היו להם רגעים גנובים, רגעים כאלה שניסו להסתיר. במסתרים היו נפגשים, מנהלים חיים כפולים. הוא בתחושה של התחדשות והיא של אבדה.
הם ידעו שטעות קטנה תפיל אותם. צעד מוטעה אחד וסודם ייחשף. הם גם קבעו לעצמם מועד פרידה כך שידעו שהם על זמן מושאל ולא מאלוהים.
תל אביב של תמוז, ריח התחדשות ופריחת פרחי אביב. אל תוך קיץ לא ידוע ימים מובילים. יש וקיץ בוער ומצית נשמה. יש וקיץ נוח יחסית וקונה לעצמו ערבים קרירים.
שני מקומות מרוחקים בתוך העיר הגדולה. שתי שכונות מרוחקות, אחת צפונית ואחת דרומית. שני רחובות אחרים, אחד ארוך ונועד, שני מנופץ כסמטה זרה ומקום עבודה אחד משותף.
שייכים לאחרים, צועדים אל תוך אובדן החיים. לא שהם לא מאושרים בחייהם הפרטיים אלא שכל אחד מהם מחפש ריגושים נוספים. הם היו נפגשים בבתי הארחה קטנים. או במלוניות בדרכים. הם היו מבצעים זאת בזמן המתנה למשמרת במקום עבודתם. בדרך היו נפגשים. על קצות החיים. מאבדים ביחד את החושים.
אחרי משמרת יחזרו אל בתים רחוקים. אל בן זוג אוהב וילדים. הוא בתחושה של התחדשות והיא של אבדה.
תמוז חלף, וגם אב ואלול. חגי הסתיו בפתח ומועד הפרידה קרב והרי ידעו שלא יחיו כך לנצח.
במבט עורג מחסירים פעימה. היא בשנות העשרים, הוא כבר בעשור החמישי. פורמים חבלי משפחה, חבלי שייכות, חבלי שגרה. אך ידעו כי הזמן לא יעשה עמם חסד לתמיד וכל מה שקורה עכשיו הוא נסיעה עד תחנה אחרונה בהחלט.
חגים חלפו וחורף חזר. לא נותר כלום מהשלכת הזהובה. גם העצים הסחופים אלה שלא זוכים להתחדשות נותרו עירומים. הם שניהם מוצאים עצמם בצומת דרכים מאד מסוכן. לאן ימשיכו מכאן והרי תאריך הפרידה כבר חלף.
משפחה, שנים של אהבה, חלומות מתוקים של יחד, של בית וילדים, טיולים והרפתקאות. חלומות שהתגשמו. כל אחד פחד שבן זוגו יגלה. לשקר אין רגליים.
חדרי ליבם פרוץ לסופות. חלומות שבורים. מטשטשים עקבות, טורקים דלתות ומהלכים על קצות בהונות.
תעו בשדות אבודים, מהלכים בין קצווי מרחקים. חלום מערפל דמעות ולא מציאותי. בלי חרטה כמעט ליד הזכרונות. נשברים.
רוחות כבדות, ביתם בסכנה, משפחתם בסכנה. היכן ראשם אבד? שדות שרופים וכבר לא נותרה להם פינה לנבור. טומנים ראשם עמוק בחול. בחירה טיפשית, בחירה חופשית.
העיר צוחקת להם בפנים. הם אחרי אהבה וכבר לא במרחק של נגיעה. על סף פעימה אחרונה הם שבים למשפחה.
סוף הזיה, בתור לאהבה. אות לבאות וסמני אזהרה. כבר לא נותרו להם מילים ואותן מילים קימות לא היו בעדם. שתיקות ארוכות וכפויות. ובאה הנפילה.
מעגל אהבה קסום. קרן שמש חמה. זיעה ניגרת. נותרו כמו שבלול ללא קונכיה. ללא קורות הגנה. בתוך אלומת האור הכבויה.
ללא בית ומשפחה
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי