חוֹף מִבְטַחִים 26/12/14
צִבְעוֹ הַקָּסוּם שֶׁל הַיָּם הַרוֹגֵעַ,
כְּמוֹ שַׁלְוָה הַנּוֹשֶׁקֶת לָרוּחַ,
כְּמוֹ גַּלָּיו הַמְפַכִּים רְגָשׁוֹת,
כְּמוֹ אֲסוּפַת צְדָפֵי מַחְשָׁבוֹת.
בֵּין גַּרְגְּרֵי הַחוֹל,
עַל חוֹף מִבְטַחִים,
הֵם קָבְעוּ מִשְׁכָּנָם.
שְׁנַיִים מִתְקַבְּצִים לְאַהֲבָה,
אוֹצְרִים מַפְתְּחוֹת לְהַתְחָלָה.
שׁוֹתְקִים, לֹא זְקוּקִים לְמִילִּים,
כְּדֵי לֹא לְהָפֵר אֶת הַדְּמָמָה.
וְכַאֲשֶׁר דִּבְּרוּ הָיְתָה זוּ לְחִישָׁה.
רַק מַבָּטִים הֵם מְסַפְּרִים.
שָׁם מָקוֹם בּוֹ הַסַּעַר שָׁקֵט,
וּבְלֵיל רִקְעוּ שֶׁל סַהַר בּוֹלֵט.
זֶה בְּהֶחְלֵט מָקוֹם לְאַהֲבָה,
כָּזוֹ אַחַת אֲשֶׁר תִגַּע בְּלֶהָבָה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|