אני מציין: מכתב סיפור זה הוא פרי דימיוני בלבד. אינו שייך לסיפורי זיכרונות הילדות שלי, אלא לפרוייקט אחר שנקרא "מכתבים לאחותי"
******* השתיקה-מכתב מס 3
יאיר היקר
לפעמים עדיף לשתוק. לפעמים השתיקה שווה זהב. ובנינו השתיקה נמשכת כבר שנים. השתיקה השוררת הזו בינינו, מבטא בדיוק את הטינה והשנאה הנמצאת בקרבך, הכעס שלך כלפיי המתבטא בשתיקה אחת ארוכה. והשתיקה הזו אינה מבורכת ואינה שווה זהב מבחינתי.
גורלה של מילה אחת שאמרתי, מילה שלא מצאה את מקומה. ובגללה כל כך נפגעת, בגללה אתה כועס עליי כל כך, ולא מעוניין לדבר ולשמור איתי על קשר.
ואני כואב. כואב על חברות שהייתה ואיננה, כואב על שנתתי לכעס לשלוט ולהוביל לפגיעה בחבר.
והנה שנה חדשה בפתח, וגם יום כיפור מתקרב. ואתה כבעל תשובה, קבל את סליחתי, מחל לי על הבל פי. קשה לי לבוא עד אליך ולהביט בך ולבקש את סליחתך, קל לי יותר להביע זאת בכתב. בוא נשבור את השתיקה הארוכה הזאת ונשלים. אל תיקח את זה כמשימה, הבט על זה כמצווה.
אז הנה, אזרתי מספיק אומץ לפחות להגיד לך את זה במכתב, אני מצטער, חטאתי, נתתי לכעס לשלוט, אבל גם אני אדם, גם לי יש רגשות, וכואב לי כל כך על החברות היפה שלנו שנפגעה, רכך קצת את ליבך כלפיי, הרי בסך הכל תמיד הבנו אחד את השני ואף פעם לא רבנו, עד לאותו רגע אומלל.
יאיר היקר, אשמח לראות שאתה עוד מעוניין, שגם אתה רוצה להתקרב, שאתה מוכן למחול ולפתוח דף חדש.
מי ייתן ותהיה לנו שנה טובה, מלאה בשלום אהבה ואחווה.
חברך
איתמר
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|
|
|