הרמב"ם בהלכות מלכים (ה,יב)
פוסק באופן חד משמעי:
"לעולם ידור אדם בארץ ישראל

 אפילו בעיר שרובה עכו"ם
ואל ידור בחוצה לארץ

 ואפילו בעיר שרובה ישראל".
דברי הרמב"ם מבוססים
על התוספתא ומדרשי ההלכה.

 הילקוט על מגילת איכה ד"ה "זכור תזכור":
"תני רבי חייא,
משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו,
פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן,
והיה נזכר להם ובוכה ואומר:
הלואי יהוון בני עמי, אע"פ שמקניטים אותי.
הדא הוא דכתיב: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים',
אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו,
שהיו במדבר שהיו מלינים עלי,
ודכוותיה: 'בית ישראל יושבים על אדמתם

 ויטמאו אותה',
אמר הקב"ה:
הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל
אע"פ שמטמאין אותה".

המדרש מתאר באופן נחרץ

 את תביעתו של הקב"ה,
מעם ישראל
להגיע לארץ ישראל ולהתיישב בה ללא תנאי.