לימים אנשים החלו להתרחק מיהודה. אנשים זכרו לו נתכים מן העבר. גם ילדיו שכבר התחתנו והקימו בית ולהם ילדים ונכדים, לא ממש מעורבים בחייו של אביהם והוא נותר ערירי.
לפני שנים רבות הקים יהודה אגודה למתן גמ"ח. רבים האנשים אשר התדפקו על דלתותיו בבקשה זו או אחרת. יהודה תמיד נענה לבקשות אך היה נוהג לעזור לאנשים בדרך מאד ייחודית ומסוימת. דרך טריטוריאלית השייכת רק לסביבתו ולפי מיטב הבנתו ואמונתו וזה אומר שיהודה היה מסנן את האנשים להם היה מוכן לעזור. ולמי כן עזר? למשפחתו, לחבריו ולבני עדתו בלבד וכל מי שהיה מגיע מחוץ למסגרת זו היה נתקל בסירובו.
לימים אנשים זכרו לו זאת וכשנפצע בתאונת דרכים אף אחד לא הגיע לבקרו ואף אחד כמעט לא דרש לשלומו.
השכונה הציורית בפאתי העיר, השכונה הישנה והמתחדשת. מדרכות אספלט חדשות לצד סמטאות כרך צרות ובית כנסת המתמלא בבן אדם אחד בודד או בשניים ואולי שלושה אך לא יותר.
מה נדיר זכרונו של האדם. אינו שוכח ודבר אינו נעלם מעיניו. כאשר יושיט ידו לעזרה בזמן מצוקה וידו אינה נלחצת לשלום בעוד האחר מאותו צבע ומאותה עדה מתקשה להשתחרר מאחיזת היד הכבדה.
סמטה צרה ומפותלת בפאתי שכונה אחת ציורית.
ועל שלט הכניסה כתוב בגדול:
ברוכים הבאים "לרחוב הנשמות הטהורות".
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי