ידע" שני פרושים:

1. המלך החדש הכיר את יוסף אך לא רצה להכיר בו. (רש"י)

2. המלך החדש לא הכיר את יוסף. (עמוס חכם)

 

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ:

המלך רואה שעם ישראל מתרבה ומתכנן תוכניות כיצד לצמצמו.

 

 

 *  בימינו נוהגים להשתמש במושג הבה נתחכמה לו – כשהכוונה  נהיה חכמים יותר      ממנו. נערים עליו. 

 

מדוע פרעה חושש מבני ישראל:

מניע דמוגרפי (הרכב האוכלוסיה) = עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.  

 

מניע צבאי =  וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם-בָּנוּ .

 

מניע לאומי = וְעָלָה מן-הָאָרֶץ.       כלומר  ישראל יעזוב את ארץ מצרים – (רשב"ם) ,

                                                        או מצרים יעזבו – ( רש"י).

 

               לכן הוא גוזר עליהם גזרות:

המטרה	הגזרות
שמו על בני ישראל מפקחים אחראים על  עבודת הכפייה בשרות המלך.         המטרה – להחליש את כוחו של ישראל ועל יד כך לצמצם את התרבותו.	וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת-פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס. (א' 11)
עבודת פרך =                רש"י – עבודה קשה, ששברה את גופם ונפשם.          מדרש לקח טוב – עבודה משפילה ומבזה.           רבי אליעזר – משחקי מילים המדגישה את אכזריותם וערמומיותם של המצרים.	וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ   (א' 13)
הטילו אל בני ישראל שני סוגי עבודה:         1. עבודת בניה.          2. עבודה חקלאית (עבודת השדה).	וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל-עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה   (א' 14)
המיילדות קיבלו הוראה להרוג את הבנים.         לפי רש"י: פרעה התמקד בזכרים משום שחוזי העתידות אמרו לו שעתיד להיוולד בן  שיושיע את בני ישראל.	וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת ...  ֹ בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה   (א' 15 – 16)
פרעה משתף את כל עמו במעשה    ההרג.	ַ          ויְצַו פַּרְעֹה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן   (א' 22)

 

 

 

 

 

טו וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.  טז וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. 

המילדות - הן נשים שעוזרות ליולדת.

אובניים – כיסא שמושיבים עליו את היולדת. כנראה היה עשוי משתי אבנים שהועמדו זו לצד זו.

 

קרא את האגדה בשאלה 24 עמ' 20 בחוברת וענה על השאלות

האגדה ממחישה את אכזריותם של המצרים:

בנות ישראל מחביאות את התינוקות במקומות מסתור מתחת לאדמה, אבל המצרים גרמו לתינוקות לבכות כדי שהתינוק הישראלי יצטרף לבכי, ובכך יחשוף את מחבואו.

 

 

שורש  מנחה / מילה מנחה / תיבה מנחה = שורש או מילה  שחוזרים מספר פעמים בפרק  כדי להדגיש נושא מרכזי.
                                                                  

 

מילים מנחות בפרק :

השורש  ר.ב.ה = חוזר 5 פעמים בפרק- להדגיש את הרעיון שעל אף מאמציהם של מצרים לצמצם את הריבוי אצל בני ישראל, הם מתרבים ומספרם גדל.

 

השורש  ע.ב.ד =חוזר 5 פעמים בפס' 13-14 כדי להדגיש את זה שהמצרים העבידו את בני ישראל.

                                                                                                                                                                      שולי

שמות  פרק א': פסוקים 1-10

מבני יעקב  לבני ישראל,  ממעטים לרבים,  מבית אב לעם

 

קראו פסוקים 1-7.

 

"ואלה שמות     בני ישראל    הבאים מצרימה,  את יעקב איש וביתו באו"  (פס' 1)

מי הם בני ישראל?    ______________

"את יעקב איש וביתו באו"   -  יחד עם יעקב באו בניו ובני משפחותיהם.   

הכוונה לבית אב.   ראש המשפחה וכל בני המשפחה המורחבת.

כמה הם מנו?    (פס'  2-3)   _____________

 

"כל נפש יוצאי ירך יעקב" -  ירך,  ביטוי נקי לאיבר ההולדה.

הכוונה לכל צאצאי יעקב – בניו והמשפחות שלהם

 

עבר דור, יוסף וכל אחיו מתו באופן טבעי.

פסוק 7   "ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאד ותמלא הארץ אותם"

 

יעקב ובניו ירדו למצרים 70 נפש.  עבר דור ובני ישראל התרבו מאד. יעקב ובניו התיישבו באופן חוקי ב"ארץ גושן" (  אזור פורה על יד הנילוס) ועכשיו הם ממלאים את מצרים כולה.

 

כמה פעלי התרבות יש בפסוק זה?  ______   והם?   ___________________

ועוד מוסיף  "במאוד מאוד"  וגם   "ותמלא הארץ אותם".

את תהליך ההתרבות ניתן היה לתאר במילה אחת.  באיזו מילה הייתם בוחרים?  _______

מה המחבר מנסה להמחיש ולהדגיש לקוראים באמצעות ריבוי הפעלים?

____________________________________

 

השימוש ברצף של פעלים יוצר תחושה שההתרבות הייתה מופרזת, מוגזמת, לא טבעית, פלאית.  התרבות שהיא הרבה מעבר לצפוי.

בעצם הכותב המקראי בחר להשתמש באמצעי ספרותי המכונה "ריבוי פעלים"

מהו אמצעי ספרותי?

כאשר הכותב המקראי כותב את הטקסט הוא משקיע מחשבה בעיצוב הטקסט. הכותב משתמש בדרכים מגוונות כדי לעצב טקסט מעניין, מרתק, מותח  ואף להעביר לקורא מסר, תחושות ומחשבות שונות.  לדוגמא שימוש בריבו פעלים בשמות א' 7,   יוצר תחושה של  ...התרבות פלאית ורומז אולי על התערבות אלוהים בתהליך למרות ששם האלוהות לא מוזכר כלל.

מדוע לדעתכם אלוהים מתערב בהתרבות פלאית זו?  _____________________________________________________________

 

 

 

משימה:

לפניכם טבלה ובה אמצעים ספרותיים בהם משתמש הכותב המקראי כדי להדגיש את ההתרבות העצומה של בני ישראל.

צטטו דוגמא לשימוש בכל אחד מהאמצעים הספרותיים

 

האמצעי הספרותי	ציטוט האמצעי הספרותי  מתוך שמות א' פסוקים 5-7
מספר טיפולוגי: מספר שאינו משמש למניה והוא סמל לשלמות או לקדושה.כגון: 3,7,40,
ריבוי פעלים: שימוש במספר רב של פעלים
חזרה: חזרה פעמיים או יותר על מילה או על צירוף מילים.
הגזמה: תיאור דבר כל שהו באופן מוגזם.
פועל בשימוש חריג: שימוש בפועל שלא במשמעות הרגילה שלו.  השאלה.

 

ישנם פרשנים הרואים הבדל בין כל אחד מפעלי ההתרבות המופיע בפסוק 7 ומפרשים כל פועל בנפרד.

פרו – ילדו באופן טבעי

וישרצו – היו תינוקות רבים ברחם אחד כמו בעלי חיים.

וירבו – גדלו ולא מתו בעודם בחיים.

ויעצמו – הפכו עצומים במספרם ובעוצמתם. הפכו חזקים.

 

שאלה – מה מוסיף כל פועל על קודמו?   

_____________________________________________________________

_____________________________________________________________

 

יש פה הדרגתיות בסדר הפעלים. תיאור ההתרבות נעשה מן הקל אל הכבד. כלומר, מן הטבעי אל הפלאי ביותר.

בפסוק שבע ישנו אמצעי ספרותי נוסף המכונה ....   הדרגתיות.

 

הגדרה:  מהי הדרגתיות? הבאת הדברים באופן הדרגתי, בסדר עולה מן הקל אל הכבד

או בסדר יורד מן הכבד אל הקל.

 

שערו, האם ההתרבות המוגזמת מבשרת טובות לבני ישראל או מבשרת רעות?  הסבירו ונמקו תשובתכם.

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

 

כאמור, יוסף הגיע לאחת המשרות הבכירות במצרים.  האם לדעתכם המצרים ראו ביוסף סיבה לגאווה, לקנאה, לשנאה?  או ראו בו איום?  הסבירו.

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

כיצד לדעתכם ישפיע חלוף השלטון במצרים על יחסו של השלטון לבני ישראל לאחר מות יוסף ובני דורו?  הסבירו מדוע.   __________________________________________________________________________________________________________________________

 

 קראו פסוקים  8-10   השינוי ההדרגתי שחל במדיניות השלטון המצרי

כלפי בני ישראל.

 

פס' 8 – "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"

פס' 9 -  "ויאמר אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו"

פס' 10 – " הבה נתחכמה לו     פן ירבה    והיה כי תקראה

ונוסף גם הוא על שונאינו     ונלחם בנו   ועלה מן הארץ"

 

מלך מצרים החדש משנה את מדיניותו כלפי בני ישראל.

נאמר בפסוק 8 שהמלך החדש לא ידע את יוסף.

את הביטוי "לא ידע" ניתן לפרש בשתי משמעויות.

1.     לא הכיר אותו:    לא ידע מיהו, לא ראה אותו ולא שמע עליו בעבר.

2.      לא הכיר בו:   לא הרגיש מחויבות כלפיו, כלפי המעמד המיוחד שלו,

     וכלפי הזכויות המיוחדות שניתנו לבני יעקב בשל מעמדו של יוסף

 

איזה פירוש נראה לכם יותר?  נמקו.

______________________________________________________

 

שערו מדוע עלייתו של מלך חדש לשלטון היא הזדמנות לשנוי מדיניות?

_________________________________________________________

 

חשבו מה קורה היום כשהשלטון בארץ מתחלף?

__________________________________________________________________________________________________________________________

בפסוקים 9-10  מציג בפנינו המחבר המקראי

את חששותיו של מלך מצרים.  הסבירו כל אחת ואחת מן החששות במילים שלכם.

 

חששותיו של מלך מצרים - ציטוט	הסבר החששות
"עם בני ישראל רב ועצום ממנו"  (פס' 9)
"והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו" (פס' 10)
"ועלה מן הארץ" (פס' 10)

שבצו בטבלה כותרת מתאימה לכל חשש:

חשש צבאי?     חשש כלכלי?    חשש דמוגראפי?    חשש לאומי?

 

שימו לב לפסוק 9     "ויאמר אל  עמו   הנה   עם  בני ישראל רב ועצום ממנו"

 

כיצד פרעה מכנה את בני ישראל?   _________

 

שערו מדוע כדאי לפרעה להגדיר את בנ"י כעם?    

_____________________________________________________________

 

פרעה אומר זאת לעמו.   שערו מדוע פרעה אמר זאת  לעם שלו?  מה המטרה שלו?  

_____________________________________________________________

 

 פסוק 10   "הבה נתחכמה לו"  כלומר,  פרעה מציע לפגוע בהתרבות של בני ישראל, לא באופן ישיר וגלוי אלא בעורמה, בתחבולה, בדרך לא ישרה.

פרעה הוא מלך חזק , כל יכול. הוא יכול לפגוע בעם ישראל באופן גלוי.

שערו מדוע פרעה לא פועל באופן גלוי,  ממה הוא חושש?

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

משימה

רמב"ן (רבי משה בן נחמן) פרשן התורה שחי בימי הביניים  (1270-1194)

מתמודד עם השאלה מדוע פרעה בוחר להתחכם לבני ישראל ולא לפעול בגלוי נגד הריבוי

של בני ישראל.

 

" כי תהיה בגידה גדולה להכות חינם (לשוא)

העם (בני ישראל) אשר בא בארץ במצוות המלך הראשון.

 

וגם עם הארץ (העם המצרי) לא יתנו רשות למלך לעשות חמס (עוול חברתי) כזה,

כי עימהם הוא מתייעץ.

 

    ואף בני ישראל עם רב ועצום (רבים מבחינה מספרית) יעשו עימהם מלחמה גדולה"

 

א.     הסבירו במילים שלכם את שלוש הסיבות שמציג רמב"ן

לכך שפרעה היה חייב לפעול בתחבולות נגד בני ישראל.

________________________________________________________________________________________________________________

 

ב.      איזו מבין שלוש הסיבות שמציג רמב"ן תואמת לכתוב בפסוקים 9-10  נמקו.

________________________________________________________________________________________________________________

 

אם יד אלוהים מעורבת בהתרבות של בני ישראל

שערו מדוע ה' מאפשר להרע את מצבם של בני ישראל? 

_____________________________________________________________

 

שערו כיצד תורם פרעה לגיבוש הזהות הלאומית של בני ישראל?

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

שערו מה היה יכול לקרות אם פרעה לא היה מגדיר אותנו כעם, כקבוצה בעלת זהות מסוימת?

_____________________________________________________________

 

סכום:

עסקנו בפסוקים 8-10  קם מלך חדש שלא ידע את יוסף  לא הכיר אותו אן לא הכיר בו.

החליט לשנות את מהדניות שלו כלפי בני ישראל. הוא משתף את עמו בחששות שלו, מגדיר את בנ"י כעם  ובעצם מסייע בגיבוש הלאומי שלנו.  כמו כן עסקנו בשאלה מדוע פרעה בוחר להתחכם ולא לפעול בגלוי.

 

 

פסוקים   11-22, ארבעת שלבי השעבוד של בני ישראל בידי המצרים.

 

שלב ראשון בשעבוד,  פסוקים  11-12

 

פירושי מילים:    

"שרי מיסים"

מעין מפקחים בשרות המלך,  האחראים על צוותי העבודה שעבדו במסגרת  מס עובד.  מס עובד  (מס עבודה), הוא מס הבא לידי ביטוי בעבודת כפיים לצרכים ממלכתיים,  כגון:  סלילת דרכים, חפירת תעלות מים, שיפוץ מבני צבור ומבנים מלכותיים,  בניית ערי מבצר וכדומה.

"סבל" – סוג מסוים של "מס עובד"

"לכו לסבלותיכם" -  לכו לעבודת המס שלכם.

"ערי מסכנות" – ערים מבוצרות ובהן מחסני מזון  לשעת חירום.

"ויקוצו מפני בני ישראל"  – מאסה נפשם של המצרים בבני ישראל.

 

עבד/עבדות המושג "עבד" נגזר משורש  ע.ב.ד, עבודה.  עבד הוא אדם הנמצא בבעלותו ובשליטתו של אדונו ונחשב לרכושו.  האדם המשועבד איננו  חופשי לקבוע את התנהלותו.   החוק המקראי מבדיל בין עבד עברי לעבד נוכרי,  תוך מתן זכויות יתר לעבד העברי  (ויקרא כ"ה  39-47).   עבדות התקיימה בארצות הברית מאז 1776.  בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית נאסרה העבדות בחוקה  בשנת  1865.      סעיף ד' של ההכרזה,  לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אוסר על קיום עבדות,  שעבוד בני אדם וסחר בעבדים.   העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם,  אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, שקורבנותיהן הם בעקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי.

 

 

"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"  (פסוק 12) במקרא ,  מתואר כי למרות הסבל והעינויים שגרם פרעה מלך מרים לבני ישראל – הם התרבו והתחזקו. כיום,  כתוב זה מבטא אדם שאינו נשבר בקלות:  אף על פי שמתעללים ופוגעים בו,  אין הוא נחלש.  להיפך: הוא מתחזק. דוגמא:  עובדי המפעל ניסו להדיח את מנהל המפעל,  אך ככל שיענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ.

 

שאלה מס' 1:

האם בתום השלב הראשון  (פס'  11-12)  מצליח מלך מצרים במזימתו

לצמצם את מספרם של בני ישראל?     בססו תשובתכם על הכתובים.

 

שלב שני בשעבוד:  פסוקים  13-14

 

"בפרך" – עבודה קשה המפרכת (מעייפת) את הגוף.

 

מילה מנחה/ שורש מנחה מילה או שורש החוזרים לפחות שלוש פעמים בטקסט ומכוונים את הקוראים לרעיון מרכזי של הכתוב.

 

שאלה מס' 2:

א.     ציינו שורש מנחה החוזר חמש פעמים בפסוקים אלו,

     והסבירו מה מטרתו של שורש מנחה זה.

 

ב.      מהם  שני סוגי העבודה הקשה שניתנו לבני ישראל  לפי פסוק  14?

 

שלב שלישי בשעבוד,  פסוקים  15-21.

 

"האובניים" , (פס' 16):

 בימי קדם נשים ילדו בכריעה, ולא בשכיבה על הגב, כמקובל כיום.  האישה כרעה על מושב, שהיה מורכב משתי אבנים שהונחו מתחת היולדת כדי להקל על המיילדת את הגישה לתינוק

ולהקל על התינוק לצאת מהרחם.

 

"בתים",  פס'  21:

בתים ממש   או   ילדים,  צאצאים.

 

חז"ל:   ראשי תיבות – חכמינו זיכרונם לברכה.  זהו כינוי לחכמים מתחילת תקופת בית שני  (מאה שישית לפני הספירה)  ועד המאה השישית אחרי הספירה.

 

 

תורת הגמול:  רעיון מרכזי במקרא.  תפיסה הטוענת שלאדם ניתן שכר ועונש בהתאם למעשיו.

דילמה:  מילה יוונית שפירושה  "טענה/ קביעה כפולה". בדילמה קיימת התנגשות בין שני ערכים,  ועל האדם להכריע ע"י בחירת הפתרון המועדף עליו,  כשלכל פתרון יש ישנם חסרונות ויתרונות. בחירת הפתרון המועדף  מושפעת מעולם הערכים/ האמונות/ ניסיון החיים של האדם העומד בפני הדילמה.

שאלה מס' 3:

א.     מה מצווה פרעה מלך מצרים על ה"מילדות העבריות"?

ב.      ניתן להסביר את הכתוב  "מילדות עבריות"  בשתי דרכים:

האחת:  המיילדות הן עבריות

והשנייה:   המיילדות של העבריות.

 

קראו את דברי שד"ל (שלמה דוד לוצטו):  

          "דעת חז"ל  (בשמות רבה, א, י"ז)  שהיו המיילדות האלה מזרע ישראל.

ודעת דון יצחק אברבאנל,  שהיו מצריות מיילדות את העבריות.  וכך נראה (שהן מצריות),  כי איך ייתכן,  שציווה לבנות ישראל להכרית  (להשמיד)  את בני עמם,

ויאמין שלא תגלינה הדבר!"

A.  מי הן "המיילדות העבריות" , לדעת חז"ל?

B.  מי הן "המיילדות העבריות",  לדעתו של דון יצחק אברבאנל?

C.  איזו מהדעות מקבל שד"ל,  ומדוע?

שאלה מס' 4:

     לדבריהן של המיילדות העבריות לפרעה, הן מפרות את מצוותו

"כי לא כנשים המצריות העבריות,  כי חיות הנה,   בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו"

(פסוק 19)

      א.  הסבירו את דברי המיילדות לפרעה.     היעזרו בפרשנותו של רש"י

          (רבי שחמה יצחקי):

"הרי הן משולות לחיות השדה  (הנשים העבריות דומות לחיות השדה),  שאינן צריכות מיילדות".

 ב. הסבירו כיצד תורת הגמול  באה לידי ביטוי בפסוקים  20-21.

שאלה מס' 5:

הביעו דעתכם לגבי הדילמה שבפניה ניצבות המיילדות:

א.     מהם הערכים המתנגשים?

ב.      מהם הסכנות/החסרונות באי בחירת כל אחד  מהערכים?

ג.       מהם היתרונות בבחירת כל אחד  מהערכים?

ד.      כיצד אתם הייתם נוהגים לו הייתם במקומם של המיילדות העבריות,  ומדוע?

 

                                                                                                                                    רכס.

 

                    אנו רואים כאן תופעה שכיחה 
הדומה מאוד להתפתחויות היסטוריות של אנטישמיות שהכרנו בדורות מאוחרים.
גם בדורנו ראינו שגזרות ההשמדה לא הופיעו מיד,
אלא קודם כל באו חוקי השפלה ושעבוד,
אחר כך הוטלו משימות ההשמדה על גופים מקצועיים,
ורק אחר כך באו גזרות השמדה כוללניות, כשל פרעה.

מצגת סיכום 

תשובות - שאילת השאלות   

נראה להשיב, נאמר כאן ואלה שמות, לפי שבכל מקום שנאמר ואלה, פירושו שהכתוב בא להוסיף על הראשונים. כלומר, הראשונים נאמרו כאשר ירד יעקב למצרים. שנאמר, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה (בראשית מ"ו). שם נמנו בפירוט כל שבעים הנפש שירדו למצרים, והיו כולם צדיקים בחיי אביהם יעקב. וכאן בא הכתוב ללמדנו, שפרו ורבו בנוסף על שבעים הנפש שירדו למצרים עם יעקב. ולמרות היותם בגלות מצרים, היו כולם צדיקים, אף לאחר שנפטר יעקב. דהיינו, שהשעבוד לא היה עונש על מעשיהם. ודע, ששעבוד מצרים החל מיום שנפטר לוי בן יעקב דהיינו, ע"ו שנים לאחר פטירת יעקב אע"ה. שנאמר, וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. דהיינו, כולל לוי. ונאמר, ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו'). ולוי נולד בשנת פ"ז ליעקב, ויעקב נפטר בן קמ"ז שנה, מכאן שלוי חי עד מות יעקב ס' שנים, ולאחר מות יעקב אביו חי ע"ז שנים. (עיין בסיה"ק "אשר על המשכן", עמוד קי"ג - חשבון "כי גר יהיה זרעך", ושם תמצא חפצך שלמים). א.

הטעם לנאמר, שמות בני ישראל. ללמדנו שלמרות שפרו ורבו בני ישראל במצרים, לא שינו את שמותיהם ולא התבוללו. אלא, נשאר שם ה' עליהם, ואף בתקופת השעבוד לא שינו את שמותיהם העבריים. דהיינו, ירדו למצרים בשמות ישראל, ויצאו ממצרים בשמות ישראליים מבלי להיטמע ולהתבולל, למרות קושי השעבוד. שנאמר, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות י"ב). היחידי שהתבולל, פרסמו הכתוב, שנאמר, והוא בן איש מצרי (ויקרא כ"ד). כלומר, רק הוא ולא אחר מעם ישראל. שמירת השמות העבריים, גרמה לשמירת הלשון העברית, ויחדה את ישראל כעם זר במצרים, המחויב למורשת שונה. דהיינו, שלא היו בישראל מלשינים, וגדרו עצמם מן העריות. בזכות אלה נתגבשו לעם ונגאלו ממצרים. ודע, שעל מנת למנוע התבוללות, התגוררו ישראל יחדיו בארץ גושן, גם בזמן השעבוד. ונשאו להם נשים רק מבנות ישראל. שנאמר, איש וביתו באו. ב.

הטעם שמנה הכתוב את שמות השבטים, שלא כסדר הולדתם, ושלא כסדר שנימנו כשירדו למצרים, ללמדנו שכולם היו שווים בצידקותם. כיון שהיו מאוחדים ומכבדים זה את זה, קטנים וגדולים מבלי להתיחס לסדר הולדתם. ובכך שימשו דוגמא לדורות הבאים אחריהם. ג.

הטעם שקראם הכתוב תחילה בני ישראל, כי כאשר החלה צרת השעבוד, נתעודדו בשם ישראל. לפי שכאשר נקרא יעקב בשם ישראל, נאמר לו, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל"ב). וכך קרה לישראל אביהם, כל ימיו היה בצער ובסופם רווח לו. דהיינו, ישראל היו מורגלים בצער שבסופו נחמה. בסיום נאמר, את יעקב. ללמדנו, שכשהחל השעבוד, קם יעקב מקברו ובא לסייע לישראל. וכשראוהו בניו, יצאו גם הם מקברותיהם, ועמדו לסנגר על עם ישראל בניהם. משום כך כתוב, הבאים מצרימה את יעקב. דהיינו, עם יעקב. כשם שנאמר, כרת ה' את אברם ברית (בראשית ט"ו), ומשמעו, כרת ה' עם אברהם ברית. בגין ברית זו החל השעבוד בזרע אברהם, היינו, את יעקב. ואל תתמה על כך, שנשמת הצדיקים מגנה על החיים לאחר מיתתם יותר מאשר בחייהם. כי כאשר הנשמה בגוף היא מוגבלת בגשמיותו. אולם, כשהנשמה במרומים אין לה הגבלה להשפיע אף על העולם כולו. וכן מצאנו אצל כלב בן יפונה, שהלך להתפלל אצל קברי האבות למען תצליח שליחותו. שנאמר, ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר י"ג). ודע, שכאשר ירדו יעקב ובניו למצרים, ירדה השכינה עמהם. כפי שהבטיח ה' ליעקב, בכפילת שמו יעקב דוקא. שנאמר, יעקב יעקב… אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מ"ו). על כן נקט הכתוב בשם יעקב בעת שירד ה' עמו למצרים, גם בעת השעבוד. שנאמר, את יעקב, ולא נאמר, את ישראל. וכך בכל הגלויות ה' לא עוזב את ישראל לבדם, מול צורריהם. שנאמר, כי לא יטש ה' את עמו (ש"א י"ב). ד.

הטעם שנאמר, הבאים מצרימה בלשון הווה. לפי שכל זמן שיוסף היה חי, ישבו בארץ רעמסס מבודדים בשלוה ובנחת, כאילו נמצאים הם בארץ ישראל. ולא הבחינו כלל שנמצאים הם בארץ זרה. אך כשמת יוסף החל לקנן בלבם הפחד מצרת השעבוד, כי הבחינו לפתע שהם זרים בארץ. על כן נראה להם כאילו זה עתה באו למצרים, ואינם אלא זרים בארץ. יען כי איננו השליט שהיה ברצונו ובכוחו להגן עליהם ולפרנסם. לפיכך נאמר, הבאים בלשון הווה. ודע, שהשעבוד הקשה החל כ"ג שנים לאחר מות יוסף. דהיינו, כאשר מת לוי בן יעקב בשנת ב"א של"ב לבריאת העולם. לפי שהגן לוי על ישראל, בזכות צידקותו. ה.

הטעם שנאמר, הבאים מצרימה. לפי שמעצמת מצרים שכנה בארץ גדולה ורחבה. על כן נקראו הערים הגדולות ומרכזי האוכלוסין בשם כללי, מצרימה. ואילו הכפרים והמקומות המרוחקים ממרכזי האוכלוסין, נקראו בשם כללי, ארץ מצרים. לכן נאמר, וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים (במדבר כ'). ולא נאמר ונשב שם ימים רבים. כלומר, כשירד יעקב ובניו התיצבו לפני פרעה בארמונו שבבירת מצרים, דהיינו, במצרימה. ולאחר מכן התגוררו בארץ רעמסס (בראשית מ"ז). שהיתה רחוקה מן הערים הגדולות, דהיינו, מצרים. וכן נאמר בהמשך הפרשה שרעמסס נבנתה לעיר על ידי בני ישראל. שנאמר, ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס (שמות א').

[פירוש הפרשה, השאלות והתשובות] השאלה הא' מה צורך בזיכרון שמות בני ישראל במקום הזה כיון שלמעלה בסדר ויגש נאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ונזכרו הבאים למשפחותם לבית אבותם במספר שמות. ורש"י כתב שאף על פי שמנאם בחייהם בשמות חזר ומנאם אחר מיתתם, להודיע חיבתם שנמשלו לכוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר. ואלה דברי אגדה הם, והפסוק אומר כאן הבאים מצרימה כמו שאמר למעלה. ושניהם, אם כן, היו בחייהם לא במותם. ואחר זה נאמר וימת יוסף וכל אחיו, ולכן המקרא הזה אומר דרשני. השאלה הב' באומרו ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים והיא מה שהקשה רש"י והלא ידענו שיוסף היה במצרים, ומה בא ללמדנו. ופירש שבא הכתוב להודיע צדקת יוסף שלא גבה לבו ולא רמו עיניו מתחילתו שהיה רועה צאן עד סופו שהיה נגיד ומצווה לאומים. וגם זה דרך דרש הוא, כי למה זה ישבחוהו הכתוב במקום הזה, ולא בסדר ויהי מקץ ובסדר ויגש בסיפורי ענייני ממשלתו, ולא גם כן בסיפור מיתתו בסדר ויחי. והראב“ע כתב שעניין הכתוב הוא שהיו שבעים נפש עם יוסף ושני בניו שהיו במצרים. ואינו נכון, כי הנה לא אמר ויוסף ובניו היו במצרים ושלשתן היו מן המניין ולמה יזכור יוסף בלבד מבלי בניו למספר השבעים נפש. גם שהיה לו לומר עם יוסף שהיה במצרים ולא ויוסף. או יאמר ויוסף היה במצרים קודם, ויהי כל נפש אלה שמות בני ישראל ראובן שמעון לוי וגו' ויוסף שהיה במצרים, ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. כי הנה בסדר ויגש כשזכר השבעים נפש, זכר יוסף בכללם, ואמר בני רחל אשת יעקב יוסף ובנימין, ויולד ליוסף בארץ מצרים וגו'. אבל כאן, אחרי זיכרונם וזיכרון מספרם, שאמר ויהי כל נפש וגו' אמר מבלי עניין ויוסף היה במצרים. 4 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 4 תשובות לשאלות א-ב נראה לי לפרש הבאים מצרימה, שהוא [פועל] עומד במקום [פועל] יוצא. והרצון בו: המביאים למצרים את יעקב. כי הנה בניו השבטים הביאוהו, וסבבו ביאתו למצרים במה שהעירו את לבבו והשיאוהו אחר שהתוודע יוסף אל אחיו שירד למצרים לכלכל את שיבתו, פן יוורש הוא וביתו וכל אשר לו. והתחיל הפסוק הזה עם ו"ו במלת ואלה, לפי שהסיפור הזה קשור ומדובק עם הסיפורים הקודמים. אמר הכתוב כאן ואלה שמות בני ישראל הבאים, רצונו לומר המביאים את יעקב אביהם מצרימה, לפי שבא שמה יעקב וביתו, כי כולם היו בבית אחד. ועל זה נאמר איש וביתו באו, רצונו לומר איש שהוא יעקב וביתו, שהם יוצאי ירכו, כולם באו יחד. ולפי שבנימן היה גם כן אחד מן המסיתים את אביו לרדת למצרים, לכך נזכר בנימן כאן בכלל המביאים אותו. ולפי שאמר איש וביתו באו, פירש הכתוב כמה היו נפשות ביתו של יעקב הבאים שמה, והוא אמרו ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ואמנם אמרו ויוסף היה במצרים, עניינו אצלי שגם כן היה אחד והיותר עצמי מהמביאים את יעקב מצרימה יוסף בנו, שהיה שמה, כי לפי שיוסף היה במצרים הוצרך אביו לרדת שמה לראותו. והותרו במה שפירשתי בזה שתי השאלות הראשונות. השאלה הג' באומרו וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וגו' והיא, כי אם בא הכתוב להודיע שמתו יוסף ואחיו ולכן המלך שקם על מצרים לא ידע את יוסף והתנכר אליהם, היה ראוי שיהיה ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף סמוך אל וימת יוסף וכל אחיו, ולמה אם כן הפסיק ביניהם פסוק ובני ישראל פרו וישרצו. כל שכן שבסוף פרשת ויגש כבר נאמר וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ולמה אם כן נכפלה כאן ההודעה הזאת שפרו וישרצו וירבו מאד וגו'. תשובה לשאלה ג והנה זכר למעלה בסדר ויגש בסופו וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד. וסמיך ליה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. והתורה כוונה שם בפסוק ההוא שבימי יעקב שישב במצרים פרו ורבו בניו, אבל בכאן הודיעתנו שאחר שמת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, הנה לא פסקה הברכה מזרעם, כי הנה בני ישראל גם אחרי מות הזקן ובניו כולם וכל הבאים מצרימה פרו וירבו הבאים אחריהם. 5 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 5 וכן אז"ל בילמדנו: וימת יוסף וכל אחיו, ואעפ"כ ובני ישראל פרו וישרצו. ר' ינאי אומר כל אחת ואחת יולדת ששה בכרס אחד. והנה זכר בזה ארבעה לשונות: פרו וישרצו וירבו ויעצמו, להגיד במלת פרו שלא היה בהם עקר ועקרה, כי כולם פרו כעץ העושה פריו מדי שנה בשנה. וגם היה נולדים רבים בכרס אחד כדברי ר' ינאי, וזה אמרו וישרצו שהיו כשרצים שיולדו מהם רבים ביחד. אמנם לפי שהתאומים לחולשתם בסיבת מיעוט החומר רבים מהם מתים בינקותם, והנשארים הם חלושי המזג, רפויי ההרכבה, לכן אמר שלא היו אלה כן, כי הם רבו, רצונו לומר שלא מתו בינקותם, אבל באו לסוף גידולם ולא היו חלשים, כי הם עצמו במאוד מאוד, ומפני ריבויים נתמלאה הארץ מהם. והותרה בזה השאלה הג'. השאלה הד' באומרו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. אם היו כבר רבים וגיבורים יותר מן המצריים, איך היו יראים פן ירבה, והלא כבר רבו כמו רבו. ועוד, שאיך לא פחדו מהם שיקומו עליהם ויכבשו את ארץ מצרים וימשלו, בה אם היו רבים וגיבורים מהם. ומה להם לזכור והיה כי תקראנה מלחמה, כי גם בלתה, בהיותם בשלום, היה ראוי שיפחדו מהם. גם יקשה אמרם ועלה מן הארץ כי אם היו יראים מהם שיהרגום, הנה מה טוב ומה נעים שיעלו וילכו מן הארץ. וכבר ידעת דברי המפרשים בפירוש ועלה מן הארץ, והספקות המתחייבות אליהם. תשובה לשאלה ד' וזכר הכתוב שקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. וראוי שתדע שאין הפסוק הזה מקושר עם מה שנזכר למעלה וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, כי הנה כבר בא ביניהם פרשה פתוחה. אבל הוא בא להגיד המחשבות הרעות אשר יעץ מלך מצרים על היהודים לאבדם, שהיה כל זה בסיבה שהמלך ההוא לא ידע את יוסף. כי אלו ידעו, לא היה עולה בלבו שזרעו יכלו במרד הקשר הזה. ובמסכת סוטה ובתנחומא דרשו. מלך חדש, שחידש עליהם גזירות של פורענות. משל לאחד שרגם איקונין של דוכוס. אמר המלך: טלו אותו וחתכו את ראשו. היום עשה לזה, כך למחר עושה לי. 6 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 6 כך אמר הקדוש ברוך הוא: עכשיו אשר לא ידע את יוסף, למחר לא ידעתי את ה'. ולכן אמר לעמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואין הכוונה שהיו בני ישראל רבים עתה מהמצריים, אלא שהיה העם ההוא רב בכמותו ועצום ובעלי חוזק באיבריהם יותר מהמצרים. הנה אם כן מילת ממנו אינו חוזר למלת רב, אלא למלת עצום בלבד, כי הם היו עם רב בכמותם, אבל לא כל כך כמו המצרים. ואמנם היו תקיפים וחזקים באיבריהם יותר מהמצריים. ואפשר לפרש רב ועצום ממנו, שהיו עם בני ישראל בעצמם רב ועצום, והם היו ממנו, רצונו לומר ממצרים, כי היו עבדיהם, ולכן היה ראוי שיחששו שבעתיד אולי ירבה יותר. ובתנחומא: רב ועצום ממנו: מהיכן פרים ורבים – ממנו, שנאמר ה' ממקור ישראל. וכאשר תקראנה מלחמה ומלחמות, יתווספו על השונאים הנלחמים בארץ וילחמו במצרים, או לפחות יעצרו כוח לעלות מן הארץ ללכת אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. והוא אמרו ועלה מן הארץ. ובמקום שהיה עם רב ועצום, והיה ממנו, כמו קניין כספינו ייהפך הדבר כי יקומו עלינו ויעלו להם מן הארץ כבני חורין. הנה התבאר שכל פחד פרעה ויראתו הייתה מישראל שיעלו מן הארץ, ולכן הסתולל בהם לבלתי שלחם. והתבאר שלא היו יראים המצריים שיהרגום, כי הם היו רבים מהם. והותרה בזה השאלה הד'. השאלה הה' באומרו וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל. כי הנה האדם יקוץ בדבר המצער אותו בפועל, לא במה שיחשוב בלבו שאפשר שירע לו, ואולי שלא יהיה כן, בזה ייפול עניין הפחד והיראה, לא הצער והמצוקה. והנה נאמר ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, ויקץ מואב מפני בני ישראל, לפי שכבר החרימו ישראל את סיחון ועוג וכבשו את ארצם. ולפי שהיו ישראל בארץ מואב קצו מפניהם. ואין כן מצרים, כי הם היו חוששים אל העתיד שאפשר להיות, ולא ייפול בזה מלות ויקוצו. תשובה לשאלה ה' וסיפר הכתוב שהיה התחכמותם לענותם בסבלותם: בהיותם סובלים עינויים הרבה לא יפנו לפרות ולרבות. אבל לא עשו להם העינויים כולם יחד, אלא זה אחר זה. כי בראשונה 7 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 7 נאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, רצונו לומר שקבעו להם מסים וארנונית שיפרעו להם מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו. והניחו שרים על המסים ההם, שהיו גובים אותם מהם, ובזה היו מענים אותם בסבלותם. אחרי כן הכבידו את עולם, כמו שאמר ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס. והמפרשים כתבו שערי מסכנות הן היו אוצרות למלך. והדעת נותן שמן העת אשר יעץ יוסף לפרעה לקבוץ האוכל ולשומרו לשני הרעב, נשאר החוק במצרים שהמלך ישמור תמיד בכל שנה חיטה הרבה לפיקדון לארץ. ובעבור שיוסף התחיל בעצה הזאת, גזר על זרעו שיעשו הערים ההנה להיות אוצרות למלך לשמירת החיטה. וזאת הייתה עבודה בגוף, שהוא דבר יותר מענה אותו מן המס. [253ב] והגידה התורה, כי להיות עניינם מושגח ממנו ית', הייתה נראית ההשגחה בעניינם, שכאשר יענו אותו כן ירבה, ובהיותם רבים היו פורצים גדר ונכנסו בכרמים ובפרדסים וגוזלים מה שימצאו, וכן פורצים מקומות הדייגים וגוזלים מהם הדגה, כמה שאמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים וגו', שהכל היה בגזל ובפריצה. ומפני שהיו פורצים גדר, ולא היו המצרים יכולים להישמר מהם מריבוים, לכן ויקוצו מפני בני ישראל, כי קצו מפניהם מפני הפריצות שהיו עושים בארץ. ולא אמר אם כן ויקוצו מפני הפחד שהיה להם על העתיד, אלא מפני הנזק שהיו מקבלים כבר מהם בפועל. והותרה בזה השאלה הה'. השאלה הו' במה שצווה פרעה למיילדות אם בן הוא והמיתן אותו. ואם בת היא וחיה. כי הספק בריבוי הזרע יותר היה בנשים מבאנשים, ולכן היה יותר טוב שימיתו כל נולד, בין זכר בין נקבה, או ימיתו הנקבות ולא הזכרים. וחז"ל אמרו שפרעה היה מקפיד על הזכרים, לפי שאמרו לו אצטגניניו שאחת מנשי ישראל הייתה עתידה ללדת בן שיושיעם. אבל אם היו המצרים יראים מזה, איך לקחה בת פרעה אחד מילדי העברים וגידלתו בבית המלך בטכסיסי המלוכה, ואיך לא מחו בידה המצרים, ולא חששו שמא יהיה זה המושיע את ישראל. תשובה לשאלה ו' עוד זכר שעשו להם עינוי אחר, שכל מצרי שהיה לו עבודה בשדה בנחלת שדה וכרם או בית, היה לוקח יהודים ומביאם שמה לעבוד עבודתו כאלו הם עבדיו. וזו קשה מכל הראשונות, שהיו בני ישראל הפקר, עבדים לכל אדם. ועל זה נאמר ויעבידו מצרים את וגו' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו'. ומלת פרך היא עבודה קשה המפרכת את הגוף, כמו שאמר רש"י. 8 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 8 ובמדרש אמרו. ובכל עבודה בשדה - בשדה היו עובדים ולא בעיר? אלא שגזרו עליהם: אנשים ילינו בשדה והנשים בעיר, כדי למעטן מפריה ורביה. וכאשר ראה פרעה שכל העינויים האלה לא היו מונעים מישראל פריה, חשב דרך אחר להרגם אבל בצנעא ובסתר, כי חרפה היא לו שיצווה להרוג בפרהסיה העם הבאים להתגורר בארצו, גם שבני נח היו מצווים על שפיכות דמים. ולכן דיבר עם המיילדות וצווה אותן: בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, שהוא המשבר אשר תשב שמה האשה בשעת הלידה. ויש אומרים שהוא כלי עשוי מאבנים על צורת שני חלקים, והאשה עומדת ביניהם. וצווה אותן שבסתר ירגישו בנולד אם בן הוא וימיתו אותו, רצונו לומר שיחנקו אותו, כי זה בלי ספק תוכל לעשותו המיילדת בנקל. ובמדרש אמרו. סימן גדול מסר להם פרעה: אם בן הוא, פניו למטה, ואם בת היא פניה למעלה, ותישאר כמות שהיא, והוא אמרו וחיה. וכתב הראב“ע ש'וחיה' היא מלה זרה. ואין הדבר כן, כי הנה מצינו בזכר וחי, כמו וארפכשד חי. וכמו כי לא יראני האדם וחי. ולמה לא יהיה כן בנקבה וחיה. והנה בחר פרעה שימיתו הזכרים ויישארו הנקבות, לפי שהנקבות תיבעלנה למצרים ותמשכנה אחריהם. ואמנם הזכרים העברים הם נולדים בטבעם ושקועים בתכונותיהם. כל שכן שהחשש כולו היה בזכרים, כי הם אם ירבו, ילחמו בארץ ויעלו ממנה, ואין כן הנקבות, כי אינן בעלות מלחמה. וזה טעם הציווי הזה. והותרה בו השאלה הו'. השאלה הז' בתשובת המיילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדות וילדו. כי הייתה תשובתן זאת מפורסמת השקר. לפי שאם היה הדבר כן, לא יהיו להן מיילדות כלל, כיון שלא היו צריכים אליהן. ויקשה עם זה כפל הפסוקים, שהכתוב אומר ותיראנה המיילדות את האלהים וגו' וייטב אלהים למיילדות וגו' ואחר זה אמר וירב העם ויעצמו מאד, ואחר זה חזר לומר שנית ויהי כי יראו המיילדות את האלהים ויעש להם בתים. גם שהיה ראוי לומר ויעש להן, כיון שהן נקבות, לא להם בלשון זכרים. ומה הבתים האלה שעשה להן? וחז"ל אמרו בתי כהונה ולוויה ומלכות, ודרך דרש הוא. 9 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 9 השאלה הח' במה שצווה פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כי איך לא פירש כל הבן הילוד לעברים, אם עליהם הייתה הגזרה. ורש"י כתב מדברי אגדה, שהגזרה הייתה כוללת לעברים ולמצרים, שכל הבן הילוד ביום אחד בלבד. שאמרו אצטגניני פרעה שעתיד להיות נולד משיח ישראל, באותו יום בלבד שאמרו, ושסופו להיות נלקה במים. ולפי שלא ידעו אם היה עברי או מצרי, לכן גזר בכלל כל הבן הילוד באותו יום, והם לא ידעו שהיה עתיד מרע"ה משיח ישראל ללקות במי מריבה. אבל כל זה רחוק הוא מפשטי הכתובים, גם שאם היה הדבר כן היה הכתוב מפרש שצווה זה על יום אחד בלבד. [המיילדות] תשובה לשאלות ז-ח והנה המיילדות אי אפשר שנאמר שהיו שתים בלבד, כי איך יספיקו שתי נשים לעם כבד ועצום כבני ישראל. ואין לומר שהיו שתים אלא שרות המיילדות כולן, כדברי המפרשים. כי היה ראוי שיקראם הכתוב שרות המיילדות, כמו שר המשקים ושר האופים ושר הטבחים. גם כי מה הועיל פרעה בתקנתו לדבר זה לשרות ההן, אם לא יצווה כן למשרתות שלהן. וגם שלא צווה להן שתצוינה זה למיילדות אשר תחתיהן. אלא שהעניין כך הוא: שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתים מיילדות לעמוד עם כל אשה שהייתה יולדת. והאחת מהן היה עסקה בהוצאת הולד ובשכלולו, ולכן נקראת שפרה ע"ש שמשפירה את הולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים וקולות ותפילות, ולכן נקראת פועה מלשון כיולדה אפעה. ואמר שדיבר פרעה למיילדות העבריות, רצונו לומר לכולן, כי לא אמר לשתי המיילדות אלא לפי שלכל המיילדות הרבות ההן דיבר וציווה זה. וכולן היו נחלקות לשתי אומניות ההם. וזה אמרו ששם האחת שפרה ושם השנית פועה. ולא היו עבריות, כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו וולדיהן? אבל היו מצריות מיילדות את העבריות, רצונו לומר עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר בילדכן את העבריות. והנה המיילדות ההן, עם היותן מצריות, יראו את האלהים ולא עשו דבר ממה שצווה אותן מלך מצרים, עד שהוא הוכיחן עליו באומרו מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיינה את הילדים. רצונו לומר, ואין הפסוק הזה כפל עניין במלות שונות, אבל אומרו מדוע עשיתן הדבר 10 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 10 הזה, הוא שלא הרגו את הילדים כמו שצווה אותן. ולכן אמרו בלשון נעלם מדוע עשיתן הדבר הזה. ואמרו עוד ותחיינה את הילדים, עניינו שלא די שלא הרגו אותם, אבל עוד השתדלו בקיומם ובהצלתם ובהזנתם בצאתם מן הבטן, באופן שהנה החיו את הילדים בהפך מה שצווה אותן. והמיילדות השיבוהו להתנצל מזה, באומרן כי לא כנשים המצריות העבריות, כי חיות הנה. רצונו לומר הנה לעניין התיקון והשכלול בילדים, אין הנשים העבריות כנשים המצריות שאינן יודעות מה שראוי לעשות לילדיהן, וסומכות על המיילדת. אבל העבריות אינן כן, כי חיות הנה, והוא מלשון איש חי רב פעלים. רצונו לומר, נשים זריזות ומשתדלות בענייני ילדיהן ומחיות אותם. ואפשר לפרש כי חיות הנה, שיולדות מבלי מיילדת, כמו חיות השדה. ולפי שהן מעצמן יולדות כבהמות השדה כחיתו יער, לא יקראו למיילדות, כי הן בעצמן מספיקות לזה ואינן צריכות ליולדת. ואמנם למה שהבאת עלינו אשם על שלא הרגנו את הילדים, מה לנו לעשות על זה, כי טרם נבוא אליהן כבר ילדו. ואמר ויטב אלהים למיילדות ויירב העם, להגיד שבדבר הזה עשה האלהים למיילדות הטבה גדולה, ולעם גם כן, אם להן שהיו היהודים נותנים להן שכרן כפול ומכופל, כי מפני שהיו עוברות פי המלך ומצוותו כדי להחיות את הילדים היו היהודים אביהם של הילדים מרבים להן שכרן, וזו היא ההטבה שהטיב השם להן במה שנתן בלבן שלא ישפכו דם נקי. ונמשך תועלת לעם גם כן, שמפני זה רבו העם ויעצמו מאוד. ואפשר לפרש ויטב אלהים למיילדות, בהשגחתו. עם היותן מצריות רשעניות, הטה לבבן להיטיב בזה, וכאילו הטובה אשר עשו בזה, מהאלהים הייתה נסיבה. וזה עניין ויטב, רצונו לומר שעשאן נשים טובות וחסידות בלבותן. ועל דרך זה דרשו חז"ל וירעו אותנו המצרים, שנאמר הבה נתחכמה לו, שפירשו וירעו אותנו - עשו ממנו רעים וחטאים, וחשדו אותנו כאלו היינו אנשים רשעים מורדים בארצם. [ויעש להם בתים] ואמנם אמרו עוד ויהי כי יראו המיילדות את האלהים ויעש להם בתים, אפשר לפרשו מלשון כי יעשה לך אלהים, שהוא רמז לעושר ולכבוד. יאמר שנתן למיילדות ולכל אחת מהן בית והון ובנים ובנות, והם בתים מלאים כל טוב. ומאשר אמר הכתוב ויעש להם בתים מלשון זכר, ולא אמר ויעש להן בלשון נקבה, יש לפרש ויעש להם בתים - על ישראל. שבסיבת יראת המיילדות את האלהים, ולא המיתו הילדים - נתרבו העם. והוא אמרו ויעש להם בתים, שירבו הבנים והבנות, הוא באמת עצם הבתים. 11 שמות לפרשת אברבנאל http://www.daat.ac.il/he-il/tanach ורוח יהדות לימודי אתר - דעת 11 ואפשר לפרש שאין ויעש להם בתים חוזר לקב"ה, ואינו מכלל ההטבה שנזכר למעלה, אבל שהוא סמוך וקשור עם מה שכתוב אחריו: ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו'. ויהיה עניין הכתוב כן, שכאשר התנצלו המיילדות שלא היו נקראות להוליד את העבריות במהירות וריהטא, אלא באיחור גדול, עד שמפני זה בטרם תבוא אליהן המיילדת ילדו, הנה המלך לתקן זה עשה להן בתים רשומות ומצוינות, שכל אדם יידע ויכיר זה בית המיילדת, כדי שכל אשה בטרם תבוא חבל לה תקרא את המיילדת. ועם זה בסמוך צווה לכל עמו לאמר, שבשמעם קול דופק בבתי המיילדות, ילכו אחריהן, וכל הבן הילוד ישליכו היאורה, וכל הבת יחיון לעבוד ולמשא כאחת השפחות. ותהיה לפי זה מלת להם כמו להן, ורבים בכתוב ככה. כמו ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי. ובעבור שנסמך ויצו פרעה לכל עמו לעניין המיילדות, לכן אמר בסתם כל הבן הילוד, ולא פירש מן העבריות, כי בידוע שעליהם הייתה הגזרה. והותרו בזה השאלות ז' וח'. ובתנחומא אמרו: אצטרוגלין אמרו לפרעה: ביום הזה הגואל של ישראל יולד ואין אנו יודעים אם הוא מצרי אם לאו. באותה שעה כנס לכל המצריים ואמר להם השאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. לישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן בין ישראל בין מצרי. הנה פירשו הגזרה הזאת כוללת. אמנם בפרקי רבי אליעזר כתוב. רבי ינאי אומר לא העבידו המצרים את ישראל אלא שעה אחת מיומו של הקדוש ברוך, הוא פ"ג שנים ושליש שנה. עד שלא נולד משה אמרו החרטומים אל פרעה, עתיד נער אחד להיוולד והוא יוציא את ישראל ממצרים. והשיב פרעה ואמר, השליכו את כל הילדים הזכרים ליאור והוא מושלך עימהם. שנאמר כל הבן הילוד וגו' ונמצא הדבר בטל. שלוש שנים ושליש שנה השליכו כל הבן הילוד לישראל ליאור, עד שנולד משה. ומשנולד משה אמרו לו: הרי נולד, והוא כמוס מעינינו. אמר להם: הואיל ונולד, מכאן ואילך אל תשליכו את הילדים עוד ליאור. ..