בוני הכלבלב / סיפור קצר / 22/1/16 (הסיפור הוא פרי הדימיון בלבד)
החורף מצליף בפנים ובגוף במלוא כובד זעפו. ענני עופרת מכסים את השמים והממטרים אינם מפסיקים לרגע. זוהי בהחלט סיבה להישאר בבית ולהיתקע מתחת השמיכות. גם בהחלט הזדמנות לזמן איכות משפחתית. בגינת הבית כבר לא נותר עץ אחד במלא נופך הדרו: לאחד נשרו כל העלים לשני נשברו גם הענפים, לשלישי בכלל לא נותר זכר. זה התחיל כבר בסתיו, שיגעון הרוחות החזקות, הברקים והרעמים, הגשם והברד, הותירו את מפתן הבית כמעט עירום מהירוק התמיר. גם בוני הכלב כבר תש כוחו מהקור המאיים. קשה לבוני להוציא את ראשו מפתח הבית, הוא מפחד ובוכה ומסרב לעשות צרכים ונשאר כך שעות על גבי שעות. שמנו לב כי בוני אינו מתנהג בטבעיות או בדרך שהוא רגיל אליה. חשדנו שבוני חולה אך לא תארנו עד כמה. את בוני אימצנו לפני חמש שנים מצער בעלי חיים. לא תמימי דעים ועם הרבה ויכוחים ותסכולים של כן לא כן ולא. בסוף החלטנו כן להביא כלב הביתה ובמקרה שלנו את בוני, טרייר חמוד אשר משיל פרוותו בכל פינה בבית אך חביב ומתוק. בבית גרים חמש נפשות, אשתי אני ושלושת ילדינו. אושר גדול הכניס לנו בוני הקטנטן הביתה ובהחלט החיים נראים אחרת מאז שהוא אתנו. בבוקר חורפי אחד שמנו לב כי בוני מסוגר בתוך עצמו. הכלב השמח והנבחן שאנחנו מכירים שוכב בצד מבלי יכולת לזוז ואפילו מספר שעות הוא לא אכל ואפילו לא שתה כלום. התקשרתי לחבר טוב שלי שהוא וטרינר במקצועו ויונתן במהירות הבזק הגיע אל ביתנו כדי לבדוק את בוני ומייד קבע שבוני צריך צילום וכי הוא מרגיש כי לבוני יש גוש בבטן. כולנו הצטברחנו מאד וכשהעמסנו את בוני על רכבו של יונתן הבנות פרצו בבכי. הדרך מהגבעה הצרפתית למרכז הווטרינרי בהר חוצבים אמנם לא ארוכה אך כנראה עקב מצבו של בוני וזמנו השאול לפי פניו של יונתן, יונתן טס על הכביש ותוך עשר דקות היינו במרכז הווטרינרי. לא שמתי לב ואולי לא העליתי בדעתי מדוע יונתן בחר לקחת אותנו דווקא למרכז הווטרינרי של העירייה. כששאלתי את יונתן מה קורה עם בוני ומה יש לו? יונתן אמר כי לא שמנו לב אך כנראה בוני נגוע בכלבת. בוני יצטרך לשהות במרכז הווטרינרי עשרה ימים ונקווה מאד שהוא לא הספיק לנשוך אף אחד ושלא יגיעו תלונות. אך עליך גם לדעת, החמירו פניו של יונתן כי הכבד והכליות של בוני במצב קריסה וימיו או שבועותיו קצובים מאד. איך אני אספר את כל הדברים האלו בבית? שאלתי את יונתן. כולם מחכים שאחזור הביתה עם בוני. עכשיו עליי לספר להם שיש לבוני כלבת ואבריו הפנימיים קורסים ומה גם שהם לא יראו את בוני לפחות עשרה ימים. חזרתי הביתה עם הזנב מקופל בין הרגליים, כן כמה אירוני וכמה מתעתע הגורל. בדרך עצרתי בסופר לקנות דברים מתוקים ואולי כדי להקל על הבשורה ועקולה. אך מה נדהמתי לראות את כל בני הבית יושבים עצובים ומכונסים בעצמם. אין צורך שתספר לנו אנחנו כבר יודעות. בזמן הזה שאתה עושה את דרכך הביתה יונתן הספיק לבשר לנו, לנתח את בוני ולהודיע לנו על מותו. הנצחנו את בוני בקבר קטן שעשינו לו בחלקת הכלבים בהרי ירושלים. על המצבה שמנו לו משחקים שהוא אהב ומכתב קטן שכתבנו לו במילים אלה: "בוני היקר שלנו, כמעט שש שנים חיית במחיצתנו ואנחנו במחיצתך. במשך השנים האלה למדנו ממך מה זאת "אנושיות ודרך ארץ". היית השביל והנתיב, היית המושיע והרופא, היית הגל והים וגם השמיים והארץ. אנחנו רוצים להודות לך על האושר והשמחה שהכנסת לביתנו ולא נשכח לך לעולם רגעים נפלאים. אנחנו רוצים גם לומר לך שלא נשקוט עד שנברר ונבין איך זה שתוך מספר שעות מועטות הלכת לעולמך".
בוני הכלבלב נפטר על שולחן הניתוחים, כנראה מבעוד מועד.
ולנו יש חבר חדש בבית ושמו דינו, טרייר מקסים שאמצנו מצער בעלי חיים.
(הסיפור הוא פרי הדמיון בלבד)
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|