הִשָּׂרְדוּת 19/4/14
אֵימָה הוֹרֶסֶת אָדָם,
נוֹלָד בְּצִלָּהּ וְאוֹתָהּ לַמֵּד.
אוּלַי מִתּוֹךְ כָּבוֹד אֵלֶיהָ,
אוּלַי מִתּוֹךְ בְּחִירָה.
בְּכֹל יּוֹם צָרִיךְ לַהֲפוֹךְ עוֹלָמוֹת,
כִּי נִדְמֶה שֶׁתְּחוּשׁוֹת כַּלּוֹת.
לָעוֹלָם דְּרָכִים מוּזָרוֹת,
לְהַדִּיר אָדָם מֵאוֹשְׁרוֹ.
בְּצֵאת שֶׁמֶשׁ לִמְעוֹנָהּ,
לַעֲמַל יַשְׁכִּים עַד יִכְלוּ כֹּחוֹת.
וּבִנְגִינָה חַלָּשָׁה יֶחְדַּל-
מִנִּשְׁמָתוֹ.
מִלּוֹתָיו בַּאֲשֶׁר הֵן
תּוֹעוֹת בַּדֶּרֶךֶ,
שְׁבוּרוֹת מֵחַמַּת עַצְמָן.
נוֹשְׂאוֹת אֵלָיו
חֶרְפַּת פִּיו.
הִשָּׂרְדוּת אֵינָהּ פְּשׁוּטָה.
אַךְ בִּפְסִיעָה לְצִדּוֹ שֶׁל אַחֵר,
וְקַבָּלָתוֹ כְּאֶחָד וְיָחִיד
תַעֲצִים חַיָּיו.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|