הַבְטָחָה (שִׁיר לְאַבָּא) 5/9/15
אַתָּה וַאֲנִי תָּמִיד הִבְטַחְנוּ
אַתָּה לִי אַבָּא אֲנִי לְךָ נְשָׁמָה.
אוֹתָם מַמְתָּקִים, אוֹתָן קָרוּסֶלוֹת
אוֹתוֹ גַּן הֶעָטוּף בְּשּׁוֹשַׁנִים.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹשֵׁב מוּל תְּמוּנָתְךָ
וּבוֹכֶה. הָיִיתָ לִי הַמַּגְלֵשָׁה,
הָיִיתָ לִי הַטִּיּוּל וְהַדֶּרֶךְ.
חֲזֹר רַק פַּעַם אַחַת.
אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ גָּדַלְתִּי
נִהְיֵיתִי אַבָּא, וּבֶעָתִיד גַּם סַבָּא.
הִנֵּה הַחַגִים מְגַשְּׁשִׁים וּבָאִים
וּלְכֻלָּם תִּלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה.
הַיּוֹם כְּשֶׁכּוֹאֵב- גַּם לִשְׁמֹעַ שִׁיר
כְּבָר לֹא עוֹזֵר. גַּם לַמִּלִּים-
כְּבָר לֹא אוֹתָהּ מַשְׁמָעוּת.
הַגַּעְגּוּעִים צוֹרְבִים.
וְאַתָּה אַבָּא אוֹתִי לָקַחְתָּ
אֶל כִּכָּרוֹת רֵיקוֹת וַאֲטוּמוֹת.
אֶל חוֹמוֹת אֲשֶׁר נוֹצְרוּ מֵעָלִים
שֶׁהָיוּ יְרֻקִּים וְנֶחְרְכוּ בַּזְּמַנִּים.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|