הִנֵּה זֶה בָּא 2/7/15
חֶבְלֵי מָשִׁיחַ הִנֵּה זֶה בָּא,
אוֹתָהּ גְּאֻלָּה נֶחְבֵּאת אַךְ קוֹרֵאת.
אוֹתָן שְׁנוֹת גָּלוּת הָנִמְהַלוֹת בְּעֶצֶב.
אוּלַי מִן הַגְּאֻלָּה הִרְחִיקוּ מַחְשַׁבְתֵּנוּ,
אַךְ הִיא תָּבוֹא, הִיא תַּגִּיעַ
לָנוּ הִיא מְחַכָּה.
כְּמִיהָה וְצִּפִּיָּה וּגְאֻלָּה גּוֹאָה.
מַעְיָנוֹת הַתִּקְוָה, אֱמֶת וְנֶחָמָה.
בַּשֶּׁקֶר אֲנַחְנוּ חַיִּים אַךְ מַאֲמִינִים.
לֵב מָלֵא לְלֹא שְׁאֵרֵי שִׂנְאָה,
לֵב מָלֵא בְּאַהֲבָה.
נִהְיֶה לְאֶחָד,
לֹא נִתְפַּצֵּל לִמְקוֹמוֹת זָרִים.
הָאֱמֶת תָּצִיף אֶת עוֹלָמֵנוּ הַגּוֹאֶה
וְעוֹלֶה בְּסֻלָּם הַזְּמַן הַחוֹלֵף.
עַד יְפָּתְחוּ דְּלָתוֹת שָׁמַיִם
וְנָבוֹאָה מְבֹרָכִים.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|