הָיוּ זְמַנִּים 30/5/14
בְּתוֹךְ רֹאשׁוֹ מִתְכָּרְבְּלוֹת מַחְשָׁבוֹת,
מִתְכַּסּוֹת בִּשְׂמִיכוֹת נֶעֱלָמוֹת
מַה יִהְיֶה עָלָיו בְּיוֹמוֹ הֶחָדָשׁ,
הַאִם יִדְרוֹךְ בְּאוֹפֶק יְמִין.
הָיוּ זְמַנִּים הָיָה גָּדוֹל,
הֵיכָן שֶׁהִנִּיחַ רַגְלָיו צָלְחָה דַּרְכּוֹ.
לְיָמִים נִמְתַּח כְּמוֹ הַזְּמַנִּים
דָּבָר אֵינוֹ בָּטוּחַ,
כָּךְ סָבַר, יָדַע.
יָנִיחַ קוּמְקוּם עַל כִּירַת הַבּוֹקֶר,
יַבִּיט עַל הָאֵשׁ בְּעֵינַיִים מְזוּגַגוֹת.
גַּם קוּרֵי הַשֵּׁינָה אֵינָם נִשְׁטַפִים,
בְּמַיִם דְּבִיקִּים וְאֵינָם נֶחְרָצִים.
הִסְתַּבֵּךְ בְּמִשְׂחָקֵי מַזָּל,
תָּמִיד חָשַׁב עַל מִסְפָּרִים.
עַכְשָׁיו הוּא אוֹסֵף נְקוּדוֹת חֲשׁוּבוֹת,
אֲשֶׁר פִסְפֵס בְּמַהֲלֵךְ חַיָּיו.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
|