פֶּסַח בָּא 11/4/15
כָּר הַדֶּשֶׁא לַח מִטַּל טָהוֹר
וְאוּלַי זוּ הָאוֹת שֶׁתֹּאמַר,
"בָּא זְמַן חֵרוּת, זְמַן שִׂמְחָה"
אָבִיב הִגִּיעַ פֶּסַח בָּא.
זוֹ הַעֵת לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ.
לִקְנוֹת עוֹד יָדִיד וְחָבֵר.
לְהָנִיחַ אֶת הָאֱמֶת עַל הַכָּף
וְאֶת הַהֶבֶל לְהַשְׁלִיךְ לִמְצוּלוֹת.
אֶת יְמֵי הַקֹּשִׁי וְהַמַּשְׁבֵּר
לְסַלֵּק וּלְהַאֲדִיר כֹּחוֹת.
לְהַכִּיר בָּאֱמוּנָה כְּהֶכְרֵחִית,
כְּנֶטַע יַהֲדוּת מֻבְהָק וְזַךְ.
גַּם אִם עֲדַיִן בִּשְׁמֵי הַזָּהָב
עָנָן וְעַרְפִּילִים מִצְטוֹפְפִים,
כְּחֶרְמֵשׁ שֶׁצָּרָה דַּרְכּוֹ מֵעַל-
זוּ עֵת חוֹרִין עֵת שָׁלוֹם.
נְחַכֶּה עַד שֶׁרָקִיעַ יִפָּתַח
וּבְרֹב הוֹדָה תֵּצֵא הַחַמָּה-
וְתִשְׁלַח בְּקַרְנֶיהָ הַזְהוּבוֹת
אֶת בִּרְכָּתָהּ שֶׁל הָעוֹנָה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|